אור ברסלב

אהל דוד מסכתות שונות· רבי דוד דייטש

ראש יומא

ראש השנה

דף ו:

תוס' ד"ה אמר וכו' ול"נ וכו' מ"מ כיון דלאו כל ישראל מייתי חד פסח בשותפות מהדרינן אטהורין וכו' מקשים מסוגי' דסנהדרין דף יב דלר"י דס"ל הותרה אם עברוה אינה מעוברת וקשה הלא בפסח דחויה ונראה די"ל דר"י ס"ל מגדף היינו מברך השם ושני רגל ב"ע והאב במועדו קאי על פסח ב' ושמעינן דפ"ש דוחה טומאה וקשה א"כ למה לי קרא בפ"ר נילף מפסח שני כמו דילפינן לענין עצם שיש בו מוח ומיתורא דקרא ס"ל דקמ"ל דהותרה אבל רבא ס"ל כסתם מתני' דפ"ש אינו דוחה טומאה:

דף יג.

דהדר מגריש לה מקשים אמאי צריך הגמרא לשכויי' דכניס והדר מגרש הוה לשנויי' בקיצר שכנוס על תנאי באם תמות אשתו הראשונה תהי מקודשת אח"כ דודאי א"ל דתנאי היה שהיא מקודשת למפרע דחיישינן דלמא תמות בפלגא דעבודה ועבד עבודה למפרע ב"ב בתים רק דתנאי היה שאם תמות תהיה מקודשה אח"כ ולי נראה דהנה באה"ע סימן מ' איתא דאם קידשה בשטר ואינה בעין לאחר ל' יום אינו מקודשת עיי' ב"ש ס"ק ג' משום דלא כשאר כלום לאחר ל' יום ולפי"ז אם הכניסה לחופה ואמר שחופה זו לא יחול רק לאחר ל' יום א"כ אפי' אחר ל' יום לא הוי נשואה דעל מה יחול החופה להבא דבכלות הזמן אין שום דבר שיחיל חופה דבשעה שיש לחיל דהיינו לאחר ל' יום כבר פסקה כניסת החופה ועיין יבמות דף צ"ג תוס' ד"ה קנויי' לץ א"כ מיושב מה שהקשה העולם דהא צריך לכנוס עמה לחופה דכל במה דלא כניס לה לא הוי ביתו ובקנין חיפה אינו מועיל זה דיאמר הריני כונסך לחופה אחר שתמות אשתו הראשונה א"כ אינו חל קנין חופה רק אחר שתמות אשתו הראשונה ואז כבר פסקה כניסת החופה:

דף נא.

תוס' ד"ה למאי נ"מ והקשה השער המלך דלעיל אמר ר"י הנח לכה"ג שטומאה הותרה בציבר והקשה ת"י תינח שעיר אבל פר קרבן יחיד הוא ותירצו דבעבודת התלויה בשעיר שהיו משל ציבר היו תלוית בפר והואיל דהותרו בשעיר הותרו נמי בפר וא"כ תוס' שהקשה דהוה להש"ס לומר דנ"מ אי מהדרינן בטהרה ואי פר הוא חטאת שותפין מהדרינן אטהרה וא"כ לא סברי דפר תלוי בשעיר אף דשעיר לא מהדרינן אטהרה מ"מ בפר מהדרינן וא"כ מה יענו לקושי' ת"י הנ"ל ונראה לתרץ ונקדים לתרץ הרמב"ם פ"י מהל' ט"א הלכה ט"ז וז"ל משקה בית מטבחים והוא דם ומים אינו מטמאין ודבר זה הלכה והקשו עליו הלא ר"פ דאמר זה בפסחים די"ז מסיק הש"ס בקושי' ובאמת דעת ראש בפ' תפילת השחר דהיכא דאסיק הש"ס אחא יש איזה תירץ [ורשב"ם ב"ב דנ"ב כתב דמשנה או מברייתא שייך תיובתא ומפירכא דאמוראי שייך קשיא וצל"ע מסוגי' דפסחים הנ"ל דמקשה מברייתא ואפ"ה אמר קשיא ועיין סוכה דף י"א ע"ב מ"מ תלאן ואח"כ פסק קשיא ועיי' ב"ב דף כ"ד ע"ב תוס' ד"ה קשיא וביבמות דנ"ו דמקשה מברייתא א ואעפ"כ אמר קשיא] ונראה דלהרמב"ם היה קשה דאיך אמר ר"י הנח לכה"ג שטומאה הותרה בציבר תינח שעיר אבל פר דהוא בא משל כה"ג ואינו משל ציבר קשה וכמו שהקשו ת"י [ותירוצם לא ניחא ליה דהרי תוס' דף נ"א ג"כ לא ס"ל סברת ת"י] והי' ניחא לי' דבלא"ה מקשים תוס' ריש יומא דמאי קושי' מכה"ג ביוה"כ דילמא היכא דלא אפשר שאני ותירצו דאפי' נטמא בידו לא אמרינן הביא אחרת ע"ש וא"כ מפר ושעיר לא קשה דמפר ושעיר לא היה מקריבן מהם רק זריקת הדמים ואימורים שיקרב מהם והנה מזריקת הדם לא קשה דאפי' נטמא הדם לא צריך להביא אחרת דהרי דם אינו מקבל טומאה אפי' מדרבנן מפני שהוא משקה בית המטבחים ואמורים שיקטרים מהם כמי לא קשה דהרי אמורים נקטרים על מזבח החיצון בטבילה שלישית לשיטת רש"י ולשיטת תוס' נקטרים בטבילה חמישית עם תמיד של בן הערבים ושם היה משמש בבגדי זהב ומרצה הציץ ונראה הא דהשיב ר"י הנח לכה"ג שטומאה הותרה בציבר רצה לתרץ דמה נעשה אם אירע טומאה בקטורת דנעשית בבגדי לבן לפנים ולא היה מלובש בציץ [ואולי איהו סובר דמד"ת לבונה מקבל טומאה ואפי' להרמב"ם מ"מ מדרבנן מקבל טומאה] לכן השיב דקטורת הוא קרבן ציבר כמו דאיתא מסכת יומא דף מ"ד איזו כפרה ששוה לו ולכל ישראל זה קטורת אבל מדם הפר בלא"ה לא קשה דמשקי בית מטבחים דכן אמנם קשה הא ר"י סובר בפסחים דף ט"ז דטומאת משקין לטמא אחרים הוא מד"ת וע"כ דר' יודה סובר דנהי דטומאת משקין הוא מד"ת מ"מ דם הפר שהוא משקים בית המטבחים הילכתא גמירי דדכן ופסק הרמב"ם כר"י ובפסחים דמקשה הש"ס על ר"פ דאמר הילכתא גמירי נראה דלא הקשה רק משום דאמר ר"פ סתם אפי' למ"ד משקין לטמא אחרים מד"ת משקי בית המטבחים הילכתא גמירי משמע דליכא מאן דפליג ע"ז לכן מקשי מר"א ור"ש אבל לר"י ע"כ משקין בית מטבחים הילכתא גמירי וא"כ שפיר מקשים תוס' למה לא אמר נ"מ לאהדורי אטהורין דנהי דר"י שפיר אמר הנח לכה"ג שטומאה הותרו בציבור דמשקי בית מטבחי' הילכתא גמירי דדכן אמנם הא סוגי' קאי לר"א, ור"ש דאומרים אין חטאת ציבור מתה והרי ר"א ור"ש הוכיח ש"ס בפסחים דף י"ז דלא ס"ל משקי בית מטבחי' הילכתא גמירי וגם ס"ל טומאת משקין מד"ת לכן תירצו דר"ש סובר דדחוי' בציבור וגם א"ל דמה נעשו אם אירע טומאה בבשר הפר ושעיר דנעשית בבגדי לבן אמנם זה ודאי לא מעיכבא כפרה דהרי נשרף חוץ לירושלים:

והנה הרמב"ם פסק פ"ד מה' ביאת מקדש דציץ אינה מרצה אלא עודו על מצחו וגם פסק דטומאה דחוי' בציבר והקשו עליו דדבריו סותרין ובס' אור חדש מתרץ דתוס' כתבו דעיקר הקושי' דאפי' נטמא בידו ל"א הביא אחרת כיון דיצטרך לחלל יוה"כ ע"ש ובאמת במסכת יומא ס"פ טרף בקלפי מסיק הש"ס להדי' דאפי למ"ד טומאה דחויה מ"מ שבת לכ"ע הותרה ואעפ"כ יש לתרץ בזה דברי רש"י דבפסחים דף ע"ז מפרש"י ד"ה ומרצה הם ברו בטומאת דק"צ דוחין טומאה ובסנהדרין דף י"ב מפרש"י שאם אירע טומאה בקדשים וקשה דלמה לא מפרש בפסחים ב"כ שאם אירע טומאה בקרבן ונראה לתרץ ונקדים לתרץ רמב"ם הנ"ל דבלא"ה קשה לפ"ש תוס' מסכת שבועות דף י' ע"א ד"ה ואיתקש הוכיחו שם דפנימי לא איתקש בהקישא דמועדכם ע"ש א"כ מנ"ל דקרבן פנים דוחה טימאה דבמסכת פסחים דף ע"ז יליף הש"ס מהקישא דמועדכם דהוקשו כולם זה לזה ודוחים טומאה והרי פנימי לא איתקש בהאי הקישא ומשנה ערוכה בפ"ב דתמורה דפר דוחה טומאה וצ"ל כיון דחיצון דוחה טימאה דחיצון בודאי איתקש וחיצון איתקש לפנימי כדאי' שם בסוגי' דשעירים דכתוב מלמד חטאת כפורים ואין היקש למחצה ממילא מקשינן כמי פנימי לחיצון שידחה טומאה וממילא גם הפר דוחה טומאה כמ"ש ת"י דהם תלוית זה בזה [ויש לדקדק בסוגי' שם דמקשה ש"ס ולר' ישמעאל למאי הילכתא איתקש חיצון לפנימי ה"ל דאיצטרך הקישא שידחה טומאה] והנה תוס' החליטו דפנימי לא איתקש בהאי הקישא דאל"כ אמאי איצטרך לר"י חטאת לד' הא איתקש ר"ח ורגלים לפנימי דלא מכפר רק אטומאת מקדש וליכא לאוקמי רק בא"ב וא"ב ולכאורה מאי קושי' דבריש ר"ה איכא מ"ד ד"ב רגלים עובר בבל תאחר ויליף מקרא דמועדכם מיעט מועדים ב' ולא ס"ל הקישא דהוקשו כל מועדים זה לזה וא"כ דילמא גם ר"י לא ס"ל הקישא דהוקשו כל מועדים זל"ז ונראה דתוס' כתבו זה לשיטת ר"ת שכתבו ד"ה כדאמר דר"י דסובר שעורין רגלים מכפרים על א"ב וא"ב מן שעיר ושעיר וכתב ר"ת דסמיך אהקישא דר"י דסובר רגלים מכפרים על א"ב וא"ב מן שעיר ושעיר וכתב ר"ת דסמיך אהקישא דר"י הרי דגם ר"י ס"ל הקישא דמועדכם אמנם לתירץ א' של התוס' והיא כפי שיטת ירושלמי נוכל לומר דר"י לא ס"ל הקישא דמועדיכם אבל הני תנאי דסוברים הקישא דר"י באמת גם פנימי איתקש בהאי הקישא והכה באמת צריכין להבין לתירץ א' של תוס' קשה על ש"ס דל"ל מן שעיר ושעיר דילמא גם ר"י ס"ל האי הקישא דמועדכם רק דלא מסתבר לומר כר"מ משום דעדיפא הקישא חיצון לפנימי וכתירץ ר"ת ונראה דתוס' בתירץ א' סוברים דגם פנימי איתקש בהקישא וא"כ קשה קושי' תוס' שם דף ח' ד"ה מה דלר"י אמאי איצטרך הקישא דע"כ חיצון לא מכפר רק בא"ב וי"ב ונדחה מה שתירצו דאי לאו הקישא הוי מוקמינן כפרת ר"ח ורגלים בא"ב וא"ב ושאר עבירות ז"א דהא הוקשו לפנימי במועדכם דמכפר על טומאת מקדש והכה י"ל מאי מקשה ר"ש לר"י מכה"ג דילמא שאני כה"ג ביה"כ דגלי קרא דהיינו הקישא מלבד חטאת כפירים ודילמא איהו סובר הקישא דמועדכם ואז ידעינן דחיצון מכפר על א"ב וי"ב כקושית שם ד"ה מה ואי דהוה מוקמי' כפרת ר"ח ורגלים בשאר עבירת ז"א הא הוקשו גם לפנימי דלא מכפר רק אטומאת מקדש וא"כ מיותר הקישא דחיצון לפנימי וע"כ דאתי הקישא לאקשוי' פנימי לחיצון שידחה טומאה וא"כ גלי קרא להדי' שפנימי דוחה טומאה אע"ג דאין עודהו על מצחו אמכם זה טעות דהא ר"י קאמר להדי' במתני' מה פנימי אינו מכפר אלא על דבר שיש לו ידיעה הרי דמפיק להקישא לענין ידיעה וכיון דאיצטרך הקישא לענין ידיעה תו אין סברה לומר להקיש נמי שידחה טומאה כיון דיש סברא לחלק דשאני חיצון משים דציץ מרצה וסברא זה כתב הפנ"י בפ"ב דקדושין דאם יש סברא לחלק ל"א אין היקש למחצה וא"כ מתורץ הרמב"ם דאיהו פוסק דאינה עובר על ב"ת רק ב"ג רגלים וע"כ מוקי במועדכם להקיש כל מועדים זה לזה וא"כ איתר הקישא מלבד חטאת כפורים דלענין ידיעה לא איצטרך כקושי' תוס' ד"ח ד"ה מה ובשאר עבירות לא מתוקים דהא גם פנימי איתקש בהאי הקישא וע"כ לענין שידחה טומאה דה"א הואיל דאינו עליו אינו מרצה איצטרך קרא מיוחד אמנם יש לשדות כרגא דאכתי לא איתר הקישא דמלבד חטאת כפורים לשיטת ר"ע במסכת יומא דף ע' ע"א דס"ל דמוספים נקטרים עם תמיד של שחר דכתיב מלבד עולת הבוקר זולת שעיר הנעשה בחוץ דכתיב מלבד חטאת הכפירים ט"צ והלכה כר"ע מחבירו לכן בראה דמ"ש הפ"י דהיכא דיש סברא לחלק ל"א אין היקש למחצה תלי' בפלוגתא דתנאי במסכת ב"ק דף מ"ה ע"ב רבנן סברי השור יסקל ובם בעליו כמיתת בעליו כך מיתת השור ור' יעקב סובר בשלמא בעלים בני טענה נינהו וכו' הרי דרבנן מקשינן מיתת שיר לבעלים אף דיש סברא לחלק דשור לאו בר טענה הוא והרי הך הקישא איצטרך לשאר דברים ועיי' מסכת סנהדרין שור הנסקל בכ"ג ויליף הש"ס דאיתקש מיתת השור לבעלים הרי דרבנן סברי דאף בכה"ג אין היקש למחצה וא"כ ר"ש דהקשה מכה"ג בי"כ אולי סובר כר' יעקב במסכת ב"ק דל"א בכה"ג אין היקש למחצה ושפיר הקשה מכה"ג כיון דליכא קרא מיוחד שקרבן פנים דוחה טומאה כיון דיש סברא לחלק אפ"ה אמרינן אין היקש למחצה א"כ אף דבאין על מצחו אינה מרצה דגלי' קרא על מצחו מ"מ קרבן פנים דוחה טומאה מהקישא דאיתקש חיצון לפנימי ואין היקש למחצה דפר ושעיר תלוי' זה בזה כמ"ש לעיל בשם ת"י ובזה י"ל דעת רש"י הנ"ל דבפסחים רצה לפרש לאביי ביומא ס"פ טרף בקלפי דלא אסיק דשבת הותרה בציבור וקשה קושי' תוס' מה הקשה מכה"ג דילמא היכא דלא אפשר שאני ואי דאפי' אם נטמאת לא הביא אכרת ה"ט משום דגם איסר יוה"כ דחוי' לכן מפרש שאם בא בטומאה ובסנהדרין מפרש אף למ"ד דאין היקש למחצה אף דיש סברא לחלק ועיי' פ"י בקדושין וא"כ לכך בא בטומאה מהקישא במועדכם לכן מפרש שאם אירע טומאה בקרבן ובאמת הרמב"ם דפסק חיבת הקודש דרבנן וגם דם קדשים אינו מקבל טומאה בודאי מפרש דהא דהקשה ר"ש מכה"ג דאם בא בטומאה ובזה אמרתי לתרץ דברי רש"י בפסחים דף ט"ו ע"ב ד"ה ורבינא דאמר מקרא מלא דיבר הכתוב לית לי לר"י ועיי' שם במהרש"א והקשה מ"ו בצל"ח וגם פר הלכה דאם ע"י עצים ולבונה א"כ משכחת תרוצא דרב ירמיה גם לרבינא משקין בשרץ ועצים במשקין ונראה דלרש"י היה קשה מה שהקשו תוס' מסכת חולין דף ל"ו דלמה משקי בי' מטבחי' דכן להוי כעצים ולבונה דמשוי חיבת קודש כאוכל ותירוצם לא ניחא לרש"י ועיי' שיטה מקובצת מסכת ב"ק והי' נראה לרש"י דבאמת עצים ולבונה דמקבלי טומאה מעלה בעלמא וכ"כ רש"י להדי' די"ט ד"ה אלמא ובעזרה לענין משקין לא גזרו ומ"ד חיבת קודש ד"ת מוקי האי דמשקי בי' מטבחי' על דם וכשיטת רמב"ם פ"א מה' פה"מ דדם קדשים אינו מקבל טומאה שנאמר על הארץ תשפכנו כמים ע"ש. ובזה ניחא הא דפסיקא לר' ירמיה דלר"מ אפי' בקדשים משקין לטמא אחרים דרבנן דהפ"י כתב מדאמר לא נמנעו הכהנים וכו' ולא אמר ישראלים ש"מ דמיירי בקדשי קדשים דנאכלין בעזרה וא"כ המשקין היה ג"כ בעזרה וקשה דילמא לא סבר ר"מ משקין לטמא אחרים דרבנן רק בחולין ולא בעזרה ובקדשים דלהני חיבת קודש לשוי' כאוכל ולהנ"ל ניחא דר' ירמיה באמת סובר חיבת קודש דרבנן וולד ג' משכחת ג"כ דהא רש"י כתיב דר' ירמיה סובר אוכל מטמא אוכל ולית ליה לרבינא ובזה מתורץ דברי מהרש"א דליכא למימר דמשקין נגעו בעצים ולבינה רק דר"מ סובר משקין לטמא אחרים דרבנן דאכתי קשה ליטמא אחרים. דמחמת חיבת קודש ראוי שיוחשב אוכל כיון דאיהו סובר דעצים ולבונה מקבלין טומאה מדין תורה:

תוכן העניינים

אהל דוד מסכתות שונות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה