אור ברסלב
אהל דוד שבועות יבמות שבועות › דף יט:

אהל דוד שבועות יבמות· רבי דוד דייטש

שבועות · דף יט:

דף יט.

תוס' ד"ה כאן שנה רבי וכו' הקשו דלרשב"ל קשה דברי רשב"י אהדדי ונראה דהריט"בא בא כתב גבי ב' שבילין דקמייתא שידע אחר המעשה מה שאירע לו ידיעה גמורה היא ולא קפדינן לכ"ע באיזה שביל נטמא והיינו דפרכינן על רשב"י ואפי' בקמייתא וכוונתו דמאי הקשה הש"ס דילמא רשב"י סובר דבעי שידע אי בשרץ או בנבילה וה"נ צריך לידע באיזו שביל נטמא א"ו דלא קפדינן על זה ולא הבנתי דילמא קושי' הש"ס לרב ששת דאמר לעיל משמעות דורשין איכא בינייהו ולר"י:

ולר' ששת אפי' לר"א א"צ לידע או בשרץ נטמא אי בנבלה אבל למ"ד דלר"א צריך לידע אי בשרץ או בנבלה יש מקום לומר דצריך לידע באיזו שביל נטמא ואם נחליט זה יש לתרץ קושי' תוס' דאף דסובר רשב"ל ידיעות ספק מתחלקות לחטאת מ"מ פוטר בהאי דב' שבילן דאולי רשב"י סובר כר"א דבעי לידע אי בשרץ וכו' וה"נ צריך לידע באיזו שביל כטמא רק מי יכריע נגד הריטב"א ונראה בישוב קושי' תוספת דלכך פוטר רשב"י הלך באחד ונכנס והזה וכו' דסובר כר"ע לעיל דמפיק ידיעה בתחילה מדכתיב ונעלם ב' פעמים ופרש"י הטל והוא ידע וכו' ולמימר דבעי ידיעה בתחילה וא"כ לא מהני ידיעות ספק כיון דכתיב והוא ידע משמע ידיעה ודאי אבל גבי ספק חלב סובר ידיעות ספק מתחלקות לחטאת ות"ק סובר כרבי דמפיק מונעלם וכיון דלא כתב בהדי' והוא ידע בידעות ספק:

אמנם זה אינו שלענין חילוק חטאת ג"כ ודאי שמענין מדכתיב או הודע ממילא בעי ידיעה ודאי עיי' לח"מ פי"א ה' שגגות מה שהקשה על הרמב"ם ואני מוסיף דהלא הרמב"ם כתב בפ"א ה' משכב ומושב הלכה ז' טומטום ואדרוגניס שראו לובן ואודם כאחד אין חייבין על ביאת המקדש שנאמר מזכר וקשה דתיפק לי' דהא בעינן ידיעה בסוף שיודע באתה טומאה נטמא והרי לא ידע אי נטמא באודם או בלובן ולמה ליה להרמב"ם לומר מדכתיב לזכר ונראה דרב ורמב"ם מילתא דפסיקתא נקט אפילו אם אחר שנכנס טומטום למקדש נקרע ונמצא זכר או נקיבה ועיי' יבמות דף פ"ג שמא ימצא זכר וכו' ועיי' בכורת דף ס"ב ובכה"ג הוא ידיעה ודאי דאיגלאי מילתא למפרע דבלובן נטמא אפ"ה פטור כיון דבשעה שנכנס למקדש לא קרינן זכר ודאי נקיבה ודאי ואדרוגניס דנקט כבר כתב הרמב"ן במס' יבמות דלמ"ד ברי' בפ"ע אדרוגניס כדי נסבא וא"כ מתורץ קושי' לח"מ דש"ס בעי לאוקמי' בכל גוונא אפי' אם נקרע אחר ביאת המקדש דאז לר"ע מחייב כיון שעתה ידע באיזה טומאה נטמא בלובן אמנם סתימת דברי הרמב"ם לא משמע כן: סליק ידיעות הטומאה פרק שני:

שבועות שתים פרק שלישי:

גמרא דף כ' ע"א מ"ד לישנא הוא וכו' הקשו תוס' נשיילי' ותי' כגון שאמר וכתב הת"ח דכן הוא דעת הרמב"ם ה"ש שאם אמר שלא אוכל ואכל ואמר שלא היה בלבי רק שלא אצא וטעה לשונו והוציא אכילה אינו לוקה עד שיודה בפני עדים קודם שיאכל וכו' וכתב הכ"מ דתוס' היא בפ"ז דטהרות נאמן ע"י עצמו כיצד אמרו לו נדרת ואמר תנאי היה בלבי שומעין לו אבל הרא"ש במס' נדרים דף למ"ד גבי הנודר מרואי חמה שכתב כיון שהוציא בשפתיו לא מהימן מאי דקאמר בתר הכי קשה מתוספתא ע"ש ולא ידעתי מה דקשה לי' הלא הכ"מ כתב שהראב"ד מפרש תנאי היה בלבי ונשאלתי להחכם והתרני על ידי התנאי כדרך שאלת החכם דאמר לא נדרת אדעתי' דהכי וק"א הקשה על הרמב"ם הא דברים שבלב אינו דברים ולדידי קשה מסוגי' דכריתות ר"פ אמרו לו מודה ר"מ בנזיר וכו' דאי בעי אמר נשאלתי ולמה לא אמר הש"ס מגו דאמר תנאי הי' בלבי שוב ראיתי שגם הקרבן אהרן הביא סוגי' הנ"ל:

שם בגמרא מתפיס בשבועה עיין ספר המכריע הי' צ' מה שהקשה על הרי"ף וכבר תירץ הר"ן:

תוכן העניינים

אהל דוד שבועות יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה