אהל דוד מסכתות שונות· רבי דוד דייטש
ראש השנה · דף ו.
הקשו טורי אבן בד"ה אא"כ מבקשין וכו' הא. דחייבו תורה כרת לערל זכר שלא מל היכא משכחת דהא כל ימיו בעמוד ומל קאי ותירץ כשגומר בלבו שלא ימול כ"כ בשם הר"ן עיי' תוס' מכות דף י"ד תוס' ד"ה לאפוקי: שם דאמר ולא אפריש בירושלמי איתא ועשית עשה תשמור ל"ת כלום הוא עובר עד שיעברו ג' רגלים פירוש ק"ע כבר שמעינן מבל תאחר רב אבין בשם רבנין דתנן באומר הרי עלי עולה להביא בשני בשבת דאז עובר משום ועשית ומשום מוציא שפתיך:
שם אלא וולדה היכי משהי הקשה בטורי אבן דלמא שחל עצרת בשבת ואין קרבן יחיד דוחה שבת ונראה דאיתא בירושלמי רבה ב"ח שלמה שנתו בעצרת א"ל הוא אינו כשר ועובר כהדא לא ילין חלב חגי עד ביקר וכי חלבי חול קריבין ביו"ט אר"א כשחל י"ד בשבת אמרה תורה הקריבהו מבע"י שלא יבא לידי בל תאחר וא"כ שפיר הקשה ש"ס דאפי' כשחל בשבת מ"מ עובר שהיה לו להקריבו קודם שבת:
הט"א בד"ה הניחא כתב דהא דבכור בעל מום נאכל בתוך שנתו אינו אלא מדרבנן יעויי"ש וכ"כ בספר יראים סי' שכ"ב ד"ה ודבר וראיתי בשם מ"ו בעל נודע ביהודה שהוכיח ג"כ דשנה של בעל מום דרבנן וקרא אסמכתא בעלמא הוא כדברי הט"ז ביו"ד סימן ש"ו ס"ק ו' דהוא דרבנן והביא מירושלמי פ"ק דר"ה אמר ר' אילא שנה זאת אומרת שנה של בעל מום אינה מחירת וגם בבלי מס' בכורות דף כ"ח ע"א דאיתא התם מפני השבת אבידה לבעלים רשאי להשהות למ"ד יום (והיינו גם אחר שנתו ולכה"פ חמשה עשר יום כדאיתא שם) ואי ס"ד שהוא מדין תורה איך התירו להשהותו יותר משנה בשביל השבת אבידה לבעלים ע"כ ודפח"ח:
תוס' ד"ה ור"י תימא לר"ת וכו' ובחנם דחק דכיון דשביעית גופא הלכה אין דנין ק"ו מהלכה עיין שיטה מקובצת מסכת ב"ק דף ח"י ד"ה אבל שכתב דר"א הוא דאית ליה דאין דנין ק"ו מהלכה אבל ר"ע דן ק"ו מהלכה ע"ש משמע דלא קבל ר"ע זה מר"א וצ"ע ולדברי שיטה מקובצת מיושב מה שהקשה הגאון מהר"ש להרמב"ם דפסק דדרוסה לחוד הוא מד"ת ושאר טריפות הם הל"מ א"כ מה הקשה הגמ' מנחות דף ה' מן הבקר להוציא את הטריפה והלא ד"ן הוא וכו' טריפה שהיא אסורה להדיוט אינה דין שתהא אסורה לגבוה דלמא איצטרך לשאר טריפות דאין דנין ק"ו מהלכה ולדברי הש"מ ניחא דהברייתא אתיא כר"ע דאית ליה דדנין ק"ו מהלכה. ומדברי רש"י בשבת דף קל"ב ע"א ד"ה ביום שכתב דר"א יליף פ"כ וכו' לא משמע כדברי ש"מ עיי"ש: ד"ה מרכיב בסיף הדיבור וצריך לדקדק אי שייך לשנויי הכא בפ"ט מסכת סוטה גבי חתר מעורכי המלחמה והקשה הט"א דאיך נוכל לתרץ שם פרט למרכיב כשאינו חייב בערלה ורבעי כיון דבתנא ממעט מן ולא חללו והנה אם אינו חייב בערלה אינו בתורת חילול כלל יעויי"ש עיין בריב"ש סי' רפ"ג שהקשה קושיא זו ועיין ספר בית אפרים חא"ח סימן נ"ו דף ע"ג ע"א שכתב יישוב לזה עפ"י דברי הר"ש פ"א דערלה ולי נראה לומר דכוונת התוס' דאפשר לומר דונטעתם גבי ערלה לאו דווקא דאפילו מרכיב וכמו שכתב הריב"ש בעצמו סוף סי' רפ"ג דכתב לדעת הרמב"ן כיון דגלי קרא הכא וי"ו דוחללו דנטע דווקא ה"א כל מקום שנאמר לשון נטיעה דילפינן מהכא ע"כ הרי דיש סברה לומר דגם הרכבה בכלל נטיעה וא"כ שפיר כתבו התוס' דיש לאוקמי' ברייתא בדלא נפסק מאבי' ואי דבלא"ה אינו חוזר מדלא נהיג בי' ערלה הלא הא דאינו נוהג ערלה במרכיב לא ידעינן רק השתא דכתיב ולא חללו אלא וודאי דונטעתם משמע נטיעה דווקא: