אהל דוד שבועות יבמות· רבי דוד דייטש
יבמות · דף עה.
בגמרא אבל יולדת וכו' כתב רשב"א דזה דוקא למ"ד מעיין א' הוא אבל ללוי דס"ל ב' מעיינות לא מקרי יולדת הותר מכללו דהוה כדם נחירים ואף דרב ולוי דנחלקו אי מעיין א' הוא המה אמוראי מ"מ גם פלוגתא דתנאי היא במס' נדה דף ל"ו אמנם שם דל"ז לתירץ בתרא לא משכחת תנאי למ"ד מעיי' א' וצ"ע:
תוס' ד"ה כרות תימה וכו'. ובדרך רמז י"ל דלכך נקט בגיד כריתה דתוס' י"ט בפ"ז מ"ז מס' נגעים נתקשה דלמה נקרא ראש הגוי' ובאמת הבחיי פ' לך לך כתב שכל גידי אברים נקשרים בו ומטעם זה נקרא ראש הגוי' ראש כל הגוף ע"ש ולכך נקט כריתה שנכרתו כל הגידים:
תוס' ד"ה שאין הביאו ירושלמי ובלבד שלימן ועיי' בהרא"ש שמסיק דאם נפצע אחד ואח"כ נטלה א"ז פסול שחוזר לכשרותו וי"ל לקמון דע"ו זה פסול שחוזר לכשרותו זה למועטי וכו' וקשה דלמה ל"א זה למועטי פצוע ביצה שאין חוזר לכשרותו וקדמני בזה מ"ו בנ"ב סי' ו' ונראה דהרי בלאו הכא מצינו פסול שחוזר לכשרותו לר"ה דאמר כמרזב פסולה והרי פסול זה חוזר לכשרותו וכמו שעשה מר בר ר"א דשפיה כקולמס ונראה דכוונת הברייתא פסול שחוזר לכשרותו כגון נקב ונסתם שעלה הסתימה אבל ע"י תיקן אדם מזה לא איירי הברייתא:
הרמב"ם פסק פ' ט"ו הא"ב דאם נפצע ע"י חולי כשר דזה הוא כבידי שמים והקשה פ"מ דלמה פסק נגד הירושלמי ונראה דהוצעת ירושלמי הוא כך אית תני בין בידי שמים פסול וא"ת דכשר ומשני מ"ד בי"ש פסול כר"י בנו של ריב"ב ושוב מסיק דכולהו רבנן ומיירי שעלתה חטטין על ביציו והמסה אותן ואף שנולד החולי בי"ש מ"מ פסול ולקמון דף ע"ט מקשים תוס' ד"ה ואיידי דאי בסריס חמה אפי' ליבם נמי שרי והנה להרמב"ם דפסק כס"ד דרבא דלא תתחתן מיירי בגיותן וא"כ יש לאוקמי' בסריס חמה וכגון שנשא נתינה דנתינה מדרבנן הוא דאסור ובהנך דלאו בר אלודי לא גזרו וחולצין לאשתו ואסורה להתיבם הואיל והיא נתינה אמנם קשה לרבא דמסיק דלא תתחתן קאי בגרותן א"כ סריס חמה אסור לישא נתינה כיון דהוא מד"ת והי' ניחא לרמב"ם דרבא ס"ל כהתחלת דברי ירושלמי דר"י בנו של ריב"ב פוסל אף סריס חמה בידי שמים ושפיר יש לאוקמי' האי דחולצין בסריס חמה שנשא נתינה אף דנתינה אסור מד"ת מ"מ כיון דסריס חמה אף בידי שמים פסול לבוא בקהל מד"ת מותר לישא נתינה דכל פסולי קהל מותרין לבוא זה בזה אמנם מנ"ל לרבא לעשות פלוגתא דהא יש לאוקמי' הך ברייתא בירושלמי דתני' בידי שמים פסול שעלתה חטטין והמסה אותן דזה חשיב בידי אדם וצ"ל דרבא ס"ל דזה מיחשב ג"כ בי"ש ואף שרמב"ם פסק כס"ד דרבא הוא כמ"ש דרמב"ם סמך עצמו אסוגי' אחרת אבל לא שמעינן שאותו סוגי' פליג בזה על רבא מה דמכשיר בכה"ג: