אור ברסלב
אהל דוד מסכתות שונות קידושין › דף יג.

אהל דוד מסכתות שונות· רבי דוד דייטש

קידושין · דף יג.

דף י.

תוס' ד"ה לכ"ע בעשה תימה דלא ילפי בק"ו והקשה מהרמ"ב הובא בס' א"ח על קידושין דלמא קושי' הש"ס הוא לר"ה דס"ל חופה קונה ולדידי מסיק הש"ס לעיל מילתא דלא כתיבא בהדי' לא קתני ונראה דלכאורה קשה לקמן דמקשי ש"ס ואימא מאן אחר יבם הלא בהך קרא כתיב אשר ארש וא"כ ל"ל חוצה לרבות ארוסה ביבמות דף י"ג ועיין לעיל בסוגי' דחופה קונה ונראה דרשב"א כ' בחדושיו ביבמות ד"ה דארוסה לאו בת יבום דכתיב איש כי ימות ובין אין לו דוקא בראוי' להיות לו ממנה בן דהיינו בנשואין להכי איצטרך לרבות ארוסה ע"כ וא"כ האי קרא פן ימות ואיש אחר יקחנה הוי מוקמינן כשקידשה בביאה דאז שפיר ראוי להיות לו בן ממנה וכמ"ש הר"ן בסוגי' דתחילת ביאה דזימנן דמעברה בביאה ראשונה אבל היכא שקידשה בכסף או בשטר ה"א דאינו בת יבום וקמ"ל החוצה וכ"ז אי ביאה אירוסין עושה אבל אי ביאה נשואין עושה ליכא לאוקמי שקידשה בביאה דהא כתיב אשר ארש והנה ביבמות ר"פ ב"ש מפרש שמואל דטעמי דב"ש דאין ממאנין נשואות דאי אמרת תמאן אתי למימר יש תנאי בנשואין וקשה א"כ איך קפסיק ותני דארוסות ממאנין הא זימנן דאף ארוסות אין ממאנין כגון שקידשה בביאה דאתי' למימר יש תנאי בביאה וצ"ל דסובר ביאה נשואין עושה והריב"ן גרס שם רב ור"ה הוא מתלמידי דרב ועיין ב"ק דף קט"ו ושפיר הקשו תוס' דנילף מק"ו ור"ה דס"ל מילתא דאתי' בק"ו לא קתני לדידי בלא"ה מוכח מקרא פן ימות במלחמה ואי דמאן אחר יבם א"כ למה לי החוצה ואי דהוי מוקמינן שקידשה בביאה ז"א הא ר"ה הוא תלמיד דרב ואיהו ס"ל ביאה נשואין עושה וק"ל:

תוס' ד"ה לכ"ע בעשה תימה דלא ילפי ק"ו מגט וכו' והקשו המפורשים אמאי לא הקשו תוס' כן בתחילת הסוגי' דפריך מ"ה מנ"ל ת"ל מק"ו ובהשקפה ראשונה אמרתי ע"פ קושי' מהריב"ל על התוס' דא"ל דאינה מתיר אלא באין לו בנים ותירץ המהרש"א דאכתי איכא למילף לעלמא מיבם וע"ש והנה לכאורה איכא למפרך מה ליבם שאינה בחנק משא"כ לעלמא היא בחנק ליכא למילף מני' אמנם מדאמר רחמנא אלמנה לכה"ג מוכח עכ"פ דלכ"ע אינה בחנק רק בעשה והקשה תוס' דמצי למילף מק"ו וכמ"ש המהרש"א משא"כ בתחילת הסוגי' דאכתי ס"ד דלאחר מיתה ה"א בחנק כמקדם וא"כ ליכא למילף כנ"ל ולא ה"נ לאקשוי' מידי:

ועוד נ"ל דהנה לכאורה קשה על התוס' מהא דאמרינן ביבמות דף ח' אר"י ואיתימא ר"ה בדר"י א"ק כי כל אשר יעשה וכו' הוקשו כל עריות כולן וע"ש וא"כ איכא א"א משאר עריות ג"כ בהך הקישא דמ"ה אינה מתיר ולא מהני הק"ו וכ"ת מ"מ אהני ק"ו שיהיה מתיר ואהני הקישא לשאר מילי ז"א דהא כ' תוס' בחולין דף קט"ז ע"א ד"ה מה להלן דר"ש ס"ל גז"ש למחצה אפי' נגד הק"ו א"כ ה"נ איכא למימר דקושי' הש"ס קאי לר"ש וי"ל דכיון דידעינן מדאסר רחמנא אלמנה ככה"ג דלכ"ע אינה בלאו ממילא מוכח דלהך מלתא מפקע א"א משאר עריות דגבי שאר עריות לא מהני מיתה כלל והקשה בתוס' שפיר אמאי לא יליף בק"ו מגט וכ"ת נילף בהיקש מעריות דלא שרי ז"א דהא מוכח דלהא מלתא לא אתקש משא"כ בתחילת הסוגי' דא"א לאחר מיתה ס"ד שהיא בחנק ואיכא למילף שפיר מהקישא דעריות לא ה"מ להקשות מידי דנילף מק"ו דהמ"ל דקושית הש"ס לר"ש ובאופן אחר נ"ל דהנה הקשה מהרמ"ב והובא בס א"ח דהא א"ל דקושית הש"ס לאביי דס"ל בסוגי' דח"ק דמילתא דלא כתיבי בהדי' לא קתני במתני' ומאי הקשה בתוס' ונ"ל דהנה הרא"ש הקשה הא קתני במתני' וקונה במיתת היבם דמיתי לה הש"ס בק"ו ממיתת הבעל ע"ש ונראה דהנה הקשו אהא דפריך הש"ס והא עריות דאיכא למיפרך מה לעריות שכן גט לא מהני משא"כ בא"א ואפשר לומר דקושית הש"ס הוא מכח הקישא דר"י כדאיתא ביבמות דף ח' ע"א הוקשו כל עריות כולן ואין משיבן על ההיקש אמנם אכתי תקשה מאי פריך בתר הכי דלמא לכה"ג בלאו כיון דלכ"ע ליכא אפילו לאו א"כ מוכח דלהאי מלתא לא איתקש לעריות וממילא איכא למימר סברא הוא אסרה וא"ל והא עריות דאיכא למיפרך כנ"ל ולזה אפשר לומר כיון דמשני הש"ס אלא מדא"ר משמע דנחית מהך סברא ולהכי פריך שפיר דלמא לכה"ג בלאו אמנם למאן דס"ל הך סברא באמת ליכא לאקשוי' מידי והנה לקמן יליף הש"ס מיתת יבם בק"ו מא"א ופריך מה לא"א שכן אסרה מתירה ומשני ר"א הא כמי יבם אסרה יבם שרי לה ע"כ ולפ"ז א"ל לבתר דידעינן דגבי יבם איכא הך סברא דהוא אסרה לא צריך תו למילף מק"ו דא"א דממילא ידעינן ליה מסברא כנ"ל וא"ל והא עריות דאסר לה דאיכא למפרך מה לעריות שכן חליצה לא שרי משא"כ ביבמה וא"ל מכוח הקישא כנ"ל דהא יבמה לשוק אינה רק בלאו ולא הוי בכלל הקישא דשאר עריות וממילא מיושב קושי' הרא"ש הנ"ל דאביי מצי סובר דלא ילפינן כלל מיתת היבם בק"ו רק מכוח סברא דהוא אסרה ולהכי קתני לה במתני' וכיון שזכינו לזה דע"כ אביי ס"ל הך סברא דהוא אסרה והוא מתירה מיושב קושי' הגאון מהרמ"ב והקשה תוס' שפיר דאיכא למילף בק"ו מגט וא"ל דקאי לאביי דלדידי לק"מ דאיכא למילף ג"כ א"א מכוח סברא וליכא לאקשוי' מעריות דאיכא למיפרך כקושי' הנ"ל וכ"ת מהקישא דר"י דהא מוכח מכח אלמנה לכה"ג דלהא מילתא לא איתקש וכ"ז לבתר דידעינן מאלמנה לכה"ג משא"כ בריש הסוגי' לא ה"מ להקשות דנילף מק"ו מגט דהמ"ל דקושית הש"ס לאביי דס"ל מילתא דאתי בק"ו לא קתני וכ"ת אביי אית ליה מסברא דמיתה מתרת ז"א דהא איכא למילף מהקישא דר"י דמיתה לא שרי וא"ש:

ובדרך אחר כ"ל קושית מהרמ"ב הנ"ל דהנה עוד קשה על תוס' כיון דאיכא למילף מהקישא דר"י שאינה מתיר לא מהני הק"ו וכ"ת מ"מ אהני הקישא ואהני ק"ו אכתי י"ל דקושית הש"ס לר"ש דס"ל אין גז"ש למחצה וכמ"ש בשם תוס' חולין ונראה דהנה הקשה בס' מים חיים אהא דאיתא סוף מסכת גיטין במתני' ב"ש אומר לא יגרש אא"כ מצא בה ערות דבר וב"ה סובר דאם לא כתב רחמנא ע"ד ס"ד דמשום ערוה לא תנשא לאחר א"כ קשה ל"ל ונטמאה דסוטה אסורה לבועל ת"ל קודם שגירשה הוי אסורה משום א"א ולאחר שגירשה ג"כ אסורה בה"א זה אמנם י"ל דאכתי איצטרך ונטמאה לאחר מיתת הבעל אמנם לפי"ז מוכח דמיתת הבעל מתיר וא"כ תקשה מאי פריך הש"ס מ"ה מנ"ל אע"כ צ"ל דקושית הש"ס לב"ש כמובן וממילא מיושב קושי' הנ"ל והקשה תוס' שפיר נילף מק"ו וכ"ת דקושית הש"ס לר"ש דס"ל אין גז"ש למחצה וה"נ ילפינן מהיקש דעריות ז"א דר"ש מצי יסבור כב"ה וא"כ בפשיטות מוכח דמ"ה מתיר והוי שפיר מילתא דכתיבא בהדי' וקושית התוס' הוא רק דלב"ש נמי דלא מוכח מערות דבר מ"מ מצי למילף מק"ו:

שם הקשה המריב"ל על התוס' הא איכא למיפרך מה לגט שכן מוציא בש"כ ותירץ דא"ל חליצה תוכיח והקשה הע"י דהא הקשה תוס' לעיל דף ג' ע"ב תהא ש"כ יוצאה בחליצה מק"ו מיבמה ש"י בגט יוצאה בחליצה ותי' דאיכא למפרך מה ליבמה שכן יוצאה במ"ה ע"ש ומיתת היבם שמתיר לא ילפינן רק בק"ו מא"א ומקמי דידענן מיתת הבעל דמתיר גם מיתת יבם אינה מתיר וממילא לא נוכל לומר שכן יוצאה בחליצה כנ"ל ואיכא למפרך שפיר מה לגט שכן מוציא בש"כ וא"ל חליצה תוכיח כנ"ל ונ"ל דהנה עוד הקשה תוס' לעיל תהא אמה עבריה יוצאה בחליצה מק"ו דיבמה וכו' ע"ש והנה לכאורה קשה דהא הקישא הכתוב לאחרת ואיכא למילף מני' שא"י בחליצה ואין לדחות מהא דכתבו תוס' מיעוט קנינים לא ילפינן מינה דלגבי יציאה אפשר לא שייך הך סברא ועיין בס' המקנה ואם נפשך לומר דע"כ מוכח דלענין יציאת לא איתקוש דאל"כ מאי פריך מ"ה מנ"ל דהא איכא למילף מא"ע בהיקש גם ז"א מוכרח דאיכא למימר קושיא הש"ס היא למ"ד בירושלמי א"ע עובדת את הבן או דאפשר לומר דקושית הש"ס היא מכוח הקישא דר"י ולחומרא מקשינן כמו שאמרתי לעיל והנה לכאורה י"ל דל"ק תהא א"ע יוצאת בחליצה דאיכא למילף מהקישא דאחרת כנ"ל אמנם הפ"י כתב דר"ח דיליף לקמן שטר בא"ע מלא תצא כ"ע ל"ל הקישא דאחרת וא"כ הקשה תוס' שפיר אמנם למען דא"ל הך הקישא דאחרת ע"כ מוכח דא"ע א"י בחליצה וממילא גם ש"כ ליכא למילף בק"ו מיבמה דא"ל דא"ע תוכיח והנה יש להוכיח דרב אשי א"ל הקישא דאחרת דלעיל אמרינן בכסף מנ"ל והלא ד"ה וכו' אמר ר"א דא"ל מעיקרו דדינא פ' והקשה המרש"א ת"ל דא"ל דיו כאמה עברי' ובעי ב"פ ותירץ משום דהוי מיפרך ק"ו ולא אמרינן דיו ור"ל דלענין ב"פ כבר ידעינן מהקישא היוצא מזה דר"א א"ל הקישא דאחרת והנה ר"א משני לקמן איתקש מיתה לגירושין להכי הקשו בתוס' שפיר לדידי ת"ל מכח ק"ו דגט וכ"ת מה לגט שכן מוצא בש"כ א"ל חליצה תוכיח וא"ת היא גופא נילף שתהי' ש"כ יוצאה בחליצה ז"א כיון דר"א א"ל הקישא דאחרת וא"כ ממילא ידעינן דא"ע א"י בחליצה וליכא למילף כמי ש"כ מק"ו דיבמה שתהא יוצאה בחליצה דא"ל א"ע תוכיח: שם בתוס' לכ"ע בעשה ודבק באשתו והקשו נילף בק"ו מגט והקשו המפורשים למה לא הקשו קושי' זאת בלא הקדמה ונ"ל דקושי' מהרמ"ב שהביאתי לעיל ידוע וי"ל דהנה הקשו המפורשים היאך מ"ל דלכ"ע בעשה ולכה"ג בלאו הא אין אחע"א עשה כמו גבי כהן טמא שאכל תרומה טמאה וא"ל דגזירת הכתוב הוא הא כיון דא"ל דמיתת מבעל מתרת לגמרי לכ"ע יותר מסתבר מלאמור דג"ה היא מה שלא מצינו בשאר דוכתי ולכאורה י"ל דמשכחת כגון שנשא הכה"ג א' מ"ב אחיות ככיות וממילא אסורה לו משום אחות אשה ואח"כ נשאת אחותה לאיש ואח"כ מתה אשתו של כה"ג והאחרת נתאלמנה ואתא איסר אלמנה לכה"ג ועשה דדבק באשתו בבת אחת וחל עליו אמנם ז"א כיון דאיסר עשה דדבק באשתו הוי אכ"ע א"כ הוי מוסיף על איסר אחות אשתו וכבר חל העשה וא"כ לאחר שנתאלמנה לא מצי חייל איסר אלמנה על איסר עשה וי"ל דמשכחת לה כגון שהיתה נדה בשעת נשואין ולא מצי חייל העשה דדבק באשתו על איסר נדה ואח"כ נתאלמנה וטבלה לנדותה וחייל שפיר איסר אלמנה ועשה בב"א ויש לדחות ע"פ מה שכתבו תוס' יבמות דף ט"ז ע"ב ד"ה קסבר דאיסר כותי לב"י ב"ד של שם גזרו ולא הוי מ"ה וא"כ קודם שניסת היתה מותרת לב"נ ואיסר עשה דדבק שייך ג"כ בב"כ והוי איסר מוסיף לגבי נדה וחייל שפיר אפילו קודם שטבלה ולא תו חייל אח"כ איסר אלמנה לכה"ג ועכצ"ל דקושית הש"ס למאן דס"ל בקל עב חמור לא אמרינן א"מ וממילא מיושב קושית מהרמ"ב הנ"ל וממילא מיושב ג"כ קושי' הנ"ל דאי הוי העשה דושלחה כפרש"י לק"מ דנילף מק"ו דהמ"ל דקושית הש"ס לאביי כקושית מהרמ"ב ולא תקשה ג"נ דאא"ח על איסר דא"ל כגון שהיתה נדה ולא מצי חייל עשה דושלחה עד שטבלה וחייל ג"כ איסר אלמנה לכה"ג משא"כ אי הוי העשה מודבק לא שייך כן דעשה ודבק שייך בב"נ וע"כ קושי' הש"ס רק למאן דל"ל אחע"א כנ"ל והקשה תוס' שפיר דמצי למילף מק"ו וכ"ת לאביי היכא קתני מ"ה במתני' די"ל דתנא דמתני' מצי סובר בכה"ג אחע"א א"כ בפשיטות מוכח דמ"ה מתיר לעלמא ול"צ ק"ו: ועל דרך אחר נראה דהנה בס' א"ח היבא בשם פ"מ דעשה ושילחה לא שייך בכהן הדיוט כיון דאסור בגרושה לא שייך גבי' ושלחה וכו' והנה המ"ל פי"ח מהל' א"ב הקשה לר"א דאמר פנוי הבא עה"פ ע"ז ל"ל דאסור רחמנא בעולה לכה"ג ת"ל דהוי או גרושה או אלמנה או זונה ותירץ דאי לא כתב ה"א אלמנה לכה"ג תתיבם להכי איצטרך כ"א בתולה מעמיו יקח דהוי עשה ול"ת ע"ש אלא דלפי"ז מאי פריך הש"ס דילמא לכ"ע בעשה א"כ תקשה לר"א ל"ל כ"א בתולה וכו' דהא דלא"ה הוי עשה ול"ת עשה דודבק באשתו ול"ת דאלמנה ובשלומא אי הוי העשה דושלחה י"ל דלא שייך בכהן כדברי הא"ח הנ"ל משא"כ אי הוי העשה דודבק קשה ועכצ"ל דקושית הש"ס לרבנן דר"א דסברי פנוי הבא עה"פ לא ע"ז וממילא מתישב ג"כ קושית מה"ב דאיכא למימר אביי מוקי מתני' כר"א ומקרי שפיר מילתא דכתיבא באורייתא ורבנן דפליגי עליו מצי ילפי מק"ו והקשה תוס' שפיר משא"כ אם הוי העשה מושלחה לה"מ לאקשוי' מידי והמ"ל דקושית הש"ס לאביי כנ"ל לכן צריך התוס' הקדמה זאת דעשה הוי משום ודבק ואז הקשה שפיר ודו"ק:

הר"ן היבא משם י"א דאם קידשה בקרקע אפי' בתורת כסף אינה מקודשת דאיתקש ליציאה והקשה הש"ה א"כ לריה"ג דס"ל דאין כותבין גט על אוכל א"כ לדידי' אפי' באוכלין דעלמא ג"כ אינה מקודשת א"כ במס' קידושין דף נ"ג דבעי למימר שם המקדש בחלקו א"מ דלא כריה"ג והלא בלא"ה א"א לאוקמי כריה"ג דמאי ארי קדשים אפילו באוכלין דעלמא ג"כ א"מ וגם הקשה מהא דכתיב אשר ארסתי במאה ערלות פלשתים ונראה דהא עבד עברי גלי קרא דמיקני באוכל דכתיב ישיב לרבות שוה כסף ואמה עבריה איתקש לאחרת ותירצו דה"א דבעי ב"פ וא"כ י"נ דע"כ לא אמר הר"ן דאם קידשה בקרקע שא"מ אלא שאם אינה שוה אלא פ"א אבל אם שוה ב"פ י"ל מאי חזית לאקשוי ליציאה נילף מהקישא דאיתקש לאחרת וקולא וחומרא לחומרא גמרינן שאסורה לכ"ע וגם לפמ"ש הפ"י דהקישא דאחרת תלי בפלוגתי ר"ח ור"ה אי אב כותב השטר או האדון ועיין קידושין דף ט"ז א"כ י"ל דאיהו פוסק דלא ס"ל הך הקישא וגם יש לי לומר דתלי אי דן מינה ומינה ואוקי באתרא ולדידי כיון דילפי' מאמה בהקישא דאחרת ממיל' אוקי באתרא ואפי' בפרוטה (אמר המעתיק דברים הרבה שהעתקת בסוגי' זו לא מצאתי בכת יד הקדוש אא"ז ז"ל ולא מכתב יד נכדו הרבני מוה' מנדל כהן כ"א כתב יד תלמיד אחד אשר כתב משם רבו אא"ז זצ"ל):

תוכן העניינים

אהל דוד מסכתות שונות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה