אור ברסלב

אהל דוד מסכתות שונות· רבי דוד דייטש

שבת

ברכות

דף כא:

תוס' ד"ה ומותר להשתמש דמסתמא לא יחמור שום אדם לאסור להשתמש לאורו והקשה המהרש"א א"כ למה הוצרך להזכיר של שבת דס"ח הוא ולעד"נ דיש לדקדק במה שכתבו דשום אדם לא יחמיר ע"ע הלא איכא סברת הרשב"א דתיקנו רבנן כעין דאורייתא כמו מנורה במקדש דאסור להשתמש לאורו ונראה דכונת תוס' כיון דאמר רב פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהם בשבת מדליקין בהם בחנוכה א"כ לא תיקנו כעין מכורה של מקדש דהרי תני רמי ב"ח פו"ש שאין מדליקן בהם בשבת אין מדליקין במקדש דכתיב להעלות ומדוע נימא דבחדא תיקנו כעין מקדש ובחדא לא תיקנו וכיון דלא תיקנו כעין של מקדש א"כ הוי אמינא דמותר ל"ל ובזה ניחא מה דקשה למה לא מפרש רבא דטעמי דר"ה דלכך אסורים דתיקנו כעין מנורה של משדש ולהנ"ל ניחא כיון דאמר ר"ה בין בשבת ש"מ דבשבת איכא טעם אחר לאסור מה שנוגע באיסור שבת והיינו דמותר להשתמש לאורה וכיון דמותר להשתמש לאורה ש"מ דלא תיקנו כעין מנורה של מקדש וא"כ מתורץ קושית מהרש"א דלרב שפיר ליכא סברא לומר דאסור ל"ל הואיל ומתיר בפתילות ושמנים ש"מ דלא תיקנו כעין מנורה ש"מ אבל ר"ה דאוסר להדליק ב"פ ו"ש א"כ ליכא למימר ששום אדם לא יחמיר על עצמו די"ל כסברת הרשב"א דתיקנו כעין מש"מ ושפיר ה"א דאסור להשתמש לאורה ומה שהקשה מהרש"א על ר"ח דהוי יוכל לומר סתם מדליקן נלע"ד לתרץ דודאי גם תוס' אסיק סברת הרשב"א דכל דתיקן רבנן כעין ד"ת וכעין מנורה של מקדש רק דתוס' כתבו זה לשיטת רב ואולי רב סובר כסוגי' דגיטין דס"ד דהא דאמרינן כל דתיקן רבנן כד"ת הוא דוקא בדבר שיש לו עיקר מד"ת וחנוכה אין לו עיקר מד"ת וא"כ מתורץ קושי' מהרש"א דר"ח לטעמי אזיל דס"ל שם דאף בדבר שאין לו עיקר מד"ת ג"כ כד"ת ושפיר יש סברה לאסור להשתמש לאורה דתיקנו כעין ד"ת וכעין מנורה של מקדש לכך איצטרך הוא לומר בפירוש אין מדליקין בשבת משום דמותר להשתמש לאורה:

עוד נראה לתרץ דיש לדקדק על תוס' שכתבו דמסתמא לא יחמיר שום אדם הא ר' אסי אמר לקמן בשם רב דאסור לרצות מעות נגד נר חנוכה ומקצת פוסקים סברו אפי' תשמישי קדושה וצ"ל כמ"ש המפורשים דאפ"ה הסברה חצונה דאין מדליקין דחיישינן שמא יתן יותר מכשיעור ולאחד שהדליק השיעור אז ה' דליכא שום אדם שיחמיר על עצמו רק דקשה כיון דבתוך הזמן אסור להשתמש דמגו דאיתקצאי בין השמשות איתקצאי לכולה יומא (אם לא דגבי שלהבת לא שייך מוקצה דאין בו ממש ועיין שלהי מס' ביצה) אמנם י"ל דז"א דמידי הוא טעמי לרב ותוס' ספ"ק דשבת כתבו דבמוקצה לטלטל ס"ל כר"ש וא"כ מתורץ קושי' מהרש"א דר"ח הוצרך לומר דאין מדליקין אפי' בשבת דר"ח סובר בפי' מפנין דבמוקצה לטלטל כר"י ע"ש וכיון שיש סברה לאסור להשתמש לאורה בתוך השיעור אם כן גם לאחר שדלק כשיעור אסור להשתמש משום מגו דאתקצאי לב"ה וכו' ובתוך השיעור אסור כמו שכתב הרשב"א דתיקנו כעין מנורה ש"מ וקמ"ל ר"ח דאסור בשבת משום דמותר להשתמש לאורה ולא ס"ל סברת הרשב"א וק"ל:

ועל מה שמקשים על הראש דמייתי ראי' דכבתה אז"ל מדמותרין להדליק בשמנים הללו בשבת ולמה לא הביא מחול כראה דהראש רמז למ"ש בתה"ד סי' ק"ב דאפי' כבתה בע"ש קודם ק"ש ג"כ אינו זקוק לה והוכיח זה מדשרי רב להדליק בשבת חנוכה למה כא חייש דלמה יכבה קודם קבלת שבת א"ו דאף בכה"ג אינו זקוק וק"ל:

דף כח.

גמרא אלא הא דבעי ר"א הקשה בס' זרע יעקב למאי צריך מדר' אליעזר והלא משנה מפורשת היא בר"פ כ"ז דכלים מוסיף עליהם העור שהוא מטמא טומאת אהלים וכתב דקושי' עצומה היא מאוד ולי נראה דהך מקשה אסיק מק"ו דרבא מברנש מה נוצה של עזים וא"כ עור בהמה בין טהורה וטמאה מטמא טומאת אהלים מק"ו מנוצה של עזים אף דג"ש אוהל אהל סותר הק"ו מ"מ אמרינן אהני ק"ו ואהני ג"ש כמ"ש תוס' בזבחים דף ס"ה ע"א ד"ה ת"ל ועיין מנחות דף י"ט ובקידושין דף ג' בתוס' ד"ה והאשה דהא ג"ש איצטרך למעט קרשים וכדומה לכך מביא הך דבעי ר"א דלא ס"ל הק"ו וביותר מיושב לתירץ אי של תוספת דג"ש אהל אהל סתרא וכתב הבאר יעקב אף לחומרא גמרינן משום דאתי לשרוף תרומה וקדשים דהוא ג"כ קולא (עיין לעיל סוף מס' ברכות) וכיון דאיכא ג"כ ק"ו מנוצה של עזים ג"כ מסתבר יותר למילף הך ג"ש דבגד ועיין יומא דף ס' ע"א תוס' ד"ה חד אמנם דברי הבאר יעקב צ"ע מסוגי' דשבת דף פ"ג ע"ב טומאת ע"ז דרבנן משמע דאי הוי ד"ת הוי גמרי לחומרא:

דף סח:

תוס' ד"ה כל הקשו דמהאי טעמי יפטור נמי בהיכר ולבסוף שכח ונראה דמונבז סובר כר"מ דאפי' מקילתא לחמירתא נעשה מומר וא"כ אי נימא דבעי דוקא ידיעה בשעת מעשה קשה איך כתב אלה הדברים לחייב ל"ט קרבנות הלא כשעשה ב' או ג' מלאכות נעשה מומר וא"כ איך מביא קרבן על אינך אלא ע"כ מוכח דלא בעינן ידיעה רשעת מעשה וא"כ משכחת ששגג בכל ל"ט מלאכות והא דמחייב מונבז כשהיה לו ידיעה היינו בפעם ראשונה דאכתי לא נעשה מומר:

דף קיד.

ד"ה עולת שבת בשבתו וכו' דברי ר' ישמעאל ראיתי מקשים לר"י דשרי עולת חול בי"ט א"כ לאביי דאמר לעיל דף כ"ד דאין שורפין קדשים ביו"ט מדכתיב עולת שבת בשבתו ולא עולת חול ביו"ט א"כ לר"י נדחה זה ואיתא שם במתני' אין מדליקין בשמן שריפה בי"ט ר"י אומר אין מדליקין בעטרן משמע דברישא מודה ואמאי הא ר"י שרי עולת חול בי"ט ונראה דגם אביי ידע מילפותא דלבדו רק דאביי סובר דקרא דלבדו איצטרך כמו שדרש הירושלמי הביאו הרא"ש ריש פרק אין צדין אך הוא הרי אלו מיעוטן שלא יקצר ולא לרקד בי"ט אמנם יש עוד למוד שאותן מלאכות אסורין דכתיב אך אשר יאכל לכל נפש וסמך ושמרתם את המצות אותן מלאכות מלישה ואילך הם מותרין וראיתי במהר"ם ברבי לר"י דלא דרש סמוכין כדאיתא ביבמות דף ד' נדחה זה הטעם וא"כ לכך לא ניחא לי' לאביי לומר כרבא מלבדו דבפסחים דף פ"ג מוקי ר"ח מתני' דעצמות וגידן וכו' בג"ה ואליבא דר"י הרי דאתי הך מתני' כר"י וקתני בסיפא שם ישרפו לששה עשר וקשה ניתא עשה וידחה ל"ת וא"ל דגלי קרא מדכתיב לבדו שהרי הך מתני' אתי' כר"י ור"י לא דרש סמוכין וא"כ ליכא למילף לאיסור אותן מלאכות שקודם לישה מקרא דושמרתם ומסמוכין וע"כ מפיק לי' מלבדו על כן משני אביי מקרא דעולת שבת בשבתו אבל ר' ישמעאל דדרש סמוכין י"ל דמפיק מלחכות דקידם לישה דאזורין מושמרתם את המצות ומסמוכין וממילא איסר קרא דלבדו לאין שורפין קדשים בי"ט ורבא דמשני מקרא איהו לא מוקי מתני' דעצמות וגידן כר"י רק מוקי בשמנו של גיד:

עוד נראה לפע"ד לתרץ דהנה הרשב"א בחדושיו למס' יבמות דף ו' כתב בשם מורו דבמחמר ליכא עשה דמסתמא עשה דתשבות אינו אלא אבות מלאכות וא"כ י"ל דגם אביי ידע מתירץ רב אשי די"ט עשה ול"ת הוא רק דבא לתרץ אפי' למ"ד הבערה ללאו יוצאת ולדידי ליכא ג"כ עשה משום דתשבות לא קאי על אותן מלאכות שאין בהם חיוב מיתת ב"ד ובפרט דנוכל לומר דאביי סובר כר"ח דפסחים דפ"ג דמוקי מתני' דעצמות וגידן כר"י ולר"י עכצ"ל דסובר הבערה ללאות יוצאת דלחלק לא בעי קרא דשמעינן לר"י בקידושין ד"ב כתובים מלמדין ורש"י במס' שבת דף ע' כתב דלא ילפינן לחלק מחריש וקציר דהוא ב"כ ומני' למ"ד ב"כ מלמדין ידעינן חלוק מלאכות מחריש ומקציר וא"ל דאיצטרך על תוספת מלאכה ז"א דבספרא פ' אמור דרש מועניתם את נפשותיכם וכו' שבתכם כ"מ שיש שבות אתה מוסיף מחול על הקודש וסתם ספרא הוא ר"י וא"כ לא איצטרך על תוספת וא"ל דבעי על קציר מצוה שידחה שבת דאף אי אמרינן כן ממילא ג"כ מוכח ח"מ בשיטת רש"י יבמות דף ע"ב דאינו חייב עד שיעשה כל ל"ט מלאכות וא"כ בקצירה לחוד ליכא כרת א"כ פשיטא שדוחה קצירת העומר שבת משום דעשה דוחה לא תעשה ואי דהוי ל"ת שיש בה כרת הא השתא קיימינן דאינו חייב עד שיעשה כל ל"ט מלאכות וא"כ ליכא כרת על קצירה לחוד וסברא זו איתא ג"כ בס' אור יקרות ואי דשבת הוא עשה ול"ת הא לפי אותה ה"א העשה ג"כ אינו עובר עד שיעשה כל ל"ט מלאכות דמהי תיתא לחלק ומדאיצטרך בחריש ובקציר ש"מ חילק מלאכות וע"כ לא תבערו ללאו יוצאת לכן משני אביי דכתיב עולת שבת בשבתו אבל לר"י ונודה אביי לשנוי' דר"א די"ט עשה ול"ת דשמעינן לר"י במס' שבת גבי ר' ישמעאל קרא והיטה את הנר דס"ל לחלק יצאה:

עוד י"ל דע"כ תנאי היא אי יו"ט עשה ול"ת דבמס' חגיגה דף ט' איתא אמר ר' יוחנן משום ר"י נאמר עצרת בשביעי של פסח ונאמר עצרת וכו' אפנוי' מופנה מכדי מאי עצרת עצור בעשית מלאכה הא כתיב ל"ת כל מלאכה וקשה הא איצטרך עצרת לעבור בלאו ועשה ודומה לזה מקשי שם הש"ס דף י' ע"ב א"ו דר"י סובר דעל עשה לא צריך קרא דזה שמעינן מדכתיב שבתון וא"ל דאיצטרך לעבור ב"ב לאוין דכבר כתוב הרשב"א ריש ר"ה דלא שייך לעבור על ב' עשין אמנם לתנא דיליף שם בחגיגה תשלומין מקרא אחרינא קשה ניהו דלא גמר גז"ש מ"מ קרא דעצרת ל"ל הא כתיב ל"ת כל מלאכה א"ו דס"ל די"ט ל"ת לחוד הוה ואיצטרך עצרת לעבור עליו בל"ת ועשה וא"כ מיושב הנ"ל דלר' ישמעאל מודה אביי די"ט עשה ול"ת רק דבעי לתרץ אף להך תנא דברייתא דמס' חגיגה דל"ל י"ט עשה ול"ת הוא:

דף קלז.

תוס' ד"ה דר"א עדיפא מר"י וכו' ודלמה בהא מודה ר"י ונראה דהנה תוס' במס' ביצה דף ג' כתבו בשם הירושלמי דממעט מאך שלא יקצר בי"ט משום דהיה יוכל לעשות מערב י"ט ואעפ"כ איצטרך הוא למכשירן שאפשר לעשות מעי"ט דאי לאו הכי הוי מוקמינן אך על מכשירן וא"כ מיושב קושית תוס' דודאי ר"א ס"ל דאפי' מכשירי שאפשר לעשותן מעיו"ט שרי ודרש הוא לשום דרשה אבל לר"י דשמעינן במס' ביצה דס"ל ביצה שנולדה בראשון תאכל בשני אבל בראשון לא ומפרש ר"י משום משקין שזבו וקשה הא סחיטה גופה מד"ת מותר בי"ט וא"כ לא הוי גזרינן כמ"ש תוס' שם דף כד ד"ה ותני וא"כ ס"ל לר"י דאפי' אוכל נפש שאפשר לעשותן מעי"ט אסור מכ"ש מכשירן ולכן מסיק באמת הש"ס לר"י מכשירן שאפשר לעשותן מעי"ט אסור וא"ל דל"ל קרא על מכשירן תיפק לי' מק"ו דא"כ ז"א דתרי קראי איצטרך דאל"כ הוי מוקמינן מיעוטא רק על מכשירן אבל ר"א דהוא מתלמידי ב"ש ושמאי מתיר באמת ביצה שנולדה ביו"ט ובזה נכון הירושלמי דמוקי ר"א כר"י דסתם ירושלמי הוא ר"י ור' יוחנן אמר במס' ביצה דף ג' מוחלפת השיטה וב"ש אוסר ביצה שנולדה בי"ט ומשום משקין שזבו גזירה שמא יסחוט ש"מ דסחיטה אסור מד"ת משום שיוכל לעשות מעי"ט א"כ מכ"ש מכשירי שיוכל לעשות מעי"ט דאסור אבל תלמוד שלנו סובר כאידך שנוי' במס' ביצה דף ט' דלא מחליפן וק"ל: בא"ח הלכות שבת סי' ש"ח במנ"א ס"ק י"א כתב דאל"כ לדידי למה אין מניחין תפילין וכתב הדגול מרבבה דמחוסר הבנה לולי דמסתפינא לשלוח יד הייתי אומר דטעות כפל וצ"ל דאל"כ לדידיהו למה משלחין תפילין בי"ט, ראיתי בש"ע סימן מ"א שהשיג על הב"י סי' ל"א מסוגי' דביצה דשרי ב"ש לשדורי תפילין הא יש איסר בהנחתן א"כ היה אסור לשלחן כמו סנדל המסומר ע"כ ואין זה השגה כי הב"י נמשך אחר תוס' מס' שבת דף ס' ע"א ד"ה לא בסנדל המסומר וכו' בסוף הדיבר אע"ג דשולח משום שמחת יו"ט חשוב כמו לצורך גופו דשרינן לשלוח דברים שמלאכתן לאסור כיון שבא תקלה ע"י ליכא שמחת יו"ט וא"כ אף דיש איסר בהנחת תפילין ביו"ט ומלאכתו לאסור מ"מ מותר לשלחן דאיכא שמחת יו"ט וסנדל מסומר אסור לשלחו כמ"ש תוס' כיון שבא תקלה ליכא שמחת י"ט ועיין סי' פ"ה מג"א ס"ק י"א:

שם סי' של"ד ס"ק ל' הביא המג"א בש"ם הר"ן דכיבוי שצריך לפחמין הוה דאורייתא ובזה ניחא דברי מהרי"ל בתשובה סי' ל"ב הביאו ב"י סי' רס"ה שכתב דע"כ ל"פ ר' יוסי ורבנן אלא גרם כיבוי דאיסר תורה ע"ש וקשה דבמס' שבת דף ק"ך מסיק דר"י אוסר גרם כיבוי ובמס' שבת דל"א ע"ב אסיק ר' יוחנן דר' יוסי ס"ל מלאכה שא"צ לגופה פטור וא"כ גם כיבוי ליכא איסור תורה אמנם להר"ן ניחא דכיבוי שצריך לפחמין הוה דאורייתא: השער המלך פ"ה מהלכות עירובין הלכה ז' כתב גבי מוקצה אמרינן אין ברירה הגם בדרבנן אמרינן יש ברירה לקולא משום דהוי דבר שיל"מ וגבי דשיל"מ אפי' ספק דרבנן לחומרא וקשה לפמ"ש הד"מ הביאו מג"א סי' תצ"ה ס"ק י' דלכך אין צריך שירשום משום בדרבנן יש ברירה ע"כ וקשה הלא הוא דבר שיל"מ:

הרמב"ם פ"ג מהל' שבת הלכה ב' במ"מ שם ור"י בר חניכא כי קאמר מתני' כר' ישמעאל היה לאו למימרא וכו' יע"ש נ"ל הכוונה דאי הוה ס"ל לר' ישמעאל דאף במחוסרין דיכה שרי לגמור בשבת בידים א"כ לדידי' לא הוסיפו חכמים ולאסור יותר על של תורה וכל מה שהוא מותר מד"ת הניחוהו בהתרו וזה דבר רחוק שהרי בכל מילי דשבת מצינו שהוסיפו חכמים לגזור וה"נ כשלא רסקן כלל הרי הן אסורים משום מלאכה וכשרסקן נהי דמלאכה ליכא היה ראוי' לגזור כיון דמחוסר דיכה ומ"ש עוד וא"ת מאי קאמר וכו' הכוונה זה לגמור בידים ובמחוסר שחיקה וזה להתיר היוצא מאליו ואפילו במחוסר דיכה וע"ז תרץ יש לומר דכשמחוסרין דיכה לטוענן ע"ש וכו' כשמחוסרין שחיקה לגמרי משתחשך דקאמר ר"י רצונו לומר בהדרגה:

תוכן העניינים

אהל דוד מסכתות שונות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה