אור ברסלב
אהל דוד מסכתות שונות פסחים › דף עז.

אהל דוד מסכתות שונות· רבי דוד דייטש

פסחים · דף עז.

דף עד:

תוס' ד"ה שכן וקשה דבפ"ק דיבמות וכו' ומ"ו בספרו דורש לציון כתב כיון דילפינן בג"ש א"כ תיפשוט דבר הלמד בגז"ש חוזר ומלמד בב"א ולי קשה דאכתי מה הקשה הש"ס ביבמות דילמא הך ברייתא דמוקי עלי' למיסר ערוה סובר דממשמעות דמועדו ילפינן דדוחה שבת וה"א דילפינן מקרבן ציבור דדחי שבת דעשה דוחה ל"ת שיש בה כרת ואינך דילפי מגז"ש מוקי קרא דעלי' כרבי שם ביבמות ואני תרצתי [קודם שנדפס ספר הנ"ל] הנה תוס' במסכת יבמות שם כתבו דסוגי דיבמות קאי לב"ה דסברי עולה שהקריבו ב"י במדבר עולת תמיד הוה והנה מסתמא ב"ה בשיטת הילל רבן קיימו וכשיטת תוס' יבמות דף קי"ז ד"ה ב"ה שהקשו וכי נחלקו ב"ה על הילל רבן והנה הילל יליף בפסחים דף ס"ו דפסח דוחה שבת מגז"ש דתמיד ולא דרש משמעות דמועדו דק"צ דחי' שבת ויליף ג"כ מגז"ש וכ"כ הברטנורה דהא דק"צ דוחים טומאה ילפי מפסח דכתיב במועדו ופסח דוחה טומאה מדכתיב איש נדחה ולא ציבור נדחים ובק"צ כתיב ג"כ במועדכם וה"ה לענין דדחו שבת ג"כ ילפינן בגז"ש והנה במסכת זבחים דף נ' בעי הש"ס דבר הלמד בגז"ש אי חוזר ומלמד בהיקש ופשט ר"פ מהאי דתורת זבח השלמים למדנו לתודה שבא מן המעשר ודחה מר זוטרא דבתר מלמד אזלינן ומלמד דהוא מעשר דגן חולין ושוב מספקא לש"ס אי דבר הלמד בגז"ש חוזר ומלמד בב"א ולא איפשטא והש"ס לא בעי רק אי בתר מלמד אזלינן דאי בתר למד א"כ ק"ו אם דבר הלמד בגז"ש חוזר ומלמד בהיקש מכ"ש דחוזר ומלמד בב"א כמבואר שם בזבחים וא"כ מתורץ קושית תוס' דליכא למילף דעשה דוחה ל"ת משאר קרבנות ציבור דדחי הלא הש"ס קאי לב"ה ומסתמא קיימו בשיטת הילל רבן ואיהו ילפי דק"צ דוחים שבת מגז"ש דמועדו מתמיד ואם באנו למילף בכל התורה מקרבנות ציבר א"כ תפשוט דבר הלמד בגז"ש חוזר ומלמד בב"א דהא מלמד הוא קודש ואבעי' דשם קאי למ"ד בתר מלמד אזלינן ומעיקרא דאמר הש"ס אי מפסח שכן כרת ולא אמר א"כ תיפשוט דבר הלמד בגז"ש חוזר ומלמד בב"א י"ל דהש"ס בעי לדחות דלא נימא דהך ברייתא דדרש עלי' אתי כמ"ד דפסח דדוחה שבת ממשמעות דמועדו אבל לבתר דאמר הש"ס ומכולהו שכן ישנו לפני הדיבר דקאי לב"ה ומסתמא בשיטת הילל רבן קיימו ואיהו יליף מגז"ש וא"כ שוב ליכא למילף משאר קרבנות ציבר דא"כ תיפשט דבר הלמד בגז"ש חוזר ומלמד בב"א ונכדי הרבני מוה' מנדל כהן הקשה דאכתי קשה קושית התוס' דנילף מק"צ דהיינו מפסח וסוכת דדחי שבת דהרי המהרש"א בד"ה ודע כתב דהא איצטרך במועדיכם דמוספי רגלים דוחי שבת היינו על מוספי עצרת ויה"כ ור"ח אבל מוספי פסח וסוכת ידעינן מדכתיב כאלה תעשו לד' שבעת ימים וז' ימים א"א בלא שבת ונראה דאיכא למיפרך מה למוספי רגלים שכן תדיר כמ"ש ג"כ מ"ו בצל"ח דהם ג"פ בשנה או שכן באין לכפר וצ"ל דשאר קרבנות ציבר יוכיח או דעומר וב' לחם יוכיח אמנם כבר כתב מהרש"א בסוגי' דשעירים כה"ג דכתב שם וז"ל כיון דרגלים גופי' מר"ח את לית לן למימר שיהיה יוכיח אכפרת ר"ח כיון דאינהו גופי' מר"ח אתי ודבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בב"א ע"ש א"כ ה"נ כיון דדבר הלמד בגז"ש מספקא להש"ס אין עושין ממנו יוכיח ובענין זה ישבתי ג"כ מה שהקשה הר"י דאורליינש בפ' דם חטאת וכו' והא תודה ושלמים הוי ב' כתובין ע"ש דף נ' ד"ה אם ול"נ לתרץ דלכאורה קשה איך פשיט ר"פ מהאי דתורת זבח השלמים דדבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בגז"ש הלא בכה"ג אפי' דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש דהאי המינו ודבר אחר הוא דמהאי הקישא שא דאיתקש תודה לשלמים ילפינן דגם בתודה צריך להרים חזה ושוק כמ"ש רש"י במסכת זבחים דף נ"ה דמקשינן תודה לשלמים מה שלמים צריך להרים חזה ושוק ה"ה תודה וכיון שכן עבדינן הקישא לכולהו מילתא אף בדבר דלא כתב בגופי' וכה"ג כתבו תוס' שם דף נ' ד"ה מה להלן ובמסכת יומא דף כ"ג ד"ה ילבש ושם דף נ"א ד"ה דוחה ונראה דכוונת ר"פ משום הא דתודה דבא מן המעשר לא אשכחן מאן דחולק על זה והרי ר' ישמעאל ס"ל זבחים דף נ"ו דהמינו ודבר אחר הוי היקש וא"כ לר' ישמעאל מנ"ל דתודה באה ממעשר ובפרט בת"כ פ' צו פ"ה פסוק ד' מה שלמים באין מן המעשר ועיין קרבן אהרון שכתב דכולה משמע ומשמע דר' ישמעאל לא פליג על הסיפא וא"כ מתורץ קושי' תוס' שהקשו הא תודה ושלמים הוי ב"כ והכוונה דאי נימא דילפינן משלמים דמותר להביא ממעשר א"כ לא איצטרך הקישא ולהנ"ל ניחא דהקישא אינו מיותר דהא איצטרך להקיש תודה לשלמים שצריך להרים חזה ושוק כמ"ש רש"י דף נ"ו גם לכאורה קשה מאי הקשו בתוס' הא תודה ושלמים הוי ב"כ דילמא הך ברייתא דדם חטאת אתי' כמ"ד ב"כ מלמדין ונראה דא"כ קשה על הא דמקשה דמסכת מנחות דף פ"ב מקשה הש"ס לרע"ק מנ"ל דפסח אינו בא רק מחולין מאי קושי' הא רע"ק ס"ל במס' בכורות דף מ"ט ורע"ק מספקא מדאיצטרך ומעלה בעירוכין ולא גמרי ממדבר הוי ב"כ הרי דס"ל ב"כ אין מלמדין ושוב מוכח דאינו באה ממעשר דהא תודה ושלמים הוי ב"כ: שם הנח ליוה"כ שטומאה הותרה בציבר והקשה ת"י במסכת יומא תינח שעיר אבל פר הוא קרבן יחיד ותירצו דעבודת התלוית בשעיר שהיו משל ציבר היה תליות בשל פר והואיל והותרו בשעיר הותרו נמי בשל פר ולכאורה קשה לפי מה שהעלו תוס' במסכת שבועות דף י"ד דפנימי דדוחה דקרבנות ציבר דדחי טומאה יליף הש"ס מבמועדכם והרי שעיר פנימי ליתא בהאי הקישא ונראה כיון דחיצון איתקש לפנימי דכתיב מלבד חטאת הכפורים כדאי' ריש שבועות על מה שזה מכפר א"כ מקשינן ג"כ פנימי לחיצון דאין היקש למחצה (דכה"ג כמי הוי אין היקש למחצה כמ"ש תוס' קדושין דף ל"ו ד"ה תפילין וביבמות דף ע"ג תוס' ד"ה קל) ואמרינן מה חיצון דוחה טומאה אף פנימי ואין זה דבר הלמד בהיקש או דבר הלמד בגז"ש שחיצון גופי' למדנו בג"ש במועדו מפסח ודבר הלמד בג"ש מספקא לש"ס אי חוזר ומלמד בהיקש זה לא קשה דהאי המינו ודבר אחר הוא די"ל כסברת ר"ת בס' הישר שם שהביאו תוס' דכיון דהוי הקישא חיצון מפנימי לענין ידיעה ממילא מקשינן נמי פנימי לחיצון שדוחה טומאה אף דחיצון גופ' ילפינן מג"ש דמועדו וגם י"ל דמשמעות דמועדו דריש שדוחה טומאה ובזה ניחא דברי תוס' מסכת שבועות דף ח' ע"ב ד"ה וניכפר שהקשה מהרש"א בשם בעל ש"י דאיך ליתלו תרווייהו אפנימי א"כ למה לי אחת ולהנ"ל ניחא דהנה תוס' כתבו שם דף ט' ע"ב בשם ר"ת דגם ר"י דדריש הקישא דבמועדכם רק דלא מסתבר לומר דחיצון מכפר אף על א"ב וא"ב דעדיפה לו הקישא דחיצון לפנימי דאינו מכפר ב כפרות וא"כ שפיר הקשו תוס' דלמה לא מקשי ש"ס דליתלי שניהם אפנימי ואי דא"כ למה לי אחת י"ל דאי לא אחת הוי מקשינן בהקישא דבמועדכם שיכפר חיצון גם על ר"ח דהיינו א"ב וא"ב דהא לר"ת גם ר"י דריש הקישא דבמועדכם ושוב ממילא הוי מקשינן פנימי לחיצון שיכפר פנימי גם על א"ב וא"ב ואין זה דבר הלמד בהיקש שאינו חוזר ומלמד בהיקש ז"א כיון דהך הקישא חטאת הכפורים הוי הקישא ג"כ שיכפר פנימי ג"כ על א"ב וא"ב ואף דחיצון גופי' ילפינן בהקישא וכסברת ספר הישר או כיון דהוי הקישא לענין שדוחה טומאה למאן דדריש משמעות דמועדו ואז עבדינן הקישא לכולהו מילתא ולכך איצטרך אחת לומר דכפרה אחת מכפר ולא ב' כפרות ואי אפשר שיכפר פנימי על א"ב וא"ב ושום ממילא גם חיצון אינו מכפר כפרת ראש חודש אף דהוקשו כל המועדת כ"מ הא עדיפא לר"י הקישא דחיצון לפנימי שלא יכפר ב' כפרות:

ובעיקר קושית תוס' שהקשו איך אמר הנח לכה"ג ביה"כ שטומאה הותרה בציבור תינח שעיר פר מאי איכא למימר נראה דהא תוס' הקשו ריש יומא דמאי הקשו מכ"ג ביוה"כ דילמא היכא דלא אפשר שאני ותירצו דאפי' אם נטמא בידו לא אמרינן הביא אחרת ע"ש וא"כ מפר ושעיר לא קשה דהא מכר ושעיר לא היה מקריבים רק האימורים והמה נקרבים על מזבח החיצון בטבילה שלישית לשיטת רש"י או בטבילה ה' ובאותו זמן היה משמש בבגדי זהב ומרצה הציץ ואם אירע טומאה בדם ג"כ לא קשה דהא משקה בי' מטבחי' דכן והא דאמר כ"ג בי"כ יוכיח הקשה לו מקטורת שנעשה בבגדי לבן ואפי' לשיטת הרמב"ם דחיבת הקודש מדרבנן מ"מ טומאה מדרבנן מיהא איתא רק הא שמעינן לר"י בשיטת ר"ח ס"ה דטומאת עצמן דאורייתא ומזה יש סיוע להרמב"ם דפסק משקה בית מטבחייא הילכתא גמירי דדכן והא דמקשה הש"ס בפסחים דף ט"ו על ר"פ לא הקשה על ר"פ רק שאמר אפי' למ"ד טומאת משקין דאורייתא משקין בית מטבחייא הילכתא גמירי משמע דליכא חולק ע"ז והקשה ש"ס מר"א ור"ש אבל הרמב"ם פסק כר"י דס"ל טומאת משקין עצמן תורה ואיך השיב הנח לכה"ג שטומאה הותרה וקשה קושי' תי' תינח שעיר וכו' אע"כ דר"י דהילכתא גמירי דדכן וא"כ מדם הפר ושעיר לא קשה רק מהקטורת וכהנ"ל:

הנה ראיתי להראבן שהקשה על רש"י במסכת גיטין דף כ"ד כ"ג ביה"כ יוכיח ופרש"י פר ושעיר והקשה הראבן דלמה נקט רש"י פר ושעיר הלא פר בא משלו ונראה דכוונת רש"י לפמ"ש תוס' מס' מגילה דף ט' דאם אירע פסול בכ"ג ומשמש אחר תחתיו צריך הראשון להביא הפר אע"פ שאין משמש עכשיו וא"כ שפיר כתב רש"י כ"ג ביוה"כ בכ"ג שאם אירע בו פסול ונכנס אחר תחתיו דאז בא הפר משל ראשון ואם המשמש אמר פיגול נאמן והרי לא מפסיד מידי כיון דפר בא משל ראשון:

מנכד המחבר מ' מנחם א"ש:

הנה לכאורה עדיין יקשה מי הכריחו לרש"י למנקט גם פר וצריך לדחוק ולהעמיד כמו שכתב אאזמ"ו המחבר זצ"ל ולמה לא פירש"י כפשטא דהקושיא הוא מהשעיר והנה באתי למלאות דברי קדשו דהנה הגאון בעל טיב גיטין זצ"ל הקשה דאף אם נאמר כדברי הראב"ן דהקושיא הוא רק משעיר ג"כ לא ניחא דהרי אם מפגל השעיר גם הפר הוא מפוגל ונאמן מתוך שנאמן על שלו הוא נאמן על של חבירו (והנה מה שכתב הגאון שם דלמ"ד אין מערבין לקרונות ניחא הוא תימא דהרי התוס' ביומא דף נ"ח ע"א ד"ה ר' יונתן כתבו דשבע הזיות על טהרו של המזבח לכ"ע מערבין וא"כ גם לדידי יוקשה לזאת נראה דכיון דחזינן דאם הוא מפסיד את שלו נאמן גם על של חבירו וכמו דאיתא גבי ס"ת מתוך שנאמן להפסיד שכרו נאמן להפסיד ס"ת וא"כ אם מיירי בפר שלו הרי הוא נאמן דכיון דאם הציבור צריכין להביא שעיר גם הוא צריך להביא פר ומתוך דנאמן על שלו נאמן ג"כ על של ציבור ולכך הוצרך רש"י לומר דקושית הגמ' אזיל גם מהפר ומיירי דגם הפר אינו שלו רק משל הכה"ג שאירע בו פסול וכמו שכתב אאזמ"ו זצ"ל וא"כ גם הפר והשעיר שניהם אינם של ואינו מפסיד כלום ומוכח שפיר דנאמן:

שם ואי כתב רחמנא פסח שכן ענש כרת הנה למ"ד שני תשלומין דראשון ופסח שני ליכא כרת א"כ נוכל למילף מפסח שני דדוחה שבת לשיטת תוס' דף נ"א דכתבו דפסח שני דוחה שבת דכתיב ככל חוקת הפסח יעשו ואולי ר"י דסובר לקמן דף צ"ה דפסח שני דוחה טומאה ג"כ יליף מכל חוקת הפסח א"כ נילף כל הני מפסח שני דליכא כרת ואי דאכתי איכא פירכא כמ"ש הרשב"א במס' שבת דהפירכת סובבת על הכלל ולא על הפרט ואכתי איכא למיפרך מה לפסח שכן מצינו בצד פסח כרת דהיינו בראשון וכ"כ רש"י לעיל דף ס"ז ע"ב דלמ"ד ספרו דוקא אפ"ה חומרא מיהו איכא כ"כ בפסח אשכחן כרת אבל שאר ק"צ לא אשכחן כרת כלל מ"מ כה"ג לא מקרי רק פירכא כל דהוא כמ"ש תוס' במסכת זבחים דף י' ע"ב ד"ה מחטאת דשמיעת קול וז' דליכא למיפרך מה לשם חטאת שכן כרת דחדא מחדא לא פרכינן פירכא כ"ד וכ"כ הרנב"ן בריש יבמות דהא לא מקשה שם מיד מה למילה שכן כרת דכיון דאם נימול אחר ח' ליכא כרת רק דיש צד חומר כרת לא פרכינן פירכא כ"ד רק בתר דרצה למילף במה הצד מפסח ומילה פרכינן פירכא כ"ד שכן יש במילה צד כרת וא"כ ה"כ נילף מפסח שני וצ"ל דברייתא אתי' כמ"ד דסובר שני רגל בפני עצמו ואיכא כרת בפ"ש ונראה דהיינו טעמא דמ"ד טומאה הותרה בציבר דמנ"ל זה דילמא רחמנא לא בא רק דדוחה ונראה דאיהו סובר שני תשלומין דראשון וליכא כרת בפסח שני א"כ קשה ל"ל קרא גבי עומר וב' לחם נילף מפ"ש דליכא כרת ואפ"ה דוחה טומאה אף דיש צד חומר בפסח דאיכא כרת בפסח א' הלא זה הוא רק פירכא כ"ד ולא פרכינן אחדא מחדא לכן מיתורא דקרא מפיק לי' דהותרה ובזה מיושב מה שהקשה תוס' ישנים מסכת יומא דף י"ד דאמר הש"ס לימא מתני' דלא כרע"ק והקשו דילמא סובר ר"ע טומאה הותרה בציבור ולא בעי הזאה ולהנ"ל ניחא דהא ר"ע סובר ריש כריתות מגדף היינו מברך השם ואיכא כרת בפ"ש וליכא למילף מפסח שני וליכא רק חד קרא שדוחה טומאה א"כ מהיכא תיתי דקרא בא דטומאה הותרה:

תוכן העניינים

אהל דוד מסכתות שונות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה