אהל דוד מסכתות שונות· רבי דוד דייטש
כתובות · דף יב:
תוס' ד"ה אלא עיי' בפ"י שכתב דלר"י דסובר כנסה בח"ב ונמצאת בעולה יש לה כתובה מנה לא קשה מדר"ג דהוי כ"נ ידענו ו"כ לא ידענו דמחויב שבועה ואין יוכל לישבע משלם ואע"ג דמאותו מנה לא היה יוכל ליפטר עצמו מ"מ הא קי"ל לא תהא הודאות פיו גדולה מהודאות עדים מדר"ח קמייתא ע"ש וקשה לי הלא ר"י פליג אדר"ח קמייתא בירושלמי וירושלמי זה הביאו תוס' מסכת שבועות דף מ"ו ד"ה בטוענו משום דפריך מה להנך שכן אין בתורת הזמה וגם קשה לי מדברי תוס' וירושלמי הנ"ל על לח"מ בפ' טוען ונטען פ"ד ה' י' ולדברי תוס' הוצרך רמב"ם לתלות בהוראות גאונים דאף אם טענו חיטן ול"ב מ"מ ה"א דהודאות עדים פטור כר"י בירושלמי משום דפריך תורת הזמה אמנם קשה לי על תוס' מסכת שבועות שכתבו דר"י פריך תורת הזמה הלא ר"ח ותנא דאבוה דר' אפוריקי לא חיישי להך פירכא שאינו בת"ה דאבוה דר' אפוריקי יליף מקרא ולא פריך פירכא דא"כ ל"ל קרא למענו טוענו חיטן ול"ב תיפק כיון דפטור הוא כופר הכל ותירץ דמהכא יליף הואיל דפטרי קרא משבועה ש"מ דפטור מדמי שעורים אבל ר"י סובר כיון דמצד הסברא פטור מדמי שעורים ל"צ קרא דפטור משבועה. וניחא כר' יוחנן ומוקי קרא כי הוא זה למעוטי טענו חיטן ושעורים והודה בא"מ דפטור משבועה ור"ח קמייתא סובר כמ"ד טענו חיטן ושעורים ולבא"מ דחייב דפלוגתא דתנאי היא אדמון וחכמים וא"כ הא דסובר ר"י בירושלמי הודאות עדים פטור משבועה קאי להך לישנא דאמרינן משמי' דר"י במסכת שבועות דף מ' דטענו חיטם ושעורים ולב"מ דחייב ממילא מוקי קרא כי הוא זה למעט הודאות עדים ובזה ניחא דברי פ"י הנ"ל דסוג' דכתובות קאי להך לישנא דאמרינן משמי' דר"י דטענו חיטן ושעורים ולב"מ דפטור ומוקי קרא כי הוא זה על טענו חיטם ושעורים וכו' והודאות עדים סובר דחייב: שם ברי ושמא ברי עדיף הקשה בס' הפלאה להך תירץ בתרא של תוס' משמע דאפי' בשמא טוב אמרי ר"ה ור"י ברי עדיף הא מוכח בשבועות דנאנסו דאורייתא אע"ג דהוה ברי ושמא ולמה יצטרך לישבע וכא עדיף חזקת פקדון אחזקת ממון ע"ש והיינו לשיטת הש"ך, ח"מ סימן ע"ב ולי כראה כמ"ש נימוקי יוסף בשמעתן דשאלה ושכורה וז"ל ולא דמי לשבועות שומרים ושביעות שותפין שתיקנו שבועה אע"ג דטענו שמא משום דמורה היתרא אנפשייהו וגבי שומרין זימנן דפשע ואמר בדממי דאונס הוא ושותפין מ"ה תורא מדישא קאכיל משום הכי רמי רחמנא שבועה עלייהו אמנם קשה לי דאי נימא דאפי' בשמא טובה ג"כ אמרינן ברי ושונא ב"ע קשה מתני' שילהי ב"ק המוכר כליו וספריו ביד אחר ישבע כמה הוציא ויטול ואמאי צריך לישבע הלא איהי טוען ברי ואידך א"י כמה הוציא ונראה דהא דאמר הש"ס דר"י אמר שמואל דר"ג היא כוונה דהוה ליה לומר הלכה כר"ג ומשני הש"ס דאי הוה אמר הלכה כר"ג ה"א דוקא בהאי הלכה כר"ג משום דאיכא מיגו אבל לפום קושטא דמילתא פליגי ר"ג ור"י בהא אי ברי ושמא ברי עדיף וכמו זה כתב מהרש"א במסכת שבת דף ח' בשם הליכות ועיין תוס' עירובין דף ק"ד ע"ב וא"כ ר"ה ור"י מוקי מתני' דמכיר ספריו וכליו כר"י ואינהו דאמרי כר"ג ובזה מיושב דברי תוס' מסכת שבועות דף מ"ז ע"ב ד"ה אא"ב שכתבו דמוקי כרב ושמואל והקשה מהר"ם ברבי דכיון דהך ברייתא שבועות ד' ההי' בין שניהם ולא בין היורשים סובר מנה בידך והלא אומר א"י פטור היאך פליג ר"ה ור"י על הך תנא וניהי דר"ש בן טרפון מוקי הך קרא ששבועה תלה על שניהם מ"מ בהאי דינא דברי ושמא לא ברי עדיף לא אשכחן תכא כוותיה ולהנ"ל ניחא דבאמת סברי ר"ה דטעמא דר"ג משום דברי ושמא ב"ע ולא סברי הנך שנויי' משום מיגו וכקושי' תוס' וגם משום חזקה דאולי סברי כרבא בסוגי' דמומין שם דף ע"ה דכאן נמצא כ"ה ולא סברי כתירץ תוס' שם ד"ה רישא ולא ס"ל כתירץ תוס' דאיירי שיוכל להיות שנאנסה תחת בעלה ועיי' בהר"ן שם ועיי' בחדושי מהר"ם ברבי בסוגי' דמומין כתב שם הוא בעצמו כן דאל"כ איך פליג ר"ה ור"י על ר' יושוע דסובר דהוא נאמן וליכא תנא דמסייע ליה דהא טעמי דר"ג משום חזקה א"ו דר"ג ור"י פליגי בזה אי ברי ושמא ברי עדיף ובזה מיושב מה שהקשה ח"צ סימן קמ"ג על הש"ך: