אור ברסלב

אהל דוד מסכתות שונות· רבי דוד דייטש

סנהדרין

בבא מציעא

דף ב:

תוס' ד"ה אין ד"ד וכו' ותדע דלקמן בעי גז"ש דהיטב היטב ולא ילפי ד"כ מהדדי וכו' ומיהו ע"כ וכו' אלא איצטרך היטב מטעם דלקמן דלכתבינהו רחמנא בחדא וקשה לי דאכתי קשה לר"י דסובר דהקישא דמשפט אחד בא אפילו להשוות ד"מ אהדדי א"כ היא גופה קשה מדוע לא כתב רחמנא בחדא כל שבעה חקירות ונילף כולהו מהקישא דמשפט אחד בשלמה א"א דמשפט אחד לא בא להשוות ד"נ אהדדי א"כ אפי' אי הוי כתב רחמנא בחדא למשל אי ככתוב גבי עובד עכו"ם לא הוי ידעינן ע"נ דמה לע"נ שממון אבד ולא הוי ידעינן ג"כ ע"ז דמה לעכו"ם דבעי התראה ואי כתב בעדים זוממין ג"כ לא הוי ידעינן ע"נ דמה לע"ז שממון פלוט ואי כתב עיר נדחת ג"כ לא הוי ידעינן ע"ז דמה להנך דבעי התראה וגם עכו"ם דהוא בסקילה אבל אי נוכל למילף מהקישא הלא אין משיבן על ההיקש ונראה דהר"ן בחדושיו הקשה בריש היו בודקין לר"י דלא בעי רק ג' חקירות הני קראי דילפינן מנייהו ז"ח מאי עביד ותירץ דתלתא קרא דאמת ונכון לא דרש פשו שבעה מוקמינן ג' לג' חקירות וג' לגז"ש שיהי' בכל אחד ג"ח פש חד לר"ש לאתויי' נשרפין ולרבנן מילתא דאתי' בק"ו וכו' הרי דר' יוסי לס"ל הא דלקמן מדשני קרא רק א"ל ז' קראי גרידא א"כ י"ל דגם רמי ב"ח ור"י לא ס"ל כלל הא דמשני קרא וא"כ מוקי הני ז' קראי לז' חקירות וד"נ יליף מהדדי מהקישא דמשפט אחד:

תוס' ד"ה ד"מ י"מ משום דשור מיתתו בכ"ג וכו' ואין נראה דהא איכא אמוראי דסברי אפי' ר"ע דריש ואם כופר לרבות שלא בכוונה ונ"ל דהנה י"ל הא דלא תני כופר ולמ"ד של עבד דתנא ושייר כמ"ש תוס' לקמן ושייר נמי עדים זוממין כגון דהעידו שאיש פלוני חייב לחבירו מכה ונמצאו זוממין שהביא הלוה עדים להזימם צריך ג' מומחין לר"ע דסובר ריש מכות עדים זוממין קנסא ובקנס בודאי צריך מומחין ונראה ונקדים לתרץ מה שהקשו תוס' ר' יוחנן דסובר במסכת ב"ק דאין עירוב פרשיות ובירושלמי סובר ר"י דבעי ג' ונראה דתוס' הקשו לקמן דף ב' ד"ה משפט תיפק דעיקר דו"ח בע"ז ובד"מ ובד"נ וכו' ואף דהאי קרא נוכל לאוקמי' בד"נ מ"מ דעת תוס' כיון דסתמא כתיב מיירי בד"מ ושם בקרא כתיב ודרשו השופטים היטב ומדכתיב שופטים בלשון רבים בעינן ב' ואין ב"ד שקול וכו' וא"ל דקרא דכתיב בלשון רבים דמיירי גם בד"נ דאז בעי כ"ג ז"א דמדברי תוס' משמע דקרא משתעי רק בד"מ ונראה דהא דאמר הש"ס אי קסבר אין ע"פ ג' נמי לא לבעי היינו משים דאוקמינן מתני' כר"ע דסובר עדים זוממין קנסא א"כ אין ראי' מדכתיב בלשון רבים ושפטו דבקנס ודאי בעינן ג' כדאיתא לקמן דף ח' וא"כ י"ל דר"י בירושלמי דסובר ב' שדנו דינהם דין סובר כחכמים דעדים זוממין ממונא ושמעינן לר' יוחנן דאמר הלכה כסתם משנה לכך כא ניחא לי"מ לתרץ דתנא ושייר נמי עדים זוממין קנסא א"כ יהיה סתם מתני' כר"ע דעדים זוממין קנסא א"כ קשי' ר"י אדר"י דאמר הלכה כס"מ ולעיל הוכחתי דר"י סובר ע"ז ממונא ולכן תירצו משום דשור מיתתו בכ"ג אבל אינך אמוראי דסברי דר"ע מחייב כופר שלא בכוונה באמת מתרצי דתנא ושייר כמי עדים זוממין ומוקמינן מתני' כר"ע דעדים זוממין קנסא וחכם א' הקשה דהא רבין משמי' דר"י סובר במסכת ב"ק דחייב כופר אפילו שלא בכוונה והוא מפרק דהא הש"ס מסיק בכמה דוכתי' דאמוראי אליבה דר"י אי הלכה כסתם משנה ובזה מתורץ ג"כ קושי' תוס' שהקשו איך אמר הש"ס ד"ה אין דינהם דין הא איכא ברייתא דרמי ב"ח ולהנ"ל ניחא דרש"י כתב דהא דאמר הש"ס ד"ה אין דניהם דין קאי אפלוגתא דר"מ וחכמים גבי פשרה וסתם פלוגתא דר"מ הוא ר"י והלא ר' יודא סובר ריש מכות דעדים זוממין ממונא ולדידי אף אי אין עירוב פרשיות מ"מ מוכח דבעי ג' מדכתיב גבי עדים זוממין ודרשו שופטים בלשון רבים ודרשו השופטים היטב וק"ל:

דף ג.

תוס' ד"ה ומדאורייתא וקשה דא"כ בצדק תשפוט ל"ל ועיי' במהרש"א ונראה לתרץ דרש"י כתב לקמן דף ל"ד דמשפט היינו גמר דין ועיין בסמ"ע ואכ"ק דמהך קרא דבצדק תשפט לא שמעינן רק גמר דין לא בעי ג' אבל תחילת דין מנ"ל דלא בעי ג' אמנם ז"א דכל עיקר הסברא דה"א דבעי ג' הוא משום דכתיב משפט א' יהי' לכם דהא רש"י כתב דס"ל אין עירב פרשיות והרי משפט לא משמע רק גמר דין וא"כ שוב גלי קרא בצדק תשפט דהוא גמר דין ג"כ לא בעי ג' וא"כ הוצרך רש"י לומר דאין ע"פ דאי ס"ל עירוב פרשיות א"כ מנ"ל דתחילת דין לא בעי ג' שהרי גבי גזילות וחבלות אפי' תחילת דין בעי ג' דכתיב ונקרב משעת קריבה בעי ג' אלא דקשה לי דבמס' ר"ה ר"פ ראוהו ב"ד משמע דמשפט הוא תחילת דין שוב ראיתי בט"א שהירגש בזה:

דף ד.

תוס' ד"ה ורבנן תימא לר"י תרי קראי ל"ל ונראה בספרי איתא הובא בילקוט פרשת חוקת והנוגע במת בא הכתוב ולימד על המת שמטמא במגע עד שלא יאמר יש בדין אם מטמא באהל לא יטמא במגע אם אמרת כן ענשת מן הדין וא"כ אף דכתיב על כל נפשות מת לא יבא דמורה על טומאת אהל מ"מ איצטרך כל הנוגע בנפש על טומאת מגע דאין עמה"ד דטומאת מגע במת ב"כ לא איצטרך דנוכל למילף מטומאת אהל מק"ו מנבלה כמ"ש הרמב"ם רק בספרי ילף טומאת משא מדכתיב וטמא ז' ימים לרבות שיטמא במשא ונראה די"ל דתוס' ס"ל כדעת סמ"ג דהא דאין עמה"ד הוא משום הואיל דחמיר לא נתכפר בעונש מלקות וא"כ לא איצטרך קרא על הנוגע ברבעית דם משום דהוא ק"ו מאהל וכאן לא שייך אין עמה"ד שהרי לא יהי' חמיר הנוגע ברביעות דם מנוגע במת שלם שאינה טמא רק ז' ימים ועל הרמב"ם קשה לי דאיהו יליף טומאת משא במת בק"ו מנבלה תקשה לדידי' קושית הספרי דל"ל קרא הנוגע במת נילף מק"ו כיון דאיהו ע"כ ס"ל דזה הוא רק גלוי מילתא ועלה על דעתי דהרמב"ם לטעמי' אזיל דנכרי אינו מטמאה באהל רק במגע ובמשא וכרבינא ביבמות דף ס"א וא"כ אי הוי ילפינן טומאת מגע מק"ו מאהל ה"א די לבא מהדין להיות כנדון שדוקא ישראל מת מטמא במגע אבל לא נכרי אמנם קשה א"כ למה פסק הרמב"ם דנכרי מטמא במשא הלא משא לא ילפי רק מאהל ונימא דיו וכו' אמנם קושית תוס' הנ"ל יש לתרץ דר' ישמעאל אולי סובר כר"ש דנכרי איכו מטמא באהל וא"כ איצטרך והנוגע במת בנפש אדם דאי מעל כל נפשות מת לא יבוא לא הוי ידעינן רביעת דם מנכרי (וכהסוברים דבב"א אמרינן דון מינה ומינה) והרי רביעת דם בודאי לא חמיר ממת שלם כשהוא באהל לכך איצטרך והנוגע במת בנפש האדם וכשיטת ר"ת ביבמות דף ס"א דהיכא דכתיב האדם אף ככרי במשמע ואי כתיב הנוגע במת בנפש האדם לא הוי ידעינן טומאת אהל דהוא חמיר ממגע:

דף כג.

תוס' ד"ה ואמר והקשה המהרש"א דהוי הש"ס להקשות מ"ג רועי בקר דהוא חדא לריעותא ונראה דלקמן חשיב במתני' משחק בקובי' ופרש"י דפסולין להעיד ולדון ופרש"י מחמת חימוד ממון וכו' והוי רשע דחמס וכו' שנוטה אחר בצע וכן מפרש רש"י במס' ר"ה ומה שהקשה הט"א דלמה מפרש רש"י כן הלא הילכתא כאביי דלא בעינן רשע דחמס אין זה קושי' דאולי רש"י סובר כדעת תוס' ופוסקים הביאו רמ"א ח"מ סי' ל"ד סי' ג' דבדרבנן בעינן שיעבור משום חימוד ממון והני פסולי דרבנן ולכך אי לאו משום חימוד ממון לא נפסלו אף לאביי וכ"כ תוס' במס' ב"מ והנה לקמן דף כ"ה איתא עוד הוסיפו עליהם הרועים וא"כ לא יוכל להקשות מרועי בקר דאולי נשנות משנה זו לאחר שהוסיפו לפסול רועי בקר אף דלא חשבה במתני' הלא שם דף כ"ה דקתני ג' רועי בקר הרי דגם בימי משנה נפסלו ואפ"ה לא פסלו וא"כ רועה בקר הוא תרתי לריעותא דאינם מומחים וגם נוטים אחר בצע דרועים בשדות אחרים ע"כ:

דף ל.

גברא אגברא והקשה המהרש"א דלרב גופה איפא למירמי דפליגי כמי בקרקעות ונ"ל דנוכל לומר הא דאמר רב הלכה בין בקרקעות היינו שכל אחד העיד על קרקע אחרת ומועיל עדותן שיתן דמי הקרקע קטן מתוך דמי קרקע גדול דבכה"ג ודאי פליגי רבנן על רב"ב שהרי על קרקע דמסהיד האי לא מסהיד האי וא"ל א"כ מאי כ"מ בין קרקע למטלטלין יש לומר דיש סברא דקרקע גרע ממטלטלי דמס' מכות דף ו' הקשו תוס' על עדות מיוחדת שכשרה בד"מ אמאי לא נילף דפסולה מדכתיב משפט ותירצו דע"כ לאו בד"מ קאי דעד אחד בממון לשבועה מיהו איתא והנה האי דריבב"ר גרע מעדות מיוחדת כמ"ש הסמ"ע סי' ל' ס"ק כ' וא"כ ה"א בקרקע אין הלכה כריב"ב הואיל ובד"נ פסול כה"ג ושם לא שייך לומר דעכ"פ מועיל לשבועה דהא אין נשבעין על הקרקעות קמ"ל דאפ"ה מלטרפי דהואיל ומצינו בד"מ דמועיל שוב לא נחלק בין קרקע למטלטלי אבל על עולא שפיר מקשה הש"ס:

דף מז:

נתעכל הבשר מלקטין לו עצמות וקשה לי על הרמב"ם דפסק בפ"ג מה' שגגות דאכל חלב והפריש קרבן והמיר דתו וחזר דמקבלין דב"ח אינן נדחין ובפ"ד מה"ע כתב הי' בהן קדשי מזבח ימותו וקשה אמאי ימותו הא איהו פסק בפ"ד מהלכות סנהדרין דנתעכל הבשר מלקטין לו עצמות וקוברין אותה בקבורת אבותיו וקשה אמאי קדשי מזבח ימותו הא לאחר שנתעכל הבשר ראוי' שיקרבו אותן קדשי מזבח דשוב לא הוי זבח רשעים שכבר נתכפרו להם עונם ונראה דהרמב"ם סמך עצמו על סוגי' דיומא דף ס"ו ע"א דמסיק גבי פר יוה"כ שאבדו וכו' ימותו משום תקלה ופריך תקלה דמאי אי תקלה דהקרבה כל רעיותא נמי ומשני האי דבת הקרבה היא טריד א"ב שפיר גבי עיר נדחת קדשי מזבח ימותו דאם נימא שיקרבו לאחר שנתעכל הבשר ויהי' בת הקרבה יש לחוש שמא יקרבנה קודם שיתעכל הבשר ואז יהי' זבח רשעים תועבה:

דף עו.

תוס' ד"ה תני ועוד קשה דהא איש איצטרך וכו' ונראה לתרץ ונקדים לישב מה שהקשו תוס' לעיל דף ט' ד"ה עדי תימא לחייבו הבעל ממון כיון שלא התרו ונראה דאי לחייב להבעל לבד באו לא היו להזים רק עד א' מעדי הבעל ולא מבעי' לר"ת דאפי' בהוכחשו עדי הבעל מחייב ק' סלעים פשיטא אם הוזם אחד מחייב ק' סלעים ואפי' לרש"י היינו דוקא שהוכחשו עדי הבעל הואיל ובעדותן לא נתחייבה סקילה מסיבת שהוכחשו וכמו שכתב הנ"י ע"ש אבל כאן שעדי הבעל לא הוכחשו בעדותן מעצמן ולולי שבאו עדי האב והזימם לאחד מעדיו שפיר נתחייבה סקילה וא"כ שפיר נתחייב הבעל ב"ק כסף שהוציא לעז וגם בלא"ה איכא מ"ד בירושלמי כר"ת והשתא א"צ למ"ש תוס' בתירוצם והכה לעיל דף מ"א מסיק הש"ס לר"ש תרתי בנסקלין לאתוי' בנשרפין דבעי התראה וקשה תיפק דבעי התראה גבי נשרפין דאל"כ איך משכחת בת כהן שזינתה בשריפה הלא הוא עדות שאי אי"ל דיאמרו אנו לאוסרה על בעלה באנו דהא אינה נדונת רק בזיקת הבעל וא"ל דמשכחת בפני ב"ד ז"א דא"כ למאי הילכתא כתב רחמנא למעט זוממין לאחיו תיפק דעדים אינם חייבם מיתה כלל וא"ל שהתרו הא השתא קיימינן דנשרפין לא בעי התראה וע"כ צ"ל שזינתה וחזרה וזינתה, אכ"ק אמאי איצטרך איש להורת בנשואה לישראל דמתחללה מעיקרא הלא בזינתה וחזרה וזינתה ג"כ כבר נתחללה ואעפ"כ חייבה רחמנא אמנם איכא לאשכוחי בת כהן בשעה שהעידה עלי' כבר מת הבעל וכקושית מהרשא ולא שייך שבאו לאוסרה לבעלה וא"ל כמ"ש מהרש"א שבאו להפסידה כתובתה הא כתובה דרבנן אבל אבוה דר"א י"ל דסובר כתובה ד"ת א"כ מוכח אף שנתחללה נידן בשריפה דאל"כ לא צריך קרא דבעי התראה בנשרפין:

תוכן העניינים

אהל דוד מסכתות שונות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה