אהל דוד שבועות יבמות· רבי דוד דייטש
יבמות · דף ד.
תוס' ד"ה דכתיב וכו' ח"ל דא"כ לשתוק קרא, משקים הלא במסכת מנחות דף ל"ט דייק הש"ס דקשר העליון דאורייתא ע"ש א"כ אי לא כתיב לא הוה ידעינן קשר תורה ונראה דתוס' סברי הכא כמה שכתבו התוס' לקמן ע"ב ד"ה וחמר והר"י קלנון דע"כ אמר קרא לעביד תכלת בענין דהוי כלאים דאי בלא כלאים לשתוק קרא מיחדיו וא"כ ניחא ג"כ דל"ל במקום כלאים לא תלבש שעטנז להורות דקשר עליון דאורייתא א"כ ל"ל יחדיו דאיך נימא תכיפה אחת חיבר א"כ נ"ל סמוכים לאסור כלאים בציצית הלא סברא חינינה דאסור ואי דה"א דלא בעי קשירה הא אי תכיפה אחת חיבר אכתי לא מוכח דבעי קשירה דגם בתכיפה אחת שייך כלאים אע"כ מדאיצטרך יחדיו ש"מ דסמוכים להתירא קאתי':
בא"ד וקשה הא דדייק וכו' ונראה דליכא למימר דציצית מעשז"ג וגם סובר דילפינן ממצה והקהל ב' כתובין דשניהם יחדיו ליכא לקיים דהא תוס' כתבו דאיפכא ל"ל דא"כ לישתוק וקשה דלמ"ד דנשים פטורות ממעשז"ג משום דמצה והקהל ב' כתובין ולדידי' כתבו תוס' דנשים חייבות בציצית וכתב מהרש"א משום דהאי דב"כ הוא רק בנין אב וסמוכים עדיף מב"א א"כ קשה מנ"ל דסדין בציצית פטור מסמוכים דילמא איפכא ואי דא"כ לישתוק ז"א דאי לאו סמוכים הוה מיפטרי נשים מציצית כמו כל מעשז"ג דילפינן דמצה והקהל ב' כתובין לכך סמכו קרא ציצית לגבי כלאים דיהי' נשים חייבות בציצית דסמוכים עדיף מב"א ובוודאי איהו לא נחלק על ב"ה דהלא בכל דוכתי' הקשה וכי פלוני כב"ש וכן הקשה תוס' ריש ביצה וכי ר"י כב"ש ועי' פ"ה מס' מקוואות שהקשה ג"כ ברטנורה דאפי' תנא א"י לחלוק על ב"ה ונראה דהך מ"ד משום דמצה והקהל ב' כתובין סובר כמ"ד דלילה זמן ציצית ולא איצטרך סמוכים לחייבי נשים בציצית דפשיטא דחייבים וכי אתא סמוכים למשרי כלאים:
בציצית ומ"ד דלילה לאו זמן ציצית סובר הא דנשים פטורת ממ"ע שז"ג הוא מהקישא דתפילין והקישא עדיף מסמוכים ובזה מתורץ קושית תוס' דליכא למימר דר"י סובר לילה לאו זמן ציצית ונשים חייבות בציצית משום סמוכים א"כ קשה מדב"ה דפוטר סדין בציצית מסמוכים דלמא איפכא ואי דא"כ לישתוק קרא ז"א דאי לאו סמוכים הוה מפטרי נשים מציצית כיון דהוא זמן גרמא כמו כל מעשז"ג דפטורים משים דמצה והקהל ב' כתובין ואיצטרך סמוכים לחייב נשים בציצית ואכתי מנ"ל להתיר סדין בציצית וע"כ אחת משתים או דגם לילה זמן ציצית או דסובר דהא דפטורי נשים ממ"ע שז"ג הוא מהקישא דתפילין והיקש עדיף מסמוכים:
תוספת ד"ה וכי מפני וא"ת דלמא הכא לא דריש סמוכים משום גז"ש וכו' והקשה הגאון בעל אשל אברהם דדילמא הוכחת הש"ס הוא כך דהשתא דיליף ר"י מכשף בסקילה מאוב וידעוני קשה ל"ל קרא באשה הנרבעת דמיהם בם דבסקילה תיפק מדסמך בפרשת משפטים דשוכב עם בהמה למכשפה לא תחיה והלא מכשיף בסקילה מאוב וידעוני ממילא גם שוכב עם בהמה בסקילה ונראה דאין זה הוכחה דאל"כ קשה גם לחכמים ל"ל דמיהם בם גבי אשה הנרבעת דבסקילה דנהי דממכשף לא מלי למילף דמכשף גופי' ילפינן משוכב עם בהמה מ"מ תיפק דשוכב עם בהמה בסקילה מדסמיך בתרי' זובח לאלהים יחרם מה זה בסקילה וכלת אף שוכב עם בהמה בסקילה וכן איתא בירושלמי סנהדרין פרק ז' הלכה ז' עונש לנשכב כתיב זובח לאלהים יחרם מה זה בסקילה וכו' וע"כ ל"ל מלתא דאתי' בסמוכים טרח וכתב קרא ואל תתמה על זה שהרי ג"ש עדיף מסמוכים דהא תוס' הקשו דלמא ג"ש מפקע מסמוכים ש"מ דג"ש עדיפא ואפ"ה כ' הר"ן מס' נדרים דף ג' דמלתא דאתי' בג"ש טרח וכתב קרא וכיון דלרבנן ע"כ צ"ל דסקילה דכתיב גבי רובע משום מלתא דאתי בסמוכים טרח וכתב קרא שפיר הקשו תוס' דלמא גם ר"י דריש סמוכים ודמיהם דכתיב ברובע משום מלתא דאתי' בסמוכים טרח וכתב קרח דהא גם כחכמים צ"ל כן ורשב"א במס' שבת דף ס"ד כתב דמילתא דאתי' בהקישא טרח וכתב קרא: בא"ד משום ג"ש וכו' ולא הבנתי דהלא אין אדם דן ג"ש מעצמו וא"כ ממ"נ אם קיבל ר"י הך ג"ש א"כ השתא דיליף מכשף מאוב וידעוני א"כ ג"ש למאי אתא ואם לא קבלה לא הוצרך להוצאה דאין אדם דן ג"ש מעצמו וכה"ג ראיתי להר"ן בחדושיו מס' סנהדרין דף נ"א דאיתא שם איצטרך סד"א קרא לאפוקי מדרבא והקשה הר"ן האיך אתא קרא לאפוקי מג"ש הלא אין אדם דן ג"ש מעצמו ואם קיבלה האיך הכתוב מוציאה ואם לא קיבלה למה הוצרך להוציא ותירץ דמאי דאמרינן דאיצטרך לאפוקי מדרבא לא נבטל ג"ש מעיקרא אמרו אלא שלא ללמוד ממנה לבת שתהא בשרפה אל עיקר גז"ש לבתה ובת בתה ובת בנה הכתובים בתודה נצרכה לדון אותה בשריפה מזימה זימה והנה לעשות בתו כבת בתו וכבת בנו לאזהרה ולא לשריפה וקרא דבת כהן אתא למעוטי בתו בשריפה קמ"ל את אביה היא מחללת מי שמחללת אביה ולא שאביה מחללתה ע"ש ודבר זה צריך שקידה בכמה מקומות לקמן ד"ס איתא שם סד"א נילף בתולה בתולה וקשה הלא אין אדם דן גז"ש מעצמו ויש לדחות לפי מה דכתבו תוס' כתובות ד' ל"ב ד"ה ור"י כיון דניתן לדרוש גז"ש תחת תחת בחדא דוכתי' ניתן לדרוש הנך תיבות בגז"ש בכל מקים וכ"כ תוס' בפ"ק דסוכה ד' י"א ד"ה לקיחה (והפ"י כתב דהרמב"ן בספר המנות לית לי' האי כללא) וא"כ י"ל כיון דתיבת בתולה ניתן לדרוש בגז"ש כדאי' בכתובת ד' כ"ט ולקמן ד' נ"ח איתא מ"ד נילף אלמנה אלמנה מתמר כבר כתב בס' באר יעקב דהאי דילפי מתמר היא ב"א ולא ב"ש ובמס' ברכות ד' ט"ו ע"ב מ"ד נילף כתבה וכו' גם זה יש לדחות דהנך תיבת ניתנו לדרוש כדאי' מנחות ד' ל"ד ע"ב ע"ש והא דאי' במס' נדה דף נ"ו ס"ד נילף רוק רוק מיבמה גם זה יש לתרץ לפי מ"ש מהרש"ל ביש"ש כיון דגלי קרא גבי זב דדם לא חשיב רוק ילפינן בגז"ש רקיקה מזב ע"ש אמנם אכתי קשה במס' קידושין ד' כ"ט ע"ב מ"ד נילף בכור בכור ע"ש וקשה הלא אין אדם דן גז"ש מעצמו:
רש"י ד"ה מה שוכב עם בהמה בסקילה דכתיב באשה הנרבעת דמיהם בם ולא ידעתי למה שבק רש"י דברי ש"ס בסנהדרין דף נ"ד דיליף הש"ס מגז"ש נאמר כאן תהרגו ונאמר להלן כי הרג תהרגנו מה להלן בסקילה ועיין שם במהרש"א מש"כ בשם הר"ם והרא"ש: