אהל דוד שבועות יבמות· רבי דוד דייטש
יבמות · דף לט:
והלכתא אפי' קרוב אפי' אשה וקשה ני למה צריך למיפסק הלא בכ"מ ר"א לחומרא ורבינא קולא והלכתא כרבינא וכה"ג הקשה הרשב"א פ"ק דחולין ותוס' במס' חולין דף מ"ו ע"ב ונראה משום דהש"ס בעי, ליתן טעם משום מילתא דעבידא לגלוי והנה מ"ו בנ"ב סי' כ"ח העלה דבאיתחזק איסורא לא מהני גלוי מלתא וקצת קשה לי מהירושלמי הביאו תוס' י"ט ריש פ"ג מס' יומא על הא דהרואה אומר ברקאי דע"א נאמן במלתא דעבידא לגלוי והרי שם איתחזק איסור יה"כ ויש לחלק ועיי' ב"ש סי' ק"ך ס"ק ה':
שם רש"י דה ביאת קטן הקשה הרשב"א דלמא לתני בקטן פחות מבוט' ולכך צרי' שהוי אבל קטן בן ט' מנ"ל דצריך שהוי ע"ש ובפרט דהלא ש"י בקידושין ט' ט' בן ט' קונה מד"ת ולולי דמסתפינא אמינ' דגם דעת רש"י לדינא דקטן בן ט' ט' ביאתו מדרבנן ואפרש שיחתי דלקמן דף קי"א מקשה הש"ס דהאיך ך מיבם אקרי להקים שם והאי לאו בר הכי הוא ומשני ובמה הכל דהוא וכתב מהרש"א דלשיטת תוס' קא דהאי דמרב' מקרא הוא דלא נימא דבכל ביאה וביאה עביד איסורא אבל אינו קונה אותה מד"ת והנה תוס' כתבו שם דהאי דהקשה הש"ס אקר רי להקים שם והאי לאו בר הכי הוא לרידסוב' ידסוב' סריס אדם לא חולץ הואיל ולא הית' לו שעת הכושר וגם קטן לא הי' לו שעת הכושר אבל לר"א דס"ל סריס אדם מיבם הואיל ובמינו מתרפאין גם קטן לא שייך לומר דעביד איסורא וא"כ לר"א קשה ל"ל ויבמה כ"ד דפשיטא דקטן מיבם דלאו גרע מסריה אדם וע"כ לדידי' בא להורת שיקנה י"ק את יבמתו לגמרי מד"ת ואכ"נ דעת רש"י בקידושין די"ט דכוונת רש"י שם לפרש הבריית' ולה"נ לרש"י לפרש כפי' תוס' לכך מפרש דקונה מד"ת והבריית' י"ל כר"א דס קק"א ש דעתל:
אדם מיבם ולדידי' ע"כ קרא בא להורת שיקנה יבם קטן מד"ת אבל סוגי' דהאשה רבה דמסיק דעשו ביאת בן ט' כמאמר קאי אליבא דהלכתא דפסקינן דסריס חמה אינו מיבם הואיל ולא היתה לו שעת הכושר וא"כ קטן ג"כ דלא הי' לו שעת הכושר ה"א דאסור א"כ לא מרבינן מקרא רק דלא נימא דעביד איסורא ולא שיקנה אותה לגמרי וא"כ לדידן מודה רש"י דקטן אינו קונה אותה מד"ת וא"כ יפה כתב רש"י דליכא לאוקמי' בקטן ממש כיון דלא קנה אותה מד"ת צריך להשהות.: