אהל דוד שבועות יבמות· רבי דוד דייטש
שבועות · דף יג.
תוס' ד"ה הואיל ומכפר וכו' הקשו דנימא דיה"כ לא יכפר על המזיד עכ"ל, הקשה מהרש"א הלא כתב מפשעיהם, ונראה דתוספת הקשה זה לר' יוחנן דס"ל מסכת שבת דף ס"ט שגג בכרת אעפ"י שהזיד בלאו מיחשב שגגה לענין קרבן וא"כ כוונת תוס' דיה"כ לא יכפר על המזיד היינו כשהזיד בכרת והא דכתב מפשעיהם היינו אף שהזיד בלאו ושגג בכרת דמיחשב פשע הואיל והזיד בלאו:
אמנם אעפ"כ שגג בכרת ואף דיה"כ לא מיכפר אבר קרבן וא"כ איך יש לאוקמי' דפשעיהם מיירי שהזיד בלאו ושגג בכרת הלא בכה"ג חייב קרבן מכל מקום יש לומר דמהני המשתלח להגין מיסורי' קודם שיתודע לו שחייב קרבן כמו שעיר פנים שהוא תולה עד שיודע לו ואפי' לשיטת הראב"ן שכתב דמה שהוא תולה ל"ש כפרה הואיל ואינו רק תולה גם זה לא קשה דגבי שעיר משתלח לא כתיב כפרה ועיין לעיל דף ח' וניכפר, ואף דכתיב כי ביום הזה יכפר יש לאוקמי' במידי דלאו בר כרת ואף דכתב יעמוד חי' לכפר גם זה ניחא דהלא לסיפרי קיימינן, וסתם סיפרי ר"י ושמעינן לר"י מסכת יומא דף מ' דהאי לכפר קאי על שעת מתן דמים של חבירו דזקוק להיות חי' עד שעת מתן דם של פנימי וא"כ לא קאי כלל לכפר על המשתלח וע"ז תירצו תו' דקרא דיה"כ הוא מרבינן מזיד וע"כ אפי' הזיד בכרת דאי הזיד בלאו כבר שמעינן מפשעיהם:
ועוד תירצו דילפנין משעיר פנים וגבי פנימי ע"כ מכפר אפי' הזיד בכרת דאי הזיד בלאו ושגג בכרת אם כן בר קרבן הוא וא"ל דלא בא רק לתלות ז"א דאי לא בא רק לתלות לא שייך כפרה וכסברת ראב"ן וע"כ דמכפר גם על זדון גמור שהזיד בכרת וזה מכפר לגמרי (ועל חט הוא תולה) ואף דתוספת לעיל לא כתבו כראב"ן מ"מ אין להקשות דברי תוס' אהדדי וממילא מתורץ גם קושי' ב' של מהרש"א וק"ל:
והנה המהרש"א כתב מדלא פריך מה לחטאת ואשמות שאין כפרתה מרובה ש"מ דהך פירכא דכפרתה מרובה אינו רק פירכא כל דהוא עכ"ל וכבר כתבתי שמדברי תוספת חולין דף כ"א ד"ה כמשפט שהקשו דמה לפר של אהרן שכפרתו מרובה וגם מס' יומא דף למ"ד תוספת ד"ה ומה, שהקשו דליפרך שכפרתה מרובה והלא שם הוא חדא מחדא מדברי תוספת אלו מוכח דלא כדברי מהרש"א לכן נראה דבלא"ה י"ל על תוספת שכתבו וא"ת נגמור מהני דמכפרי על זדון ואפ"ה בעי תשובה ודילמא באמת עדות וכדומה לבד משבועת פקדון לא בעי תשובה דהא לא כתיב אצלם והתודו וצ"ל כיון דשאר חטאת ואשמות צריכם להתודות ממילא גם באינך צריכם תשובה דזה מקרי חטאת וזה חטאתו וכעין סברה זו כתבו רשי' בשמעתין דכמשפט ואם כן ליכא למיפרך דמה לחטאת דאין כפרתו מרובה תאמר יה"כ דכפרתו מרובה א"ל שעיר פנים יוכיח דג"כ מקרי חטאת ואפ"ה לא מיכפר רק על השבים אמנם יש לפקפק וגם איך אמר ספרי דמה לחטאת שאין מכפרין על המזיד אם זה מיחשב פירכא נימא שעיר פנים יוכיח לכן נראה דקשה ג"כ דאיך אמר הספרי מה לחטאת ואשמות שאין מכפרין על המזיד נימא שעיר משתלח יוכיח דמכפר על המזיד ואפ"ה בעי תשובה כדכתב והתודה עליו כל עונות בית ישראל וכ' רמב"ם להיות שכה"ג הוא שליח לכל ישראל מתודה עבורם ונראה דכוונת הסיפרי דמה לחטאת ואשמות שאין מכפרין על המזיד היינו אם הזיד בכרת או שהזיד בקרבן אבל יה"כ היינו עיצומו של יום (וכגון דליכא שעיר משתלח) דמכפרי אפי' הזיד בכרת וכמ"ש תוספת לעיל דקרא דיה"כ הוא מרבינן אפי' במזיד וע"כ שהזיד בכרת דאי הזיד בלאו לא איצטרך קרא דלא גרע מחטאת דמיכפרי לשיטת ר"י מס' שבת דף ס"ט אפילו אם הזיד בלאו (ולר"ל לא יתכן זה) וגם י"ל דילפנין משעיר פנים דמכפרי אפי' אם הזיד בטומאה בקרבן כמ"ש לעיל לשיטת ראב"ן וא"כ כיון דעיצומו של יום מכפר אפי' אם הזיד בכרת אולי מכפר אפי' על שאינם שבים ושוב לא שייך לומר שעיר משתלח יוכיח דאולי גם שעיר משתלח ג"כ לא מכפר אם הזיד בכרת ואף דכתב מפשעיהם יש לאוקמי' שהזיד בלאו וא"כ מתורץ קושי' מהרש"א דליכא למיפרך דמה לחטאת ואשמות דאין כפרתן מרובה תאמר יה"כ דכפרתו מרובה י"ל שעיר משתלח יוכיח דהוא ג"כ כפרתו מרובה ואפ"ה לא מיכפר רק על השבים כדכתיב והתודה ודו"ק:
ע"כ תוספת ד"ה ואיתקש עיי' ת"ח שכתב דש"ס דהקשה מ"ט דר"ש משמע דלר"י ניחא דכיון דהושווה אין היקש למחצה, ומשני דאיתקש שעיר משתלח לשעיר פנים ואע"ג דאיצטרך שיהיה שניהם שווים במראה וכו' מ"מ אין היקש למחצה וס"ל דהאי הקישא עדיף מהקישא דיכפר ור"י ס"ל דאידך הקישא עדיף עכ"ל ובזה ניחא מה דמקשים בסוגי' דכריתות דהקשה הש"ס האי בשעיר פנים כתיב, השתא ליגמר מניה כיון לר"ש הך הקישא לכל מילי אתי' ע"כ ותימה כמו שהקשה ב"ש הביאו בה"ז דילמא קושי' הש"ס לר' יודה והנכון כמ"ש בה"ז דגם ר"י ס"ל הך הקישא דאיתקש משתלח לשעיר פנים ואין היקש למחצה רק לענין שיכפרו כהנים במשתלח ס"ל לרב יודה דהקישא דהישווה כולם מפקע אידך הקישא:
ואגב אתרץ מה שמקשי' במס' ר"ה דר"ש דבעי ג' רגלים כסדרן לדידיה למה צריך קרא גבי שעיר משתלח דלא יכפר אמידי דבר קרבן ומשמע שם דאיכא יתורא דקרא ותיפק דגבי בל תאחר כתיב כי דרש ידרשנו לאתוי חטאת לב"ת וא"א דיה"כ מיכפר אמידי דבר קרבן איך משכחת גבי חטאת לאו דבל תאמר דהא בתוך ג' רגלים כסדרן איכא יה"כ באמצע ולי נראה דאי לאו קרא גבי משתלח הוה מוקמנין האי דרש ידרשנו על חייבי חטאת כגון שחייב חטאת מחמת טומאת מקדש כגון שנכנס טמא בשוגג לבה"מ ועל טומאת מקדש שעיר פנים מכפר וה"א שעיר פנים הוא דלא מיכפר על בר קרבן דלא מיכפר על עבירת מצות ידיע וגבי שעיר פנים ליכא יתורא דקרא דפשעיהם לכל חטאתם איצטרך כמו דאי' לעיל בסוגי' דשעירים רק דממילא נשמע גם כן דלא מיכפר על מידי דבר קרבן דחטאים דומי' דפשעיהם) אבל שעיר המשתלח דמיכפר על עבירת מצות ידוע ה"א דמיכפר אפי' על מידי דבר קרבן כדאי' שם בסוגי' דכריתות ודו"ק: