אהל דוד שבועות יבמות· רבי דוד דייטש
יבמות · דף יח:
תוס' ד"ה אי דרב בפ"ק דכתובת וכו' הא דלא הקשו תוס' מסוגי' דעירובין דף ז' קל שם ג"כ כה"ג רק דשם מיד אמר ביי כן:
שם בגמ' א"נ בתרי ולא יבם ולא מת הקש' הרשב"א ל"ל כי ישבו למעט לא מת כיון דסובר דקה כנוסה הרי היא א"א החי ובחדושי גלאנטי תירץ כגון שיש שני יבמות מבית אחד דממ"נ לא ככנוסה דא"א ליבם שתיהם וזה נגד דברי מהרש"א לקמן ד' י"ט שני' שבזוג ב' דהקשה מאי ס"ד דאמאי נפטרו כולם (וגם תוספי הרא"ש הרגיש בזה) ותירץ כיון דברצונו תלי' מילתא ליבם לאיזה שירצה שפיר חשבינן כ"א ככנוסה משום זיקתו משא"כ בב' יבמין עוד תירץ דאיצטרך היכא דנפלה לפני יבם קטן דאפי' היא ככנוסה לא היתה אסורה שהרי אפי' קידש ובעלה אשת קטן היא וקשה לי א"כ למה אמר הש"ס ולא מת אפי' מת כיון שמת קודם שהגדיל לא חשבינן כזקוקה לקטן וממילא בא היבם מחמת זיקת אחיו הראשון ושפיר היא א"א שלהב"ע וגם קשה לשיטת תוס' מס' קידושין ד' י"ט דביאות בן ט' מדרבנן וא"כ אפי' אם יבום ומת אינו בא מחמת קטן כיון שביאה הוא מדרבנן: תוס' ד"ה משכחת וא"ת וכו' ונראה לתרץ דהרשב"א הקשה על הא דאמר הש"ס יבומי חדא ואיפטרי אידך לא דילמא אין זיקה והרי שתי יבמות מב' בתים דלמא לעולם אימא יש זיקה חיקה ככנוסה דמי אפי' בזיקת ב' יבמין ואי דא"כ ליבומי חדא ואיפטורי אידך לא היא דבשתי יבמות הבאות מב' בתים אפי' לר"ש תרווייהו מיבמין דאל"כ בטלת מצית יבמין מג' אחין אלא היינו טעמי' משום דעשה מאמר ומספק לי' אי מאמר קונה וכו' אבל ב' יבמות מב' בתים אפי' לר"ש שתיהם מתיבמות דכניסה דהאי מפקע מזיקת שאר אחין דאי לא בטלת מצות יבמין מג' אחין דכנוסה לזה ולזה הוא והילכך הכא אי לאו ספק מאמר מתיבמות ומשום ספק אי מאמר קנה מיבם לחדא וחליץ לאידך ומתרץ דדוקא כי קיימי תרווייהו ומיבם חד מפיק לה מזיקה דאידך דהא קאי אחא ולא מיבם לה אבל כי מיית לי' א"א דזיקת ב' יבמין ככנוסה הוה לן למימר אילו הוה קאים איהו הוה כנוס לה ומעיקרא ככנוסה הוות לי' ושוב הקשה אמאי לא מתרץ דכי אמר ר"ש זיקה ככנוסה רק כשכנס לבסוף אבל לא כנס לא ומתרץ דא"כ הוה לי' כיבמה שנאסרה בשעת נפילה ואף שעמד א' מן האחין הילודין וכנסה כיון שאין אני קורא בשעת נפילה וכו' הרי היא כא"א שיש לה בנים ולי נראה דש"ס שפיר הקשה דע"כ ר"ש סובר זיקה ככנוסה אף כשלא כנס לבסוף מדמשני הש"ס לעיל בתרי לא יבום ולא מת ומדנקט ולא מת מכלל דאי מת מותרת לאח הנולד אף שלא כנס בסוף ש"מ זיקה ככנוסה אף שלא כנס בסוף וע"ז משני הש"ס ומחלק בין זיקת יבם אחד לזיקת ב' יבמין והיינו בזיקת ב' יבמין ולא כנס לבסוף אז לא אמרינן זיקה ככנוסה אבל כשכנס לבסוף איגלי מילתא למפרע שהיתה זקוקה לי' מעיקרא לזה שכנס כמ"ש הרשב"א דאל"כ:
בטלה מצות יבמין בג' אחין ומת א' דנימא ג"כ הואיל שנזקקת גם להשני הרי נושא א"א בחיו וע"כ צ"ל כיון שכנס לבסוף איגלי למפרע שהי' זקוקה לי' מעיקרא וא"כ שפיר אמר לעיל דלר"ש לא משכחת צ"צ בא"א שלהב"ע אף בזיקת ב' יבמין דלמשל אם מת ראובן והניח ב' אחין ואח"כ נולד יהודה וכנסה שמעון וכשמת שמעון מותרת גם אשת ראובן לאח הנולד דכיון דכנסה שמעון איגלי למפרע דזקוקה לשמעון וזיקה ככנוסה והרי היא כיבום ואח"כ נולד ומעיקרא לא עמדה עליו שעה אחת באיסור וע"כ לא אמר הש"ס בזיקת ב' יבמין ל"א זיקה ככנוסה רק כשלא כנס לבסוף דאז לא אלים זיקה לשווי' ככנוסה כן הי' נראה לפענ"ד לולי שרש"י מפרש לקמן די"ט ד"ה לא בשני יבמין דבב' יבמין אפי' לאחר שיבמוהו שניים ראשונים אסירא להאי אח שנולד:
והנה יש לי לדקדק על לשון הרשב"א שהקשה אמאי לא מתרץ רק כשכנס לבסוף וכו' וקשה לי דלמא המתרץ ידע מהברייתא דלקמן דאמר ר"ש כל שהלידה קודמת לנשואין או חולצת וכו' ומדקאמר כל שהלידה קודמת לנשואין א"כ מיירי שכנס לבסוף ואפי"ה לא אמרינן זיקה ככנוסה לכן תירץ ומחלק בין זיקת א' לזיקת ב' ומוקי ברייתא דלקמן בזיקת ב' יבמין: