אור ברסלב

אהל דוד מסכתות שונות· רבי דוד דייטש

חגיגה · דף ב:

דף ב.

תוס' ד"ה כופין וכו' ואע"ג דהמשחרר עבדו עובר בעשה וכו' ותירצו דהואיל והוא מצוה רבה פ"ו ושמעתי להקשות א"כ מאי הקשה ש"ס במסכת ב"ב דף י"ג על מ"ד גוד מהאי דכופין רבו מפני תיקן עולם ומאי קושי' דילמא אף בכל דוכתי אמרינן גוד מ"מ הכא אי לאו מפני תיקן עולם דהוא מצוה רבה לא היה העבד יוכל לומר גוד כיון דהמשחרר עבדו עובר בעשה ונראה דידוע דאפי' תנא אין רשאי לחלוק על ב"ש וב"ה דהם תנאים קדמונים (יעיי' תוס' ריש ביצה דהקשו וכי ר"י כב"ש ומכ"ש נגד ב"ש וב"ה) וא"כ שפיר מקשה ש"ס דהרי ר' ישמעאל סובר במסכת גיטין דף ל"ח לעולם בהם תעבודו הוא רשות וא"כ ר' ישמעאל ע"כ לא סובר גוד דא"כ קשה מב"ש וב"ה דהא דוקא מפני תיקן עולם הוא דכופין את רבו לשחרר הא לאו הכי לא היינו כופין רבו ואמאי לימא העבד גוד ולר' ישמאל ליכא איסור אם משחרר עבדו ור"ע לא מצינו דפליג בזה על ר' ישמעאל וא"כ קשה מר' ישמעאל שהוא תכא על רב יהודה דהוא אמורא דאית לי' גוד או אגד, ובזה ישבתי ג"כ מה שהקשה זקני הרב מ' מרדכי דייטש זלה"ה על הרמב"ם דפסק דנשים אינן מצוות לטמאות קרוביהם וכתב הרמב"ן דכי כתב בני אהרן ולא בנות אהרן אכולה ענינא כתיב גם על לה יטמא ה"כ מאי הקשה ש"ס במסכת יבמות דף פ"ה והרי טומאה דלאו שאינה שוה בכל וטעמא דכתב בני אהרן וכו' ומאי קושי' הלא איצטרך בני אהרן למפוטי נשים שאין חייבות לטמאות לקרוביהם וטומאת קרובים הוא שוה בכל הן לכהנים ולישראלים ולתנ"ל ניחא דקושי' הש"ס הוא לר' ישמעאל דסובר במסכת סוטה דף ג' דלה יטמא הוא רשות והנה הראב"ד הקשה על הרמב"ם דפסק דנשים אין מצוות לטמא לקרובים והקשה הראב"ד מהא דאשתו ארוסה וכו' ולא מטמאות לו וגם בס' טורי אבן הקשה מהאי דסיכה דף כ"ה טמאי מת מצוה היו והיינו טומאת קרובים ולפי מה שנתן הרמב"ן הטעם משום דכל שישנו בבל יטמא איתא בלה יטמא דהיינו טומאת קרובים והני נשי דליתנהו בבל יטמא דכתיב בני אהרן ולא בנות אהרן אינם בלה יטמא א"כ ישראלים לא שייכי במצות זו כן הקשה טורי אבן בחדושיו למסכת ר"ה דף ט"ז ולי נראה כיון דהאי דלא יטמא והאי כי אם לשארו כתיבי בתרי קראי לא הוה הקישא רק סמוכין וכמ"ש תוס' יבמות דף ה' ד"ה לא א"כ יש לאוקמי' הך ברייתא כר' יהודה דלא דריש סמוכין ממילא גם נשים וישראלים מצוות לטמאות לקרובים אבל אליבא דהילכתא דדרשינן סמוכין ממילא דרשינן ג"כ כל שישנו בבל יטמא ישנו בלה יטמא וגם ר' יצחק דאמר טמאי מת מצות היו איהו סובר כר"י דלא דריש סמוכין. והנה תוס' ריש סוטה הקשו לר' ישמעאל דסובר דלעולם בהם תעבודו ולה יומא וקינא לה המה רשות א"כ חסרו ב' מצות מתרי"ג מצות ותירץ הגאון מ' דוד אופנהיים זלה"ה דר' ישמעאל לטעמי' אזיל דסובר במסכת מנחות גבי ציצת דארבעתן ארבע מצות א"כ מעייל איהו הנך ג' מצות של ציצת ועיי' רמב"ן ספר עצות ולדידי קשה הא ר"י אמר שמואל במסכת מנחות דף ל"ב אמר דהלכה כר' ישמעאל ובמסכת גיטין דף ל"ח אמר שמואל כל המשחרר עבדו עובר בעשה וא"כ טפי ב' מצות:

והנה במסכת ב"ב דף י"ג שם תוס' ד"ה כופין הקשו דימכור עצמו בעבד עברי למ"ד מוכר עצמו רבו מוסר לו שפחה כנענית ולמ"ד נמי אפי' אין לו אשה ובנים רבו מוסר לו שפחה כנענית ולכאורה יפלא מנ"ל להקשות דילמא מ"ד מוכר עצמו רבו מוסר לו שפחה כנענית סובר כמ"ד אם אין לו אשה ובנים אין רבו מוסר לו שפחה כנענית ונראה דכוונת תוס' להקשות סוגי' דקידושין דף ס"ט להאי תירץ שכתבו תוס' שם ד"ה אלא דאי הוה מקשי' לי' הכי הוה ליה לשנוי זיל ומכור עצמך וכר"א דאמר זה וזה רבו מוסר לו שפחה כנענית א"כ קשה איך נוכל לקיים שניהם יחדיו דמוכר עצמו וגם אם אין לה אשם ובנים רבו מוסר לו שפחה כנענית א"כ קשה מהאי דב"ש וב"ה מי שחציו עבד וכו' דכופין רבו (ועובר על עשה) הלא יוכל למכור עצמו בעבד עברי והלא אינה רשאים לחלוק על ב"ש וב"ה:

עוד הקשו תוס' לית' עשה דפרו ורבו וידחה ל"ת דלא יהיה קדש ותירצו כיון דאפשר ע"י כפיי' יוכל לקיים שניהם משמע דאם אי אפשר ע"י כפי' כגון שמת רבו ונפל לבנו קטן ואף דאיתא תקנתא כדאיתא גיטין דף מ' מקרקש לי' בזוזי מ"מ רבו בזה פירושים אי זה מהני מד"ת וגם כמדומה שראיתי דהאי דכופין את רבו מפני ת"ע שהוא ממרבנן וגם אם הוא קטן ממש לא שייך מקרקש בזוזי וא"כ בכה"ג באמת אתיא עשה דפ"ו ודחי ל"ת בזה מיושב מה שהקשה מהרש"א במסכת ביצה דף ה' שהקשה על הא דאמר הש"ס וכ"ת למצות עונה והקשה מהרש"א דהא כבר נצטוו ולהנ"ל ניחא דנשנית שיהיה עשה אחר הדיבור ויוכל לדחות ל"ת דעשה קודם הדיבור אינה דוחה ל"ת לאחר הדיבור כדאי' בירושלמי הביאו תוס' בסוגי' דחדש, ומה שכתבו תוס' דפ"ו אכולהו ב"כ כתיב עיי' שבות יעקב ח"ב סימן קל"ד כתב דכוונת תוס' למ"ד ב"נ מצווין על סירס והאי דחציו עבד הוה כסירס שא"א לישא אשה ועיי' משנה למלך פ"ו ה' מלכים שכתב בכוונת תוס' במס' סנהדרין דמנ"ל דין זה אימא דמה שנישנית בסיני לחייבם לב"נ ומנ"ל דין מחודש דכל דבר שבמנין וכו' ורבים הקשו דהא דדבר שבמנין וכו' ילפינן מבמשוך היובל ושובו לכם לאהלכם איצטרך דאי לאו הכי כו' נשאר באיסורו ונראה דכוונת המ"ל דמנ"ל דין המחודש דילפי' בדבר שקבוע לזמן צריך מכין אחר להתירו ובעיקר קושי' מהרש"א במסכת סנהדרין דף נ"ח שהקשה דלמה לא הקשו תוס' על הא דמקשה הש"ס והרי מילה דילמא באמת נוהג בב"נ ונראה דקושי' הס"ס הוא לעולא דאמר במסכת ב"ק דף פ"ט אתי' בק"ו ומה אשה שאינה במילה קטן יוכיח ומדלא אמר בן נח יוכיח (הגם שיש להסתפק אי האי קטן יוכיח הוא מדברי עולא או סתמא דתלמודא) א"ו דמילה אינה נוהג בבני נח. והנה תוס' תירצו דלכך לא דחי עשה דפ"ו ל"ת דלא יהיה קדש דבעידנא דמעקר לאו לא מקיים עשה וקצת קשה לי מדברי ריטב"א מס' ב"מ דף למ"ד דמוקי האי דכהן בבה"ק כגון דליכא דרך אחר ותחילת השבה צורך סופה היא כמו מילה בצרעת רק שהמילה צריך פריעה דמ"ל ולא פרע כאל לא מל עוד הקשו תוס' דימכור עצמו בעבד עברי ותירצו דגר אינו נמכר בע"ע דשב אל משפחתו בעינן והקשה טורי אבן מסוגי' דיבמות דף ק' כהנת שנתערב וולדה בוולד שפחתה וכו' אמר רבא כופין ואמאי ימכור עצמו על תנאי אם הוא בן כהנת ומותר בשפחה ממ"נ ולי נראה דלא בעי הש"ס לשנוי הכי דא"כ תיפשט הא דמספקא לש"ס במסכת קידושין דף כ"א אם עבד עברי כהן רבו מוסר לו שפחה כנענית וגם יקשה על שמואל דאוסר ע"ע כהן בש"כ רק דקלת קשה על רבא דאמר במסכת יבמות דף ק' דכופין ומסתמא רבא לא פליג על רב דמתיר ע"ע כהן בשפחה כנענית דהילכתא כרב באיסורי ונראה דרבא לא בעי לאוקמי' מתני' דלא כהילכתא דהרמב"ם פסק בפ"ג מה' עבדים הלכה ד' דאם אין לו אשה ובנים אין רבו מוסר לו שפחה כנענית ואפשר מטעם זה פסק הרמב"ם כן והכ"מ כתב משום דראב"י קב ונקי וקשה הלא הכ"מ בפ"ב ה' בית הבחירה הלכה ח"י כתב דמשנת ראב"י קב ונקי הוא דוקא במשנה גם מ"ש הכ"מ הואיל דמפרש רנב"י דברי ראב"י קשה מדברי הרא"ש רפ"ק דשבת דדרך האמוראים לפרש דברי תנאים אף שאין הלכה כן (ומדברי הרא"ש הנ"ל קשה על הדריסה בח"מ סימן רל"ה הביאו הקרבן נתנאל שכתב דוקא במשנה דרך אמוראים לפרש דברי התנא אף שאין הלכה כן ולא בברייתא וקשה מהאי דברי הרא"ש ריש שבת גבי המוציא מחנות לפלטיא דרך סטיו דהוא ברייתא ואפ"ה כתב הרא"ש דדרך אמורא לפרש דברי התנא אף שאין הלכה) גם לא ידעתי למה לא כתב הכ"מ דלכך פסק הרמב"ם כרתב"י משום דגם חכמים במסכת תמורה דף למ"ד סוברים כן. גם יש לומר דרבא במסכת יבמות בעי לאוקמי' מתני' אליבא דהילכתא דפסקינן מוכר עצמו אין רבו מוסר לו שפחה כנענית והא דהקשו תוס' דימכור עצמו בעבד עברי נראה דמלבד שמ"ד מוכר עצמו רבו מוסר לו שפחה כנענית אינה רשאי לחלוק על ב"ש וב"ה וביותר נראה דתוס' במסכת קידושין דף ט"ו ד"ה ואידך כתבו דר"א הוא דאמר מוכר עצמו רבו מוסר לו שפחה כנענית ור"א הוא מתלמידי ב"ש ועיי' ביצה דף ל"ד הביאו תוס' דירושלמי הקשה מב"ש על ר"א אבל רבא בעי לאוקמי' כהילכתא והנה לעיל כתבתי בשם כ"מ ה' בית הבחירה דמשנת ראב"י קב ונקי הוא דוקא במשנה אבל רשב"ם במסכת ב"ב דף קל"ח כתב דמשנת ראב"י קב ונקי הוא אף בברייתא וגם הסמ"ג לאוין סימן של"א כתב כרשב"ם ולפי מה שכתבתי לעיל דרבא בעי לאוקמי' מתני' כהילכתא דמוכר עצמו אין רבו מוסר לו שפחה כנענית מיושב מה שהקשה בס' המקנה במסכת קידושין דף י"ד דמקשה ש"ס אלא למאן דלא יליף שכיר וכו' והקשה בס' המקנה הא ר"א הוא דלא יליף שכיר שכיר שכיר והלא ר"א סובר בפ' חלון דמד"ת מעות קונות ולהנ"ל ניחא דקושי' הש"ס הוא לרבא ואיהו סובר בפ' הזהב דמשיכא מפורשת מד"ת ועיי' תוס' דף מ"ח ומיושב ג"כ מה שהקשה חכם א' דילמא מאן דלא יליף ש"ש סובר כר"ש דאמר משיכה קונה ולהנ"ל ניחא דקושי' הש"ס הוא לרבא גם י"ל דלא ניחא לש"ס לשנוי הכי כיון דרבי לא יליף ש"ש ורב סובר בפ' הזהב דמשיכה קונה ורב הוא תלמיד דר"ח ור"ח מרבי כדאי' עירובין דף ע"ג וגם רב הוא ממנינא דרבי:

שם כאן כמשנה ראשונה הקשה בס' טורי אבן איך חייבו חכמים להביא עולת ראי' משמע דמביא אפי' בי"ט נהי דמשום חולין בעזרה ליכא דמתנה לשם עולת נדבה מ"מ בי"ט איך מביא והא עולת נדבה לכ"ע אין קריבין בי"ט והולך לשיטתו שהשיב על רש"י שכתב לקמן דלמ"ד נדרים ונדבית קריבין בי"ט יוכל להקריב אפי' עולות וטורי אבן חולק דעולת נדרים ונדבות לכ"ע אין קריבין (ועיי' תוס' ביצה דכ"א) אבל באמת דברי מאור עינינו רש"י יש להם על מי שיסמכו והוא אמת ותורתו אמת דאי נימא כדעת טורי אבן דעולת נדרים ונדבות לכ"ע אין קריבין קשה מאי הקשה ש"ס במסכת סנהדרין דף ל"ה ע"א אלא למ"ד נדרים ונדבות קריבין בי"ט מאי איכא למימר ולטורי אבן מאי קושי' הלא יש לאוקמי' קרא מעם מזבחי תקחנו למות בעולת נדבה דלכ"ע אין קריבין אלא ודאי דלמ"ד נונ"ד קריבין בי"ט אפי' עולת נדבה קריבין בי"ט וכן משמע מסוגי' דשבת דף קי"א גבי עולת שבת בשבתו דאי' שם לדברי ר"י נו"נ קריבין בי"ט וצל"ע קצת על תוס' מסכת ביצה דף כ' ד"ה נדרים:

תוס' ד"ה עמון והקשה ר"ת והנה במסכת שבועת דף ט"ז הקשו תוס' ד"ה וקדושתה לספרים דגרסי ר"א קשה מפ"ק דחולין ולולי דברי תוס' יש לומר דעד כאן לא שמעינן לר"א דקדושת עולם רק במקדש הוא לא בטלה כמ"ש הרמב"ם פ"ז ה' בית הבחירה שקדושת מקדש וירושלים מפני השכינה אינה בטלה אבל האי דפ"ק דחולין דעולי כרכים בטלה וכ"כ תוס' שם במסכת שבועות ד"ה דכ"ע וכתבו דקדושה דאקרי נחלה לא בטלה וקדושת ארץ לענין תרומה בטלה ואין להקשות למ"ד קדושת ירושלים יס אחרי' היתר קשה למה נאמר משכן ומקדש נראה דהסמ"ג כתב דלכך אין עונשין מן הדין דאולי הואיל והוא חמיר לא נתכפר בעונש הזה וא"כ אם נאמר מקדש לחוד ה"א דמשכן דחמיר דנמשח בשמן המשחה לא יתכפר בכרת דגם בכרת אין עונשין מהדין כדאיתא מכות דף ה' וכ"כ תוס' חולין דף קט"ז ור"א דאמר שם במסכת שבועות למה נאמר משכן ומקדש אולי סובר כמ"ד רפ"ג דמכות דעונשין מן הדין, והנה לשיטת הרמב"ם קשה איך מביא ש"ס שם בשבועות תנאי מהאי דבתי ערי חומה הא אכתי לא שמעינן קדושת מקדש אי קידשה לע"ל ונראה דש"ס לא מייתי שם תנאי רק אי בכל אלו או באחת מכל אלו תנן ורש"י במסכת עירובין כתב דבתי ערי חומה ג"כ צריכים ב' תודות וכל הנך דיליף מקרא אשר ירשו אבותך וכו' ובימי עזרא לא היה אורים ותומים ואם קדושה ראשונה לא נתקדשה לע"ל במה נתקדשו בימי עזרא א"ו באחת מכל אלו וממילא אם ירצו עכשיו להוסיף על העזרה ג"כ סגי' בא' מכל אלו דלענין זה אין סברא לחלק ומה שמקשים שם מסוגי' דמייתי שם תנאי כבר כתבו תוס' זבחים דף ס"א דהני תנאי דמייתי לא קאי אדר"י ע"ש, והנה קשה לי בסוגי' דשבועות דאיתא שם אלו נאמר משכן דנמשח בשמן המשחה וקשה מסוגי' דמ"ק דף ט' ע"א מה משכן שאין קדושתו קדושת עולם וכו' והלא איכא למיפרך מה למשכן שנמשח בשמן המשחה:

תוכן העניינים

אהל דוד מסכתות שונות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה