אהל דוד שבועות יבמות· רבי דוד דייטש
יבמות · דף לו:
וחכ"א יוציא ולכשיגיע זמנו יכנוס וז"ל הראב"ד פי"א מה"ג ומתני' בבא על יבמתו אם אין הוולד של קיימא יקיים ולא קתני יוציא התם מפני שהיא יבמתו ואם יתן לה גט נאסרה עליו עולמית והקש' המ"ל הלא אפי' בכהן מסקינן לקמן דיוציא והלא גבי כהן ג"כ נאסרה עליו עולמית ורש לדחות דמשום לא פלוג הוא ועיי' ריב"ש סי' רמ"א אמנם לדידי קשה דאכתי לר' יוחנן דסובר ביאה מעוברת שמי' ביאה א"כ אף אם מגרשה יוכל להחזיר כמו שאר יבמה שמגרשה ומחזירה דבשלמא לרשב"ל דסובר ביאת מעוברת ל"ש ביאה א"כ אכתי לא קנאה ואם מגרשה אינו יוכל להחזירה אבל לר"י קשה שוב ראיתי בתשובת מהרי"ט צוהלין שכתב שזה כוונת הכ"מ וכ"כ קשה לי על הרשב"א שכתב דלכך א"צ לגרשה כדי שיקיים מצות יבום והלא לר"י דסובר ביאת מעוברת שמי' ביאה כבר קיים מצות יבום והנ"י תירץ דלא קנסוהו דסובר לעשות מצוה ומ"ו בנ"ב סי' י"ח הקשה א"כ איך אמר רבא ר"מ ור"א אמרו דבר אחד דלמא ע"כ לא קניס ר"מ אלא דלא סבר לעשות מצוה ויש לתרץ קצת דבאמת רבא לא סבר סברת הנ"י רק תירץ כתירץ הראב"ד או כתירץ הרשב"א והנ"י לא בא לתרץ רק למ"ד ביאת מעוברת שמי' ביאה וא"כ לא שייך תירץ הראב"ד כיון דיוכל להחזירה וגם תירץ הרשב"א הואיל וכבר קיים מצות יבום לכן כתב הנ"י דלר"י דסובר ביאת מעוברת ש"ב דהכא שאני הואיל ונתכווין לעשות מצוה וכ"כ יש יש לתרץ הראב"ד והרשב"א דגם המה סוברים סברת נ"י ומ"ד שמיה ביאה יתרץ כסברת הנ"י רק המה רצו לתרץ לרבא דאמר ר"מ ור"א אמרו דבר אחד וע"כ לא סברו סברת הנ"י כמו שהקשה מ"ו בנ"ב לכן תירצו כל אחד תירוצו ורבא הא סבר כרשב"ל וא"כ עולה יפה תירץ הראב"ד דאם יוצא תחסר עליו עולמית וגם תירץ הרשב"א כדי שיקיים מצות יבום:
תוס' ד"ה ולא קתני יפריש אפי' לר"מ ועיי' מהרש"א מה שהקשה ונראה דבשלמא חכמים דמצרכי גט משום דחיישי שמא יבעול אותה ולכך בקידש סגי' בהפרשה דליכא למיחש שיבעלנה דכלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה אבל לר' מאיר דסובר שיוציא ולא יחזור עולמית וקנסהו דעבר על תק"ח א"כ שפיר אמר דמעוברת חבירו אינו שותה שאינה ראוי' לקיימה אף דהשתא ליכא למיחש שיבעלנה שאסורה משום סוטה מ"מ כיון דתחילת נישואין הי' באיסור ועבר על תק"ח וקנסהו אינה שותה דאין רשאי לקיימו וכן פרש"י דר"מ קניס הואיל דעבר על תק"ח שוב מצאתי זה בס' קרבן נתנאל:
הנה הא"ז פסק הא דכונס מעוברת חבירו יוציא הוא דוקא במזיד וקשה לי מהא דאמר רבא ר"מ ור"א אמרו דבר אחד דלמא ע"כ לא אמר ר"מ רק במזיד כשיטת הא"ז אבל ר"א דקאי על משנתינו כמו שפרש"י והלא מתני' איירי בשוגג כמ"ש תוס' ד"ה מדקתני וחייבים בקרבן ובדאורייתא לא קניס ר"מ שוגג אטו מזיד ונראה דיצא להא"ז לחלק בין שוגג למזיד הקשה לי' קושית הראב"ד דבמתני' למה לא קתני יוצא ומה שתירץ הראב"ד שאם יגרשנה נאסרת עליו עולמית מ"מ קשה לר"י דאמר ביאת מעוברת שמי' ביאה וא"כ אף אם יגרשנה מותר להחזירה לכך הי' נראה להאו"ז לחלק בין שוגג למזיד וא"כ י"ל דבאמת רבא לא חרב נחלק בין שוגג:
למזיד ואי משום קושית הראב"ד י"ל כתירץ הראב"ד שלא תאסר עולמית אבל לר"י דס"ל ביאת מעוברת שמי' ביאה ליכא לתרץ כתירץ הראב"ד וע"כ צריך לחלק בין שוגג למזיד וק"ל: