אור ברסלב

אהל דוד מסכתות שונות· רבי דוד דייטש

פסחים · דף ע.

דף סט.

הוכיח מ"ו בצל"ח דדבר הלמד בהיקש עושין ליוכיח מדברי רש"י בזבחים וזה נגד דברי מהרש"א במסכת שבועות דף ט' ע"ב ד"ה כדאמר גם מדברי תוס' במסכת יבמות דף ע' ד"ה דפסח שהקשו שאר קדשים דאסור לאונן מנ"ל ואי מק"ו דמעשר מה למעשר שטעון כסף צורי וקשה הא נוכל לומר פסח יוכיח וא"כ נילפנהו במה הצד וע"כ תוס' סוברים כמהרש"א כיון דפסח גופי' נלמוד ממעשר ודבר הלמד בג"ש אי חוזר ומלמד בהא מספקא להש"ס בזבחים שוב ליכא למימר שיהיה יוכיח אפירכת ממעשר כיון דפסח גופי' נלמוד ממעשר וכמ"ש מהרש"א והנה שם ביבמות כתבו תוס' דשאר קדשים דאסורים לאונן ילפינן מהקישא דזאת תורת העולה ובריש מס' מנחות כתבו תוס' דאיכא מ"ד דלא ס"ל הך הקישא א"כ לדידי מנ"ל דשאר קדשים אסור לאונן ולשיטת רש"י הביאו מ"ו בצל"ח ניחא גם י"ל דתוס' ריש מנחות כתבו לפי שיטתם בפ' במה מדליקין הביאו מהרש"א יבמות דף ע"ג ומה שהקשו דלמה לא נילף דקדשים אסור לאונן מהך הקישא דמייתי הש"ס בפ' כל שעה נראה דלא לכל מילי איתקש דא"כ למאי איצטרך ממנו ביבמות דף ע"ד למילף פסח ממעשר דאסור לאונן ולאסור ערל במעשר הלא נוכל למילף מהאי הקישא דמייתי הש"ס בפ' כל שעה:

שם באותו סוגי' כתב מ"ו בצל"ח דהאי דתוספתא בפ"ח במס' זבחים דמותר פסח נאכל ליום ולילה הוא דוקא למאן דיליף מזבחת פסח א"כ קראו הכתוב פסח וממילא דינו כפסח ממש אבל אם ילפי מואם כשב דכתיב גבי שלמים ממילא דינו משלמים ונאכלין לב' ימים ולכאורה קשה לאבוה דשמואל במסכת מנחות דף פ"ג דיליף מואם מן הצאן איך פליג על התוספתא דשנינו מותר פסח אינו נאכל רק ליום ולילה ונראה דתנאי היא דאבוה דשמואל ס"ל כסתם מתני' במס' מנחות ד' פ"ב דמוקי וזבחת פסח להקיש כל דבר הבא מן הבקר וצאן לפסח שאינו בא רק מן החולין וממילא הא דמותר פסח שלמים הוא מקרא ואם מן הצאן דכתיב גבי שלמים ותוספתא דזבחים אתי' כר"ע דיליף כל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין מהקישא דזאת תורת העולה כדאי' שם במס' מנחות דף פ"ב וזבחת פסח מוקי למותר פסח שהוא שלמים ומדקראו פסח דינו כפסח דאינו נאכל רק ליום ולילה ובזה מיושב דברי הראב"ד הביאו ריטב"א במס' קדושין דף נ"ה דמקשה הש"ס ודילמא תודה היא והקשו תוס' הא מצי לאתנוי בשל שלמים ותירץ הראב"ד דתודה א"י להתנות בשל שלמים דממעט באכילה דתודה אינו נאכל רק ליום ולילה והקשה הריטב"א הא בסמוך אמרינן פסח שלא בזמנו שלמים ואכתי ממעט באכילה דצריך לאכול בתורת מותר פסח דאינו נאכל רק ליום ולילה ולהנ"ל ניחא דסוגי' שם קאי על מתני' בהמה שנמצא בירושלים במס' שקלים פ"ז ושם בסיפא איתא ר"י אומר הראוי לפסחים משמע דברישא מודה ר"י ובריש מנחות כתבו תוס' דהך ברייתא במס' חולין דף כ"א כמשפט חטאת בהמה דאינו בא רק מן החולין ולא יליף מהקישא דזאת תורת העולה משום דלית ליה הך הקישא והך ברייתא כמשפט הוא ספרא בת"כ פ' ויקרא פ' י"ח פסוק י' וסתם סיפרא הוא ר"י ועיין יומא דף מ"א ובשילהי בכורות וכיון דר' יודא לא ס"ל הקישא דזאת תורת העולה ממילא הא דפסח אינו בא רק מחולין יליף מוזבחת פסח ומותר פסח דהוא שלמים יליף מואם מן הבקר דכתיב גבי שלמים וממילא דינו כשלמים ממש ומותר הפסח נאכל לב' ימים והא דמקשי הש"ס ודילמא תודה הוא לר' יודא ועיין רמב"ם פ"ו מה' פסולי המוקדשין הלכה י"ח ובכ"מ שם ובלח"מ וקצת קשה מסוגי' דפסחים דף פ"ט וניתי מותר פסח ואולי ירצה לאוקמי מתני' ככ"ע, ודברי תוס' שם במסכת קדושין דף נ"ה ד"ה ודילמא אשם שהקשו דילמא מתנה בשלמים לא הבנתי דהא היכא דאיכא תקנתא לכ"ע אין מביאן קדשים לבית הפסול והא באמת ממתין עד שתומם ואי איכא לספוקי באשם א"כ ראוי שיהיה דמיו נופלים לקיץ מזבח וזה לא נזכר במשנה וכמ"ש מהרש"א שם בסוגי' דקדושין ולכן משני הש"ס דאשתכח בן שנה ואז ליכא למיחש לאשם ושפיר לא נזכר שיהיה דמיו כופלים לקיץ מזבח:

תוכן העניינים

אהל דוד מסכתות שונות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה