אהל דוד שבועות יבמות· רבי דוד דייטש
יבמות · דף קי.
בגמרא לא דבעל הקשה נ"י א"כ תיובתא לשמואל דתני' המקדש קטנה קדושי' תלוין ועומדין והש"ס מפרש בתרי גוונא או לומר דקידושין תלוין עד שגדלה ואז גמרי הקידושין או שתלוין אי בעל אחר שגדלה והלא שמואל אומר כל הבועל ע"ד קידושין ראשוני' בועל ולי נראה דשמואל מפרש הברייתא דקדושין תלוין עד שגדלה וכמ"ש נ"י דהוה כאלו התנה הרי את מקודשת לאחר שתגדיל ואף דהוה דבר שלא בא לעולם וכ"כ להדי' בתוס' הרא"ש לעיל דל"ד דזה הוה דבר שלא בא לעולם וגם המרדכי מס' ב"מ סי' שט"ו כתב וזה לשונו שהרי תלה בדבר שלא בא לעולם דקטן אין לו קידושין ש"מ דמחוסר זמן מיחשב דבר שלא בא לעולם ועיי' משנה למלך פ"ד ה' אישות ה"ז ע"ש מ"מ יש לאוקמי' הך ברייתא כר"מ דס"ל אדם מקנה דבר שלח בא לעולם אבל שמואל ס"ל כחכמים דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ור' ששת שפיר מקשה לעיל על רב דמאי דוחקי' להמציא סברה חדשה דטעמי' דר"ג משום דמקדש אחות יבמה וכו' וצריך לאוקמי' דוקא כשבעל לימא דטעמי' דר"ג דס"ל אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ובפרט דרב ס"ל לעיל דצ"ג כמ"ד אדם מקנה דבר שלא לעולם רק דמאן לימא לן דהוה כאלו התנה עמה שיחולו הקדושין לאחר שיגדיל לכך מביא ברייתא דמקדש קטנה קדושין תלוין: שם וכן ב' חרשות וכו' כתיב בס' קול רמז הא דלא ערבינהו עם ב' קטנות משום דלעולם אין קדושיהן רק מדרבנן משא"כ קטנות כשתגדלנו והנה לפי מסקנות הש"ס דאפי' חרשת מעיקרא לאו בת חליצה א"כ לא יוכל לערבינה דלא שייך חליצה א' מהן פוטרת צרתה ואולי רצה לתרץ אף לס"ד דרב' והנה לפמ"ש תוספי הרא"ש דבקטנ' כיון דנשואין דרבנן מהני בדיעבד חליצה אף שנחלצה כשהיא קטנה יש לומר דחליצת חרש' מעיקרא אפי' לכתחילה כיון דא"א בענין אחר ולכך לא ערבינהו וגם משנ' דלעיל יש לומר איידי מתני' דהכ' דלא ערבינ' גם לעיל לא ערבינהו: