אור ברסלב
אהל דוד מסכתות שונות כתובות › דף קב.

אהל דוד מסכתות שונות· רבי דוד דייטש

כתובות · דף קב.

דף צב:

תוס' וא"ת למ"ד קצובין אמאי לא חשיב קצבה למזון אשה ובנות דהוי עד דתיבגרן והקשה הרא"ש דהא אף שהן קצובין למעלה עד דבגרן מ"מ אין קצובין למטה דילמא תינשאו קודם שיבגרו ולא מיחשבי קצובין ועיין בהרא"ש פ' מציאת אשה סימן י"ב ונראה דתוס' הוכיחו דזה מקרי קצוב דתוס' כתבו ד"ה והן נותנין לה דמי מזונות דאיצטרך דס"ד דלא פסקו רק כ"ז שלא נשאת וא"כ אכתי קשה דמא איצטרך דאיך ס"ד דלא פסק רק כ"ז שלא נישאת אכ"ק סיפא היא נזונת ממשעובדים הא לא קייץ דדילמא תנשא קודם כלות ה' שנים ולקוחת לא יזהרו וכמ"ש הרא"ש אע"כ דזה מחשיב קייץ הואיל והוא קייץ מלמעלה וא"ל דהאי היא נזונת ממשעובדים מיירי בשקנו מידו ולכך טורפת ממשעבדי אף דלא קצוב נראה דתוס' הקשו זה לרש"י בגיטן דנ"א בשקנו מידו דקנין עומד לכתיבה וכתב הש"ך סי' ס' ס"ק י' ד"ה ונראה בשם בעה"ת דדבר שאינו קצוב אינה מועיל הקנין דלא אלים קנין מכתיבה וכתיבה גופי' בדבר שאינה קצוב לא מהני לגבות ממשעבדי: בח"מ סי' ס' הובא בשם הרשב"א דמי שקיבל לזון חבירו כל זמן שצריך משמע והקשה הט"ז דהא מתני' בנשאת לאחר ואז הבעל חייב במזונתי' ואפ"ה תנן דהם נותנים לה דמי מזונת ומתרץ חכם צבי דשאני האי דרשב"א דלא קצוב זמן אמרינן כ"ז שצריך משמע משא"כ בקצוב לו זמן ע"ש שביאר טעמו ותיתי לי דקיימתי קושי' הט"ז וח"צ מדידי (ובאמת א"צ לכל זה דהרשב"א לטעמי' אזיל שכתב בחדושיו למס' גיטן דע"ד דשאני האי דריש הנושא אע"ג דלית לה תרי כרסי יכולה היא שתאמר לכל חד וחד זן אתה שאינה חפץ במזונת דאידך ע"ש):

יוצא מזה בקיבל לזון בת אשתו לזמן שאינה קצוב אז כ"ז שצריך ולא מיחשב קצוב והרי מזון אשה ובנות דא"צ לזון עזי שיבגרו מ"מ לא חשוב מזון בנות קצוב כ"ש בקבל לזון בת אשתו לעולם דלא מיחשב קצוב וא"כ קשה לי להפוסקים דסברי ד"ה שנים מקרי קצוב מה הקשה ש"ס על מ"ד לא ניתן ליכתוב מהא דאין כותבין אלא מדעת שניהם וכו' דילמא מיירי שקיבל עליו לזון בת אשתו לעולם וזה ניתן ליכתוב דרשי מפרש דלכך לא ניתן ליכתוב דשמא תטרוף ממשעבדי ובכה"ג ליכא למיחש כיון דאינו קצוב (כמר מזון בכות דניתן ליכתוב ולא טרפי ממשעבדי) ומ"ד לא ניתן ליכתוב מיירי שקיבל לזון ה' שבים דהוא קצוב שפיר יש לחוש שתטרף ממשעבדי ולכך לא ניתן ליכתוב ונראה דש"ס מקשה על רב אשי דאיהו סובר לא ניתן ליכתוב וס"ל מס' ב"מ דט"ו בא ניגזל לגבות פירות גובה מבני חרי הרי דניגזל אינה גובה הפירות ממשעבדי אף בשעה שגזל כבר הם הפירות קצובים אפ"ה אינה גובה ממשעבדי ש"מ דלא ס"ל מפני שאין קצובין וא"ל דס"ל דכתובן וקצובין בעי דבמס' גיטן מספקא להש"ס אי קצובין וכתובין בעי א"כ תפשט מר"א ולכך מוקי הש"ס בשטרי אירוסין ממש ובזה מיושב קושי' התוס' ד"ה רבה תימא לרבינא ולהנ"ל ניחא דרבינא אולי סובר כמ"ד מפני שאין קצובין והא דמספקא אי ניתן ליכתוב היינו שיקבל לזון ה' שנים דהוא קצוב שפיר בעי אי נותן ליכתוב דחיישינן שמא תטרוף ממשעבדי והא דדיקינן הא מדעת שניהם כותבין יש לאוקמי' שקיבל לזון בת אשתו לעולם דלא קייץ וליכא למיחש שתטרף ממשעבדי וק"ל:

הרמב"ם פסק דאין אדם יוכל לחייב עצמו בדבר שאינו קצוב אפי' בקנין או בשטר זולת שטר פסיקתא אגב חיבת נשואין גמר ומקני ונראה להוכיח דבגיטן ד"נ בעי הש"ס אי ר"ח קצובין וכתובין בעי והקשו מהר"ם מלובלין ומר"ם שיף דלמה כא מספקא להש"ס גם על ר"ל אי כתובין וקציבין בעי ומה גם שר"ח היה קודם לר"ל והנה להרמב"ם הנ"ל ניחא דליכא נ"מ דדבר שאינה קצוב אף אי כתוב אין יוכל לחייב עצמו כלל אפי' לגבות מב"ח וק"ו ממשעבדי וא"ל דאכתי נ"מ כגון שקיבל לזון בעת נישואין לזון בת אשתו ה' שנים דחשיב להרמב"ם דבר שאינו קצוב ובשעת נישואין מודה הרמב"ם דיוכל לחייב עצמו דש"ק ואיכא נ"מ די"ל דסוגי' קאי למה דמסיק הש"ס ר"פ הנושא דלא ניתן ליכתוב וכתב הר"ן דאפי' אם כתב בשטר לא טרפי ממשעבדי זולת אם קנו מידו ובקנין דאלים מכתיבה משנה מפורשת היא נזונת מנכסי משעובדים [ואף שהרמב"ם פכ"ג מה"א כתב אבל שלא בשעת הקידושין עד שיכתוב השטר כבר כתב הש"ך דתלמוד טועה כתב זה] אמנם א"א מ"ו הרב מהו' מנדל זצ"ל ה"ה השיב דאכתי איכא לאשכוחי כ"מ כמו דאי' ח"מ סימן ס"א סעיף ז' שמעון שכתב עליו לראובן ב"א בניסן שנתחייב לו בכל סך ממון עד אלף זהובים שיודה שמעון וכו' ופסק שם דראובן גובה מזמן השטר וא"כ איכא נ"מ שכתב בשטר שנתחייב לו בכל סך ממין עד אלף זהובים והוא דבר שאינה קצוב למטה אמנם כבר כתבתי כיון דהוא קצוב למעלה יש סברה לומר דחשיב קצובין. והג"ת כתב ראי' לרמב"ם מר"פ הנושא דלמה מוקי בשטרי פסיקתא נוקי כמו ר"י דמוקי בדאמר חייב אני מנה בשטר ה"נ לר"ל באופן המספיק כגון באומר אתם עדי אלא דהתרצן לא בעי לתרץ כן משום דידע האמת דאכתי קשה הא אין יוכל לחייב בדבר שאינה קצוב לכן מתרץ בשטרי פסיקתא דמהני אגב חיבת נשואין והש"ך סי' ס' הקשה בשלומא ר"י דמוקי בחייב אני מנה בשטר קמ"ל לאפוקי מר"ל משא"כ אי נוקי באומר אתם עדי א"כ מאי קמ"ל מתני ונראה לתרץ דהנה רש"י ר"פ הנושא מפרש דברי ש"ס מאי לאו דאמר חייב אני מנה בשטר וכתב רש"י דאי בשטר חתום או בקנין מאי למימרא וקשה דאף בשטר איצטרך משום סיפא דהיא נזונת ממושעבדים דלא נימא כמ"ד דדבר שאינה קצוב לא טרפי ממשעבדי אמנם זה טעית דרשי ס"ל מזונת ה' שנים חשיב קצובין אמנם הרמב"ם דפסק ד"ה שנים חשיב דבר שאינה קצוב א"כ קשה למה לא מוקי בשטר חתום וקמ"ל לאפוקי ממ"ד שאינה קצובין או נוקי בקנין וקמ"ל כמ"ש המהרש"א דלא חיישינן לצררי א"ו כמ"ש הג"ת דהוצרך לתרץ בשטרי פסיקתא דזולת זה לא יוכל לחייב עצמו להיות שהוא דבר שאינה קצוב ובזה מיושב דברי הרשב"א פ' הנזקין על הא דמוקי הש"ס בשקנו מידו והקשה דלמה לא מוקי דכתב ותמה הפ"י דהא לא ניתן ליכתוב ונראה דמהרש"א הקשה ר"פ הנושא על הא דכתבו תוס' דאי בקנו מידו או בשטר חתום מאי למימרא הא בנזיקן באמת מוקי הש"ס בשקנו מידו וקשה מאי למימרא ומתרץ דקמ"ל דלא חיישינן צררי אתפס כמו בבנות ע"ש באורך וא"כ שפיר הקשה הרשב"א דהא אף למה דמשני הש"ס בשקנו מידו עכצ"ל כמ"ש מהרש"א דקמ"ל דלא נימא חיישינן לצררי ורשב"א לטעמי' אזיל דס"ל אפי' בלא קנין איכא למיחש לצררי וגבי ממון אשה ובנות כתב הרשב"א לא שייך צררי ובזה מיושב ב"ם דכ"מ מוכיח שיטת הרמב"ם מדמוקי דוקא בגרושה ואהדרה ולמה לא מוקי בילדה ע"ש והקשה הפ"י דש"ס רצה לאוקמי' דומי' דבת אשתו וזה ע"כ מיירי בשעת נשואין וכדמוקי ב"פ הנושא ולהנ"ל ניחא כיון דהשתא מסיק דקמ"ל דלא חיישינן לצררי וא"כ נוקי שקנו מני' בילדה וקמ"ל דלא חיישינן לצררי ולא נוקי באמת אפי' בב"א ובשקנו מידו א"ו דזולת נשואין א"י לחייב בדבר שאינה קצוב וק"ל:

תוכן העניינים

אהל דוד מסכתות שונות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה