אהל דוד שבועות יבמות· רבי דוד דייטש
יבמות · דף צו:
במתני' הראשונה חולצת והשני' או חולצת או מתיבמות וקשה לי על רש"י קידושין ד' י"ט שכתב דמד"ת ביאת בן ט' קונה קנין גמור והא דאמר הש"ס ביאת בן ט' כמאמר בגדול כתב המ"מ פ"ה ה"י דמדבריהם עשו כמאמר א"כ למה יהי' רשאי להתיבם להשני' אחד שנחלצה הראשונה וכיון דמד"ת הם ב' יבמות הבאות מבית א' וכיון דחלץ לא' קאי כולה ביתא בלא יבנה אף שחכמים עשו כמאמר מ"מ האיך יוכלו להחל וא"ל הא דקתני והשני' או מתיבמי מיירי שמתה הראשונה קודם שנחלצה א"כ מאי הקשה ש"ס לקמון ויעשו ביאת בן ט' כמאמר בגדול ותדחי צרה מיבום ומאי קושי' הלא כבר מתה הראשונה וא"ל כיון דבשעת נפילה אינה ראוי ליבם משום צרת אשת ב' מתים וכל יבמה שאין אני קורא בשעת נפילה יבמה יבוא עלי' הרי היא כא"א שיש לה בנים ואסורה מ"מ קשה על רב שמתרץ דלא עשו ביאת בן ט' ומאי דוחקי' לומר כן הלא רב ס"ל לעיל ד' כ"ז ע"ב דהיכא דלא קאי רק איסור דרבנן לא אמרינן כל יבמה וכו' והרי צרר ב' מחים הוא רק דרבנן ונראה דכוונת המשנה והשני' או חולצת או מתיבמות היינו דראשונה אסור בהחלט להתיבם והשני' או מתיבמות דמשכחת לפעמים דמותר להתיבם דהיינו שמיבמה קודם שחלץ לראשונה אף שצריך אח"כ לחלוץ לראשונה מ"מ אין אחר ביאה כלום אבל הראשונה אסורה בהחלט להתיבם משום אשת ב' מתים אמנם אכתי קשה על רש"י ד"ה ר"ש שכתב ויבומי הרוייהו לא הואיל והוה צרתה במקצת כמאמר דרבנן אתי למימר וכו' קשה לי דלשיטת רש"י שכתב דביאת בן ט' מד"ת קונה אותה א"כ אפי' מד"ת א"א ליבומי תרוייהו כיון דמד"ת קנה אותה ק"ג והרי היא כאשתו וא"כ הרי המה ב' יבמות הבאות מבית אחד ובית אחד הוא בינה ולא ב' בתים ואף שחכמים תקנו שלא יהי' רק כמאמר מ"מ הסכמים לא יוכלו להקל מה שהוא אסור מד"ת:
סליק האשה רבה: