אהל דוד מסכתות שונות· רבי דוד דייטש
גיטין · דף מט.
תוס' שור דיותר ראוי' לחייב אדם המזיק ממזיק ע"י כריית בור והקשה המהרש"א דתיפק לי' מדכתיב והמת יהי' לו ומה שמתרץ דא"כ לא הוי מחויב פסולי מקודשין קשה דהלא ממילא נשמע גם פסולי המקודשים כיון דאין המת שלו ונראה דאיתא בירושלמי ר"פ האומר ר"א בשם ר"י הרי זו עולה כל ל' יום כל ל' יום עולה לאחר ל' יום יוצאת לחולין מעילתו מהו רי"א מעילתו ברורה והנה בב"ק איתא נכסין שאין בהן מעילה וקאי אכל ד' אבות הנזיקן וגם בור שנינו שה וא"כ משכחת גם בנכסים שיש בהם מעיל' כגון שאמר שור זה עולה ל' יום וביום ל' נפל לבור דמטעם המת יהי' לו אין לפטור כיון ביום המחרת יכלה ל' יום ויהי' מותר בהנאה לכך כתבו תוס' דאפ"ה מיפטר דילפינן מאדם המזיק ובשעה שנפל לבור הוא נכסים שיש בהם מעילה:
בא"ד וי"ל דאי לאו דאשכחן בחד דוכתי' וכו' וקשה דהרי כבר כתיב והמת יהי' לו וא"כ מצינו פטור גבי הקדש בבור ונראה דה"א דשאני בור דחידש הוא דמסברא אין לחייבו דשני דברים אינו ברשותו של אדם בור ברשות הרבים וה"א דאין לך בו אלא חדושו וכה"ג כתב הרשב"א ריש ב"ק בענין אם על הפתיחה חייב על הכריי' לא כ"ש לומר שאין עונשין מהדין אף דבממון עמה"ד ע"מ כיון דבור הוא חידש ה"א דאין לך בו אלא חדושו וכאן נמי ה"א דוקא בהדיוט חייב אבל לא הקדש ובזה מיושב דברי תוס' ד"ה ורע"ק וא"ת אכתי איכא למיפרך מה להדיוט שכן יפה כחו בנזקי אדם ובור והקשה המהרש"ל דהרי לר"ע קיימינן הכא ואיהו סובר כרשב"מ דרעהו אתא לחייובא ומוקי פרט למזיק רק לחומש וכן תירץ באמת במס' ב"ק ולהנ"ל ניחא דקושית תוס' הוא לר' יוסף דס"ל במס' ב"ק דף נ' ע"א דלר"ע בור ברשותו לחוד הוא דמחייב דהיינו הפקר רשותו אבל בור בר"ה פטור ולדידי' ליכא חידוש בבור ואז שפיר ממעט כי יאכל אפי' מקרן הואיל ואשכחין פטור גבי בור ותוס' לעיל דנקטו רעהו דכתוב גבי קרן בא לתרץ אף למ"ד דבור הוא חידוש ולר"ע דסובר ברשותו לחוד חייב לדידי' איצטרך רעהו לחייב בתם כ"ש להקדש: