אהל דוד שבועות יבמות· רבי דוד דייטש
שבועות · דף כא:
תוס' ד"ה ולא אמרו וכו' אבל שבועת ביטוי מביא קרבן בכ"ש והנה לשיטת רמ"ה הביאו ריטב"א בפ"ג דמכות דטעמי' דר"ש דכ"ש למכות דמלקות כיון שאוכל במזיד אחשבי' לחומר האיסור להתחייב בכל שהוא אבל קרבן דבא על שוגג בעינן כזית להחשיבו ולדידי' גם בשבועת ביטוי צריך כזית לקרבן כיון דאוכל בשוגג ולכאורה קשה א"כ איך רצה הש"ס למיפשט מהא דנזיר ששרה פתו ביין מדבעי צירף ש"מ דלא ס"ל כ"ש למכות ודילמא סובר ר"ע כמ"ד שילהי כריתות דמחייב אשם תלוי אף על ספק לאו ואיצטרך קרא כגון שנסתפק אם אכל בשוגג חצי זית יין עם פת דמשום כ"ש למכות לא מחייב אשם תלוי כיון דבשוגג אכל לא אחשבי' ואיצטרך קרא דמשרת דמצטרפי פת ויין וחייב אשם אמנם ז"א דהא ר"ע לא מחייב אשם תלוי על ספק לאו דשמעינן לר"ע במ"ס כריתות דף כ"ב ע"ב דדריש ואם נפש לחייב על ספק מעילות אשם תלוי ומדבעי קרא ש"מ דלא סובר דחייב אשם תלוי על ספק לאו דא"כ לא איצטרך קרא דלא גרע מעילה משאר חייבי לאוין דהא בכל ספק חייבי לאוין מביא אשם תלוי' ובזה יש לתרץ מה שהקשו תוס' מס' ע"א דף ס"ו דלר"ש דסובר כ"ש למכות למה לי משרת ולהנ"ל ניחא דאולי ר"ש סובר כמאן דמחייב אשם תלוי' על ספק לאו ואיצטרך משרת כגון שנסתפק לו אי אכל חצי זית פת וחצי זית יין בשוגג אבל ידע שלא אכל זית מיין לחוד רק נסתפק אם הי' כזית יין ופת יחדיו וא"כ משום כל שהוא לא מחייב אשם תלוי דבשוגג לא אחשיב אבל משום צירף גלי קרא דמשרת דחייב וממילא חייב אשם תלוי דשמא הי' כזית יין ופת יחדיו וגבי נזיר היתר מצטרף לאיסור:
רק דקשה בסוגי' דנזיר דף ד' דמסיק הש"ס דלית לי' לר"ש צירף והלא אכתי איצטרך שאם אכל ב"ח אסורי נזיר שיחייב אשם תלוי ובזה נדחה מה שי"ל מה שמקשים על הר"י הביאו בתוס' ע"ז דס"ו דר"ש לא ס"ל רק כשהוא בעין ומקשים א"כ איך פשט הש"ש דר"ע ל"ל דר"ש דילמא שאני שם דאינו בעין והנה י"ל דר"י לא אמר רק כשנתערב מעצמו דלא שייך סברות ר"מ דאחשיבה דהרי נתערב ע"פ מקרה אבל הכא דאמר ר"ע נזיר ששרה פתו ביין דעשה בכוונה שוב שייך סברות אחשיבה אמנם ז"א דא"כ מסוגי' דנזיר הא אכתי איצטרך על ב' תנאי איסור שנבלע בדבר אחר שיחייב: