אהל דוד שבועות יבמות· רבי דוד דייטש
שבועות · דף ב:
מתניתן אלא דף שהפר מכפר על הכהנים ורמב"ם פרק י"א הל' שגגות כתב דעל זדון טומאת מקדש כהנים מיתכפרים בפר וכתב הל"מ דבריו דדוקא זדון מתכפרי בפר אבל על יש בה ואין בה גם הכהנים מתכפרים בשעיר ונראה לסייע לרמב"ם מסוגי' דכריתות דף כ"ה ע"ב דפריך הגמרא והא כי כתיב הדין קרא בשעיר הנעשה בפנים הוא דכתיב דלא מיכפר על עבירת מצית ידוע וכו' ויש לדקדק הלא שעיר פנים מכפר ג"כ על עבירת ידוע שהרי מיכפר ג"כ על זדון טומאה ועוד יש לדקדק דלמה לא מקשה הגמרא דמה לשעיר פנים דלא מכפר רק על ישראל ולכך לא מכפר על בר קרבן אבל שעיר המשתלח דמכפר ג"כ על כהנים אימא דמכפר גם אבר קרבן (ויש לומר דגמר' רצה להקשות אף לר"ש) אמנם לרמב"ם ניחא וקושי' חדא יתרץ חברתה דלא יוכל הגמרא להקשות דמה לשעיר פנים דלא מיכפר על כהנים ז"א דהא באמת גם כן מכפר על כהנים לענין י"ב וא"ב לכן הקשה דמה לשעיר פנים דלא מכפר על מצות ידוע ר"ל דלא מכפר על כהנים במצות ידוע דעל זדון מכפרי כהנים בפר ולכך לא אלים לכפר על בני קרבן אבל שעיר משתלח דאלים כפרתו שמכפר על מצות ידוע אפי' על כהנים ג"כ אימא דמכפר ג"כ על בני קרבן וק"ל, אמנם קשה לי על הרמב"ם דלדידיה קשה קושי' תוס' במס' יומא דף מ"ד ע"א ד"ה מאי ע"ש ומה שתירצו דבהקטרה דכתיב בהדיה וכיפר בעדו וכו' איזה כפרה ששוה לו ולכל ישראל זה קטורת ולרמב"ם גם שעיר פנים שוה לו ולכל ישראל דהרי גם כהנים מתכפרי בשגגת טומאה בשעיר פנים וא"כ ראוי לגזור לפרוש בין אולם למזבח בשעת מתן דם שעיר פנים וצ"ע אמנם לראב"ן ניחא שכתב על הא דפנימי מכפר על י"ב וא"ב ועל זדון ולמה לא נימא דכפרה אחת מכפר ולא ב' כפרות דמה שהוא תולה לא שייך לומר כפרה הואיל ואינו רק תולה והא דאמר הש"ס וניכפר פנימי אדידי ואדחיצון היינו זדון ודלא כשיטת תוספת לקמן וא"כ כוונת הקרא וכיפר בעדו לא קאי על שגגת טומאה דמה שהוא תולה לא שייך לכפר אמנם דברי ראב"ן צריך תלמוד:
(ושמעתי להקשות על הרא"בן דא"כ קשה קושי' הש"ס דניכפר חיצון גם י"ב וא"ב ולא שייך תירץ הש"ס כפרה זו לא תהי' וכו' הלא מה שהוא תולה לא מקרי כפרה ונראה דעל זה מעיקרא לא קשה שהרי קושי' הש"ס מכדי אתקושי להדדי והלא בהקישא כתיב חטאת הכיפורים ומה שהוא תולה לאו בכלל כפרה ולא ניכלל בהקישא אלא דקשה לי על הרא"בן שכתב דמה שהוא תולה לא מקרי כפרה והרי גבי אשם תלוי' כתיב וכיפר ואינו רק תולה דהא כי מתידע לי' חייב חטאת ונראה דרא"בן כתב זה לתרץ סוגי' דלקמן ואולי הך סוגי' קאי למ"ד שלהי כריתות דאשם תלוי' בא אפי' על ס' נבלה ושייך שפיר וכיפר ומ"ד דאשם תלוי' בא דוקא על ספק כרת איהו יתרץ קושי' הש"ס דמקשה הש"ס וניכפר פנימי אדידי' ואדחיצון כמו דמשני בירושלמי דכתיב ועשהו חטאת כר"י בש"ס בשם ר"ז ועשהו חטאה קבעו לתלי' ומפרש ע"מ דתקבעהו לשם חטאת זו שנאמר בו כדדריש לעיל מוכיפר על הקודש שהוא תלי' לכפרתו האמור בו ושלא ישתנה לכפרה אחרת וא"ל על הרא"בן הלא ר"ש פוטר כה"ג מביאת טומאת מקדש כדאי' בהוריות ד"ט ואיך מכפר על זדון וגם על י"ב וא"ב הלא הוא ב' כפרות די"ל דשאני כה"ג דגלי קרא, והנה לקמן דף ח' ד"ה כפרה שכתבו דהוה מצי לשנוי דא"כ יהי' חיצון מכפר ב' כפרות והקשה נכדי הרבני מ' מנדל כהן נרו דא"כ קשהי לר"מ דסובר כל שעירים כפרתן שוה ור"ח ורגלים מכפרים גם על החיצון הרי דסובר ר"מ דחיצון יוכל לכפר ב' כפרות ואפ"ה איתא שם דף יו"ד אמר ר"י מודה ר"מ בשעיר הנעשה בפנים שהוא אינו מכפר כפרתן וכו' א"כ לר"מ קשה וניכפר פנימי אדידי' וכו' ואין זה קושי' דנהי דר"מ לא דריש אחת היינו שר"ח ורגלים וחיצון כפרתן שוה אבל שיהי' חיצון מכפר כפרת פנימי אי אפשר ולא יהי' הלמד עדיפא מהמלמד כיון דחיצון גופי' נלמד מפנימי וכיון דפנימי כפרה אחת מכפר ה"ה חיצון וסמך לזה במ"ס זבחים דף מ"ט כלום מצינו טפל חמור מעיקר וא"כ שפיר הקשו תוס' דאיך נימא דפנימי מכפר אדידי' ואדחיצון א"כ יהי' מכפר חיצון ב' כפרות אבל עדיין קשה על מ"ש תוס' דא"כ יהי' כפרות חיצון פעמים בשנה ע"כ נראה דלר"מ בלא"ה לא קשה דנכפר פנימי אדידי' ואדחיצון כדאי' בירושלמי ועשהו חטאת הכתב קבעו לתלי' ומפרש הפ"מ דקבעהו לשם חטאת שנאמר בו כדדרש לעיל ושלא ישתנה לכפר כפרה אחרת והש"ס דמקשה ונכפר אדחיצון קאי לר' יודה דמוקי במס' יומא דף ל"ט הגורל עושה חטאת ואין השם ועל ר"י שפיר מקשה תוס':): שם ברש"י ד"ה משמו וכו' וסתם ר"ש הוא רשב"י וכ"כ רשב"א בתשובה סי' אלף רל"א והביא ראי' מסוגי' דשבת דף מ"ד ע"א ר"א סבר כאבוה דלית לי' מוקצה והיינו רשב"י דהוא ניהו אבוה דר"א ע"ש וקשה לי מסוגי' דב"ק דף ע"א ע"ב דפריך הגמרא ומי מצית לאוקמי' מתני' כר"מ ולא כר"ש והא קתני סיפא ר"ש פוטר בשני אלו מכלל דבכולה מתני' מודה והכונה א"כ קשה רישא טבח ביה"כ נהי דקטלא ליכא מלקות איכא ומאי קושי' הלא סתם ר"ש רשב"י ושמעינין לר"ש ב"י בסנהדרין דף ע"ד ע"א דעונשין מהדין וברפ"ג מס' מכות מוכח דמ"ד עונשין מהדין סבירא ליה אין מלקות בחייבי כריתות ע"ש וכן מסיק הסוגי' בכריתות דף ג' ע"א ור"י סבר עונשין מהדין וא"כ שפיר מחייב ר"ש ברישא גבי טבח ביה"כ וליכא למיפטר משום דאין לוקה ומשלם כיון דס"ל אין מלקות בחייבי כריתות וצ"ע אמנם לפמ"ש רמב"ן בספר: הזכות מס' מכות דהא דסנהדרין הוא רק גלוי מילתא לק"מ:
שם ע"ב תוס' ד"ה חייב וכו' וז"ל ואי לא מחייב בהקפת ראש רק בתער אם כן שמעינן מראשו וכו', הנה יש לתרץ זה דתוס' במס' נזיר דף מ"א ע"ב ד"ה ואי וכו' הקשו לרבנן מנ"ל היכא דהוא נזיר ומצורע דאיכא ב' לאווין מנ"ל דדחי ותירצו דהכל מראשו נפקא דמקרא מלא דיבר הכתוב ל"ש הוא נזיר וכו' ע"ש וא"כ לא הוי ידעינן מראשו דהוא בתער דה"א דאינה מצותו בתער וקרא דראשו איצטרך לנזיר שידחה לאו דנזיר דהרי בנזיר חייב אפי' במספרים ובכל מעבירן ולכך איצטרך זקנו לומר שמצות המצורע דוקא בתער אמנם קשה על דברי תוס' שם מסוגי' דנזיר שם דאיך אמר הגמרא שם אי כתב ראשו ולא זקנו משמע תרתי דאתי עשה ודחי ל"ת ומשמע הקפה כל הראש, שמי' הקפה וקשה איך נשמע הקפת כל הראש שמי' הקפה דלמא לא הוה הקפה וקרא דראשו איצטרך שידחה לאו דנזיר דהלא בנזיר לא כתיב לשון הקפה רק תער לא יעבור על ראשו וצ"ע על תוס' שם והך סוגי' דשם קאי למאן דמחייב בכל מעבירין דאל"כ ל"א קרא על נזיר שהרי יוכל לקיים במספרים (אמנם שם מוקי ברייתא מאחר דסופנו לרבות וכו' כמאן דדריש זקנו) ונראה לתרץ דברי תוספת שם דאיתא בת"כ הביאו הר"ש פ"י מס' נגעים והתגלח אף אם הוא נזיר וכתב זית רענן דדריש זה מוי"ו של והתגלח וא"כ שפיר אמר הגמרא דמשמע הקפת ראש שמי' הקפה דלמדחי לאו דנזיר לא איצטרך דזה נשמע מקרא והתגלח וע"כ דבא לאורי דהקפת ראש שמיא הקפה ותוספת שהקשו במס' נזיר דמנ"ל דהיכא דהוא גם נזיר וכו' היינו משום דהוא תרי לאוין וזה ליכא למילף מותתגלח דשם ליכא רק חד לאו דגילוח נתק הוא בכל דבר והא דאמר הגמרא משמע תרתי דאתא עשה ודחי ל"ת ליכא להקשות דזה נשמע מוהתגלח ז"א דמשם ליכא למילף דמה לנזיר שישנו בשאלה:
ובאמת קשה לי על הת"כ דמוקי והתגלח על נזיר ולמה לא מוקי שיש לו נתק בפאת הראש וכגון שהיה לו מ' שערות דהוא שיעור פאה לרמב"ם ונולד לו נתק באותו פאה באופן שאם יגלח לנתקו לא ישאר שיעור פאה דאף שמשייר ב' שערות לא מקיים מצות פאה עד שישייר לשיטת רמב"ם מ' שערות (או ד' שערות לפי הגירסאות) ומזה יש סייע לרמב"ם דפסק דעל פיאת ראש ג"כ לא מחייב רק בתער א"כ לא יוכל הת"כ לאוקמי' בכה"ג דהרי יוכל לקיים שניהם ע"י מספרים דגילוח נתק שרי אף ע"י מספרים: