אהל דוד מסכתות שונות· רבי דוד דייטש
קידושין · דף מב.
תוס' ד"ה ודילמא והרשב"א כתב הא דאמר הניחא לריב"ק אהא דעסקינן דכולהו אתי' מקדשים וגרושין ואתם גבי תרומה למעט נכרי וע"ז מקשה הש"ס דאיצטרך גבי תרומה אפי' היכא דלית ליה שותפת והקשה השער המלך דלמה לא מקשה הש"ס לר"ש וע"כ צ"ל כמ"ש תוס' גיטין דף כ"ב ד"ה מה וא"כ דילמא גם ר"נ ס"ל כן ונראה דהפ"י הקשה דלרבנן ל"ל למעט נכרי כיון דיליף שליחות מקדשים וגירושין ושם לא שייך נכרי ותירץ דקדשים איתא ג"כ בנכרי דנכרים נודרים כישראל ושוב הקשה הא פסח לא שייך בנכרי ושליחות בפסח כתיב ונראה ניהו דשליחות גבי פסח לחוד כתיב מ"מ הא כל הקדשים איתקשו להדדי בהקישא דזאת התורה לעולה למנחה ושם כתיב ג"כ פסח כמ"ש תוס' חולין דק"א ד"ה מה דכתיב להקריב את קרבהן זה בכור מעשר ופסח וא"כ שאר קדשים איתקשו לפסח וממילא הוי ילפינן משאר קדשים דאיתנהו גבי נכרי אמנם א"א למילף שליחות משאר קדשים מהאי הקישא דאיתקוש לפסח דהא תוס' כתבו שם דלא ילפינן מהאי הקישא רק דבר הנוהג בכל הקרבנות הכתובים בהאי הקישא ושם בהקישא כתיב חטאת דהוא פרו של אהרון ושם כתיב אשר לו ונראה דשם הך ברייתא דכמשפט חטאת בהמה דאינו בא רק מן החולין ולא ילפי מהקישא דזאת תורת ש"מ דא"א למילף רק בדבר הנוהג בכל הקרבנות וא"כ א"א למילף בהקישא שאר קדשים מפסח לענין שליחות ושם במס' חולין מוקי הש"ס הך ברייתא כמ"ד כהונה בעי אצבע וזה ר"ש וא"כ שפיר ל"צ קרא למעט נכרי משא"כ לר' ישמעאל דדריש כמשפט חטאת ממול עורף וכתב רש"י דהך סברא ביום ואינך נפקא מהקישא ש"מ אף דבר שאינו נוהג בכל הקרבנות נפקא מהאי הקישא א"כ לר"ש לא קשה והש"ס בעי לאוקמי ריב"ק אף אי ס"ס כר' ישמעאל א"כ איצטרך גם אתם לגופי' היכא דליכא שותפת:
תוס' ד"ה ודילמא וכו' דהא תנן בפרק האשה הרי שא"ל רבו וכו' והקשה המהרש"א לעיל דמייתא הש"ס חבורה שאבד פסחה למה לא מביא האי דפרק האשה ונ"ל דהנה יש לדקדק על תוס' מאי ראי' הוא זה דילמא לעולם היכא דל"ל שותפת לא מצי למשוי שליח ושאני הכא דיד עבד כיד רבו וכן איתא בש"ס ב"מ דצ"ו אפי' למ"ד אין שלוחו של אדם כמותו אבל עבד ידו כיד רבו דמי ונראה דקושית הש"ס קאי דא"כ תיפשוט דיד עבד כיד רבו ומאי מספקא לרב עליש שם בב"מ וכן הסוגי' בכל הש"ס וא"כ לעיל לא הי' רוצה להביא האי דפרק האשה כיון דידע המקשין ממתני' דחבורה טפי ניחא להקשות בפשטות מדמקשה על רע"ק דתיפשט גם קשה לי למה לא יליף הש"ס שליחות מהא דאיתא במס' ב"ב דף פ"ז בצרן ושגרן ביד שליח מביא ואינה קורא שנאמר ולקחת והבאת עד שיהי' לקיחה והבאה כאחד ועיין רשב"ם שהוא דרשה גמורה ואי אין שלוחו של א"כ אם כן שליח לאו בר הבאה כלל: הב"י בסימן קכ"א פסק דאם אמר יכתבו גט ואחיו חולי וכתבו הגט דאינו גט והחלקת מחוקק תמה מדוע לא פפק כהרמב"ם דלא הוי רק פסול וי"ל דכל אחד יבוא על מקומו בשלום דהטור וש"ע אזלו לשיטתם ריש סי' ק"ב דסופר צריך לכתוב בשליחות הבעל כשיטת הרמ"ה וא"כ בודאי צריך שיהי' הבעל שפוי בשעת כתיבה דאתם גם אתם לדעתכם ואין שליחות לשוטה ואם נשתטה בעת הכתיבה פסק השליחות ולכך לא הוי גט אבל הרמב"ם דפסק דלא בעי שליחות בכתיבת הגט כמ"ש הב"ש סי' קכ"ג ס"ק ה' לכן שפיר כתיב דלא הוי רק פסול. ומה שהקשה הב"ש שם ס"ק ה' דצריך להרמב"ם לתרץ קושית התוס' ע"ש ולי נראה דעיקר קושי' תוס' דלמה פסלינן נכרי משום דלדעתי' דנפשי עביד תיפוק דלאו בני כריתות נינהו ולהרמב"ם י"ל כשיטת הר"י שם דהמקשה הוי ס"ד דאפי' לר"מ בעינן כתיבה לשמה מדרבנן ומוקי ר"ה בגדול עומד על גבו ומהני אפי' בשוטה טפי מחליצה אבל לר"א דבעי כתיבה לשמה מד"ת לא מהני בחש"ו אפי' בגדול עומד ע"ג ואל תתמה על זה שהרי הרמב"ם פוסק בחש"ו שכתבו תורף אפי' גדול עע"ג פסול דאפי' עומד ע"ג לית להו כונה וע"כ פריך ר"נ מברייתא דקתני ככרי פסול כר"מ ונקט ככרי לרבותא דאף שהוא בן דעת יותר כמ"ש תוס' כל זה והא דאיתא לקמן והא ודאי נכרי הוא בלשון קושי' אמר ר"כ תרוצא היא וכמו שמביא רש"י איתא דגרסי והפ"י כתב דלכך בעינן שהי' שפוי בשעת כתיבה דכתיב וכתב ונתן דבעינן שיהי' ראוי' לנתינה בשעת כתיבה ולדידי קשה לי מדברי תוס' יבמות דף כ"ב ד"ה ולאשה שכתבו דלמ"ד אדם מדשב"ל הוי גט דבידו לגרשה ואמאי הלא אינה ראוי' לנתינה בשעת כתיבה: