אהל דוד מסכתות שונות· רבי דוד דייטש
שבת · דף קלז.
תוס' ד"ה דר"א עדיפא מר"י וכו' ודלמה בהא מודה ר"י ונראה דהנה תוס' במס' ביצה דף ג' כתבו בשם הירושלמי דממעט מאך שלא יקצר בי"ט משום דהיה יוכל לעשות מערב י"ט ואעפ"כ איצטרך הוא למכשירן שאפשר לעשות מעי"ט דאי לאו הכי הוי מוקמינן אך על מכשירן וא"כ מיושב קושית תוס' דודאי ר"א ס"ל דאפי' מכשירי שאפשר לעשותן מעיו"ט שרי ודרש הוא לשום דרשה אבל לר"י דשמעינן במס' ביצה דס"ל ביצה שנולדה בראשון תאכל בשני אבל בראשון לא ומפרש ר"י משום משקין שזבו וקשה הא סחיטה גופה מד"ת מותר בי"ט וא"כ לא הוי גזרינן כמ"ש תוס' שם דף כד ד"ה ותני וא"כ ס"ל לר"י דאפי' אוכל נפש שאפשר לעשותן מעי"ט אסור מכ"ש מכשירן ולכן מסיק באמת הש"ס לר"י מכשירן שאפשר לעשותן מעי"ט אסור וא"ל דל"ל קרא על מכשירן תיפק לי' מק"ו דא"כ ז"א דתרי קראי איצטרך דאל"כ הוי מוקמינן מיעוטא רק על מכשירן אבל ר"א דהוא מתלמידי ב"ש ושמאי מתיר באמת ביצה שנולדה ביו"ט ובזה נכון הירושלמי דמוקי ר"א כר"י דסתם ירושלמי הוא ר"י ור' יוחנן אמר במס' ביצה דף ג' מוחלפת השיטה וב"ש אוסר ביצה שנולדה בי"ט ומשום משקין שזבו גזירה שמא יסחוט ש"מ דסחיטה אסור מד"ת משום שיוכל לעשות מעי"ט א"כ מכ"ש מכשירי שיוכל לעשות מעי"ט דאסור אבל תלמוד שלנו סובר כאידך שנוי' במס' ביצה דף ט' דלא מחליפן וק"ל: בא"ח הלכות שבת סי' ש"ח במנ"א ס"ק י"א כתב דאל"כ לדידי למה אין מניחין תפילין וכתב הדגול מרבבה דמחוסר הבנה לולי דמסתפינא לשלוח יד הייתי אומר דטעות כפל וצ"ל דאל"כ לדידיהו למה משלחין תפילין בי"ט, ראיתי בש"ע סימן מ"א שהשיג על הב"י סי' ל"א מסוגי' דביצה דשרי ב"ש לשדורי תפילין הא יש איסר בהנחתן א"כ היה אסור לשלחן כמו סנדל המסומר ע"כ ואין זה השגה כי הב"י נמשך אחר תוס' מס' שבת דף ס' ע"א ד"ה לא בסנדל המסומר וכו' בסוף הדיבר אע"ג דשולח משום שמחת יו"ט חשוב כמו לצורך גופו דשרינן לשלוח דברים שמלאכתן לאסור כיון שבא תקלה ע"י ליכא שמחת יו"ט וא"כ אף דיש איסר בהנחת תפילין ביו"ט ומלאכתו לאסור מ"מ מותר לשלחן דאיכא שמחת יו"ט וסנדל מסומר אסור לשלחו כמ"ש תוס' כיון שבא תקלה ליכא שמחת י"ט ועיין סי' פ"ה מג"א ס"ק י"א:
שם סי' של"ד ס"ק ל' הביא המג"א בש"ם הר"ן דכיבוי שצריך לפחמין הוה דאורייתא ובזה ניחא דברי מהרי"ל בתשובה סי' ל"ב הביאו ב"י סי' רס"ה שכתב דע"כ ל"פ ר' יוסי ורבנן אלא גרם כיבוי דאיסר תורה ע"ש וקשה דבמס' שבת דף ק"ך מסיק דר"י אוסר גרם כיבוי ובמס' שבת דל"א ע"ב אסיק ר' יוחנן דר' יוסי ס"ל מלאכה שא"צ לגופה פטור וא"כ גם כיבוי ליכא איסור תורה אמנם להר"ן ניחא דכיבוי שצריך לפחמין הוה דאורייתא: השער המלך פ"ה מהלכות עירובין הלכה ז' כתב גבי מוקצה אמרינן אין ברירה הגם בדרבנן אמרינן יש ברירה לקולא משום דהוי דבר שיל"מ וגבי דשיל"מ אפי' ספק דרבנן לחומרא וקשה לפמ"ש הד"מ הביאו מג"א סי' תצ"ה ס"ק י' דלכך אין צריך שירשום משום בדרבנן יש ברירה ע"כ וקשה הלא הוא דבר שיל"מ:
הרמב"ם פ"ג מהל' שבת הלכה ב' במ"מ שם ור"י בר חניכא כי קאמר מתני' כר' ישמעאל היה לאו למימרא וכו' יע"ש נ"ל הכוונה דאי הוה ס"ל לר' ישמעאל דאף במחוסרין דיכה שרי לגמור בשבת בידים א"כ לדידי' לא הוסיפו חכמים ולאסור יותר על של תורה וכל מה שהוא מותר מד"ת הניחוהו בהתרו וזה דבר רחוק שהרי בכל מילי דשבת מצינו שהוסיפו חכמים לגזור וה"נ כשלא רסקן כלל הרי הן אסורים משום מלאכה וכשרסקן נהי דמלאכה ליכא היה ראוי' לגזור כיון דמחוסר דיכה ומ"ש עוד וא"ת מאי קאמר וכו' הכוונה זה לגמור בידים ובמחוסר שחיקה וזה להתיר היוצא מאליו ואפילו במחוסר דיכה וע"ז תרץ יש לומר דכשמחוסרין דיכה לטוענן ע"ש וכו' כשמחוסרין שחיקה לגמרי משתחשך דקאמר ר"י רצונו לומר בהדרגה: