אהל דוד שבועות יבמות· רבי דוד דייטש
יבמות · דף סד:
גמרא לבר מאנא דקיימתי בנפשאי החכמה תחי' בעלי' נראה ע"ד שאמרו ד' חשובים כמתים מי שאין לו בנים וא"כ שפיר קיים והחכמה תחי' בעלי' דזולת זה כמת יחשב אף בחייו:
שם כמה סבי איעקר מפרקי דר"ה ובתה"ד סי' ט"ז כתב דמזה נשמע דמשום זילותא וביזוי לא חיישנין לאיסור דרבנן ולכך לא חשו לאיסור בל תשקצו ותבואת שור סי' י"ג הקשה מסוגי' דבכורת דמ"ד דמשתנין מים בפני רבים ולכן כתב דמחמת גודל עיונם לא הרגישו בעצירת נקביהם ושוב הביא דברי פר"ח שכתב בשם רמב"ם בספר המצות דאינו חייב מלקות ע"ז דפשטא דקרא בשרץ כתיב ולא הוה רק דרבנן והוא כתב דלא מעטו רק ממלקות משום דהוא לאו שבכללות אבל מ"מ דאורייתא הוא וכמ"ש כ"מ פ' י"ב ה' עכ"ום ע"ש ויש לסייע קצת מרש"י ס"פ ר"ע דילמא אכיל ופרש"י אפי' למ"ד אין ב"ד מצווין להפרישו בקטן אוכל נבלות מודה דלא יהבנין בידים והרי הרשב"א פ' חרש כתב דבאיסור דרבנן ספינין בידים וע"כ דהני דרשות דלא תשקצו הם איסורי תורה ויש לדחות ושוב ראיתי בריטב"א מס' מכות ד' ט"ז גבי האי מאן דשתי בקרנא דאומנא פירש ר"מ דזה איסור תורה אבל כל המפרשים כתבו דהוא רק דרבנן וקרא אסמכתא בעלמא כאידך דהמשהה נקביו ותב"ש כתב שסמ"ג לאוין פ' מנה שלא להשהות נקביו: