אהל דוד שבועות יבמות· רבי דוד דייטש
יבמות · דף ה.
תוס' ד"ה מה ללאו וכו' ח"ל וקשה דהאיך יליף מראשו הלא איכא למיפרך מה וכו' וע"כ פירכא גמורה היא דאל"כ ניליף מזקינו דלדחי עשה ול"ת עכ"ל ונראה לתרץ דאדרבה הואיל ולאו פירכא אי אפשר למילף מזקנו דלדחי עשה ול"ת דלקמן כתבו תוספת ד"ה שכן דהוה ב' כתובים דממילה יחד מהנך איכא למילף ע"ש ומעתה יש לומר דסוגי' דנזיר לא חשיבא ליה האי פירכא דלאו שאינה שוה בכל וכיון דאין זה פירכא א"א למיליף מזקנו דלידחי עשה ול"ת דמילה וזקנו הוה ב' כתובין דנהי דמצורע א"א למילף ממילה דמה למילה שנכרתה יב בריתות ת"מ למה לי בשר גבי מילה שידחה צרעת נילף מזקנו ואי דמה לזקנו דהוא לאו שאיני שוה בכל הא השתא קיימינן דלאו שאינו שוה בכל לא חשיב פירכא אף שמהרש"א כתב לקמן דעשה דמילה אינו שוה בכל וא"כ א"א למילף מילה מזקנו דמה למצורע דשוה בכל מ"מ הא השתא קיימינן דלאו שאינו שוה בכל לא חשיב פירכא (ויש לפקפק קצת וגם הקשו אותי מסוגי' דנזיר דמסיק הש"ס דילפינן מזקנו דעשה דוחה לא תעשה ועשה שאינה שוה בכל) ועוד נראה לתרץ דיש להקשות מאי הקשה הש"ס לקמן נילף מנזיר דלידחי עשה ול"ת הכא לקולא ולחומרא לחומרא מקשינן ונילף לחומרא מהא דכתיב לכם ולח לגבוה דנדרים ונדבות אין קריבין בי"ט ולא אמרינן דליתי עשה ובאתם שמה והבאתם דאמר רבא ריש ר"ה כיון שעבר עליו רגל אחד עובר בעשה ולידחי עשה ול"ת אלא ש"מ דלא דחי עשה ל"ת ועשה (ובאמת י"ל דאיכא לאוקמי' קרא כגון שנדר באמצע רגל וקמ"ל קרא דבאותו הרגל אין רשאי להקריבן ונראה דקושי' הש"ס קאי לאביי' דס"ל אשה בעל' משמחה ולדידי' אשה אינה עוברת על בל תאחר ותוס' כתבו שם בשם ר"ת דנא קרינן בה ובאת שמה וכו' וא"כ ממילא אינה עוברת על בל תאחר וגם על העשה וא"כ א"א למילף מלכם ולא לגבוה דאיכא למיפרך דתה לנדרים שאין דוחים י"ט דהוא עשה שאין שוה בכל דלא נהיגי בנשים וסוגי' דהבא חשיב זאת לפירכא אבל סוגי' דנזיר דלא חשובא לאי דאינה שוה בכל לפירכא א"כ א"א למילף מזקנו דלידחי עשה ולא תעשה דאדניגמר לקולא נילף לחומרא מנדבות דלא קריבין בי"ט וגם אוני סוגי' דנזיר לא ס"ל אשה בעלה משמחה:
עוד נראה לתרץ דבלא"ה קשה על הא דמקשה הש"ס נילף מנזיר דעשה ידחה ל"ת ועשה הלא במסכת חולין דף ק"מ איתא שלח תשלח אפי' לדבר מצוה ומוקי הש"ס שנטלה ע"מ לשלח דסד"א גדול השלום וא"כ מאי זית למילף מנזיר לקולא נילף לחומרא מהא דגלי רחמנא דלא אתי עשה דמצורע וידחה עשה דשליח הקן ונראה דבת"כ דריש והתגלח דגילח נתק דוחה אף בנזיר והמ"ל הט"צ כתב דאין זה משום עשה דוחה ל"ת דלא מצינו גילח נתק למ"ע ולא מגלח רק להכיר אם יפשה הנגע וקרא גלי' דאף נזיר מותר לגלח נתקו ולקמן הקשו תוס' האיך ילפי הגדילים דעשה דוחה ל"ת דלמא שאני כלאים דהותר מכללו אצל בגדי כהונה ותירצו דאין זה הותר מכללו דשם הוא ג"כ משום דעשה דבגדי כהונה דוחה ל"ש דכלאים ומעתה י"ל הא דמקשה הש"ס נילף מנזיר דעשה דוחה כת ועשה קאי לר' אשי דמשני הא דאין שורפין קדשים בי"ט הוא משום די"ט עשה ול"ת הלא י"ט הותר מכללו אצל קרבנות ציבור דזה נחשב הותר מכללו כדאי' יומא דף פ"א וגם גבי אוכל נפש וא"כ נימא דעשה דשריפת קדשים ידחה עשה ול"ת די"ט כמו נזיר דהותר מכללו אצל נתקין ה"נ י"ט דקיל דהותר מכללו אצל קרבנות ציבור ראוי' שידחה אצל ש"ק ושוב א"ל דנילף לחומרא משלוח הקן דשאני שלוח הקן דלא הותר מכללו לכך לא נדחה אבל י"ט דהותר מכללו אצל גבוה נילף מנזיר שנדחה מפני מצורע ומשני הש"ס דישנו:
בשאלה:
ובזה מיושב סוגי' דנזיר ושפיר ילפי מראשו ולא חשיבה לי' הך פירכא דאינו שוה בכל רק שהקשו תוס' א"כ ניליף מזקנו דליתי עשה ולדחה ל"ת יש לומר דשאני זקנו דהותר מכללו אצל נתקין ואי דקשה א"כ ליתא עשה דשריפת קדשים וידחה עשה ול"ת די"ט דהא י"ט ג"כ הוא הותר מכללו י"ל דסוגי' דנזיר קאי לחזקי' דמפיק הא דאין שורפין קדשים בי"ט הוא מדכתיב עד בוקר או כאביי ורבא ובזה מיושב דברי הירושלמי בפ"ג דשבועת שבועה שלא אוכל מלה ואכל מצה בליל פסח לוקה דחל ע"י כולל והקשה בס' החינך דליתי עשה דמצה ולדחי ל"ת דשבועה ותירץ דשבועה הוא עשה ול"ת דכתיב ככל היוצא מפיו יעשה (ולי נראה דהירושלמי קאי לר' דימי במס' שבועת ד"כ ע"ב דמוקי לא תשבעו בשמי לשקר על אוכל ולא אוכל וכתבו תוס' שם ד"ה קונמות דעובר ג"כ בלא יחל ובס' כריתות כתב דאין עשה דוחה תרי לאוין) וקשה הא שבועה ישנו בשאלה א"כ ניליף מנזיר דנדחה מפני מצורע ולהנ"ל ניחא דשאני שבועה דחמיר דלא הותר מכללו אבל נזיר הותר מכללו אצל נתקין ושם הוצרך לומר נזיר ישנו בשאלה דלא לדחי שריפת קדשים בי"ט די"ט ג"כ הוא הותר מכללו:
ראיתי בסמ"ג לאוין נ"ז דהוכיח דאסו' להשחי' ע"י עובדי כוכבי' והוכיח מהא דגילח מצורע בתער דוחה לאו דהשחתה ואם הי' אפשר לקיים שניהם ע"י עכו"ם לא הי' לאו דהשחתה נדחה וקשה מה יענה להוכחת תוס' בשבועת ד"ג ד"ה ועל שהוכיחו מדאמרינן התם דאי לאו תשלח ה"א דעשה דמצורע ידחה ל"ת דשליח הקן ולא אמרינן ימתן עד שימצא אחרות כ"כ לא אמרינן בהקפה ע"ש א"כ גם בהשחתה י"ל דקרא מיירי דליכא עכו"ם וימתן לא אמרינן ונראה דלהסמ"ג הי' קשה ה הקשה הש"ס נילף מנזיר דעשה ידחה ל"ת ועשה נילף לחומרא מהא דכתיב שלח תשלח אפי' לדבר מצוה הרי דלא אתא עשה ודוחה ל"ת ועשה והי' נראה דמשלוח הקן לא מני למילף דיוכל להמתין עד שימצא אחר ולא בטלה מצותו ואי לא דגלי רחמנא שלח תשלח ה"א דשהוי מצוה לא משהינן קמ"ל קרא דלא דחי' דצריך להמתין ואולי באמת משום דלא בטלה מצותו ועיי' במהרש"א במס' שבת דקל"ב וממילא מוכח אי הוי מותר להקיף ע"י אינו ישראל למה דוחה מצורע לאו דהקפה:
תוספ' ד"ה ואכתי ועוד קשה דלקמן וכו' בשלומא מן הנשואין עשה ול"ת ואמאי הא אינו שוה בכל והר בחדושיו במס' סנהדרין דף י"ח כתב דבאמת הוי מצי להקשות רק דאורחי' דהש"ס למישבק קושי' קטינתא משום קושי' רבתי ובפרוקי דפריק קושי' רבתי איפרקי קושי' קטינתא וצ"ע דאכתי איך יתורץ מה שהקשו תוס' מהא דפליגי ר"א ור"י בביאת כה"ג באלמנה דאמר הש"ס מנשואין כ"ע לא פליגי דלא פטרה צרתה דאין עשה דוחה ל"ת ועשה וקשה הלא הך עשה אינו שוה בכל:
שוב מצאתי שהרגיש בזה השה מ ונראה דהנה עוד כתב הר"ן דיש מתרצים דעשה דיבמה ג"כ אינה שוה בכל שהרי המלך אינו מייבם אבל העיקר כמו שכתבתי ונראה דלכך דחה הר"ן זה דהא ר"י סובר דגם מלך אם רצה לייבם זכור לטוב וגם סובר דמלך נושא אלמנותו של מלך וא"כ לדידי' עשה דיבמה שוה בכל וא"כ קשה איך אמר הש"ס בשלומא מן הנשואין עשה ול"ת הא גם מן הנשואין קשה הלא אינו שוה בכל לר"י וא"כ קשה למה פליג ר"י בסנהדרין בסיפא גבי מלך ולמה לא פליג גם על רישא על הא דקתני ברישא כה"ג אינו מייבם דלדידי' ליתי עשה דיבם דשוה בכל ולדחי עשה ול"ת דאינו שוה בכל ואפי' נימא דר"י לטעמי' אזיל דסובר בסנהדרין דנ"ג דחייבי לאוין לאו בני יבום נינהו מכ"מ הוה לי' לחלוק על רישא דקתני אינו מיבם ומדלא קתני פטור מחליצה ומיבום ש"מ דחליצה בעי והלא להך תנא אליבא דר"י גם חליצה לא בעי וע"כ הך תנא דר"י סובר מחייבי לאוין דשאר לחוד הוה ממזר ועיי' סנהדרין דנ"ג תוס' שם וא"כ הוה לר"י לחלוק ברישא שגם כה"ג רשאי ליבם אי בעי (ודוקא דשארו) לכן כתב הר"ן דש"ס בעי להקשות קושי' רבתי אבל סוגי' דלקמן דאמר הש"ס מנשואין כ"ע לא פליגי קאי אליבא דהלכתה דמלך אינו מיבם וא"כ גם עשה דיבמה אינו שוה בכל עוד נראה דתוס' הקשו עוד למה לא דחה הש"ס שאני מצורע דגדול השלום ונראה דהא סוגי' דהכא קאי לר"י ואיהו סובר במס' מועד קטן דמוחלט מותר בתשמיש ניחא הא דאמר הש"ס בשלומא מן הנשואין עשה ול"ת אף דלא שוה בכל ואיכא למילף מראשו ר"מ יש לאוקמי מתני' כמ"ד מוחלט אסור בתשמיש וא"כ ליכא למילף ממצורע דשאני מצורע דגדול השלום ובזה מיושב מה שהקשה מהר"ם ברבי לר"י דסובר ב"כ מלמדין א"כ נילף ממילה ומנזיר דעשה דוחה ל"ת ועשה ולהנ"ל ניחא דמאי חזית למילף לקולא נילף לחומרא משלח תשלח:
ובשיטה מקובצת כתב בשם הרב ר' עזריאל דאפי' למ"ד מוחלט מותר בתשמיש מ"מ גדול השלום שנכנס למחנה:
תוס' ד"ה שכן הקשה מהדורא בתרא להך תנא דמוקי ראשו בישראל וזקנו לכהן נילף כולהו ממילה וכהן דליכא השתא חד דלא ונראה דתוס' הקשו לקמן דנילף משריפת קדשים דלא דחי י"ט מדכתיב בוקר ש"מ בעלמא לא וראיתי במהר"ם ברבי שכתב דלחזקיה דדרש בוקר שני סובר די"ט עשה ול"ת רק דקשה דנילף מכהן ונזיר ומילה בצרעת דעשה דוחה ל"ת ועשה ותירץ תוס' דהוי ב"כ לא ניחא לי' לכך איצטרך בקר שני וילפינן בכל התורה משריפת קדשים קדשים דאי' עשה דוחה ל"ת ועשה ול"ת גרידא ילפי' מכלאים ע"כ:
ול"נ דאף לתירץ תוס' דהוי ב"כ ג"כ ניחא דהא דכתבו תוס' ממילה וחד מהנך היינו ממילה וכהן אבל ממילה ונזיר ליכא למילף כהן דמה לכהנים שריבה בהן מצות יתירות וכ"כ מהדורא בתרא וא"כ י"ל דאיהו סובר כסוגי' דנזיר וכהאי תנא דראשו כלאו לחוד איצטרך שידחה עשה ל"ת דמגדילים לא ילפי' דאיצטרך לכדרבא וא"כ ליכא ב' כתובין דמילה מזקנו לא ילפי' דמה לזקנו שאינו שוה בכל וכהן ממילא ליכא למילף דמה למילה שנכרתה בי"ג בריתות ובזה מיושב קושי' הנ"ל דהך תנא דמוקי ראשו לישראל סובר כתנא דבי חזקי' דאין שורפין קדשים בי"ט מדכתיב בקר שני וא"כ מאי חזית דנילף מזקנו לקולא נילף משריפת קדשים לחומרא דגלי קרא דלא דחי' י"ט דהוא עשה ול"ת:
ואחד מתלמידים אמר שמחמת קושית מה"ב הנ"ל יש. לסייע לרמב"ם דפסק בהט"צ פ"י התולש סימני טומאה הוא בל"ת ותמהו עליו דלמה לא כתב דעובר גם על עשה דסמך על סוגי' דנזיר דמפיק ראשו על ישראל וא"כ קשה נילף ממילה וכהן דעשה דוחה ל"ת ועשה וע"כ דסוגי' הנ"ל סובר דבצרעת ליכא עשה: