אהל דוד שבועות יבמות· רבי דוד דייטש
שבועות · דף כב:
תוס' ד"ה אהיתרא וכו' ח"ל אפי' איסור בעלמא ליכא ומגיד משנה בפ"ח מ"ה מ"א כתב דאפי' שלא כדרך הנאה אסור מד"ת רק דאין לוקין ורבים הקשו מהאי מס' פסחים דף כ"ה ע"ב מידי דרך הנאה עבידנא והרי שם אין בו סכנא ואם אסור מד"ת איך מותר לכתחלה. והנה תוס' מס' ב"ק דף ק"א כתבו דהאי דשייף בגהורקי דערלה ואמר מידי ד"ה קעבידנא התם לא הוה ד"ה כלל וע"כ גרע משאר שלא כד"ה:
גמרא דף כ"ג כיון דאמר שלא אוכל איתסר בשתי' וכו' ומזה יש סיוע למג"א סימן קצ"ז ס"ק ז' דגם מים בכלל אכילה דאל"כ מאי הקשה אביי כיון שלא אוכל איתסר בשתי' וכו' הא שתי' חל עליו בכולל דמיעקרא כי אמר שלא אוכל לא איתסר בשתית מים ושוב כשנשבע שלא אשתה נימא מגו דחל על המים חל נמי על שאר משקין אמנם יש לומר דאי משום כולל קשה ר"ש דפליג בסיפא הוה לי' לחלק גם על הרישא גבי שלא אוכל ושלא אשתה דאיהו לית לי' כולל רק קשה דילמא מיירי ששתה מים ולכך חייב ב' אף דר"ש לית לי' כולל מ"מ חייב על המים שזה לא היה בכלל שבועה ראשונה ולולי דברי מג"א היה נראה דלכך הקשה אביי זה על רבא ולא הקשה על שמואל משום דעל שמואל י"ל כהנ"ל אבל רבא דמוקי רישא מטעם שתי' בכלל אכילה ע"כ לא מתוקומי' ששתה מים כיון דאינו בכלל אכילה רק מי יכריע נגד המג"א שהכלה דגם מים בכלל אכילה:
תוס' ד"ה גמר שכר וכו' עיי' במהרש"א מה שהקשה והריט"בא הביא שיש שנסתפקו במי שנשבע שיאכל אם יוכל לקיים השבועה ע"י שישתה וא"כ אפשר תוס' סברי דאינו מקיים שבועה ע"י שישתה וא"כ אי גמרינן מנזיר יש חומרא בב' דברים א' שאינה רשאי ליקח במעות מעשר שני דבילה קעילות וגם הנשבע שלא אוכל ושתה חייב אבל אי גמרינן מביאת המקדש אינה רק חומרא א' שאינה רשאי ליקח יין:
בא"ד כדיליף בירושלמי ועיי' פ"מ וק"ק מסוגי' דמנחות דף כ"א וגם על רבינא בסוגי' דכריתות דף ה' מה חלב שחלבו חלוק מבשרו:
תוס' ד"ה כגון וכו' והר"ן כתב דאתי' כמאן דלית לי' כולל וקשה לי דהא לשמואל קיימנין ואיהו הוא דאמר שתי' בכלל אכילה ושמואל מוקי לקמון בכולל ומסיק הש"ס דלא רצה לאוקמיה כרש"בל דמוקי מתני' כד"ה וכתבו תוס' אע"ג דאיכא תנא דלית לי' כולל לא חיישינן כיון דלא מתני' במתני' והרי הך מתני' לית לי' כולל אם לא דנימא דהר"ן סובר כתיר' ב' דתוס' שם:
ע"כ גמרא פליגי ר"א ורבינא הקשה ת"ח דלמה לא פליגי גבי שבועת עדות ונראה דמ"ד אכללי לא מחייב סובר דאשם תלוי בא בנדבה ועיי' ספ"ב מס' חולין ואם כן אי הוה פליגי גבי שבועת עדות ה"א מאן דפוטר אכללי משום דמספקא לי' אי כוונתו הי' גם על כללי או היה דעתו על פרטי לחוד ומספק לא נוכל לחייבו דמביא חולין לעזרה ולכך לא מחייב רק על הפרטי ואי שיתנה בשלמים דהיינו אם היה כוונתו גם על הכללי יהיה חטאת ואם לא יהיה לשלמים הא אין מביאן קדשים לבית הפסול דשלמים נאכלים לב' ימים וחטאת ליום א' ואי שיתנה באשם תלוי דג"כ אינו נאכל רק ליום ולילה זה אינו דחטאת מביא נקיבה כשבה או שעירה ואשם תלוי הוא איל זכר אבל שביעת הפקדון דהוא באשם דבא ג"כ איל ה"א דכ"ע מודים דמביא ה' קרבנות ומתנה דאי אשתבע גם אכללי יהיה אשם ודאי ואי לא יהי' אשם תלוי' שמין שמביא על הודע מביא קמ"ל דאפ"ה לא מחייב אכללי דוודאי לא אשתבע על אכללי ובפרט שנחלקו אליב' דר' יוחנן ואיה אמר הלכה כסת' משנה וסתם מתני' ס"פ השוחט דאשם תלוי בא בנדבה ועיי' בהר"ן על הא דילמא למיפטר נפשי' ע"ש וגם אולי סובר דנסכי חובה ונדבה שווים: שם בגמרא אר"י בכולל עיי' תוס' חולין דף ק"ג ד"ה ומר סבר שכתבו אע"ג דמפרש ד"י מתני' בכולל לדידי' לא ס"ל וקשה מי הכריח אביי שם לומר כן הלא ר"י סובר הלכה כסתם מתני' והוה לאביי לומר דאפי' אי לאו לאברים עומדת מ"מ חייב משום אבר מחי' דהדא איסור מוסיף ונראה דתוס' שם במס' חולין כברי כהאומרים דמצוה הבאה בעבירה לא שייך רק בדבר הבא לרצות כגון קרבן או לולב ועיי' ריטב"א סוכה דף ט' והא דאי' פסחים דף ל"ה וכהנים בחלה ובתרומה דכתב רש"י אבל ישראל לא משום דאין איסורו משום בל תאכל חמץ רק משום בל תאכל תרומה וקשה קושי' הש"ס שם ואיסור דחמץ היכא אזיל וצ"ל כדמשני שם דאתיה כר"ש דאין איסור חמץ חל על איסור תרומה והרי שם הוא איסור תוסיף דקודם שנתחמץ הי' מותר לכהן ועכשיו כשנתחמץ ניתוסיף איסור אף לכהן וע"כ הך סתמא דמתני' בפסחים לית לי' מוסיף וא"כ לא ניחא לאביי לומר דטעמי' דר"י משום מוסיף דאב"ה מוסיף קשה מאי חזית דעביד כי האי סתמא דשבועת דילמא כי הך סתמא דפסחים דלית לי' מוסיף ולשיטת תוס' שכתבו דבכל מצות פסול מצוה הבא בעבירה י"ל דבחרו תירץ אחר על קושי' תוס' חולין דף ק"ג כמ"ש בתשובת ר' מנחם עזרי' כיון דאיתא ראה ויתר גוים וכו' כיון שראה ז' מצות לא קיימן עמד והתיר להם וא"כ השתא בזה"ז ליכא איסור מוסיף ובזה מיושב רמב"ם פ"ה מה' מ"א שכתב חלש אבר וכו' ונטרפה בנטילתו חייב ב' ששניהם באו כאחת והקשה הלח"מ דהלא איסור מוסיף הוא ע"ש ולדברי ע"ע ניחא וחכם אחד הקשה מהא דאית' ריש מס' ע"א איתגורי איתגר וכו' ומשני שאע"פי שמקיימן אין מקבלין שכר משמע דאכתי הן מצווין: