אהל דוד שבועות יבמות· רבי דוד דייטש
יבמות · דף ק.
בי דרא דמיקרב למתא א"נ דמרחק הנה לשיטת תוס' מס' ביצה די"ד ד"ה א"ב שכתבו אע"ג דבשל סופרים הלך אחר המיקל מ"מ הכא אזלינן לחומרא הואיל בכל תחד ואחד יש קול וחומרא מצד א' וגם הכא לא שייך למיזל אחר המיקל דלכל אחד וא' יש קולא דלמ"ד משום גרושה יש קולא בבי דרי דמיקרב למתא אבל יש חומרא להך מ"ד אי מרחק אף דשכיח אינשי וכ"כ למ"ד משום יחוד יש קולא בבי דרא דמרחק ושכיחא אינשי ויש חומרא בבי דרי דמקריב ולא שכיחא אינשי ועיי' בס' קדושת ישראל ספ"ב דכתובת רק שדעת רמב"ם ה' י"ט נתחבטו בו נושאי כליו:
שם שיחררו אין ואמאי אי בעי שפחה הקשה טורי אבן הא תוס' הקשו על האי דחציו עבד וחציו ב"ח דכופין רבו והלא יוכל למכור עצמו לעבד עברי דמותר בשפחה כנעניות ותירצו דאינו נמכר בעבד עברי דבעינן ושב אל משפחתו וא"כ מאי הקשה ש"ס הכא ואמאי כופין הלא יוכל למכור לע"ע בתנאי אם היא בן הכהנת ומותר ממ"נ בשפחה אם הוא בן הכהנת אינו גר ונמכר בע"ע ואם הבן השפחה מותר בלא"ה בשפחה ול"נ דקושי' השם הוא א"כ תפשט דעבד עברי כהן רבו מוסר לו שפחה ובמס' קידושין דכ"א מספקא לש"ס וגם קשה על שמואל דאוסר שם רק דקשה על רבא דמסיק כופין ומסתמא לא פליג על רב דמתיר למסור לע"ע כהן ש"כ ונראה דרבא רוצה לאוקמי סתם מתני' כהלכתא ורמב"ם פסק בפ"ג ה' עבדים הלכה ד' דאין לו בנים אין רבו מוסר לו שפחה ואולי מסוגי' דהכא פסק כן והכ"מ כתב שם משום דמשנת ראב"י קב ונקי וי"ל דאיהו גופי' מ"ב ה' בית הבחירה כתב דהוא דוקא במשנה ורשב"ם מס' ב"ב דקל"ח כתב דאף בברייתא וכ"כ סמ"ג לאווין של"א גם מ"ש הכ"מ הואיל ורנב"י מפרשי ראב"י כבר כתב הרא"ש ריש שבת דדרך אמוראים לפרש דברי תנאים אף דלא ס"ל הכי ולא ידעתי למה לא כתב הכ"מ הואיל דחכמים במס' תמורה ד"למד סברי כראב"י גם י"ל דרבא בעי לאוקמי' מתני' כהילכתא דפסקינן דמוכר עצמו אין רבו מוסר לו ש"כ דהא דהקשו תוס' במס' גיטין דימכור עצמו בע"ע היינו משום דר"א ס"ל במס' קידושין דט"ז דמוכר עצמו רבו מוסר נו ש"כ ועיי' קידושין דט"ו ד"ה ואידך ובהאי דמי שחציו עבד אמר ב"ש תקנתם רבו וכו' לישא שפחה א"י וע"ז שפיר הקשו מדר"א אדב"ש ועיי' תוס' ביצה דל"ד דירושלמי רמי ב"ש אדר"א ובזה ניחא תוס' גיטין דמ"א ד"ה לישא שהקשו שימכור עצמו בע"ע אפי' אין לי אשה דהא איכא מ"ד דאפ"ה רבי מיסר לו ש"כ ויפלא דילמא הך מ"ד ס"ל כחמים דמוכר עצמו אין רבו מוסר לו ש"כ ונראה דכוונת תוס' על ר' שמלאי בקידושין דס"ט עא תוס' ד"ה אלא שכתבו וכר"א דאמר אף מוכר עצמו רבו מוסר לו ש"כ וקשה דהרי אכתי לא שייך לכתחילה שימכור לעבד עברי לטהר בניו דהא אם אין לו אשה ובנים אין רבו מוסר לו שפחה א"ו דה"א דר' שמלאי ס"ל דמוכר עצמו ואפי' אין לו אשה ובנים רבו מוסר לו ש"כ וח"כ שפיר הקשו מדב"ש ומדב"ה:
ובדרך אגב באתי ליכתב כי תוס' הקשו בפ' השותפין דאיך תיקנו דכופין את רבו לשחררו הלא עובר בעשה לעולם בהם תעבדו ותירצו דמשום מצוה רבה שרי אע"ג דעובר בעשה ושמעתי להקשות א"כ מאי הקשה ש"ס מס' ב"ב די"ג על מ"ד גוד אגוד מהאי דחציו עבד דטעמא דמפני תיקון העולם הא לאו משום פ"ו לא כייפנן ולא מני העבד לומר גוד ומאי קושי' דאמרינין בעלמא גוד דליכא איסור אבל גבי חציו עבד אי לאו משום פ"ו לא היה כייפנין לרבו לשחררו דעובר בעשה ול"נ דקושי' הש"ס במס' ב"ב הוא לר' ישמעאל דס"ל סוטה ד"ג דלעולם בהם תעבודו רשות וא"כ תקשה מדב"ש וב"ה על ר' ישמעאל דמסתמא לא יחלוק על ב"ש וב"ה וכמה לי טעמא דתיקן עולם ומשום פ"ו תיפק משום גוד ואיגד ואי דאיכא איסורא הא לר' ישמעאל הוא רשות האי לעולם בהם תעבודו וע"כ דלית לי' לר' ישמעאל גוד ואיגד וא"כ תקשה מר' ישמעאל שהוא תנא על הך אמורא דאית לי' גוד אף דר"ע ס"ל לעולם בהם תעבודו הוא חובה מ"מ בהך סברה דלית לי' לר' ישמעאל גוד לא חזינן שר"ע פליג ואפושי פלוגתא לא מפשינן ומדר"י נשמע לר"ע: