אהל דוד שבועות יבמות· רבי דוד דייטש
שבועות · דף ו.
תוס' ד"ה אע"ג ועוד מנ"ל לרבות ב' תולדת והנה לפמ"ש הר"ש ריש נגעים דטעמי' דר"מ מדקרי' רחמנא שאת ש"מ שהיא גבוה בד' מראות דהוא קרום ביצה ויהיב צמר לבן לתולדה דשאת ולא לבהרת דכתיב שאת לבנה ולענין מאי קרי' לבנה ע"כ תולדתה לבנה טפי מתולדה דבהרת א"כ ש"מ דיש ב' תולדת אמנם כל זה לר"מ אבל לר"ע לא יתכן זה:
גמרא דף ו ע"ב מניין שאין הכתב מדבר אלא בטומאת מקדש וכו' הקשה הרשב"א בתשובה סי' קמ"ז דלמה לא יליף מהא דאי' בפ"ק דר"ה דט"ז בנבלתם לא תגעו וכו' ת"ל אמור אל הכהנים כהנים מוזהרים ולא ישראל הרי דאין ישראל מזהרין על טומאה כלל ומתרץ דאי לאו ג"ש הוה מוקמיא הך פרשה דעולה ויורד בכהנים ואי נמי בישראל וברגל ולעולם אפי' משעה שנטמאו ע"ש והנה צריכין להבין דהא קרא בעי ידיעה בתחילה ובסוף ואם הכתוב מקפיד על הטומאה לחוד היכא משכחת לי' וצריך לאוקמי' הברייתא כמאן דבעי ידיעות בית רבו ושעיר פנים משכחת שידע שנטמא ונעלם ממנו ובתוך כך עבר הרגל ושעיר חיצון משכחת בתינוק שנשבה (ויש לפקפק בזה מדברי תוס') אבל קשה לי יהיה איך שיהיה לרשב"א שכ' דה"א דמוקמינן לטומאת הרגל א"כ למה לי קרא אחת דדריש הש"ס לקמון בסוגי' דשעירים דלא נימא דחיצון מכפר אדידי' ואמאי דעביד פנימי ונ"מ לטומאה דאירע בין זה לזה וקשה הא ביה"כ לא צריך לטהר עצמו רק ברגל כמ"ש הראש סוף יומא וצ"ל כתירץ א' מהרשב"א דהוה מוקמינן בכהני' אמנם קש' א"כ איך משכחת כפרת שעיר פנימי דגבי פנים כתיב לעם ולא על כהנים ומזה יש סיוע לרמב"ם פי"א ה' שגגות דגם כהנים לענין י"ב וא"ב מיתכפרי גם כהנים בשעיר ובזדון לחוד יש להם כפרה בפר:
גמרא דף ז ע"א לאתוי חטאת פנימיות וכו' הקשה ריטב"א נימא לאתוי קדשי מזבח החיצון אפי' אותן שאין להם מתירן כגון קומץ ומנחת נסכים ומתרץ דהנהו ל"צ קרא דמגופי' דקרא דכתיב אשר לה' לרבות אימורין שהן עצמם מתירן וה"ה דבר שאין לו מתירן אבל עצים ולבונה אע"ג דהוה לה' מ"מ הואיל דבהאי קרא אכילה כ' ה"א דלא חייב כרת רק במידי דבר אכילה וחטאת פנימיות אף על גב דמידי דבר אכילה אפ"ה לא נפקא מהתם כיון דנשרפת לא קרינן אשר לה' עכ"ל:
ולכאורה קשה הלא לענין טומאת הגוף ל"כ קרא שיחייב אפי' במידי שאין לו מתירן כדיליף הש"ס במסכת מעילה דף י' מקרא דאשר יקריב מכל זרעכם: שוב ראיתי בתוס' מס' מנחות דף כ"ה ע"ב ד"ה ת"ל שכתבו דהאי דמס' מעילה לא מיירי רק בעולה וכו' אבל שלמים לא הי' מרבה כיון דיצאו מהכלל: