אהל דוד מסכתות שונות· רבי דוד דייטש
כתובות · דף ל.
תוס' ד"ה איכא בנייהו וקשה וכו' ולר"מ וכו' ונראה דלכאורה יש נ"מ בין ראוי' להוי' או ראוי' לקיימה כגון אחד שנשא בתולה וכאשר הערה בה ראתה דם מחמת תשמיש באופן שהרגישה שבא מן המקור ושלא היתה דם בתולים וגירשה ושוב ראתה כן בבעל שני וכן בבעל ג' ועדיין בתולה היא וכן מצינו בירושלמי הערה בה עשרה ב"א ועדיין בתולה כולם בסקילה ושגירשה בעל ג' אסורה לכל העולם ושוב אם א' אנס אותה דאינה ראוי' לקיימה ויש בה הו' אמנם הא דרואה מחמת תשמיש דאסורה היא משום שמא נקבע הוסת בשעת תשמיש והלא ווסתות דרבנן והנה ר"מ סובר מסכת נדה דף ט"ו דווסתות דאורייתא איכא כ"מ כהנ"ל אמנם מ"ו בנב"י כתב דוסת הניקבע ע"י מעשה לכ"ע מדרבנן:
גם קשה לי על ח"מ אה"ע סי' קי"ט כ"ב שם שכתב ואם הוא א"ד כגון סוטה ורואה דם מ"ת ולכאורה הא רואה דם מ"ת היא אסורה שמא ניקבע ווסת בשעת תשמיש והלא ווסת דרבנן ואי דאם תראה אז תהית אסור תורה ויוכל להיות איסר תורה א"כ בשבוי' יוכל להיות איסר תורה אמנם מ"מ יש לחלק דשם בשבוי' אוקמי' אחזקה חזקת כשרות שלא כבעלה אבל כאן יש לחוש כמ"ש מ"ו בנב"י סי' נ"ה דמדמה לשמא מת לא חיישינן וכו':