אהל דוד מסכתות שונות· רבי דוד דייטש
כתובות · דף יט.
קיימו שטרייכו הקשה הפ"י למאן דמוקי במודה בשטר שכתבו וכו' דאינו נאמן רק במיגו דמזוייף א"כ להימנו במיגו דפרוע ואי במיגו בשנים לא אמרינן שאין א' יודע מה בלב חבירו הלא הכי סגי בקיום ע"א כמ"ש הש"ך סימן ע"ה ולפי מ"ש הש"ך בכללי מיגו בשם ס' הכריתות וז"ל מיגו דאי בעי שתקו מהימנא אפי' גבי תרי עדים אע"ג דקשה לומר דשנים יסכימו לדבר אחד אפ"ה גבי שתיקה איכא למימר לדבר אחד יסכימו ובזה מיושב גם קושי' הש"ך שם שוב מצאתי זה בתומים גם לפמ"ש הטור ח"מ סימן פ"ח דהיכא דיש ללוה קרקעות ליכא שבועת התורה יש לאוקמי שיש ללוה קרקעות וכיון דליכא שבועות התורא לא דנין בו מתוך שיל"מ אמנם יש לפקפק על זה גם כראה ואקדים הקדמה בענין נסכא דר"א אם אחד מעיד שחטף רק שאמר שהו של חוטף והנחטף אמר לא כי בראה דנאמין החוטף כדאי מס' ב"ב דף ל"ג ודל"ד הכא לסיוע קאתי וא"כ מתורץ קושי' הפ"י אפי' לשיטות רש"י שמפרש דהלוה מודה רק שטוען פרוע מ"מ אם אחד מהעדים טוען פרוע הוא נאמן הלוה אף דעד אחד מקיים השטר מ"מ כיון דעד השני לסיוע קאתי נאמן הלוה ומהימנא העדים במיגו דכל אחד יאומן המיגו דאמר פרוע כמו הלוה: שם אמר רב האומר שטר אמנה וכו' בח"מ סימן מ"ז בש"ך סי"ק ד' ובתשובת שבות יעקב סי' קנ"ד תירץ קושית הש"ך דסוגי' דכתובות דאי"רי לענין אמנה ובאמנה אפי' שאין בו נאמות א"י לטעון השבע לי שאינו אמנה אבל לענין פרוע שפיר יש לחלק בין שכתוב בו נאמנת או לא ולכאורה קשה דא"כ אף באמנה יאומן במיגו דאי בעי טעין פרוע וכמו שהקשה תוס' דיאומן במיגו דאי בעי מחול שוב ראיתי שהרגיש בזה בס' באר יעקב ומה שתירץ דאיירי בתוך זמנו קשה הלא אביי היא דמתרץ ואביי סובר ריש ב"ב דאדם פת"ז ונראה דבל"ה מקשים על תוס' שהקשה דיהיה נאמן במיגו דאי בעי מחול הלא היכא דמשים עצמו רשע לא מהימן במיגו והכי משים עצמו רשע דעבר על לאו דאל תשכן באהלך עיי' בפ"י ונראה דכה"ג כתב דאף דלא אמרינן מיגו תרי היינו היכא שיהי' להם לטעון כבר לשבער אבל במה שיש להם גם עכשיו לעשות אמרינן מיגו אף בשניים וא"כ ה"ה י"ל אף דלא אמרינן מיגו היכא דמשים עצמו רשע דוקא בדבר שהיה לו לומר כבר אבל דבר שיוכל גם עתה לעשות אמרינן אף במקום שמשים עצמו רשע ויש קצת ראי' מדברי רשב"א בחדושיו מסכת גיטין דף נ"ד ד"ה לענין כתב שם דאילו היה ביד סיפר היה בידו לגרור אזכרות ולחזור וליכתוב שלא לשמן הרי דנאמן דאי בעי משוי' נפשי' רשע וכ"מ מפי' רש"י שם הואיל בידו לפגלן וכן משמע מדברי הר"ן פ' האומר שהקשה להימנא כי אמר כשבית מיגו דאי בעי אמר קדשתי בביאה הפסול לה וכתב השה"מ פח"י ה' אסורי ביאה ה' כ"ד ד"ה ובמאי דמגו דבידו אלים טפי ומהני אפי' היכא שמשים עצמו רשע וכמ"ש הר"ן דמיגו דבידו אלים טפי ומהני אפי' במקום חזקה עיי"ש וא"כ שפיר הקשו תוס' להימן במיגו דאי בעי מחיל אף כשאומר אמנה משים עצמו רשע וא"כ ניחא דברי שבות יעקב כיון דכבר אמר אמרה שוב לא מהימן במיגו דפרוע כיון דאין עתה בידו לא אמרינן מיגו במקום דמשים עצמו רשע כמו דאמרינן לעיל דף י"ח ע"ב לפי מה דאסיק דרב"ח ארישא קאי דאין נאמנים אנוסים היינו מחמת ממון אפי' היכא דאין כתב ידן ימ"א ואף דיש להם מיגו דאי בעי שתקו אע"כ דסובר דלא אמרינן מיגו במקום דמשים עצמו רשע ובזה ניחא מה שמקשים על תוס' שהקשו דלהימן במיגו דאי בעי מחיל ה חזקה מה שביד אדם הוא שלו ועיי' ש"ך סימן מ"ו ס"ק ו' ועיי' תשובת הרשב"א סי' אלף מ"ז שכתב ג"כ ולפי מת שהבאתי בשם הר"ן ניחא די"ל אף דלא אמרינן מיגו במקום חזקה מ"מ היכא דהוא בידו אלים טפי אפ' במקום חזקה וגם בלא"ה ניחא כיון דמיגו במקום חזקה הוא בעי' דלא איפשטא והוה הש"ס למיפשט מהאי דרב (אם לא ניחא לש"ס למיפשט מדברי אמורא) וניחא בזה דעת הש"ע סי' מ"ז שכתב דוקא היכא דאיתחזק עיי' בש"ך סי"ק ו' אבל לא איתחזק השטר נאמן במיגו דאי בעי מחיל אף דחזקה כל מה שבידו הוא שלו מ"מ כיון דהוא בעי' דלא איפשטא הוא קולא לנתבע: והנה בש"ע סי' מ"ז הביא דעת בעה"ת דהאי דאומר שטר אמנה א"כ דוקא בשטר שיש בו נאמנות וש"ך חולק ובס' או"ת רצה להוכיח דלא כש"ך מהא דאי' מצא ג"כ וכו' ושוברים לא יחזיר וכו' הא אמר תני נותנין וניחש דלמא חב לאחרים וע"כ כדעת בעה"ת דבאין בו נאמנות נאמן לומר פרוע אף דחב לאחרים וא"כ אף בלא שובר נאמן לומר פרוע עיי"ש וא"כ לדבריו אם השטר הוא בתוך הזמן אף אם אמר תנו אין נותנין וזה לא מצינו אבל בעיקר קושייתו כבר הירגש סמ"ע וש"ך סי' ס"ה סי"ק מ"ח כתב כיון דיש שובר כשר לא חששו רק היכא דאיכא ודאי פסידא דב"ח והש"ך סי"ק מ"ט כתב דאי בעי המלוה קרע לשטרי':
תוס' ד"ה וכגון וכו' כראה דמהרש"א כתב במסכת ב"מ דף י"ג דאביי דאמר עדים בתחומין זכין הוכיח מדקתני מצא ב"כ ושוברים וכו' שמא כמלך ואי לאו דעדים בחתומין זכין לכתחילה היכא כתבינן דשמא כתב בניסן וכו' שייך כמי בשובר עיי"ש ועיין מה שכתבתי במסכת ר"ה דף ב' וא"כ ע"כ אביי לא ס"ל כשמואל דמוכר שטר לחבירו ומחלו מחול דא"כ ליתא לחששא שמא כתב בניסן וכו' וכמו שפי' רש"י במסכת ב"מ דף כ' ד"ה ש"מ מדלא חיישינן להכי דאי כמי הכי היה זכה בשובר וביותר לפמ"ש הנ"י הביאו הש"ך סימן ס"ו ס"ק ל"ה דכיון דנותנת שובר אין לך מחילה גדולה הרי דאביי לא ס"ל כשמואל ואולי סובר אביי כמ"ד בירושלמי פ"ק מסכת גיטין הביאו הש"ך סי"ק ד' דמוחל השטר לא מחיל עד דמכר לי' שטרא והרי אביי הוא דמוקי כגון שחב לאחרים והרי הך אוקימתא מיירי שהוחזק בב"ד ואולי מיירי שעדיין ביד ב"ד ועיין ש"ך סי"ק ה' ואותיות אינה נקנות רק בכתיבה ומסירה כדאי' בסי' ס"ו ס"א: