אהל דוד שבועות יבמות· רבי דוד דייטש
יבמות · דף עא.
בגמרא ר"א לטעמי' הרמב"ם פ"ז ה' תרומה הביא דרשא דגר ותושב והקשה הלח"מ הלא איהו פסק בהל' מילה דקטן נולד מהול צריך להטיף דם ברית ע"ש ולדידי לא קשה דהרמב"ם ק"ל כר"י לעיל דף מ"ו דבאבות נמי טבילה הוה וא"כ פשיטא דמל ולא טבל לא הוה גר וכמ"ש תוס' שם ד"ה כ"פ ור"ע סובר דבאבות לא הוה טבילה וה"א דמל ולא טבל הוה גר לכך איצטרך גר ותושב למועטי כמ"ש תוס' כל זה לעיל אבל הרמב"ם ס"ל בזה כר"י דבאבות טבילה הוה ואף דאכתי איצטרך חד קרא על קטן שנולד מהול דצריך להטיף מ"מ ס"ל לרמב"ם דמופנה מצד א' אין משיבין רק לר"א דשמענין לי' לקמון דף ק"ד מופנה מצד א' משיבין הוצרך ש"ס לומר דלדידי' אייתר תרי קרא אבל רמב"ם ס"ל מופנה מצד א' אין משיבין שפיר יליף בג"ש דתושב עוד נראה דרמב"ם מפיק דנולד מהול דצריך להטיף ממקום אחר דבירושלמי ריש פרק הערל איתא רב אמר המול ימול מכאן לנולד מהול דצריך להטיף וכו' המול ימול מכאן לישראל ערל שלא ימול וש"ס שלנו מפיק לקמן ד' ע"ב האי דהמול ימול על ציצין שמעכבין וא"כ י"ל דסוגי' דהכא קאי למאי דס"ד דמפיק בריתי תשמור על משוך והמול ימול על ציצין אבל להמסקנא דמשוך דרבנן א"כ מוקמינן בריתי תשמור על ציצין שמעכבין והמול ימול כמו שדריש ירושלמי על נולד כשהוא מהול דצריך להטיף ד"ב ולא איצטרך גר ותושב על נולד כשהוא מהול וגם רמב"ם פסק פ"ב ה' מילה דערל מותר לימול אחרים או דנפק ציצין שמעכבין כמו שדרש ר"י בן פזי בירושלמי חתן דמים למולת אחת למילה ואחת לציצין וא"כ מיותר האי דהמול ימול כמו שדרש רב ירושלמי על נולד כשהוא מהול:
שם והני מולין והתנן קונם וכו' הקשה מהרש"א אמאי לא הקשה ש"ס דערבי מהול שמעינן מכל בני נכר ונראה דרמב"ם פסק ה' ק"פ דהאי בן נכר לא יאכל הוא אזהרה על ישראל שלא יתן לבן נכר מפסח וא"כ לא רצה להקשות מכל בני נכר דאולי ס"ל לר"ע כמ"ד אין שוחטין פסח על היחיד ואיצטרך קרא על יחיד שיש לו פסח לשחוט וכבר שחטו כל ישראל הן וה"א דרשאי להמנות בן נכר לאכול עמו כדי שיקיים עשה דפסח עשה דפסח וידחה ל"ת כל בן נכר והוא בעידנא כמ"ש תוס' פסחים ד' נ"ט ד"ה וגם כתבו זבחים ד' ל"ג דעשה דפסח דהוא כרת דוחה אפי' עשה ול"ת ולכך כתב עוד קרא ואין עשה דוחה תרי לאוין כמ"ש הר"ש מקינון ועיי' מס' נזיר ד' מ"ח ע"ב עוד הקשה דלמה לא מוקי ש"ם במס' ע"א האי דהמול ימול על ציצין המעכבין ולפמ"ש לעיל ניחא קצת דסוגי' דע"א קאי למ"ד משוך דרבנן ומוקמנין את בריתי תשמור על ציצין ושפיר מיותר האי דהמול יחול:
שם אלא זכרים דאיתנהו בשעת אכילה וכו' הקשה ש"א להט"ז י"ד סי' רס"ד ס"ק ט' דנסתפק דאם נולד מהול והטיפו דם ברית ואח"כ מרוב שומני נמשך ערלה למעלה מי נימא כיון שכבר נימל מד"ת אין דיחוי ומ"מ החיוב בא עליו אח"כ אפי' מד"ת ע"ש וא"כ משכחת שלאחר עשיית הפסח נמשך ערלה ע"ש ובעיקר הדין דמשמע מט"ז שאפשר שאפי' מד"ת צריך לימול ראיתי בשם ב"ח א"ח סי' תרמ"ח דדוקא בקדשים הוא דאמרינן מד"ת דיחוי ולא בשאר מכות:
ושמעתי להקשות בשם הגאון מהודר פייבש זצ"ל אב"ד דק"ק ליסע דהא איכא לאשכוחי ביוצא דופן דאי' מס' שבת ד' קל"ה דיוצא דופן נימול לא' ומשכחת דלאחר שעשו פסח וקודם אכילה ילדה אשתו ע"י דופן ושפיר בר ממיהל הוא ע"כ ונראה להוסיף דאפי' מ"ד דיוצא דופן ג"כ נימול לס' מ"מ הא ג"ש איצטרך לענין עבדים וזביניהו בין עשי' לאכילה רק דקשה על הברייתא והרי הברייתא יש לאוקמי' כמ"ד יוצא דופן נימל לא': שם אמר רבא ותסברא וכו' קשה לי על הרמ"א דפסק דאם מהלו בתוך ח' יצא ולא עבר רק על עשה דביום השמיני ימול א"כ נימא דתולין מיד דיבוא עשה דפסח דאית בה כרת וידחה עשה דביום השמיני כמו מקנת כסף דמלין ביום שנולד וכמ"ש תוס' זבחים ד' ל"ג דעשה דפסח דוחה אפי' עשה ול"ת (ועיי' בטור ירד סי' ר"ס ובבית יוסף גדולה מצות מילה וכו') ולכאורה קשה על תוס' דזבחים א"כ מאי הקשה ש"ס במסכת חולין דף קמ"א טעמא דכתב רחמנא שלח וכו'. הא איצטרך בגוונא שיטהר לעשות פסח רק י"ל דא"כ ק' נילף דאין עושה דכרת דוחה עשה ול"ת: