אהל דוד שבועות יבמות· רבי דוד דייטש
שבועות · דף כו:
גמרא צריך שיבטא בשפתיו נסתפקו האחרונים שבועה בכתב אז מהני ולי נראה דמהני מסוגי' דגיטין דף ע"א אר"ז אי קשי' וכו' אם לא יגיד פרט לאלם והלא יוכל להגיד מתוך הכתב והקשו תוס' בלא רב נמי קשה הלא יוכל להגיד ע"י הרכנה וכתב הרשב"א דאי לא כתב הוה מוקמינן האי פרט לאלם באינו שומע ואינו מדבר דהוא שוטה לכל דבר והאי דמקרי לי' אלם ולא חרש משום דנסיב צד הצריך לעדות והיינו הדיבר אבל רב דאמר חרש שיוכל לדבר מתוך הכתב כותבין גט לאשתו אלמא כתיבה הוה הגדה מעלי' ומוציאה אף מידי ספק חרש דאינו שומע ואינו מדבר ע"ש והשתא אי שבועה בכתב לא מהני קשה איך נוכל לאוקמי' האי דאם לא יגיד באינו שומע ואינו מדבר הלא בכה"ג אין כאן שבועה אפי' מפי' אחרים לא הוה כיון דאינו שומע וע"כ דשבועה בכתב מהני ומשכחת שכתב התובע הרני משביעך שתעיד לי והוא משיב בכתב שאינו יודע וקמ"ל קרא דאפ"ה פטור וא"כ ק"ו מה אם חבירו כותב לו דמהני כ"ש כשהוא בעצמו ועיי' בס' אורים ותומים סי' צ"ו שכתב דשבועה בכתב מהני דאל"כ למה לי לא יגיד דהא אין כאן שבועה ותירץ דהמשביע בטה בשפתיו והוא הוציא שבועה מפיו ובעדות מהני מושבע מפי אחרים אבל להרשב"א דבעי לאוקמי' בחרש שאינו שומע ואינו מדבר אף אם המשביע בטה בשפתיו מה מהני כיון דאיהו לא שמע וע"כ דמהני בכתב ועיי' מהר"ם פדווי סי' ס"ז:
תוס' ד"ה צריך וכו' הקשו א"כ בשפתיו למה לי ובס' גור ארי' תירץ דהא דפריך וניגמר לאסור אפי' במחשבה והא דכתב לבטא היינו לקרבן וכה"ג מצינו לר' ישמעאל דלשעבר לא מחייב קרבן אבל מלקות מחייב וא"כ ה"ה הכא דנגמר לאיסור וא"ת להמסקנא בשפתיים למה לי דמהאי תיתי לאסור דמתרומה וקדשים ליכא למילף דהוא ב' כתיבין ז"א דצריך אשר יבטא ללמד שאם גמר בלבו להוציא פת חיטם והוציא פת סתם שחייב דה"א דאתא לרבות אפי' במחשבה קמ"ל קרא לבטא: