אור ברסלב
אהל דוד שבועות יבמות יבמות › דף כו:

אהל דוד שבועות יבמות· רבי דוד דייטש

יבמות · דף כו:

דף כו.

תוס' ד"ה וחליצה פסולה הקשו על רש"י מסוגי' דלעיל דף י"א גבי או היא או צרתה ולי נראה דהך ברייתא דמחזיר גרושתו דקתני או היא אתי' כמ"ד אין זיקה ובהדי' אמרינן לקמן ד' נ"א דלמ"ד אין זיקה חלץ לבעלת גט נפטרה צרתה אף שאינה רשאי ליבמה רק דקשה א"כ למה מחק רש"י גירסת ספרים מדקאמר זה חולץ לאחת אין זיקה החליצה גרועה פוטרם כמ"ש תוס' ד"ה מדקאמרת והרי ע"כ צ"ל דרש"י סובר דמ"ד אין זיקה חליצה גרועה פוטרה ונראה דמטעם אחר מחק רש"י זה דבירושלמי איתא בשם רב דחליצה הוא קנין ואחות חלוצה אסורה מד"ת דכיון שחלץ לה הרי כמי שקונה אותה ועיי' רשב"א שכתב דש"ס שלנו חולק על זה מדאמר רב ואמצעית צריכה חליצה משניהם ואי נימא דחליצה הוא קנין איך רשאים לחלוץ להאמצעית הלא כקונה אותה והרי ככונס אחות אשתו דכיון דחלוץ לאחותה הרי הוא ככונס אחות אשתו דכיון שחלץ לאחותה הרי היא כמו שכנסה ועיי' היטב בירושלמי ומעתה נראה דלכך מחק רש"י אותה הגירסא מדקאמר זה חולץ לאחת וכו' דמזה ליכא להוכיח דיש זיקה דלעולם אין זיקה והא דאין אחד חולץ לשתיהם דאולי סובר כהירושלמי דחליצה קנין או כר"ע לקמן ד' מ"ד דהכתוב קראה ביתו וא"כ אין רשאי אח אחד לחלוץ ב' אחיות רק דמוכח מהא דאמר רב אמצעית צריכה חליצה משתיהם דלא ס"ל חליצה קנין וכיון דמרישא לחוד ליכא להוכיח רק מהאי דאמצעית צריכה חליצה משתיהם א"כ שפיר גרס רש"י דמהאי דאמצעית צריכה חליצה משתיהם דהרי דמהאי לחוד מוכח דיש זיקה דאי אין זיקה סגי בחליצה דחד ובזה מיושב מה שהקשה הר"א מבורגיל דלמה נקט ג' אחיות ולהנ"ל ניחא דקמ"ל דאמצעית צריכה חליצה משתיהם דחליצה אינה קנין משא"כ בב' אתיות לא הוי נשמע זה דה"א לעולם חליצה קנין אף שכל אחד חולץ לשתיהן ה"א דעושין כה"ג כגון ראובן שחלץ לכתחלה ללאה ואח"כ נחלצה משמעון ושוב כשחולצין לאחותה חולץ שמעון תחילה ואז לא שייך לומר כיון בחלץ ללאה האיך יקנה אחותה ז"א דהא חליצתו לא הוי חליצה גמורה אצל לאה שכבר נחלצה מראובן ופקע זיקתו מד"ת וחוזר אינו רק מדרבנן וכן ראובן חולץ לאחות לאה אחר חליצות שמעון ואין זה כקונה קנין כיון שכבר איקלש זיקה אבל מהאי דאמצעית צריכה חליצה משתיהן שפיר נשמע דחליצה אינו קנין:

תוס' ד"ה דנפל וז"ל ואין ראי דר"י לא בעי לשנוי הכא דסובר כשמואל ונראה לתרץ דהוכחת הר"א מבורגיל הוא כך דנהי דר"י סובר כשמואל מ"מ קשה מה שהקשה הרמב"ן דהיה להש"ס להקשות ולימא לי' חליצה פסולה לחזור על כל האחין כדאקשינן כל הנך קושי' ולימא לי' הכי ולימא לי' הכי ע"ש אלא דלשני שרי כיון דלא חלץ רק משום חיזור שוב מצאתי בתוספי הרא"ש דהוכחת הר"א מבורגיל הוא כך גם מה שהקשו תוס' דלסברתו הי' יוכל לומר בשתי אחיות דהשני' שרי אפי' לשני נראה דהא הש"ס מסיק לקמן ד' כ"ח ע"ב הכא זיקה דרבנן ופר"ח דרב סובר אין זיקה וכתב הרשב"א דמ"ד אין זיקה לא אלימא מילתא כ"כ שתהי' הראשונה אוסרת השני' אפי' אחר מיתת הראשונה אלא שכיון שמתה הראשונה מותרת השני' ואין לחוש לביטול מצות יבמין אבל ר' יוחנן סובר יש זיקה ואלימא זיקה לשוי' כערוה לעולם דכעין דאורייתא תקנו ע"ש וא"כ שפיר נקט הר"א מבורגיל דדוקא כשחלץ לשני' הותרה דהוה כיבמה שהותרה וכו' אבל כשחלץ לראשונה אסורה השני' דהא רב דאמר חליצה פסולה צריכה לחזור הוא למ"ד יש זיקה ולדידי' מודה רב דשני' אסורה לעולם דכעין דאורייתא ועיי' במה שאכתוב לקמן ד' כ"ז גם י"ל דר"י ע"כ סובר חליצה פסולה צריכה לחזור מדנקט ר"י לקמן דף ל"ו החולץ למעוברת אין צריכה חליצה מן האחין ולא נקט ממנו ש"מ דאי לא הוה חליצה הי' צריכה לחזור על כל האחין וגם לקמן ר"פ החולץ דאיתבי ר"י לריש ב"ל בשלמא לדידי מש"ה פסולה לכהונה וכתב בתוספי הרא"ש והא דלא הקשה מרישא אסור בקרובתי' משום דא"ל דסובר יש זיקה וביותר לפמ"ש הנ"י וז"ל בהא אמר שמואל וכו' שמעינן לי' דחליצה מעול' בעינן וחלץ לאחיות לא נפטרו וכו' וה"ה ליבמה שבא אחד לחלוץ ועביד שליחותו דאחים שאם חלץ חליצה פסולה לא עבד שליחותי' דחברי' דאפשר לה בחליצה דעדיפה מיני' ע"ש ושמעינן לר"י לעיל דף י' דא"ל האי סברא דשליחות דאחים קעביד:

תוכן העניינים

אהל דוד שבועות יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה