אהל דוד שבועות יבמות· רבי דוד דייטש
יבמות · דף מ:
בגמרא דתני ר"ח ד' מד"ת. אחיו ובת אחיו מד"ת מכאן קשה לי על הרמב"ם דפסק דחלוצה לחולץ אין אסורה רק מדרבנן וקרא דלא יבנה הוא אסמכתא והלא כאן אמר ר"ח דהוא מד"ת ופרש"י דקם בלא יבנה ונראה דהרמב"ם מפרש כמו שמפורש בתוספי הרא"ש בשם הר"מ ח"ל דבנו על אב קאי דהיינו אחיו והא דקתני אחיו מאמו תני אחיו מאב ותני אחיו מאם והרמב"ם מפרש בחד צד כרש"י דהיינו רישא בנו קאי על החולץ דאסירא לי' משום אחי אב וסיפא דאחיו קאי על אחיו מאם דהרמב"ם מודה דאסירא ועיי' מ"מ שמפרש טעם של הרמב"ם ובאחיו מאם לא שייך שליחותה דאחים קעביד דיבום מאב דוקא:
אמנם קשה לי על הר"ם שמפרש דקאי על אחיו מאם א"כ איך תני' ובן אחיו הלא אשת אחי אב מאם הוא רק שניות וצ"ל דבן אחיו דסיפא קאי על בן אחיו מאב עוד נראה דהרמב"ם מוקי הא דתני ר"ח כר"ע דמשוי אחות חליצה כאחות אשתו ועיי' רמב"ם בפי' משניות שמפרש טעמי' דר"ע דאין אחר חליצה כלום משום דכשחלצה חזרה הערוה כמו שהי' קודם מיתת אחיו: