אהל דוד מסכתות שונות· רבי דוד דייטש
חולין · דף פט:
תוס' ד"ה איסר וא"ת ולימא קסבר יש בגידן בנ"ט רק קסבר אין אחע"א ונראה דהסוגי' ואף כאן א"א לאסור האי דנבלה בשחוטה דהוא מבש"מ ולכך אמר כיון שנתן טעם וכו' ואז שפיר אוסר האי דשחוטה שקבלה טעם מנבלה והוי שפיר מב"מ דבתר הנאסר אזלינן והנה לדברי הרי"ף בפג"ה שכתב הא דאמר רב בפסחים דף ע"ו בשר שחוטה שצלאו עם בשר נבלה אסור דריחא מילתא הוא שייכא באידך דרב דסובר מב"מ במשהו ע"ש ש"מ דס"ל לרב דנבלה בשחוטה הוא מב"מ אמכם אף להנך דחולקין על הרי"ף ג"כ אמרתי לתרץ די"ל דהרשב"ם ור"ת סברי כדעת תוס' חולין דף צ"ט ד"ה שאני ציר דגבי איסר דרבנן מודה ר"י דמב"מ בטל והשתא ע"כ מוכח דרב סובר דנבלה בשחוטה הוי מב"מ דאם הוא מבש"מ איך יוכל לומר דאותה חתיכה שקבלה טעם מנבלה תאסור את האחרות דהרי היא גופי' אסורה רק מדרבנן שהרי לא קבלה רק טעם ומסתמא יש בחתיכה רוב נגד הטעם (מדקאמר כיון שנתן טעם הל"ל שאין בחתיכה רוב נגד הטעם) ומד"ת חד בתרי בטל והרי באיסר דרבנן מודה ר"י דמב"מ בטל וא"ל דאותה חתיכה אסור מד"ת דטעם כעיקר דאורייתא ז"א דהמרדכי כתב הביאו הש"ך בנ"ה בקונטרס אחרון דנבלה ובשר שחוטה טעמם שוה וא"כ לא שייך לומר טכ"ע שהרי לא נרגיש הטעם וכן העלה הש"ך בסי' צ"ח דלענין טכ"ע אזלינן בתר טעמא ואף להרמ"א דפסק דאזלינן בתר שמא היינו משום דפסק כרבא דבתר שמא אזלינן והרי כאן הקשה ר"ס לאביי ואביי סובר בע"ז דבתר טעמא אזלינן וע"כ צ"ל דרב סובר דגם לענין זה הוי נבלה בשחוטה מב"מ א"כ שפיר נאסרה אותה חתיכה מד"ת אף דלא קבלה רק טעם מ"מ לא שייך לומר מד"ת חד בתרי בטל דהרי רחמנא גלי מלקח מדם הפר ודם השעיר דמב"מ לא אמרינן חד בתרי בטל:
גם י"ל דע"כ לא ס"ל לרב דנבלה בשחוטה הוי מבש"מ דהא הטעם הוי משום דבתר מבטל אזלינן וא"א לשחוטה שתעשה נבלה והרי רב כללא כייל כל איסורין מב"מ לא בטיל ואם תאמר שרב סובר בתר מבטל אזלינן א"כ לא שייך מב"מ כ"א ביין כסך או חמץ בפסח אבל בשאר איסורין א"א למבטל להיות כבטל (וצ"ל דגם בבשר בחלב דסובר רב חתיכה עצמו בעשה נבלה וק"ל ועיין לעיל בספר זה חדושי ב"ק דף ד' ובע"ז דף ל"ט:
שייך לזה הענין בי"ד סימן ק"א הביא רמ"א בשם או"ה דחתיכה הראוי' להתכבד אינה אוסרת רק במינה וכתבו מנ"ל הא ונראה להביא ראי' דמסכת זבחים דף ע"ט איתא חרסן של זב וזבה וכו' מאן שמעית לי' דסובר מב"מ ל"ב ר"י ורמינהו פשתן שטוואתו נדה מסיטו טהור וכו' וקשה לי מנ"ל דהאי דחרסין של זו"ז אתי' כר"י הא שמעינן לרבי ולחכמים ג"כ לקמן דף קיח דסברי מב"מ ל"ב לכן היה כראה להא"ו דסוגי' דזבחים פליגי אסוגי' דחולין והא דאיתא במסכת חולין בסוגי' דט"ח כיון שנ"ט אוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינו מיירי בבשר עוף דאסור מדרבנן ובאיסר דרבנן מודה ר"י דמב"מ בטל ואעפ"כ אוסרת כל החתיכות דמיירי שהוא חתיכה הראוי' להתכבד ולכן כולן אוסרת והא דנקט מפני שהן מינה היינו משום דחתיכה הראוי' להתכבד אינה אוסרת רק במינה וכדעת או"ה וחכמים דפליגי משום דסברי אפשר לסוחטו מותר וחתיכה עצמה חזרה להיות מותרות ואין כאן איסור רק הטיפה והטיפה אינה ראוי' להתכבד ובזה מיושב קושית תוס' ד"ה דאמר רבא וא"ת ואמאי לא פריך ור"י גופי' וגם הוי למימר הלכה כר"י ולהנ"ל ניחא דעל הברייתא ועל ר"י גופא ה"א דטעמי' דר"י משום דחתיכה ראוי' להתכבד אבל על רב קשה למה לא אמר הלכה כר"י וע"כ דרב בא להורת דאפי' כשאינה ראוי' להתכבד ומטעם מב"מ ולכך שפיר מקשה הש"ס ונימא סלק את מינו וכו':