אור ברסלב
אהל דוד שבועות יבמות שבועות › דף ד.

אהל דוד שבועות יבמות· רבי דוד דייטש

שבועות · דף ד.

דף ג:

תו' ד"ה מראות נגעים וכו' ח"ל ואם התרה שלא לכנוס למחיצה פטור דהכתוב נתקו לעשה וקשה לי דהלא בפסחים דס"ו פליגי ר"י ור"ש בזה וא"כ דילמא מתני' אתי' כר"י דס"ל בפסחים דמצורע שנכנס דלוקה ומזה יש לסייע לסמ"ג לאוין סימ' ד"ש שכתב דר"ח בפסחים לא שמיע הך ברייתא מדלא אמר הלכה וא"כ קושי' הש"ס לר"ח כיון דאיהו לא שמיע לי' אי פליגי תנאי בזה ולדידי' קשי' מתני' מראות נגעים מאי מלקות איכא ואל תתמה על הסמ"ג שכתב כיון דלא אמר הלכה לא שמיע הברייתא שכן כתבו תו' דף ס' ע"א וגם הראש מס' ב"ב די"א סי' מ"ב, וכ"כ נ"י, ובזה מיושב מה שהקשה רשב"א בתשובה סי' שכ"ד על ר"ת ע"ש:

(אבל יש לדקדק על סמ"ג דילמא לכך לא אמר הלכה כר"ש כמ"ש תו' ב"מ דל"ח ע"ב ד"ה היורד דאיכא דמפכי ע"ש ולפמ"ש ניחא) ונראה דלכך פסק הרמב"ם מצורע שנכנס לפנים ממחיצתו דלוקה דהא טעמא דר"ח דפוטר מצורע שנכנס לפנים דהכתוב נתקו לעשה דכתיב מחוץ למחנה מושבו ופרש"י דלעשה כבר כתב בדד ישב והי' קשה להרמב"ם דהא אכתי איצטרך להא, דאי' בת"כ הביאו תוס' י"ט פ"א דכלים משנה ד' מחוץ למחנה מושבו מכאן אמרו הטמא יושב תחת האילן וטהור עובר טמא וכתב ק"א שנלמוד מדכתיב מושבו והלא כבר כתיב בדד ישב ונראה דבאמת ר"ש בפסחים דמפיק האי קרא שיהי' ניתוק לעשה פליג על הך מתני' אבל רמב"ם פסק כהך ת"כ דתנן בבחירתא כוותי' בעדיות פ"ג משנה נז' ס' עמד וכו' מכלל דאי לא עמד לא נטמא הטהור ועיי' ת"י פ"ב נדה מ"ו גבי דם ירוק שם משום הכי קמוקים כר"י דאמר לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד לוקין:

הקשה ריטב"א דאכתי קשה הא ר"י ס"ל הלכה כסתם משנה ור' יוחנן ס"ל בסוף מס' שבת דאין לוקין על לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד ונראה דר"י סתמא אחרינא אשכח בפ"ג מס' מכות יש חורש תלם א' וחייבין משום ח' לאוין בי"ט וכו' וכתב רש"י בפסחים דף מ"ז ושבת לא תני' משום דניתן לאזהרת מיתת ב"ד ואין לוקין א"כ ניחא לפי דברי רש"י, דר"י סתמא אחרינא אשכח והיינו משנה רפ"ג דמכות ובאמת ראיתי להר"ן ר"פ ראשית הגז שכתב דכה"ג לא מקרי סתם משנה דלא רצה להכניס עצמו בפלוגתא אמנם רבו החולקים עליו והרשב"א בר"ה בסוגי' דאין מעכבין התינוקת מלתקוע ע"ש, והרשב"ם ס"פ ערבי פסחים ותוס' לקמן דף ל"ד דה מתני' ע"ש וגם המרדכי סוף מס' מגילה סי' תשצ"ח כתב דהלכה כר"מ דסתם כוותי' דקתני וישן שבייש פטור משמע דסומא חייב ע"ש הרי דזה מקרי ב"כ סתם ול"א דלא רצה להכניס בפלוגתא. ואין להקשות על סברת הר"ן הנ"ל מסוגי' דמנחות דף נ"ב ע"ב דפריך הגמרא מי אר"י הכי וכו' והתנן ה' קומצין ע"ש והלא אין זה סתם דפלוגתא לא מיירי ונראה דשאני שם דהא חזינן דמיירי שם בפלוגתא וכמ"ש תו' מנחות דף ק"ו ע"ב ד"ה המעלה ע"ש:

שם תוס' ד"ה ר"ע וא"ת וכו' וכה"ג הקשו תוס' מס' מכות דף ז' על הערוך שמפרש המקיים כלאים בכרם לוקה דברי ר"ע ע"ש ונראה לתרץ דריטב"א הקשה דלמה לא יליף ש"ס שם מנשבע ומקלל חבירו בשם דלוקה אף דהוא לאו שאין בו מעשה ונראה דממקלל א"א למילף דמה למקלל דעביד תרי איסורי כדאי' ריש תמורה דמצער לחברי' ומפיק שם שמים לבטלה וכן מצאתי זה בס' קרבן אשם ומנשבע ג"כ א"א למילף לשיטת הראב"ד שהביאו הר"ן ריש נדרים דאינו חייב מלקות רק שנשבע בשם וקרבן חייב אף שלא הזכיר השם וא"כ נשבע גם כן עביד תרי אסורי א' מצד השבועה בעצמו והשני שהזכיר ש"ש לבטלה והנה תוס' גרסי במס' מכות המקיים כלאים בכרם לוקה ומעתה י"ל דר"ע סובר כרב יאשיה דאמר במסכת קידושין דאינו חייב עד שיזרע חיטה ושעורה וחרצן והקשה ירושלמי למה לי לא תזרע כרמך תיפק מכי זרע חיטה ושעורה חייב ומתרץ לעבור בב' לאוין ואם כן מיושב שיטת הערוך ושפיר מחייב ר"ע במקיים כלאים בכרם אף דאין בו מעשה מ"מ כלאים בכרם דעביד תרי אסורי איכא למילפנהו מנשבע או ממקלל חבירו בשם דג"כ אין בו מעשה ואפ"ה לוקה והש"ס לא רצה לומר דטעמי' דר"י דיליף מנשבע דהא ר' יודה מיירי במותיר בפסח דליכא אלא רק חד לאו לא תותירו אבל נשבע ומקלל איכא תרי איסורא ודוק:

ובזה מיושב ג"כ מה שהקשו תוספת לעיל דף ג' ד"ה התראת ע"ש ולהנ"ל ניחא דבאמת ר"ל סובר דלאו שאין בו מעשה אין לוקין כגון גבי חסמה בקול דליכא רק חד איסורא אבל בנשבע לאכול ולא אכל דעביד תרי איסורא מצד השבועה וגם הזכיר ש"ש לבטלה ראוי לחייב קמ"ל דאפ"ה מיפטר משום התראת ספק והיינו לשיטת ראב"ד הנ"ל:

תוכן העניינים

אהל דוד שבועות יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה