אור ברסלב

אהל דוד מסכתות שונות· רבי דוד דייטש

כתובות

חגיגה

דף ב.

תוס' ד"ה נשאת הקשו תוס' למה לא תני נושאין ומפרש בשיטה מקובצת דכונתם דכיון דטעמי דמתני' משום שאם היה לו טענת בתולים וכו' ושלא תהיה באיסור עמו עבדי לי תקנתא הוה ליה למיתני נושאין לתלות הענין בדידי' ונראה לתרץ קצת דגם תקנתא דידה הוא דלקמן איתא שקדו חכמים על תקנות בנות ישראל שיהיה טורח בסעודה ג' ימים ומפרש הש"מ שאם תנשא ב"א בשבת ויתקן קודם שבת היה המאכל נפסד אבל עכשיו שתקנו ברביע יוכל לטרוח ג' ימים שלימים א בשבת וב' וג' ושוב כ' בשם תר"י וריטב"א שיש בזה תקנות בנות ישראל שלא יעליל עליה בטענת בתולים שאין אדם טורח כל כך בסעודה בכדי ע"כ הרי דהוא גם תקנתא דידה קתני נישאת לרמז גם זה:

דף ג.

תוס' ד"ה וסברה ואת וכו' הקשה בס' אליהו רבה דילמא שאני בין איסור לאו לאיסור חנק דבמת תוך י"ב חודש אינו רק איסור לאו לא תהיה אשת המת החוצה אבל הכא גבי פרוצת איכא א"א שהוא כרת ועיין יבמות דף קי"ט אמר רבה כל בדאורייתא ל"ש לאו ול"ש כרת ומ"ו בנב"י גורס רבא ומהרי"ק סוף שורש ע"ב מפלפל בזה ונראה דאי לא חששו לאיסר לאו א"כ ממילא גבי שחרורי עבדים אם התנה בשטר הרי זה שטר שיחרור לך אם לא באתי מכאן עד יב"ח ונאנס וניהי דמשום תקנות עגונות אין אונס דגם בש"ע שייך תק"ע כמ"ש תוס' גיטין דף ט' ע"ב ד"ה אלא אבל משום פרוצת לא שייך דאיך נימא דזימנן דיהי' אונס ויאמר לא אניס וישא בת ישראל הלא הוא רק איסור לאו וא"כ קשה במסכת גיטין דף ט' ע"ב דמקשה ש"ס למעוטי מאי דלמא אתי למעוטי דבג"נ אין אונס בגיטין ובשיחרור יש אונס אלא משום דגם בש"ע אין אונס דאף באיסור לאו לא יהיה קדש חששו והא דלא תני בהנך דשווי ג"נ לש"ע הואיל דאיתא בקידושין ומילתא דשייך בקידושין לא קתני ושפיר הקשו תוס' רק דאכתי י"ל דקושית הש"ס במסכת גיטין הוא להך לישנא דסובר יש אונס בגיטין ואולי תוס' הקשה לשיטת ר"ח דפוסק כהך לישנא דאין אונס בגיטין ומסתמא סתמא דתלמודא קאי אליבא דהילכתא ועיי' תוס' מסכת ע"א דף ס"ו ד"ה ורבא וכו' מדקפריך תלמודא ממילתא דחזקיהו ש"מ דהלכה כמותו ובאמת לא הבנתי דלמא כונת הש"ס דתיקשה לחזקיהו מתניתן וכמ"ש הש"ך ח"מ סימן מ"ב ס"ק א' בסה"ד דלר"א פריך ולאו דהילכתא כוותיה אלא דפריך לר"א תיקשה מתני' וכה"ג אשכחן טובא בש"ס עיי"ש ועיי' בחבורי למסכת יבמות ח"ר דף קט"ו תוס' ד"ה ולהימנא:

דף ז.

ר"פ שרי למיבעל בתחילה בי"ט וכו' מאי דעתך והקשה המהרש"א דלמא בשבת לא משום שמא ישחוט בן עוף ונראה דהא דשרי ביו"ט ולא מיתסר משום דהוי כקונה קנין בשבת או ביו"ט וכ' הר"ן דמבע"י מיירי והוי שעות ביום כדי להתפיסה מטלטלי ולא כדי ליכתוב כתובה עיי"ש וכיון דמיירי שכנסה לחופה מבע"י תו ליכא למיחוש שמא ישחוט ב"ע כמ"ש הר"ן דבשעת כניסת לחופה הוא דחיישינן לב"ע לפי שאז עושין סעודה עיי"ש:

דף יא.

אביי לא אמר כרבא הקשה פנ"י הלא יותר ניחא להקשות ממתני' דהכא דהא שנישנת קודם עיי"ש ובתוס' הרא"ש הקשה ג"כ בשם רבינו מאיר והוסיף דיותר ניחא להקשות ממתני דהכא וכי משני לכי גדלה גם האי דאילו נערות ניחא ותירץ דהכא מצינו לשנויי' שלא תהא קלה בעיניו להוציאה כל כמה דלא ממחי ולהכי איצטרך לשנוי' דהאי דאילו נערות איכא שנויי' אחרינא שלא יהיה חוטא נשכר:

דף יב:

תוס' ד"ה אלא עיי' בפ"י שכתב דלר"י דסובר כנסה בח"ב ונמצאת בעולה יש לה כתובה מנה לא קשה מדר"ג דהוי כ"נ ידענו ו"כ לא ידענו דמחויב שבועה ואין יוכל לישבע משלם ואע"ג דמאותו מנה לא היה יוכל ליפטר עצמו מ"מ הא קי"ל לא תהא הודאות פיו גדולה מהודאות עדים מדר"ח קמייתא ע"ש וקשה לי הלא ר"י פליג אדר"ח קמייתא בירושלמי וירושלמי זה הביאו תוס' מסכת שבועות דף מ"ו ד"ה בטוענו משום דפריך מה להנך שכן אין בתורת הזמה וגם קשה לי מדברי תוס' וירושלמי הנ"ל על לח"מ בפ' טוען ונטען פ"ד ה' י' ולדברי תוס' הוצרך רמב"ם לתלות בהוראות גאונים דאף אם טענו חיטן ול"ב מ"מ ה"א דהודאות עדים פטור כר"י בירושלמי משום דפריך תורת הזמה אמנם קשה לי על תוס' מסכת שבועות שכתבו דר"י פריך תורת הזמה הלא ר"ח ותנא דאבוה דר' אפוריקי לא חיישי להך פירכא שאינו בת"ה דאבוה דר' אפוריקי יליף מקרא ולא פריך פירכא דא"כ ל"ל קרא למענו טוענו חיטן ול"ב תיפק כיון דפטור הוא כופר הכל ותירץ דמהכא יליף הואיל דפטרי קרא משבועה ש"מ דפטור מדמי שעורים אבל ר"י סובר כיון דמצד הסברא פטור מדמי שעורים ל"צ קרא דפטור משבועה. וניחא כר' יוחנן ומוקי קרא כי הוא זה למעוטי טענו חיטן ושעורים והודה בא"מ דפטור משבועה ור"ח קמייתא סובר כמ"ד טענו חיטן ושעורים ולבא"מ דחייב דפלוגתא דתנאי היא אדמון וחכמים וא"כ הא דסובר ר"י בירושלמי הודאות עדים פטור משבועה קאי להך לישנא דאמרינן משמי' דר"י במסכת שבועות דף מ' דטענו חיטם ושעורים ולב"מ דחייב ממילא מוקי קרא כי הוא זה למעט הודאות עדים ובזה ניחא דברי פ"י הנ"ל דסוג' דכתובות קאי להך לישנא דאמרינן משמי' דר"י דטענו חיטן ושעורים ולב"מ דפטור ומוקי קרא כי הוא זה על טענו חיטם ושעורים וכו' והודאות עדים סובר דחייב: שם ברי ושמא ברי עדיף הקשה בס' הפלאה להך תירץ בתרא של תוס' משמע דאפי' בשמא טוב אמרי ר"ה ור"י ברי עדיף הא מוכח בשבועות דנאנסו דאורייתא אע"ג דהוה ברי ושמא ולמה יצטרך לישבע וכא עדיף חזקת פקדון אחזקת ממון ע"ש והיינו לשיטת הש"ך, ח"מ סימן ע"ב ולי כראה כמ"ש נימוקי יוסף בשמעתן דשאלה ושכורה וז"ל ולא דמי לשבועות שומרים ושביעות שותפין שתיקנו שבועה אע"ג דטענו שמא משום דמורה היתרא אנפשייהו וגבי שומרין זימנן דפשע ואמר בדממי דאונס הוא ושותפין מ"ה תורא מדישא קאכיל משום הכי רמי רחמנא שבועה עלייהו אמנם קשה לי דאי נימא דאפי' בשמא טובה ג"כ אמרינן ברי ושונא ב"ע קשה מתני' שילהי ב"ק המוכר כליו וספריו ביד אחר ישבע כמה הוציא ויטול ואמאי צריך לישבע הלא איהי טוען ברי ואידך א"י כמה הוציא ונראה דהא דאמר הש"ס דר"י אמר שמואל דר"ג היא כוונה דהוה ליה לומר הלכה כר"ג ומשני הש"ס דאי הוה אמר הלכה כר"ג ה"א דוקא בהאי הלכה כר"ג משום דאיכא מיגו אבל לפום קושטא דמילתא פליגי ר"ג ור"י בהא אי ברי ושמא ברי עדיף וכמו זה כתב מהרש"א במסכת שבת דף ח' בשם הליכות ועיין תוס' עירובין דף ק"ד ע"ב וא"כ ר"ה ור"י מוקי מתני' דמכיר ספריו וכליו כר"י ואינהו דאמרי כר"ג ובזה מיושב דברי תוס' מסכת שבועות דף מ"ז ע"ב ד"ה אא"ב שכתבו דמוקי כרב ושמואל והקשה מהר"ם ברבי דכיון דהך ברייתא שבועות ד' ההי' בין שניהם ולא בין היורשים סובר מנה בידך והלא אומר א"י פטור היאך פליג ר"ה ור"י על הך תנא וניהי דר"ש בן טרפון מוקי הך קרא ששבועה תלה על שניהם מ"מ בהאי דינא דברי ושמא לא ברי עדיף לא אשכחן תכא כוותיה ולהנ"ל ניחא דבאמת סברי ר"ה דטעמא דר"ג משום דברי ושמא ב"ע ולא סברי הנך שנויי' משום מיגו וכקושי' תוס' וגם משום חזקה דאולי סברי כרבא בסוגי' דמומין שם דף ע"ה דכאן נמצא כ"ה ולא סברי כתירץ תוס' שם ד"ה רישא ולא ס"ל כתירץ תוס' דאיירי שיוכל להיות שנאנסה תחת בעלה ועיי' בהר"ן שם ועיי' בחדושי מהר"ם ברבי בסוגי' דמומין כתב שם הוא בעצמו כן דאל"כ איך פליג ר"ה ור"י על ר' יושוע דסובר דהוא נאמן וליכא תנא דמסייע ליה דהא טעמי דר"ג משום חזקה א"ו דר"ג ור"י פליגי בזה אי ברי ושמא ברי עדיף ובזה מיושב מה שהקשה ח"צ סימן קמ"ג על הש"ך:

דף יג.

אמר רב מלקין על היחוד עיי' מ"ש במסכת יבמות דף כ"ד:

דף יז.

תוס' ד"ה דאי ר"ג לכאורה יש לתרץ קו' תוס' דהרי הך מקשה היה סובר רוב נשים בתולת נישאת א"כ אם כאמר דבעל נאמן לומר אלמנה נשיאתך במיגו דפרעתי או במיגו לאו אשתי א"כ מוכח דאמרינן מיגו במקום רובא א"כ כ"ש נגד חזקה דרובא וחזקה ר"ע והלא במסכת ב"ב דף ה' בעי א"א מיגו במקום חזקה אמנם מהרי' מטרני בתשובה סי' כ"ז כתב הא דרובה עדיף מחזקה דוקא ח' שאינו באה מכח סברא אבל ח' דאין אדם פת"ז דבאה מכח סברא חשיב כאנן סהדי ועדיף מרובה [ולפי"ז לא מקשי בתוס' יבמות דף קט"ו ד"ה או דילמא ג"כ מידי ממני מנחם] והנה בס' שיטה מקובצת הביא דברי ירושלמי שהקשה כי ליכא עדים אמאי לא ישבע ותירץ כיון שא"א לכפור במנה הרי המנה כהילך והקשה תיפק דאין נשבעין על כש"ק ונראה דבירושלמי הקשה וחש לומר שמא מוכת עץ היא ומוקי כר"מ דאמר מוכת עץ כתובתה מאתיים ושמעי' לר"מ במסכת כתובות דף פ"ב דמטלטלי משתעבדי לכתובה ולשיטת ראבד הביאו רשב"א במסכת קידושין דף ס"ו דאפי' מיתמי גובה מטלטלי ור"ת לקמן דף פ"ב חולק:

דף יח.

הא קי"ל המלוה את חבירו בעדים א"צ לפורעו בעדים הקשה רא"ה דאכתי ה"ל למיתני אם יש עדים שקבע לו זמן דאז אין לו מיגו ונראה דמתני' בעי למינקט דומי' דרישא עדים שהם שניים אם יש עדים שראשה פרועה וכה"ג בקבע זמן אפי' ליכא אלא עד א' שאמר שלוה וקבע לו זמן ג"כ אינו נאמן ועיי' ח"מ סי' ע"ה בסמ"ע ס"ק ל"א ועיי' מ"ש במסכת שבועות דף מ"א ע"ב:

דף יט.

קיימו שטרייכו הקשה הפ"י למאן דמוקי במודה בשטר שכתבו וכו' דאינו נאמן רק במיגו דמזוייף א"כ להימנו במיגו דפרוע ואי במיגו בשנים לא אמרינן שאין א' יודע מה בלב חבירו הלא הכי סגי בקיום ע"א כמ"ש הש"ך סימן ע"ה ולפי מ"ש הש"ך בכללי מיגו בשם ס' הכריתות וז"ל מיגו דאי בעי שתקו מהימנא אפי' גבי תרי עדים אע"ג דקשה לומר דשנים יסכימו לדבר אחד אפ"ה גבי שתיקה איכא למימר לדבר אחד יסכימו ובזה מיושב גם קושי' הש"ך שם שוב מצאתי זה בתומים גם לפמ"ש הטור ח"מ סימן פ"ח דהיכא דיש ללוה קרקעות ליכא שבועת התורה יש לאוקמי שיש ללוה קרקעות וכיון דליכא שבועות התורא לא דנין בו מתוך שיל"מ אמנם יש לפקפק על זה גם כראה ואקדים הקדמה בענין נסכא דר"א אם אחד מעיד שחטף רק שאמר שהו של חוטף והנחטף אמר לא כי בראה דנאמין החוטף כדאי מס' ב"ב דף ל"ג ודל"ד הכא לסיוע קאתי וא"כ מתורץ קושי' הפ"י אפי' לשיטות רש"י שמפרש דהלוה מודה רק שטוען פרוע מ"מ אם אחד מהעדים טוען פרוע הוא נאמן הלוה אף דעד אחד מקיים השטר מ"מ כיון דעד השני לסיוע קאתי נאמן הלוה ומהימנא העדים במיגו דכל אחד יאומן המיגו דאמר פרוע כמו הלוה: שם אמר רב האומר שטר אמנה וכו' בח"מ סימן מ"ז בש"ך סי"ק ד' ובתשובת שבות יעקב סי' קנ"ד תירץ קושית הש"ך דסוגי' דכתובות דאי"רי לענין אמנה ובאמנה אפי' שאין בו נאמות א"י לטעון השבע לי שאינו אמנה אבל לענין פרוע שפיר יש לחלק בין שכתוב בו נאמנת או לא ולכאורה קשה דא"כ אף באמנה יאומן במיגו דאי בעי טעין פרוע וכמו שהקשה תוס' דיאומן במיגו דאי בעי מחול שוב ראיתי שהרגיש בזה בס' באר יעקב ומה שתירץ דאיירי בתוך זמנו קשה הלא אביי היא דמתרץ ואביי סובר ריש ב"ב דאדם פת"ז ונראה דבל"ה מקשים על תוס' שהקשה דיהיה נאמן במיגו דאי בעי מחול הלא היכא דמשים עצמו רשע לא מהימן במיגו והכי משים עצמו רשע דעבר על לאו דאל תשכן באהלך עיי' בפ"י ונראה דכה"ג כתב דאף דלא אמרינן מיגו תרי היינו היכא שיהי' להם לטעון כבר לשבער אבל במה שיש להם גם עכשיו לעשות אמרינן מיגו אף בשניים וא"כ ה"ה י"ל אף דלא אמרינן מיגו היכא דמשים עצמו רשע דוקא בדבר שהיה לו לומר כבר אבל דבר שיוכל גם עתה לעשות אמרינן אף במקום שמשים עצמו רשע ויש קצת ראי' מדברי רשב"א בחדושיו מסכת גיטין דף נ"ד ד"ה לענין כתב שם דאילו היה ביד סיפר היה בידו לגרור אזכרות ולחזור וליכתוב שלא לשמן הרי דנאמן דאי בעי משוי' נפשי' רשע וכ"מ מפי' רש"י שם הואיל בידו לפגלן וכן משמע מדברי הר"ן פ' האומר שהקשה להימנא כי אמר כשבית מיגו דאי בעי אמר קדשתי בביאה הפסול לה וכתב השה"מ פח"י ה' אסורי ביאה ה' כ"ד ד"ה ובמאי דמגו דבידו אלים טפי ומהני אפי' היכא שמשים עצמו רשע וכמ"ש הר"ן דמיגו דבידו אלים טפי ומהני אפי' במקום חזקה עיי"ש וא"כ שפיר הקשו תוס' להימן במיגו דאי בעי מחיל אף כשאומר אמנה משים עצמו רשע וא"כ ניחא דברי שבות יעקב כיון דכבר אמר אמרה שוב לא מהימן במיגו דפרוע כיון דאין עתה בידו לא אמרינן מיגו במקום דמשים עצמו רשע כמו דאמרינן לעיל דף י"ח ע"ב לפי מה דאסיק דרב"ח ארישא קאי דאין נאמנים אנוסים היינו מחמת ממון אפי' היכא דאין כתב ידן ימ"א ואף דיש להם מיגו דאי בעי שתקו אע"כ דסובר דלא אמרינן מיגו במקום דמשים עצמו רשע ובזה ניחא מה שמקשים על תוס' שהקשו דלהימן במיגו דאי בעי מחיל ה חזקה מה שביד אדם הוא שלו ועיי' ש"ך סימן מ"ו ס"ק ו' ועיי' תשובת הרשב"א סי' אלף מ"ז שכתב ג"כ ולפי מת שהבאתי בשם הר"ן ניחא די"ל אף דלא אמרינן מיגו במקום חזקה מ"מ היכא דהוא בידו אלים טפי אפ' במקום חזקה וגם בלא"ה ניחא כיון דמיגו במקום חזקה הוא בעי' דלא איפשטא והוה הש"ס למיפשט מהאי דרב (אם לא ניחא לש"ס למיפשט מדברי אמורא) וניחא בזה דעת הש"ע סי' מ"ז שכתב דוקא היכא דאיתחזק עיי' בש"ך סי"ק ו' אבל לא איתחזק השטר נאמן במיגו דאי בעי מחיל אף דחזקה כל מה שבידו הוא שלו מ"מ כיון דהוא בעי' דלא איפשטא הוא קולא לנתבע: והנה בש"ע סי' מ"ז הביא דעת בעה"ת דהאי דאומר שטר אמנה א"כ דוקא בשטר שיש בו נאמנות וש"ך חולק ובס' או"ת רצה להוכיח דלא כש"ך מהא דאי' מצא ג"כ וכו' ושוברים לא יחזיר וכו' הא אמר תני נותנין וניחש דלמא חב לאחרים וע"כ כדעת בעה"ת דבאין בו נאמנות נאמן לומר פרוע אף דחב לאחרים וא"כ אף בלא שובר נאמן לומר פרוע עיי"ש וא"כ לדבריו אם השטר הוא בתוך הזמן אף אם אמר תנו אין נותנין וזה לא מצינו אבל בעיקר קושייתו כבר הירגש סמ"ע וש"ך סי' ס"ה סי"ק מ"ח כתב כיון דיש שובר כשר לא חששו רק היכא דאיכא ודאי פסידא דב"ח והש"ך סי"ק מ"ט כתב דאי בעי המלוה קרע לשטרי':

תוס' ד"ה וכגון וכו' כראה דמהרש"א כתב במסכת ב"מ דף י"ג דאביי דאמר עדים בתחומין זכין הוכיח מדקתני מצא ב"כ ושוברים וכו' שמא כמלך ואי לאו דעדים בחתומין זכין לכתחילה היכא כתבינן דשמא כתב בניסן וכו' שייך כמי בשובר עיי"ש ועיין מה שכתבתי במסכת ר"ה דף ב' וא"כ ע"כ אביי לא ס"ל כשמואל דמוכר שטר לחבירו ומחלו מחול דא"כ ליתא לחששא שמא כתב בניסן וכו' וכמו שפי' רש"י במסכת ב"מ דף כ' ד"ה ש"מ מדלא חיישינן להכי דאי כמי הכי היה זכה בשובר וביותר לפמ"ש הנ"י הביאו הש"ך סימן ס"ו ס"ק ל"ה דכיון דנותנת שובר אין לך מחילה גדולה הרי דאביי לא ס"ל כשמואל ואולי סובר אביי כמ"ד בירושלמי פ"ק מסכת גיטין הביאו הש"ך סי"ק ד' דמוחל השטר לא מחיל עד דמכר לי' שטרא והרי אביי הוא דמוקי כגון שחב לאחרים והרי הך אוקימתא מיירי שהוחזק בב"ד ואולי מיירי שעדיין ביד ב"ד ועיין ש"ך סי"ק ה' ואותיות אינה נקנות רק בכתיבה ומסירה כדאי' בסי' ס"ו ס"א:

דף כ:

זה אומר כתב ידי הוא זה עיין ש"ך סי' מ"ו סי"ק י"ב מה שהביא שם בשם הריטב"א וז"ל הריטב"א מתני' זה אומר כ"י וכו' גרסינן בירושלמי הם אומרים כי הוא זה וכו' אמר ר' יוסא מתני' אמרה וכו' עיי"ש ומדברי ירושלמי הנ"ל קשה לי על הראשונים שכתבו דמיגו בי תרי לא אמרינן עיין לעיל די"ח ע"ב ובקידושין דף מ"ג ע"ב תוס' ד"ה והשתא וכו' מאי ראיה מביא ר"י ממתני' דלמא אם אמרו עדים בפירוש שאין זה כתב ידינו עידי השטר נאמנים ומתני' ה"ט דאם כ"י יוצא ממקום אחרת דאינו נאמן לומר אנוסים היינו דכיון דלא מהימנא רק משום מיגו דאי בעי אמרו אין זה כתב ידינו והיה מכחישים עידי קיום וכיון דצריכין לומר אין כת"י מיגו דבי תרי לא אמרינן ורישא דנאמנים כשאין כת"י יוצא ממקום אחר משום מיגו דאי בעי שתקו דכה"ג אמרינן מיגו ב"ת כמ"ש תוס' לעיל דף י"ח ע"ב:

דף כב.

תרגמיה אביי בע"א עיי' מ"ש בחבורי אוהל דוד ח"ר למסכת יבמות דף קי"ז ע"ב שם גמרא ע"א נתגרשה וכו' בח"מ סי' פ"ב ק"ך סי"ק ל"ו כתב דמדברי הר"ן בפ"ב דכתובות גבי ע"א נתגרשה דדוקא בע"א אומר תנאי הוא דלא אמרינן תרווייהו בשטרי מעלי' קא מסהדי שעוקר השטר אבל אם מעיד שפרעו אמרינן תרווייהו בשטרי מעלי' וכו' עיי"ש ולא הבנתי שהרי הר"ן הקשה דמ"ש מהא דתנן א"א הייתי וגרושה אני נאמנת דל"צ קרא וכי היכא דאמרינן בדידה אמאי לא נימא גבי עד דאיהו אסרה ואיהו שרי והא דאר"פ לעיל ע"א אומר תנאי דהאי דאמר תנאי הוה אחד ואין דבריו של אחד וכו' הטעם הוא דלאו כל כמינהו למשוי' נפשי' רשע דס"ג לר"פ בשעה שחתם הוי כאילו פירשו דלא הוי תנאי ועיקר תירץ דהאי דאמר נתגרשה לא מהימן במיגו דשתק דילמא למי פסלא כהונה קאתי' ע"כ וא"כ להמסקנא אם אין כת"י ימ"א וע"א אומר שפרע נאמן במיגו דאי בעי שתק ולא נתקיים השטר ואיהו אסר ואיהו שרי כמו גבי א"א הייתי וגרושה אכי וגבי תנאי טעמיה דלאו כ"כ לשוי' נפשי' רשע וגבי ע"א אומר נתגרשה דאמרינן תרווייהו בא"א קמסהדי ליכא מיגו דאי בעי שתק דדילמא למיפסלא כהונה קאתי' אבל ע"א אומר שפרע לא שייך לומר ב' בשטר מעליא קמסהדי דאיהו אסרה ואיהו שרי כיון דיש לו מיגו דאין כתב ידם ימ"א:

דף כב:

נשיאת כפים דאיסר עשה כתב פ"י דאיסר עשה הוא דוקא במקדש שהיה בשם המפורש אבל לא בגבולים עיי"ש ולדידי קשה מסוגי' דחולין דף קל"ג כל כהן שאינו מודה בעבודה וכו' ונשיאת כפים בין מבפנים ובין מבחוץ וכו' ועיי' מנחות דף ח"י ע"ב כתב רש"י ד"ה כל אלמא מדחשיב יציקה בכלל עבודה המסורה לבני אהרן ש"מ אסורה בזר א"כ נשיאות בחוץ דחשיב ג"כ בכלל המסורה לבני אהרן ש"מ דאסור לזר ואולי דכוונתם כקורא בתורה: בסוף הפרק כתב בס' קדושת ישראל להקשות על הרמב"ם בסוגי' דיבמות ד"ק ואיהו פסק משום יחיד וגרושה והרי במילי דרבנן ראוי לפסוק לקולא והנה תוס' מסכת ביצה דף י"ד ע"א ד"ה איכא ופסק הר"י דיש לאסור אע"ג דבשל סופרים הלך אחר המיקל הואיל ולכל או"א יש קולא וחומרא מכל צד עבדי' לחומרא עיי"ש:

דף כט.

נערה אין קטנה לא אר"י א"ר ר"מ היא קשה לי על תוס' ריש מסכת מ"ק ד"ה מאן וכו' משום דאשכחן לקמן דר"מ פליג על מתני' והאי סתם מתני' לא אתי' אליבא כשאר סתמא מש"ה קבעי הש"ס מאן תנא עיי"ש וקשה א"כ מאי בעי הכא מאן תנא הא ודאי ר"מ דסתם מתני' ר"מ ומצאתי בשיטה מקובצת משום דסיפא הבא על בתו לא אתי' כר"מ וגם לשיטות רש"י דמפרש גירי ור"מ סובר גירי אמת ומש"ה בעי מאן תכא ומשני ר"מ פי' האי בלחודי אע"ג דשארא לאו ר"מ:

הנה ר"ח פסק דקטנה אין לה קנס והרא"ש בפ"ג סימן ח' הקשה עליו כיון דאמר רשב"ל לקמן דף מ"ד דכ"מ שנאמר וכו' והלא כיון שאמורא הכריע נגד סתם משנה יש לפסוק כמותו ועיי' מ"ש במסכת שבועות דף ל"ג לתרץ דברי ר"ח:

תוס' ד"ה ועל הכותית אבל קשה דליתנא מחזיר גרושה משניסת ונבעלה של"כ וכו' והקשה בס' קדושת ישראל היאך נעלם מרבותינו בעלי תוס' סוגי' דקדושין ד"ט דבעל עושה בעולה של"כ ולי נראה לקיים דברי התוס' דהריטב"א כתב דלכך הבעל עושה בעולה של"כ הואיל דאהני' ביאה לקנותה אהני' לעשות ביאה גמורה ולדונה כבעולה עיי"ש ולפי"ז אם קדשה בכסף ונכנסה לחופה ואח"כ בעלה של"כ אף הבעל אינו עושה אותה בעולה שהרי לא אהניא ביאתו כלל דכבר קנה אותה לכל דבר כשהכניסה לחופה וא"כ ניחא דברי תווס' וכוונתם דליתנא מחזיר גרושתו משניסת דהיינו שנכנסה כבר לחופה ושוב נבעלה של"כ דאז לא אהניא ביאתו דאז אפי' הבעל אינו עושה בעולה שלא כדרכה:

דף כט:

ולר' ישבב עיי' מ"ש בחבורי אוהל דוד ח"ר למסכת יבמות בדף הספר ט"ז:

דף ל.

תוס' ד"ה איכא בנייהו וקשה וכו' ולר"מ וכו' ונראה דלכאורה יש נ"מ בין ראוי' להוי' או ראוי' לקיימה כגון אחד שנשא בתולה וכאשר הערה בה ראתה דם מחמת תשמיש באופן שהרגישה שבא מן המקור ושלא היתה דם בתולים וגירשה ושוב ראתה כן בבעל שני וכן בבעל ג' ועדיין בתולה היא וכן מצינו בירושלמי הערה בה עשרה ב"א ועדיין בתולה כולם בסקילה ושגירשה בעל ג' אסורה לכל העולם ושוב אם א' אנס אותה דאינה ראוי' לקיימה ויש בה הו' אמנם הא דרואה מחמת תשמיש דאסורה היא משום שמא נקבע הוסת בשעת תשמיש והלא ווסתות דרבנן והנה ר"מ סובר מסכת נדה דף ט"ו דווסתות דאורייתא איכא כ"מ כהנ"ל אמנם מ"ו בנב"י כתב דוסת הניקבע ע"י מעשה לכ"ע מדרבנן:

גם קשה לי על ח"מ אה"ע סי' קי"ט כ"ב שם שכתב ואם הוא א"ד כגון סוטה ורואה דם מ"ת ולכאורה הא רואה דם מ"ת היא אסורה שמא ניקבע ווסת בשעת תשמיש והלא ווסת דרבנן ואי דאם תראה אז תהית אסור תורה ויוכל להיות איסר תורה א"כ בשבוי' יוכל להיות איסר תורה אמנם מ"מ יש לחלק דשם בשבוי' אוקמי' אחזקה חזקת כשרות שלא כבעלה אבל כאן יש לחוש כמ"ש מ"ו בנב"י סי' נ"ה דמדמה לשמא מת לא חיישינן וכו':

דף לב.

ואי ממונא לקולא הקשה בס' הפלאה דמשמעות הש"ס מספקא אי ממונא קולא או חומרא ונ"מ אי ממונא חומרא א"כ חובל בחבירו אפי' חייב מלקות מצד אחר כגון חובל בי"ט נמי משלם ה' דברים משום חומר ממון שחייב ב"ה דברים ואי ממונא לקולא משום גריעותא דהותר מכללו מכללו א"כ בלאו אחר לוקה ולמה פסק הרמב"ם בפשטות דחובל ביו"ט דמשלם ואינו לוקה ונראה דתוס' כתבו בשם ר"ת דצד הקל יש לפרש שהיא רק לאו ולפ כרת דחובל ועדים זוממין אין בהם כרת ולא נגמר מכי' חייבי כריתות (ובזה יש לתרץ מה שהקשה תוס' דלמה כא מקשה על רישא דמתניתן) וקשה לי לקמן דף ל"ה דמקשה הש"ס אי כר"י קשיא ממזרות והקשה תוס' דלמה לא משני כעולא ותירצו דהא אביי מוקי תחת לדרשא אחרינא וקשה נהי דמוקי תחת לדרשא אחרינא מ"מ הלא מהבא על אחותו ושאר חייבי כריתות ניחא דהא אוקמי' כר"י דאין מלקות בח"כ ולא קשה רק מרישא דחייבי לאוין וזה נוכל למילף מחובל ועדים זוממין ול כא למיפרך מה להצד שיש צד הקל דהיינו רק לאו הלא ממזרות ג"כ הוא רק לאו א"ו מדמסיק הש"ס שם ע"כ כר"י ש"מ דס"ל לש"ס דממונא הוא חומרא ושוב ליכא למילף מחובל ועדים זוממין כמ"ש ר"ת דגבי עדים זוממין שייך צד חמור משום דאותו צד חמור של חובל יוכל להיות בעדים זוממין אם העידו על אחד שחבל בחבירו והוזמו דמשלמין ה' דברים. בספר תוספי הרא"ש ראיתי שמפרש דצד הקל איכא בתרווייהו חובל שהיתר מכללו וע"ז בעדות החודש דאמרינן במסכת ר"ה מאיימין העדים לומר שראו אעפ"י שלא ראו שאין מקדשין רק ע"פ קבלות העדות ומ"ה מיתר לקדשו ע"פ עדות שקר דכתיב אשר תקראו אותם אפי' שוגגין אפילו מזידן וקשה לי דאכתי מה מקשה ש"ס דלמא מתניתן אתי' כאחרים דס"ל במסכת ר"ה דף כ' דאין בין עצרת לעצרת רק ד' יום ולדידהו לא מעברין ולא מחסרין שום חודש. עוד כתב בס' הפלא"ה דאין לומר די"ט ג"כ הותר מכללו בעבודת ציבור א"כ מאי הקשה ש"ם לקמן דף ל"ה ע"ב ממתני' דשבועות מאן תכא הלא מבעיר כמי הותר בעבודת ציבור אך דלא מקרי הותר מכללו כיון דמצותן בכך עיי"ש ולדידי קשה מסוגי' יומא דף פ"א ע"א תאמר במלאכה שהותר מכללו הרי דמקרי הותר מכללו מה שהוא מותר אצל גבוה לכן נראה דמזה הוכיח הרמב"ם דממונא לחומרא וא"כ לא נוכל למילף מחובל דמה לחובל שחייב ב"ה:

ובזה י"ל ספר המקצואת שפסק דחובל בי"ט חייב בתשלומין וביה"כ פטור ובהג"ה אשרי פרק החובל הקשה הלא אין הלכה כרנב"ה ולהנל ניחא די"ל דספר המקצועת ס"ל דספק הוא ובאמת ממונא לקולא והא דפריך הש"ס לקמן דל"ה מאן תכא כוונת הש"ס על מתני' דשבועות דחובל ביוה"כ מנ"ל דחייב לשלם דילמא דילמא ע"כ לא ריבה רחמנא בחובל בחבירו דנידן בקל דהיינו ממון רק בחובל בחול לבד דלא עבר רק על לאו אחד אבל בחובל ביוה"כ דעבר על ב' לאוין דהיינו על לאו דלא יוסיף ועל דיוה"כ דילמא נידן בחומר דהוא מלקות וא"כ י"ב דלכך פסק המקצועת דחובל ביוה"כ פטור דס"ל דממון ומלקות מלקי לקי ואף דתורה ריבתה חובל לתשלומין מ"מ דילמא ממונא קילא וע"כ הקיל קרא דנידן בתשלומין רק היכא דעבר על לאו אחד אבל יוה"כ שעובר על ב' לאוין לא נידן בקל וחובל ביו"ט דחייב בתשלומם הגם דעובר ג"כ על ב' לאוין מ"מ אולי סובר כהאומרים דאמרינן מתיך מדברי תורה אפי' היכא דליכא צורך קצת ואפי' בשאר מלאכות ועיי' ריש כתובות מ"ד מתיך שהותרה חבורה לצורך וכו' ואף דמסיק שם הש"ס אך אשר יאכל לכל נפש דבר השוה לכל נפש מ"מ אין זה רק עשה וכמו שמבואר זה במסכת ביצה דף י"ב בתוס' שם ואף דאכתי אים למימר דילמא חובל בי"ט דחמיר שעובר גם על עשה ראוי' לדונה בחומר מ"מ כיון דאיכא תרי רבוי' בחובל בחבירו כמ"ש תוס' מוקמינן אפי' היכא דאיכא עוד איסר ויש לאוקמי' במסתבר דהיינו יו"ט דאינה רק עשה ומשום מתוך:

תוס' ד"ה אלמא וכו' ואין זה דיוק דאיכא למימר דעולא סובר כר"ל ולי נראה לקיים דעת ר"ת דהנה המהר"ם ברבי הקשה על עולא במסכת מכות דף ד' ע"ה דאמאי לא אמר עולא שם דטעמי' דר"מ דאמר לוקה ומשלם משום דסובר כר"ח ב"ה דכרת פוטר מתשלומין מג"ש דאסון אסון ומדאיצטרך אסון לפטור כרת מכלל דמלקות אינו פוטר ונראה דתוס' כתבו דלר"ח ב"ה אפי' חייבי כריתות שוגגין פטור מתשלומין א"כ לעולם י"ל דמלקות פוטר ג"כ מתשלומין ואפ"ה איצטרך אסון אסון לפטור חייבי כריתות שוגגין די"ל דאיהו סובר כר"ל דחייבי מלקות שוגגין חייבין וא"כ איצטרך ג"ש דכרות פוטר אפי' בשוגג אבל התרו למלקות גם מלקות פוטר לכך איצטרך עולא לשנויי' דטעמא דר"מ דגמר ממש"ר וא"כ מיושב קושי' התוס' דע"כ ליכא למימר דעולא סובר כר"י דא"כ הדרא קושי' מהר"ם ברבי לדוכתיה:

דף לד:

תוס' ד"ה אלא כתב מהרש"א לתרץ קושי' מהרש"ל דלעולא קושטא היא דלא דריש רק יתורא והקשה הגאון בעל אשל אברהם בשם רבו הגאון מהו' יצחק זלה"ה וגם הגאון מהו' לעמיל זלה"ה הביאו מ"ו בנב"י מ"ת חלק א"ה סימן פ"ז הלא תוס' כתבו דף ל"ה ע"ב ד"ה מתני' דר"פ סובר כשנויי' דעולא וצ"ל דר"פ ג"כ דריש תחת תחת לג"ש כדמסקינן לעולא וא"כ לר"פ קשה קושי' מהרש"ל שהרי לעיל ר"פ בדף כ"ט הוא דריש כל הני תלתא מילי ונראה דהנה יש לדקדק על תוס' לעיל דף ל"ב ד"ה אלמא שסיימו וכרבנן ויש לדקדק הלא אף לרע"ק קשה דלמא חד קרא על נדה דאף דלוקה דה"א דר"ע סובר חייבו כריתות בכלל מלקות מ"מ ראוי' לקיימה ואידך קרא על סוטה שנבעלה של"כ דתפסו קדושין ואע"ג דאינה ראוי' לקיימה ואכתי מנ"ל ח"ל וח"כ רק דאכתי קשה מאי מקשה הש"ס על עולא דלמא סובר עולא כר' זעירי בירושלמי פ' האשה רבה דאמר לר"ע אף בסוטה הוולד ממזר וממילא לא תפסו קדושין וא"כ י"ל דכוונת התוס' דר"פ סובר כעולא דממונא משלם ומלקי לא לקי ולא מג"ש דתחת תחת רק משום דגלי קרא ומוקי מתני' כר"ע ואף אי מוקי חד קרא לנדה ואידך קרא לסוטה מ"מ נשמע שאר ח"ל דר"פ אולי סובר כר"ז בירושלמי דלר"ע אפי' בסוטה הוולד, ממזר אבל לאביי שפיר מקשה דהא אביי אמר במסכת יבמות דף מ"ט הכל מודים בסוטה שהוולד אינו ממזר: כיון ששחט בה פורתא איתסר לי' ואידך לאו דמרי' קטבח והקשה הק"י מה ענין קושי' זו לכאן דאפי' אי לא מיירי הברייתא בטובח ע"י אחר וטעמא דר"מ משים דא"ל מ"ת ומשלם נמי קשה כיון ששחט בי' פורתא ואני היתי רגיל לתרץ דבלא זה הייתי אומר דהאי דשוחט לע"ז מיירי ששחט לשם הר וכבר כתב רש"י במסכת ע"ז דמ"ה גבי הר אע"ג דעובדיהם בסייף מ"מ תקרובות הר מותר בהנאה וא"כ לא שייך לומר לאו דמרי קטבח כיון דמותר בהנאה ואע"ג דרש"י כתב בחולין ד"מ דמד"ת מותר אפי' באכילה לשם הר וא"כ אין כאן שחיטה שאינו ראוי' מ"ע י"ל דטעמי דחכמים הואיל ושוחט להר בסייף פטרי משום דאינו מת ומשלם ור"מ סובר מ"ת ומשלם אבל השתא דאוקמי' בע"י אחר וליכא למיפטרי' משום דאין מת ומשלם ואי איירי בשוחט לשם הר ולא אסור באכילה רק מדרבנן קשה מ"ט דרבנן דפטרי כמו דמקשה ש"ס גבי מעשי שבת וע"כ לא מיירי בשוחט לשם הר א"כ שפיר מקשה כיון ששחט וכו':

תוס' ד"ה א"ק וא"ת לא ליכתוב לכם ולא קודש וכו' ונראה לפע"ד לתרץ דהנה במסכת קידושין דף נ"ו ע"ב איתא אי מה קודש תופס דמיו ויוצא לחולין אף כ"כ וכו' ופירש"י ובמתני' תנן דבדמיהן מקודשת וא"כ איצטרך הקישא דקודש לאור' שיהי' אפי' תופס דמיו משא"כ מלא תאכל כל תעבה לא עדיף משאר אסורין שבתורה דיליף הש"ס בקדושין דף כ"ח דאין תופסין דמי' וא"ל אם מעשי שבת תופסין דמיהן ויוצא לחולין א"כ למה היא שחיטה שאינו ראוי' הלא יוכל לפדות ושמעינן לר"ש כל העומד לפדות וכו' כפדוי' דמי מ"מ הא כבר כתב רשב"א בחולין ד"פ דע"כ לא קאמר ר"ש כל העומד לפדות וכו' אלא גבי פרה דמצוה לפדותה אם מצא אחרת נאה הימנה עיי"ש וא"כ כאן גבי מ"ש דאין מצוה לפדותה לא אמרינן כפדוי' דמי ושפיר הוי שחיטה שאינו ראוי':

דף לה:

תוס' ד"ה מתני' וכו' תימא תיקשה לי לר"פ גופייהו וכו' ותירץ נכדי התו' מוה' מנדל כהן דהנה תוס' לעיל דף ל' ע"א ד"ה לאפוקי הקשה מנ"ל דמתני אתי' דלא כר"נ ב"ה דלמא הכא גם רנב"ה מודה משום דגלי' קרא ותירץ הת"י דלמא אתי' חד לחייבי לאווין דיש מלקות וקידושין תופסין וחד ליבמה לשוק דהוא בעשה ואין קידושין תופסין ואכתי מנ"ל ח"כ והנה אי ביבמה לשוק אין קדושין תופסין תליא בפלוגתא דרב ושמואל ביבמות דף צ"ב דלרב אין ק"ת ושמואל מספקא לית אי הוא כשאר ח"ל או לאו ובדף מ"ט איתא שם דאביי מספקא ליה אי כרב דאין ק"ת או כשמואל דהוא כשאר ח"ל וא"כ מתורץ קושי' התוס' דלר"פ לנפשייהו לא קשה מתני' כמאן מוקה לה די"ל כרנב"ה ואי דקשי' אחותה י"ל דהכא גם ר"נ מודה משום דגלי' קרא ואי דילמא אתיא חד קרא ליבמה וחד לח"ל די"ל דר"פ סובר דיבמה הוא כשאר ח"ל וא"כ ממילא חד אייתור לח"כ לכך מקשה לאביי דלדידיה ע"כ ליכא למימר דמתני' אתי' כר"נ וש"ה דגלי' קרא דהרי אביי מספקא אי קידושין תופסין ביבמה א"כ קשה דילמא אתי חד ליבמה וחד לח"ל ע"כ:

דף נו:

תוס' ד"ה אבל קיבל והקשה מהרש"א א"כ למה לי הטעם מפני תיקון העולם הא איכא טעמיה אחרינא שלא יאמר עלי כתובתך ונראה דלא סגי בטעם זה לחוד דבש"ע אה"ע סימן קע"ז סי' ג' איתא המאנס בתולה שאינו רשאי להוציאה וא"כ לכאורה קשה מאי מקשים תוס' דלמא ברייתא מיירי באונס דלא שייך לומר טלי כתובתך וצאי וצ"ל דדחיקא לתוס' לאוקמי' סתמא דברייתא בכה"ג אבל קושית מיושב די"ל דלכך אמר מפני תיקון העולם דהא מספיק אף באו נס אף דאיתא שם באה"ע דאנוסה ל"ל כתובה י"ל דאיירי שאנסה שלא כדרכה כמ"ש תוס' לעיל דף ל"ט ע"ב ד"ה טעמא ואתי' כר"מ דאמר כתיבה דאורייתא או כריב"י דס"ל דבאונס יש לה כתובה מכה ואי דאין רשאי לגרשה וא"כ מאי תקון העולם שייך בי' מ"מ י"ל דשייך אם גירשה ברצונה או מת ע"כ:

דף נט.

תוס' ד"ה הכא וי"ל דרוצה לישב גם אליבא דר"ל ובזה מיושב מה שהקשה בס' ישועת יעקב סי ס"ט על סוגי' דב"ב דמ"ט דמאי פריך אאין לאיש חזקה פשיטה דלמא מיירי שאמרה איני נזונית ואינו עושה ולדברי תוס' ניחא דאכתי קשה על ר"ל דפליג על ר"ה ועיי' מ"ש על דברי תוס' אלו בעמוד ב' ד"ה אמר ר"א וכו':

דף סג.

רש"י ד"ה עד כדי כתובתה וכתב הר"ן בשם י"מ דבנכסי מלוג שנפלה לה כבר אפי' ת"ק מודה עיי"ש והקשה, הק"י דהא איתא לעיל דף כ"ד ע"ב אמר ר"י ת"כ ככתובה דמי נ"מ וכו' ולמורדת וכו' ופירש"י ור"ן דתנן המורדת על בעלה פוחתין לה מכתובה וכו' עד כדי כתובתה ל"ת מנה ומאתים לחודייהו אלא אף התוספת פוחתין והולכין וכתבו בתוס' אליבא דר"י לא איצטריך דאפי' לא הוי ת"כ ככתובה פוחת לה דהא אמר לעולם הוא פוחת והולך וכו' אלא לרבנן איצטרך שאינו פוחת אלא כתובה דתוס' נמי ככתובה וא"כ אי אמרינן כדעת הי"מ דבנכסי מלוג שנפלה לה כבר אפי' ת"ק מודה א"כ אף כרבנן לא איצטרך דמאי ארי' דתנאי כתובה ככתובה דמי הא אפי' נכסי מלוג דלא הוי ככתובה נמי פיחת עיי"ש וכי כראה דלא קשה דהר"ן כתב בשמעתין דיש מהגאונים כ' מה שנתן הבעל במתנה מפסדת מיד והקשה הרמב"ן היכא אמרינן בריש אע"פ דת"כ ככתובה למורדות ובמאי דמי לכתובה הא אפי' במתנה דלבתר נישואין מיפסדא ומתרץ הר"ן דאי תוס' כתובה כמתנה כי מגריש מתוך מרדה הפסידה לאלתר משום דלא אקנה לה מעיקרא אלא אדעתיה דלמיקם קמי' אבל השתא דאמרינן דבכתובה לא מיפסדא לתנא דמתני' אלא בפחות מ"ז או מ"ד שבתות עיי"ש וא"כ לשיטת הר"ן בלא"ה מתורץ קושי תוס' דלא מבעי נכסי מלוג בוודאי לא הפסידה לאלתר אבל תוספת כתובה ה"א דהוא כמתנה וכי מגרשה מתוך מרדה ה"א דהפסידה לאלתר קמ"ל דאפ"ה הוא ככתובה:

דף ע.

תוס' ד"ה המדיר מגופא דמתני' מצי למיפרך ונ"ל דגם המקשה ידע לתרץ מתיך שי"ל צאי מ"י למזונותיך רק דקשה ליה קושית הש"ס לקמן קונם שאינו עושה כפיך וכו' נימא ג"כ מתוך שי"ל אינו נזונות וא"כ מתשמיש לא רצה להקשות נוכל לומר דמזונת ה"ט דחל הנדר מתוך שי"ל צאי מ"י במזונותיך לכן הקשה מהאי דקונם שאינו עושה לפיך נימא ג"כ מתוך שי"ל אינו מזונות עוד י"ל קושי' תוס' דהמ"ל פי"ב מה' אשות כתב דתשמיש שהידר כדבר שאין בו ממש הוא ואיתה נדר מ"ה ולכך לא עקר שעבוד עונה דהיא מד"ת וא"כ מתשמיש לא מצי למיפרך די"ל דהואיל מדרבנן הוא הנדר ולכך לא מפקע השעבוד אבל מזונות דנדר ח"ל מד"ת מפקע השעבוד ולכך מקשה מהאי דקונם שאינו עושה לפיך דג"כ חל הנדר מד"ת ואפ"ה אין צריך להפר:

במהרש"א הקשה לפי מ"ש לקמן התוס' דשיעבד דמזונות של אשה הוא מדרבנן לא הוי מצי לאתויי' מתשמיש דהוי שד"ר וכו' עיי"ש ונראה ונקדים לבאר הרמב"ם פי"ב מה"א דהקשו עליו דלמה לא מביא תירץ הש"ס עיי"ש בכ"מ ונראה לי דהנה בעמוד ב' הקשו תוס' ד"ה שהגיעו על רש"י דא"כ מן הנשואין נמי יחול הנדר וכו' ועוד קונם שאני עושה לפיך וכו' ונ"ל לפמ"ש הר"ן דקושי' הש"ס הוא וכי לא אתי' מתני' כת"ק דריב"נ כ"כ י"ל כיון דאיכא תנאי לעיל דמ"ז ע"ב דסברי מזונות ד"ת ח"כ לעולם י"ל כפירש"י לכך חל הנדר בארוסה משים דהוא מדרבנן והא דלא משני הש"ס בנשואה דא"כ אכתי הוי קשה וכי לא אתי מתני' אף כמ"ד מזונות ד"ת (ואף דפסקינן מזונות דרבנן דהרי אף לפי דברי הר"ן פסקינן ואפ"ה כתב דקושי' הש"ס הוא וכי כא אתי מתני' כת"ק) והא דקתני קונם שאינו עושה לפיכך דא"צ להפר י"ל דהר"ן כתב דאמרינן דוקא אלמוהו רבנן לשעבודא דבעל אבל כא שעבודא דאשה א"כ לפי"ז י"ל לכך אינו אינו צריך להפיר אף דהשעבוד הוא רק מדרבנן מ"מ כיון דאלמוהו רבנן לשעבודא הוי השעבוד כדאורייתא ולא חל הנדר כדאיתא לעיל דנ"ט ע"ב ולכך מוקי הש"ס בארוסה דבזה חל הנדר משום דבארוסה לכ"ע אינו חייב רק מדרבנן וגם גבי דידה לא אלמוהו רבנן לשעבודא ובזה מיושב ב"כ קושי' מהרש"א דממתני' גופי' הוי מצי להקשות ואי דתשמיש דאורייתא מ"מ הוי מצי למיפרך וכי לא את' מתני' כמ"ד דמזונות דאורייתא כמ"ש הר"ן (ויש לפקפק על זה די"ל דכוונת מהרש"א דתוס' לשיטתם שהקשו על רש"י ע"כ לא ס"ל כהר"ן) נשמע מכל זה היכא דשעבודא דרבנן חל הנדר זולת קונם שאינה עושה כפיך דאלמוהו שעבודא דבעל וא"כ רמב"ם דפסק מזונות אשה דרבנן שפיר חל הנדר אף דלא ספקה דלא אלמוהו שבעודא דידה ותשמיש דהוא דאורייתא באמת לא חל הנדר וה", תירץ דברי הרמב"ם דטעמו הוא דקונם מפקיע משעבוד ודוקא שעבודא דידי' הוא דאלמוהו אבק שבעודא דידה לא אלמוהו וקשה לי הא לעיל דנ"ט מקשים תוס' הא בידה לומר אינו נזונות ומתרצים דרוצה לתרץ אף לר"ל וא"כ הרמב"ם דפסק פי"ב מהא דיכולה לומר אינו נזונות מנ"ל להמציא פלוגתא חדשה דלריב"נ קונם מפקיע דלמא אינו מפקיע והא דצריך להפריש לאוקמי כדתירץ הש"ס לעיל דאמרה לכי מגרשה ואי משום קושי' הש"ס לעיל דאין בידה ז"א הא בידה לומר אינו נזונות ות"ק לא חייש דיגרש אותה כמ"ש מהרש"א לעיל ועיין ב"ש סי' פ' סי"ק ה' ונראה די"ל דהר"ן לטעמיה אזיל דמתרץ במס' נדרים דפ"ו ד"ה מתקיף דריב"נ דאמר יפר מיירי שאוסרת כל ז' מלאכות ובהני מלאכות אין בידה להפקיע עצמה אפי' אמרה אינו נזונות:

ובדברי הר"ן הנ"ל נדחה מה שמתרץ הב"ש בסי' פ"א סי"ק ה' עיי"ש דאי כדעת הב"ש דטעמי' משום הואיל ובידה לומר אינו נזונות קשה הא הרמב"ם ג"כ נקיט שמא יגרשנה ותהא אסורה לחזור הלא יוכל לזהור וע"כ צ"ל משום הני ז' מלאכות אין בידה לומר אינו נזונות ואינו עושה כמ"ש הר"ן שם ואם נימא דהב"ש סובר דהרמב"ם ס"ל כתירץ תוס' דסוגי' אזלי כר"ל וע"כ תוס' לא חשו לדקדוק הר"ן א"כ שוב קשה על הרמב"ם למה לא מביא תירץ הש"ס באומר צאי מ"י ואי משום דקונם מפקיע מדי שעבוד מנ"ל להמציא פלוגתא חדשה וכמו שהקשתי ועיין ספר דת אש:

גם קשה לי על הר"ן שכ' לת"ק דס"ל דקונם אין מפקיע מסוגי' דב"ק ד"צ ע"א מקשה לימא דרבא תנאי היא והלא ע"כ תנאי היא דת"ק ס"ל דקונם אין מפקיע משעבוד:

עוד יש לתרץ קושית מהרש"א וגם קושיות תוס' ד"ה שהגיעו דהא מזונות נשואה מדרבנן דלקמן דף ע"א איתא כגון שנדרה היא וקיים לה איהו וסתם מתני' כר"נ ואת"ל זוגי וכו' הרי לתירוץ הראשון אתי' כר"מ ובפרט דהשתא קיימינן לרב ואיהו מוקי לקמן כאן בסתם וכאן במפרש וס"מ כר"מ וגם במתני' קתני ר"י אומר בישראל חודש א' יקיים וכו' וא"כ שמעינן לר"י ג"כ דס"ל דצריך להפר והרי ר"מ ור"י סוברים לעיל דנ"ו דמזונות דאורייתא גבי המקדש אשה ע"מ שאין לך עלי ש"כ ועונה רמ"א תנאי בטל דמתנה עמש"ב ת"ב ואפי' לר"י דס"ל תנאי קיים מ"מ מוכח דס"ל מזונות ד"ת דאי דרבנן הא שמעי' לר"י שם דס"ל דבדרבנן תנאי בטל דחכמים עשו חיזק לדבריהם יותר משל תורה דמסקינן לעיל דוקא כותב לבתולה שטר מאתיים והיא כותבת התקבלתי מנה ומסיק דוקא כותב אבל אמרה לא דבדרבנן עשו חיזק יותר משל תורה וא"כ מתורץ קושי' התוס' דכא בעי לאוקמי בנשואה דמשום מזונות דרבנן דא"כ קשה על ר"י דאמר בחודש אחד יקיים הא כיון דמשעובד לה היכי מצי מדיר וא"ל הואיל דשעבודא דרבנן הא ר"י ס"ל מזונות דאורייתא ובזה מיושב גם כן קושית מהרשא:

דף ע:

תוס' ד"ה אלא ועיין כ"מ פ"ו מה"א ונראה לתרץ קושי התוס' דבמס' עירובין דף ה' איתא אר"ג א"ר ערך כלי עלי נותן דמי פשיטא מ"ד טעמי דר"מ דגזר וכו' קמ"ל טעמיה דר"מ דאין אדם מוציא דבריו לבטלה וא"כ מתורץ קושי' התוס' דאי נימא דמתני' אתי כר"מ דאין אדם מד"ל א"כ מוכח ממתני' דטעמי דר"מ משום דאין מד"ל ומאי קמ"ל רב בעירוכין וא"ל דטעמי דמתני' ג"כ דגזרינן אם אמר קונם מלהנות אטו אם יאמר צאי מי"ל זה דוחק ואף אם נסבול דוחק זה מ"מ י"ל קושי' תוס' לשיטות רש"י שכתב במתני' דלהנות משמע ג"כ תשמיש רק דתשמיש כיון דמשעובד לה לא מצי מדיר אכ"ק מ"מ ניגזר אם אמר תשמישי עליך אטו אם יאסר הנאות תשמישך עלי דבכה"ג חל הנדר על תשמיש וע"כ צ"ל דלא שייך לגזור כן ח"כ ממילא גם גבי מזונות לא שייך לגזור הא אטו הא וע"כ לא קשה רק דנימא מתנא ר"מ היא ומשום נעשה כאומר משום דאין אדם מד"ל וזה לא רצה הש"ס לשנוי' דא"כ הוי קשה קושי' הש"ס במס' עירוכין מקמ"ל דהא מהאי דרב דיכולה אשה שתאמר וכו' נשמע טעמא דר"מ הוא משים דאמד"ל:

דף עג.

תוס' ד"ה אלא צריך לפרש מחמת כן מתכוין לקדש בביאה וקשה לי להראב"ד ריש ה"א שכתב דאין אדם עושה בעילתו ב"ז הוא רק מדרבנן א"כ איך נימא דשלא לעבור על, איסור דרבנן מתכוין לקדש בביאה הא אכתי עובר על איסר דרבנן דהא רב מנגיד אמאן דמקדש בביאה ומסיק המהרי"ק דעבר אד"ס ולא משום פריצות ומאי אולמי' האי איסר ד' מהאי רק דיש לחלוק דבהאי דקידש בביאה לא עבר רק פעם אחת אדרבנן אבל אי הוי עשה בעילתו בעילות זנות הוי עבר בכל ביאה וביאה איסר דרבנן:

דף עד:

ת"ר הלכה אצל חכם והתירה וכתב הג"א לעיל דף ע"ב ע"ב וז"ל ומכאן הוכחה הא דאמרינן בעל מיפר לא לאפקועי כח החכם דלעולם החכם עדיף ויוכל להתיר והקשה בספר ק"י דמאי ראיה מייתי מנדרים שנדרה קודם שנתקדשה לו דהנהו ודאי החכם יוכל להתיר כיון דאין הבעל יוכל להפר הבעל מפיר בקודמין ולכאורה הי' נראה דהוכחות המרדכי הוא דמס' גיטן דל"ה מקשה הש"ס לכי מינסבא מיפר לה בעל והנה המקשה דלא אסיק דאין הבעל מיפר בקודמין קשה למה הקשה על ר"ה דהוא אמורא טפי ה"ל להקשות על ברייתא דהכא דהלכה אצל חכם וכו' איך יוכל החכם להתיר אף שנדרה קודם שניסת הלא המקשה לא אסיק דאין הבעל מיפר בקודמין והך בברייתא איירי בנדרי עינוי נפש כדאי' בתוספתא פ"ז דכתובות הלכה אצל חכם וכו' באלו נדרים אמרו שלא לאכול בשר אלא דאכתי קשה המקשה דלא ידע דאין הבעל מ"ב למה לא הקשה על מס' נדרים פ"י משנה ד' וכן הבעל עד שלא תכנס לרשותו:

דף עה:

תוס' ד"ה לא כר"י וכו' א"כ אותם נכסים נפלו לה עד שלא ניסת ועיין במהרש"א שכתב דלכך לא כתבו תוס' דנפלו עד שלא נתארסה דא"כ הוי אתי' מתני' כרבותינו וזה אין סברא מדתמה הש"ס עלי' דרב ושמואל כמאן יעי"ש וכי נרא' דאכתי הוי מצי לומר דמתני' מיירי בנפלו לה עד שלא נתארסה דהנה י"ל על הא דאמר ר"י על החדשים אנו בושים והיינו נפלה לה משנשאה דמה ראו חכמים לומר אם מכרה מקחה בטל הלא תוס' כתבו לעיל ד"נ ד"ה הבעל דלמ"ד קנין פירות כקנין הגוף לא צריכא לתקנות אושא וא"כ מאי אמר על החדשים אנו בושים הלא מצד הדין מקחה בטל דהא הבעל אוכל פירות וק"פ כקנין ה"ד אמנם טעמי' דס"ל דקנין פלכה"ד ועיין ב"ב דף נ' אמנם קשה מאי הקשה הש"ס כמאן ס"ל ק"פ כקנין ה"ד ולכך מקחה בטל אף אם נפלה קידם שנתארסה ושוב נשאה דכיון דבעל אוכל פ פירות וק"פ כקה"ד אמנם ז"א דהא שמואל ג"כ סובר דק"פ לאו כק"ה ד' ועיין ב"ק דפ"ח ע"ב תוס' ד"ה הכי אמר שמואל עיי"ש וא"כ י"ל דמתני' דהכותב מיירי בנפלה עד שלא נתארסה ואתי' כהני תנאי דסברי קנין פירות כה"ד ולכך שפיר מקחה בטל אפילו נפלה קודם שנתארסה:

תוס' ד"ה לימא עיין מה שכתבתי בחבורי אהל דוד בדפי הס' דף ט"ז:

דף עט.

נפלה עבדים רשב"ג אומר לא תמכור וכתב הר"ן דהרמב"ם פסק כרשב"ג דכ"מ ששנה רשב"ג הלכה כמותו ועיין תיו"ט מס' עירובין פ"ח מ"ז דהרמב"ם ל"ל האי כללא ופסק בכמה דוכתי' דלא כרשב"ג וראיתי כאן כתב הת"י דלכך פסק כרשב"ג דמסתבר טעמי' דבסיפא מוקמי בגמרא דשדה שלא ד"ה לא תמכור ש"מ לת"ק נמי שייך סברה זה ומזה תמה אני על המ"ל פכ"ב מה"א שהקשה על הרמב"ם דלמה לא פסק כרשב"ג הא כ"ר ששנה וכו' ומאי קושי' הלא הרמב"ם בכמה דוכתא פסק דלא כרשב"ג וכהני אמוראי דלא סברי האי כללא רק היכא דמסתבר טעמי':

דף פב.

רש"י ד"ה אלא דלא תכא דא"ל תרי חומרא בכתובה שהרי היא מדברי סופרים וקשה נוקי כר"מ דס"ל מטלטלי משתעבדה לכתובה ור"מ ס"ל לעיל דנ"ו דכתובה דאורייתא:

דף פג.

תוס' ד"ה אין לי עסק וכו' והקשה ע"ז בס' מור דרור דהלא במס' כריתות דכ"ד מסיק הש"ס ש"ה כי סליק נפשי' מדו"ד ופירש"י דמיירי דאמר כל הלשונות ביחד ואמרי' כולה אדו"ד קיימי וה"ק לא אדון בדבר זה ולא אדבר עם שום אדם וכו' וא"כ מאי הקשו הא הך ברייתא דגיטן מיירי דאמר אין לי עסק לחוד ולכך מהני והנה הרא"ה והרן פירשו סוגי' דכריתות בדרך אחר אמנם אף לפי פירש רש"י נראה לתרץ דמהרשא כתב דהוצרך להביא הך דרבא משום דהך מילתא דבלשון טוב אפי' בבאה לו כבר לא פסיקא לכך מייתי מדרבא אי אפשי והיינו דאינה נזונות דבאה לו כבר ויוכל להסתלק וכו' עיו"ש וקש"ל למה מביא ראיה מדברי רבא שהוא אמורא ולמה לא מביא ראי' מברייתא דהאומר לחבירו דו"ד אין לי על שדה זו וכו' דלא מהני הואיל והוא לשון ברוע משמע דאם מסלק עצמו בלשון טוב מהני אף שכבר בא לידו וממילא הא דר"כ מיירי בלשון גרוע ואפ"ה יוכל לסלק וצ"ל דמברייתא אין הכרע דהא בברייתא נקט נמי ידי מסולקת דכאומר אי אפשי דמי ואי אפשי הוא באמת לשון טוב או אין עסק דהוא נמי לשון טוב ואף דמסיק הש"ס במסכת כריתות דהנך לשונות לא איירי דאמרן לחודייהו רק הנך לשונות קאי אהא דאמר דין ודברים משמע הא אם אמרם בפני עצמן מהני אף שכבר בא לידו ומיני' דר"כ מיירי בלשון גרוע מ"מ כיון דבברייתא לא נזכר בפירוש אי איירי שאמר כל הלשונות ביחד ואולי באמת מיירי הברייתא שאמרן אלו הלשונות כל אחד בפני עצמו וא"ל הא בברייתא שם איתא ב"כ א"א והרי א"א אמר ר"ל דמהני מ"מ סוף כל סוף הוי צריך להביא ראי' מר"ל דהוא אמוראי א"כ הביא בפשיטות מרבא ראיי' מרבא ובזה מתורץ קושי' תוס' הנ"ל דלא ניחא תוס' לתרץ דהאי דכריתות מיירי שאומר כל הלשונות ביחד דא"כ קשה קושי' מהרש"א דלמה מייתי הש"ס דברי רבא להורות שבלשון טוב יוכל לסלק אף שכבר בא לעולם הא מוכח מברייתא דקתני אין לי עסק בך דלא מהני ובברייתא דגיטין דאין לי עסק בך דהוא לשון טוב ועכצ"ל דברייתא דכריתות מיירי שאומר כל הלשונות ביחד וקאי אדו"ד א"כ מוכח דבלשון טוב מהני אף בדבר שלא בא בא בידו דאי לא מהני קשה אמאי לא נקט תמורת דו"ד לשון טוב וא"ל הא באמת נקט ידי מסולקת דהוא לשון טוב זה אינו דהא ידי מסולקת לא קאי רק על דין ודברים ולכן הוצרכו לתרוצם:

דף פו:

תוס' ד"ה ר"א עיין במהרש"א ש"א מה שהקשה ונראה דתוס' מסכת קידושין דף כ"ח ע"א כתבו דאין לגלגל רק בספק שיש לחוש קצת ובמסכת שבועות דף מ"ח ע"ב כתבו בשם ר"ת דבמלוה מחצה שכר אינו יוכל להשביע דכיון דלוקח שכר עמלו לא מורה התירא ואכ"ק הא דאמר ר"א משביע על פילחה ועיסתה הא פילחה ועיסתה הוא בכלל ה' מלאכות שאשה חייבת לעשות לבעלה כדאיתא לעיל דף נ"ט אלו מלאכות שאשה עושה לבעלה אופה ומבשלת ועושה בצמר וקשה איך משביע לר"א על פו"ע הלא לא שייך מורה התירא דהא מזונות תחת מ"י תקנו ואיך יוכל לגלגל וצ"ל דר"א לטעמי' דס"ל דמזונות דאורייתא ושפיר מורה התירא דמזונות בל"ה חייב ליתן לה ומ"י הוא רק דרבנן ושפיר יוכל לגלגל והא דלא כתבו תוס' דטעמי דת"ק משים דסובר מזונות דרבנן ולכך לא שייך גילנל דטפי ניחא לתוס' לומר משום דא"ל כי דייקות כולי האי כי היכא דלסברות ת"ק ככ"ע ועוד דע"כ צריך לבוא להאי סברא כי היכא דלא תקשה מהברייתא וא"כ מתורץ קושית מהרש"א דלכך לא ניחא להקשות ממתני' משום דהוי מצי לדחות דילמא טעמא דת"ק משום דסובר מזונות דרבנן לכך מקשה מהברייתא:

דף פז:

תוס' ד"ה דמיפרע ומיהו קשה לר"י דבריש כל הנשבעין וכו' וקשה לי לפי מ"ש המהרש"א בד"ה או דילמא דלא כתבו תוס' בפוגמת דלא ניחא לשקר ולגזול אבל לאמת דבריה נאמנות וא"כ התם בשבועות שפיר נאמן במגו דלא השכרתיך דבמגו כזאת אינו גוזל שהרי השתא נמי אמר פרעתיך:

דף פח.

מייתי לידי שבועה ד"ת והרי"ף כתב דליכא נפקותא הכא אלא לענין אם קדמה ותפסה דבדאורייתא נחתינן לנכסים והקשה הפ"י דבמאי עסקינן אי בקרקע לא שייך תפיסה ואי בדרבנן הא קיי"ל מטלטלי לא משתעבדי לכתובה ותירץ הק"י דהא משכחת תפיסה בקרקע כגון בעציץ נקוב דקי"ל דהוא כקרקע לכל מילי ע"כ ועיי' תה"ד סי' ש"ל דהקשה דלמה מוקי הש"ס בשבועות דף מ"ח בגרושה ולצדדין ולמה לא משני שתפסה ובכה"ג ל"א אין אדם מוריש שבועה ומתרץ כיון דאינו נגבית רק מקרקע ובקרקע לא שייך תפיסה ולדברי הק"י גם בקרקע שייך תפיסה לכן נראה דהא הטעם דאינו גובה כתובה מטלטלין משום דלא סמכה דעתיה משום דיוכל להבריחם וזה שייך גם בעציץ נקוב וכה"ג כתבו תוס' יבמות דף צ"ט ד"ה מני' לענין עבדים אף דהוקשו לקרקעות מ"מ לענין כתובה כמטלטלי:

דף צ.

תוס' ד"ה ל"ש דע"כ לא גבי ממשעבדי דמוקדם הוא והנה י"ל דר"ה ס"ל כר"ל במסכת ב"מ דף ע"ב דמוקי האי דמוקדמין פסולין לגבות מזמן שני ר"מ היא דקניס התירא משום איסורא ולחכמים כשרים באמת לגבות מזמן שני:

דף צא.

א"א הכי ה"א כגון שנשא וכו' והקשה המהרש"א א"ם לנקוט ב"ח ונראה דנקט כתובה להורת אגב דין אחר דר"פ סובר בקדושין די"ג ע"ב שעבודא ד"ת והנה רש"י כתב לעיל הואיל וחוב יוצא עליהן והוי כחלה משלהן שעשו מצוה פריעות ב"ח אביהן ולכך הוי כמותר דינר דלא מעיקר נחלה דאורייתא א"כ לכאורה י"ל דאם החוב רק מדרבנן לא תקנו בנין דיכרן דהרי מעקר נחלה דאורייתא דהרי מד"ת א"צ לפרוע חוב א אמנם יש מקום לומר כיון דתקנו רבנן לפרוע לא הוי כמעקר נחלה וא"כ אי הוי נקט חוב ה"א דר"פ לטעמא דס"ל שעבודא דאורייתא ולכך חשיב חוב מותר דינר דמקיים מצות פריעת ב"ח אביהם שהוא מד"ת אבל כתובה דהוא דרבנן ה"א דלא הוי כמותר דינד קמ"ל ר"פ דאפ"ה הוי במותר דינר אי משום דסובר כתובה דאורייתא או דאין לחלק:

תוס' ד"ה דזבנה ואין סברא לומר דאתי' כמ"ד אדם מקנה דשב"ל וקשה לי דטפי הוי להקשות דהא רמב"ח בעי בנדרים דע"ז קונם פירות על פלוני מהו בחלופיהן וכו' דא"א אוסר על חבירו דבר שלב"ל ועיין לעיל דף נ"ט ע"א ועיין נקודת הכסף סימן רל"ד ס"ק נ"ט:

דף צב:

תוס' ד"ה ופייסה והר"ן כתב משו"ה נקט ופייסה בזוזי דאי אגבה קרקע לא מצי יתמי למהדר דאמר להו כי היכא דמשתעבדא לאבוכן משתעבדא כמי לב"ח דאבונון מדר"נ וכתב בס' קדושת ישראל דמוכח כהר"ן דלקמן דף ק"י פריך רבא לרב"ח דליגבינהו ארעא וכר"נ ומאי קושי' הא מסקינן בפסחים דף ל' בטעמי' דר"נ מדר' נתן ודילמא רמב"ח לא ס"ל כר"נ ועיין תוס' קידושין דף ט"ו דפליגי תנאי בדר"נ אלא ודאי כדברי הר"ן וא"כ מוכח דרמב"ח ס"ל כר"נ ושפיר פריך הש"ס לקמן ותיתי לי שגם אני הקשתי זה אבל התירץ אינו מספיק דניהו דרב"ח ס"ל כר"נ מ"מ הא רמי ב"ח מוקי לקמן דף ק"י ביתמי היינו לחכמים דסוברים זה גובה וזה גובה ודילמא הני חכמים פליגי אדר"נ ע"כ כראה דהך תירץ דתוס' במס' קידושין סובר כהגהות אשרי בפ' שור שנגח די"ה והוא ג"כ במרדכי בס"פ המניח דשעבודא דר"כ הוא דוקא אם תחילה הלוה שמעון ללוי ואח"כ הלוה ראובן לשמעון אבל אם מתחילה הלוה ראובן לשמעון ואח"כ הלוה שמעון ללוי לא נשתעבד לוי לראובן עיי"ש ולפי"ז קשה למה נקט רב"ח ופייסה בזוזי וא"ל כמ"ש הר"ן דאי אגביא ארעא איכא למימר כי היכא דמשתעבד לכון וכו' ז"א דהא הב"ח ודאי חובו קודם למקחו של זה דאל"כ לא יוכל לטרוף כלל וכיון שהלואתו קודם לא שייך שעבודא דר"כ כלל שהרי מתחילה כשהלוה למוכר עדיין לא נשתעבד הלוקח למופר וע"כ צ"ל דסובר רב"ח כאביי בפסחים דף ל' דלמפרע הוא גובה וא"כ אף למאן דפליג על ר"כ מ"מ ביתומים שגבו קרקע בחובת אביהן שחוזר וגובה משום דלמפרע הוא גובה וא"כ שפיר פריך הש"ס לקמן דף ק"י על רב"ח והפוסקים דלא סברי כתג"א י"ל דס"ל כהרר נתנאל שם עיי"ש:

דף קב.

תוס' וא"ת למ"ד קצובין אמאי לא חשיב קצבה למזון אשה ובנות דהוי עד דתיבגרן והקשה הרא"ש דהא אף שהן קצובין למעלה עד דבגרן מ"מ אין קצובין למטה דילמא תינשאו קודם שיבגרו ולא מיחשבי קצובין ועיין בהרא"ש פ' מציאת אשה סימן י"ב ונראה דתוס' הוכיחו דזה מקרי קצוב דתוס' כתבו ד"ה והן נותנין לה דמי מזונות דאיצטרך דס"ד דלא פסקו רק כ"ז שלא נשאת וא"כ אכתי קשה דמא איצטרך דאיך ס"ד דלא פסק רק כ"ז שלא נישאת אכ"ק סיפא היא נזונת ממשעובדים הא לא קייץ דדילמא תנשא קודם כלות ה' שנים ולקוחת לא יזהרו וכמ"ש הרא"ש אע"כ דזה מחשיב קייץ הואיל והוא קייץ מלמעלה וא"ל דהאי היא נזונת ממשעובדים מיירי בשקנו מידו ולכך טורפת ממשעבדי אף דלא קצוב נראה דתוס' הקשו זה לרש"י בגיטן דנ"א בשקנו מידו דקנין עומד לכתיבה וכתב הש"ך סי' ס' ס"ק י' ד"ה ונראה בשם בעה"ת דדבר שאינו קצוב אינה מועיל הקנין דלא אלים קנין מכתיבה וכתיבה גופי' בדבר שאינה קצוב לא מהני לגבות ממשעבדי: בח"מ סי' ס' הובא בשם הרשב"א דמי שקיבל לזון חבירו כל זמן שצריך משמע והקשה הט"ז דהא מתני' בנשאת לאחר ואז הבעל חייב במזונתי' ואפ"ה תנן דהם נותנים לה דמי מזונת ומתרץ חכם צבי דשאני האי דרשב"א דלא קצוב זמן אמרינן כ"ז שצריך משמע משא"כ בקצוב לו זמן ע"ש שביאר טעמו ותיתי לי דקיימתי קושי' הט"ז וח"צ מדידי (ובאמת א"צ לכל זה דהרשב"א לטעמי' אזיל שכתב בחדושיו למס' גיטן דע"ד דשאני האי דריש הנושא אע"ג דלית לה תרי כרסי יכולה היא שתאמר לכל חד וחד זן אתה שאינה חפץ במזונת דאידך ע"ש):

יוצא מזה בקיבל לזון בת אשתו לזמן שאינה קצוב אז כ"ז שצריך ולא מיחשב קצוב והרי מזון אשה ובנות דא"צ לזון עזי שיבגרו מ"מ לא חשוב מזון בנות קצוב כ"ש בקבל לזון בת אשתו לעולם דלא מיחשב קצוב וא"כ קשה לי להפוסקים דסברי ד"ה שנים מקרי קצוב מה הקשה ש"ס על מ"ד לא ניתן ליכתוב מהא דאין כותבין אלא מדעת שניהם וכו' דילמא מיירי שקיבל עליו לזון בת אשתו לעולם וזה ניתן ליכתוב דרשי מפרש דלכך לא ניתן ליכתוב דשמא תטרוף ממשעבדי ובכה"ג ליכא למיחש כיון דאינו קצוב (כמר מזון בכות דניתן ליכתוב ולא טרפי ממשעבדי) ומ"ד לא ניתן ליכתוב מיירי שקיבל לזון ה' שבים דהוא קצוב שפיר יש לחוש שתטרף ממשעבדי ולכך לא ניתן ליכתוב ונראה דש"ס מקשה על רב אשי דאיהו סובר לא ניתן ליכתוב וס"ל מס' ב"מ דט"ו בא ניגזל לגבות פירות גובה מבני חרי הרי דניגזל אינה גובה הפירות ממשעבדי אף בשעה שגזל כבר הם הפירות קצובים אפ"ה אינה גובה ממשעבדי ש"מ דלא ס"ל מפני שאין קצובין וא"ל דס"ל דכתובן וקצובין בעי דבמס' גיטן מספקא להש"ס אי קצובין וכתובין בעי א"כ תפשט מר"א ולכך מוקי הש"ס בשטרי אירוסין ממש ובזה מיושב קושי' התוס' ד"ה רבה תימא לרבינא ולהנ"ל ניחא דרבינא אולי סובר כמ"ד מפני שאין קצובין והא דמספקא אי ניתן ליכתוב היינו שיקבל לזון ה' שנים דהוא קצוב שפיר בעי אי נותן ליכתוב דחיישינן שמא תטרוף ממשעבדי והא דדיקינן הא מדעת שניהם כותבין יש לאוקמי' שקיבל לזון בת אשתו לעולם דלא קייץ וליכא למיחש שתטרף ממשעבדי וק"ל:

הרמב"ם פסק דאין אדם יוכל לחייב עצמו בדבר שאינו קצוב אפי' בקנין או בשטר זולת שטר פסיקתא אגב חיבת נשואין גמר ומקני ונראה להוכיח דבגיטן ד"נ בעי הש"ס אי ר"ח קצובין וכתובין בעי והקשו מהר"ם מלובלין ומר"ם שיף דלמה כא מספקא להש"ס גם על ר"ל אי כתובין וקציבין בעי ומה גם שר"ח היה קודם לר"ל והנה להרמב"ם הנ"ל ניחא דליכא נ"מ דדבר שאינה קצוב אף אי כתוב אין יוכל לחייב עצמו כלל אפי' לגבות מב"ח וק"ו ממשעבדי וא"ל דאכתי נ"מ כגון שקיבל לזון בעת נישואין לזון בת אשתו ה' שנים דחשיב להרמב"ם דבר שאינו קצוב ובשעת נישואין מודה הרמב"ם דיוכל לחייב עצמו דש"ק ואיכא נ"מ די"ל דסוגי' קאי למה דמסיק הש"ס ר"פ הנושא דלא ניתן ליכתוב וכתב הר"ן דאפי' אם כתב בשטר לא טרפי ממשעבדי זולת אם קנו מידו ובקנין דאלים מכתיבה משנה מפורשת היא נזונת מנכסי משעובדים [ואף שהרמב"ם פכ"ג מה"א כתב אבל שלא בשעת הקידושין עד שיכתוב השטר כבר כתב הש"ך דתלמוד טועה כתב זה] אמנם א"א מ"ו הרב מהו' מנדל זצ"ל ה"ה השיב דאכתי איכא לאשכוחי כ"מ כמו דאי' ח"מ סימן ס"א סעיף ז' שמעון שכתב עליו לראובן ב"א בניסן שנתחייב לו בכל סך ממון עד אלף זהובים שיודה שמעון וכו' ופסק שם דראובן גובה מזמן השטר וא"כ איכא נ"מ שכתב בשטר שנתחייב לו בכל סך ממין עד אלף זהובים והוא דבר שאינה קצוב למטה אמנם כבר כתבתי כיון דהוא קצוב למעלה יש סברה לומר דחשיב קצובין. והג"ת כתב ראי' לרמב"ם מר"פ הנושא דלמה מוקי בשטרי פסיקתא נוקי כמו ר"י דמוקי בדאמר חייב אני מנה בשטר ה"נ לר"ל באופן המספיק כגון באומר אתם עדי אלא דהתרצן לא בעי לתרץ כן משום דידע האמת דאכתי קשה הא אין יוכל לחייב בדבר שאינה קצוב לכן מתרץ בשטרי פסיקתא דמהני אגב חיבת נשואין והש"ך סי' ס' הקשה בשלומא ר"י דמוקי בחייב אני מנה בשטר קמ"ל לאפוקי מר"ל משא"כ אי נוקי באומר אתם עדי א"כ מאי קמ"ל מתני ונראה לתרץ דהנה רש"י ר"פ הנושא מפרש דברי ש"ס מאי לאו דאמר חייב אני מנה בשטר וכתב רש"י דאי בשטר חתום או בקנין מאי למימרא וקשה דאף בשטר איצטרך משום סיפא דהיא נזונת ממושעבדים דלא נימא כמ"ד דדבר שאינה קצוב לא טרפי ממשעבדי אמנם זה טעית דרשי ס"ל מזונת ה' שנים חשיב קצובין אמנם הרמב"ם דפסק ד"ה שנים חשיב דבר שאינה קצוב א"כ קשה למה לא מוקי בשטר חתום וקמ"ל לאפוקי ממ"ד שאינה קצובין או נוקי בקנין וקמ"ל כמ"ש המהרש"א דלא חיישינן לצררי א"ו כמ"ש הג"ת דהוצרך לתרץ בשטרי פסיקתא דזולת זה לא יוכל לחייב עצמו להיות שהוא דבר שאינה קצוב ובזה מיושב דברי הרשב"א פ' הנזקין על הא דמוקי הש"ס בשקנו מידו והקשה דלמה לא מוקי דכתב ותמה הפ"י דהא לא ניתן ליכתוב ונראה דמהרש"א הקשה ר"פ הנושא על הא דכתבו תוס' דאי בקנו מידו או בשטר חתום מאי למימרא הא בנזיקן באמת מוקי הש"ס בשקנו מידו וקשה מאי למימרא ומתרץ דקמ"ל דלא חיישינן צררי אתפס כמו בבנות ע"ש באורך וא"כ שפיר הקשה הרשב"א דהא אף למה דמשני הש"ס בשקנו מידו עכצ"ל כמ"ש מהרש"א דקמ"ל דלא נימא חיישינן לצררי ורשב"א לטעמי' אזיל דס"ל אפי' בלא קנין איכא למיחש לצררי וגבי ממון אשה ובנות כתב הרשב"א לא שייך צררי ובזה מיושב ב"ם דכ"מ מוכיח שיטת הרמב"ם מדמוקי דוקא בגרושה ואהדרה ולמה לא מוקי בילדה ע"ש והקשה הפ"י דש"ס רצה לאוקמי' דומי' דבת אשתו וזה ע"כ מיירי בשעת נשואין וכדמוקי ב"פ הנושא ולהנ"ל ניחא כיון דהשתא מסיק דקמ"ל דלא חיישינן לצררי וא"כ נוקי שקנו מני' בילדה וקמ"ל דלא חיישינן לצררי ולא נוקי באמת אפי' בב"א ובשקנו מידו א"ו דזולת נשואין א"י לחייב בדבר שאינה קצוב וק"ל:

תוכן העניינים

אהל דוד מסכתות שונות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה