אהל דוד שבועות יבמות· רבי דוד דייטש
יבמות · דף עח.
תוס' דה מצרי ב' וכו' דבתר דידה שדינן הקשה בס' כתובה וטורי אבן לשיטת רמב"ן דנתינם לא אסור מד"ת רק דור ראשון אכ"ק קושי' תוס' ואי דבתר דידה שדינן מה בכך הלא מד"ת לא אסור רק דור א' ונראה דבירושלמי פ' הערל סובר ר' ייסא דפ"ד אסור בממזרות דבקדושתי' קאי וא"כ קשה מברייתא דלעיל דף ע"ו דקתני פ"ד מותר בנתינם ונ"ל דר' ייסא סבר כס"ד דרבא דלאו דלא תתחתן קאי בגיותן ובגרותן לא אסור רק מדרבנן ובהנך דלאו בר אלודי לא גזרו וא"כ אולי גם ר' יוחנן ס"ל דאיסור ז' עממין לא אסור מד"ת בגרותן והרי הם כשאר גרים וא"כ אי אפשר לישא נתינה כיון דקהל גרים איקרי קהל ומיד כשנתגיירו הרי הוא קהל מעליא ואסורה למצרי שני והרמב"ן לא הוצרך לתרץ רק לבתר דהדר רבא וס"ל דאסור מד"ת אף בגרותן א"כ קשה למה הוצרך דוד לגזור ומשני דגזר על הדורת ושוב מצאתי במהר"ם ברבי שמתרץ ג"כ קושי' תוס' דר' יוחנן ס"ל כס"ד דרבא: שם בגמרא דאי התירא לא כתב הקשה באר יעקב א"כ איך כתיב כל אשר בבהמה תאכלו ודרשנין דוולד שניתר בשחיטת אמו הא למ"ד עובר לאו ירך אמו אסור לשחוט בהמה מעוברת משום אותו ואת בנו כמ"ש הר"ש ולי נראה דמשכחת ששחטו לחולה דנדחה מפני פקוח נפש ודכוותי' משני ש"ס במס' יומא דף ס"ד:
שם והרי מ"ג דאי להיתרא ופרש"י דכתיב היא תעבה ואין בני' וכו' הקשה מהר"ם ברבי דהלא הסוגי' קאי לר' יודה ותוס' כתבו בכמה דוכתי' דר"י ס"ל אין קידושין תופסין בח"ל וא"כ לא דריש האי היא תעבה ואין בני' וכ"כ תוס' לעיל דף מ"ד לר"ע ולדידי לא קשה דנהי דר"י לא דריש האי דרשא מ"מ שפיר מקשה ש"ס על ר' יוחנן דאמר אי לאו דאמר ר"י הכתוב תלאן בלידה לא הוה מצא ידיו דמצרי ב' במאי יטהר ומאי קושי דילמא עבר ונסיב אף דהוא דאי להתירא הלא חזינן דגם חכמים מוקמי הך קרא דהיא תעבה ואין בני' תעבה אף דהוא דאי להתירא ומחכמים נשמע לר"י ודילמא גם ר"י ס"ל דכתיב קרא דאי להתירא הרא"ש הקשה מאי הקשה ש"ס במאי יטהר דהלא יוכל לישא ממזרות עשירת אחר יו"ד דורת וגר דאינה ראוי לבוא בקהל מות בה ומתרץ דמ"מ הבן של עשירית ממזור הוא דהוולד הולך אחר הפגום וצריך שקידה אי ר' יודה ס"ל דון מיני' ומינ':
תוס' ד"ה אלא וז"ל ואר"י שרוצה ליישב דברי רבא דהכא אפי' כר"י וקשה לי דהלא ע"כ מודים להא דרבא והוא ע"פ מ"ש תוס' סנהדרין ריש בן סורר דרריש הש"ס לאיש אתה מחזיר ולא לקטן והקשו דאיך משכחת גר קטן דהא ואר"ה גר קטן מטבילן ע"ד ב"ד הוא דרבנן ותירצו דמשכחת בנכרי מעוברת דבנה א"צ טבילה וא"כ ע"כ צריכ הש"ס לתרץ דגם ר"י ס"ל האי דרבא דשאני עובר דהיינו רביתי דאל"כ קשה האי קרא דאיש למועטי קטן איך משכחת גר קטן ואפשר דתוס' דהכא קאי לאותן ספרים דגרסי בב"מ ד' ע"א דזכי' מיה' אית לי' ומשמע דהוא מד"ת ועיי' בהר"ן ר"פ האיש מקדש:
תוס' ד"ה רובו וכן דעת רוב פוסקים דאפי' על הגוף מד"ת אינו חוצץ רק רוב ומקפיד וראיתי בשבות יעקב סי' ס"ט שהשיג על מג"א סי' ק"ס ס"ק ז' שכתב דבטבילת נדה אזלינן לחומרא והקשה הלא מד"ת לא הוה חציצה דבעינן דוקא רובו ומקפיד ולדידי אין זה השגה דמג"א סובר דבאיחזק איסורא לא אמרינן ס' דרבנן לקולא וא"כ בטבילת נדה אף דמד"ת לא הוה חציצה מ"מ כיון דאיחזק איסורא ויש לו עיקר מד"ת לא אמרינן ספק דרבנן לקולא אבל נט"י דאין לו עיקר מד"ת אמרינן ספק דרבנן לקולא אף דאיחזק איסורא וכמ"ש הפר"ח בכללי ס"ס א' ט"ו ועיי' בר"ש מס' תרומ' פ"ז מ"ח כתב דפסול ידים עיקרן מדבריהם מקרי ועיי' ב"ש סכ"ח ס"ק כ"ב אח דרבנן הוה כאיסור שאין לו עיקר מד"ת: