אהל דוד שבועות יבמות· רבי דוד דייטש
יבמות · דף נג.
תוס' ד"ה ולימא וא"ת ולי נראה לולי דברי תוס' דה"א למ"ד אין זיקה חלץ לבעלת הגט נפטרה צרתה דלא אלים זיקה ופקעה בחליצה כל דהו וה"ה חלץ לבעלת מאמר נפטרה ג"כ צרתה וכן איתא להדי' לעיל דכ"ו דבעלת גט ובעלת מאמר כהדדי נינהו ולעיל די"ז כתבו תוס' ד"ה לימא דר' יוסף דקרי' לי' יחידאה סובר דכולהו תנאי סבר אין זיקה וממילא כיון דר"י סובר דלכ"ע אין קה לא סבור האי דשמואל וחלץ לבעלת גט פטרת צרתה ושפיר הקשה הש"ס:
ונאמן עלי אבי שבשמים שזה שנים רבות אמרתי דבר זה ושוב בא לידי ספר תוספי הרא"ש ומצאתי כתוב זה בשם רבינו מאיר והוא הוסיף להקשות על פרש"י אי ר"י היינו דלא ישפוך וכו' למה לא הזכיר בפירש כמו שהזכיר מלתא דשמואל ועוד מאי פריך על ר"י ולא פריך על מתני' דחולץ דקתני חולץ לפסולה (וכבר כתבתי לעיל דעל מתני' דחולץ לא רנה להקשות דנוכל לפרש דחולץ לפסולה קאי על מחזיר גרושתו כדאי' לעיל די"א ע"ב: ועוד דלא שייך הכא מילתא דר"י דאף לעצמו מפסיד שאוסר עצמו בקרובת שני' לכן מפרש דתיובתא קאי על ר' יוסף דסובר אין זיקה:
עוד כתב דאפי' אי מסייע לשמואל אפ"ה קשה על ר"י מדלא קתני חליצה לבעלת מאמר רק לאידך אלמא בעלת מאמר לא חלצה ונמצא כי חלץ לאידך פוסל לכהונ' ואי כר"י ראוי' שיחלוץ תחילה לבעלת מאמר ותיפטור אידך מד"ת וכיון דמיפטרה אפי' הדר וחלץ מדרבנן משום דחליצה פסולה לא פוטרת צרתה מ"מ בהאי חליצ' לא מיפסלה מכהונה כי היכא דאמרינן לעיל דאחות חלוצה שהוא מדרבנן כשהי' ע"י חיזור לא גזרו אמנם הקשה דאין אדם מצווה להטריח להצהיל מי אבודו לאחר דמצי לומר דאין חפץ לחלוץ ב' פעמים:
סליק פרק רבן גמליאל:
הבא על יבמתו פרק ששי יבמות: