אהל דוד מסכתות שונות· רבי דוד דייטש
עבודה זרה · דף עד.
ליתני חמץ בפסח הקשה הפלתי לדעת הרמב"ם דחמץ בפסח הוא דשל"מ א"כ י"ל לכך לא חשיב חב"פ דבל"ה לא בטיל ונראה לתרץ דהר"ן במסכת נדרים כתב הטעם דדבר של"מ לא בטיל משום דר"י סובר מב"מ לא בטיל וע"ש וא"כ לשיטת הר"ן באיסור יבש שנתערב בהיתר לא שייך דשל"מ דתוס' במסכת יבמות דף פ"ב כתבו דדוקא לח בלח קאמר ר"י מב"מ לא בטיל דומי' דם הפר ושעיר דהוי לח א"כ ממילא להר"ן גם דשיל"מ לא שייך רק בלח בל"ח וא"כ שפיר מקשה הש"ס ליתני ככרות של בה"ב דהוא יבש ולא שייך דשל"מ אבל משים דבר שבענין שייך אף באינו מינו ובזה מיושב קושי' הט"ז יו"ד סי' ק"ב ס"ק ה' ד"ה אם נתערבה ותמהני למה לא כתב הר"ן וע"ש ונ"ל דהת"ח הוכיח דלא כהר"ן דאיתא ב"מ דף נ"ג וא"א לחזקי' הו"ל דבר שיל"מ וכן טובא מקשה הש"ס שם וניתי דמאי ומאי קושי' דהא הר"ן כ' הביאו הב"י בי"ד סימן ק"ט דיבש ביבש חד בתרי בטל מדתני בברייתא מסכת ב"מ דף הנ"ל משא"כ מעשר דבטל ברובא ובוודאי ברובא ממש קאמר דלא כרש"י ודומי' דתרומה דעולה בק"א ותני אפי' מדרבנן עכ"ל הרי להדיא דהך מעשר דבטל ברובא מיירי ביבש וא"כ מאי מקשה הש"ס הו"ל דבר שיל"מ הא ביבש לא שייך מב"מ כמ"ש התוס' זבחים דף ע"ג ד"ה ר"י ובמ' מנחות דף כ"ג א"כ לא שייך דשיל"מ וע"כ צ"ל כרש"י דהטעם הוא עד שתאכלנו וזה שייך אפילו ביבש והוצרך לומר הטעם הואיל ואינו חשיבת מצד עצמו (ובאמת גם ממס' ביצה דף ד' ע"ב דמקשה שם ולמר בר"א דאמר דבר שיל"מ אפי' מדרבנן לא בטיל הא לגבי יבש ביבש לא שייך דשיל"מ ועיין בחדושי הר"ן מסכת גיטין דף נ"ד שכתב בעצמו סברת תוס' יבמות פ"ב מעני מנחם דייטש): ובסברא הנ"ל דלהר"ן לא שייך דשיל"מ ביבש מתורץ קושית הש"ך בי"ד סימן ק"ב ס"ק ב' שהרי הטור והרשב"א וכו' והלא מוכח מש"ס דביצה ונ"ל דהנה המפורשים נתחבטו למאי דאסיק הש"ס בספק טריפה וכי לא ידעינן דס"ט אסור ונ"ל משום סיפא נקנו דאם נתערבו קאי אספק וקמ"ל דלא כדעת הפוסקים הובא בב"י י"ד סימן ק"י דספק טריפה שנתערב מותר דהוי ס"ס ולפי"ז עכצ"ל דאיירי שהם עדיין בקליפה דאם איירי שהמה טרופת בקערה ה"ק לדוכתי' דאיתא ש"ע י"ד סי' ס"ו סי' ד' החלמון שהוא דק מתערב בטרופת וא"כ לא שיך ס"ס וגם סתמא קאי ארישא אלסמוך בה כרעי המיטה דאיירי בשלימה ולדעת הר"ן לא שייך דשיל"מ כ"א בלח ונסתלק הוכחת הש"ך דאף אי ספק טריפה מקרי דשיל"מ הלא ביבש לא שייך דשיל"מ והכ"מ כתב להדי' ביצה טרופה מקרי יבש ביבש אמנם ז"א דלקושי' הש"ך י"ל דטובא קמ"ל דס"ט מקרי דשיל"מ לכך כראה לתרץ בדרך אחר דבאמת הטור והרשב"א הוכיחו שפיר מהש"ס דביצה רק לשיטת הרמב"ם אינו מוכח דהנה הרמב"ם פסק בכמה דוכתי' הא דס"ת לחומרא הוא רק מדרבנן אבל מן התורה ספק מותר והרשב"א חולק עליו וא"כ להרמב"ם הוכחת הש"ך אינה הוכחה אף אם נתערבה קאי אספיקא מ"מ בטרם דחדית לן רב אשי דדש ל"מ אפי' מדרבנן לא בטיל סברינן דבטל וא"כ אי ס"ט מקרי דשיל"מ מה בכך הא בדרבנן בטל אמנם הרשב"א שפיר הוכיח לשיטתו וא"כ לכך כתב בשם יש מי שאומר דלהרמב"ם י"ל דאפי' ס"ט הוי דבר שיל"מ ונ"מ איכא כמ"ש הצמח צדק גם י"ל קושית הפליתי דאיתא בי"ד סימן ק"ב דדבר שיל"מ אינו רק במינו והש"ך בסימן ק"י סק"א מסיק דדבר חשוב לא בטל אפי' בא"מ ולפי מה דמסיק הש"ך א"כ קושית הש"ס ליתנא חמץ בפסח כוונתו בשא"מ דמטעם דשיל"מ בטל ומשום דבר שבמנין לא בטיל ומשכחת כמ"ש הש"ך סימן ק"ב ס"ק י"ג ובסי' ק"ט ס"ק ח' וק"ל והנה מהר"י טרני הקשה להרמב"ם הנ"ל מהא דאיתא במס' יומא דף ע"ד איצטרך קרא למעוטי ספיקא וקשה הא אי לאו קרא הוה פטור מספק ונראה דאיתא במסכת פסחים דף מ"ד כמאן כר"א דדרש כל והנה המרי מטראני מקשה על הרמב"ם איך יתכן אשם תלוי ותירץ דהרמב"ם ס"ל שבעינן חתיכה אחת מ"ב חתיכות והיכא דאיקבע אסורה מודה הרמב"ם והנה ר"א סובר במסכת כריתות דף י"ח דלא בעינן ח"א משני חתיכות א"כ ע"כ לא ס"ל כהרמב"ם וא"כ שפיר מקשה הש"ס איצטרך קרא וכו' כיון דקושית הש"ס קאי לר"א ולר"א נסתלק דינו של הרמב"ם: