אהל דוד מסכתות שונות· רבי דוד דייטש
ביצה · דף ג.
אלא למ"ד וכו' ספקא דרבנן לקולא והקשה הלח"מ בפ"ב הי"ט על המ"מ שכתב דלכך ספק מוכן אסור משום דבר שיש לו מתירין א"כ למה לא הקשה ש"ס לכ"ע ממתני' דאין צדין דף כ"ד דס' מוכן אסור ואמאי הא ס' דרבנן לקולא דהרי המקשה לא אסיק דשיל"מ ונראה בכוונת המ"מ דש"ס לא רצה להקשות מס' מוכן דיש כומר כמו שהקשה מגיני שלמה דדילמא הך מתניי דס' מוכן אתי' כר' יוסי דס"ל במסכת עירובין דף ל"ז דהיכא דאיחזק איסורא לא אמרינ' ס' דרבנן לקולא וצידה איחזק איסורא כמ"ש המרדכי בפ' א"צ סי' תתרפ"ה דאוקי אחזקתו שלא ניצד מאתמול אבל מספק ביצה שנולדה בי"ט שפיר מקשה דהרב המגיד סובר כמ"ש הר"ן במסכת גיטין דף ע"ו דאדם שסופו למות ועכשיו כבר הוא מת לא יהבינן ליה חזקת חיים וכ"כ ט"ז י"ד סי' שצ"ז וא"כ בם ביצה כיון שסופה להוליד ביצתה וכבר הוא נולדה לא שייך לאוקמי' אחזקה אבל צידה אטו סופו של חי' שיצודה והרב המגיד דלא אמר הטעם גבי צידה משום דאוקמי' אחזקה דרצה ליתן טעם לשיטת הרמב"ם דפסק בפ"י מה' מקוואות הלכה ו' דבס' דרבנן לקולא אפי' איתחזק איסורא ובעיקר קושי' מגיני שלמה על המרדכי עיין בחדושיו למסכת שבת דף ל"ד די"ל דסוגי' אזלי' לשנוי' בתרא במסכת עירובין דף ל"ו דמשני הא דידיה וכן צ"ל בסוגי' דפסחים דף פ"ד ע"ב עצמות פסח הני דחלצינהו ולא בעי שריפה ואמאי הלא איחזק איסורא הלא מתחילה הי' בו מוח ונוקי אחזקה ראשונה ועכשיו הוא דחלצינהו לבתר דנהוי שריפה וביותר קשה לפמ"ש המהרש"א שם דאתיא כר"י דגם לבתר דנהוי נותר איכא שבירת עצם ואמאי לא נוקי גברא אחזקת כשרות דמעיקרא ועכשיו איתרע ונעשה רשע ועבר על לאו דשבירת עצם וצ"ל דסוגי' אזלי לשכוי בתרא דעירובין דף ל"ו:
שם ואם נתערבו וכו' ועיי' תוס' ד"ה ואם והמרדכי בפ"ב דע"פ כתב בשם רבינו שמחה דבשיל"מ לא מהני ס"ס והקשה פר"ח תינח לר' אשי אבל לר"פ דמוקי בס' טריפה קשה והייתי רגיל לומר דגם ר"ש סובר דס' אחד בגופו וס' א' בתערובת לא מהני וש"ך בי"ד סי' ק"י ס"ק ס"ב וב"ש ס' א"ה סימן ב' ס"ק יו"ד כתבו דזה דוקא לס' דאורייתא אבל בדרבנן מהני ס' אחד בגופו וכו' וא"כ לר"פ דמוקי בס' טריפה דהוא איסור תורה בלא"ה לא מהני כיון דהוא ס' אחד בגופי' וכו' רק לר"א דמוקי בס' שנולדה בי"ט דהוא דרבנן שפיר קשה דבדרבנן מהני ס' א' בגופו וס' א' בתערובת לכן מתרץ בדשיל"מ לא מהני ס"ס ועוד יש לומר לר"פ דמוקי בס' טריפה מיירי שנדרסה ס' דרוסה וס"ל כשיטת רשב"א דהיכא דאפשר לברורי לא מהני ס"ס וכל זמן שלא נשחטה התרנגולת כולם אסורות ומה שהקשה הש"ך בי"ד סימן ק"י להאומרים דס' אחד בגופו וס' בגופו דמהני מסוגי' דזבחים דף ע"ד דלמה ירעו עד שיסתאבו למאן דמוקי בנפולה או בדרוסה לישתרי משום ס"ס כראה דאינהו ג"כ ס"ל דהיכא דאפשר לברורי לא מהני ס"ס והא דהתיר ר"ת בס' דרוסה שנתערב באחרים היינ' משום דר"ת פסק כרב במסכת חולין דף נ"ג דמורי מכפא דמוחא עד אטמא וכתב הר"ן דמוסיף דצריך לבדוק נגד הסימנין ולא ס"ל דסימנין קשין הן אצל דרוסה וא"א לברר דושט אין לו בדיקה מבחוץ וכאשר העיר בזה כרו"פ אבל ר' ינאי דמוקי בזבחים דאיתערב בס' דרוסה סובר כר' זביד במסכת חולין דף נ"ג דבעי עד שיאדמו הסימנין עצמן דרוב פעמים אין ארס שולט בסימנין וא"צ לבדוק הסימנין רק שאר חלל הגוף וכמו בנפולה וכיון דאפשר לברורי לא מהני ס"ס ובזה מיושב מה שהקשה מהרש"א בחולין דף כ"ח על רבינו אלחנן דילמא הא דמקשה הש"ס ור"מ דחייש למעוטי האיך אכיל בישרא דילמא משום דרוסה ולהנ"ל ניחא דאכתי מאי מקשה הש"ס על ר' כהנא דיליף דאזלינן בתר רובא משחיטה ומקשה ש"ס דילמא היכא דאפשר וכו' דאי לא לר"מ היכא אכיל בישרא ומאי קושי' דילמא ר"כ ס"ל דסימנין קשין הן אצל דרוסה דרוב פעמים אין אדם שולט בסימנין ושפיר אכיל בישרא דהוא מיעוטא דמיעוטא דרוב בהמות לא נדרסו ואף אם נכרסו רוב פעמים אין ארס שולט בסימנין ומיעוטא דמיעוטא לא חייש ר"מ כדאי' מסכת ע"א דף ל"ד ע"ב ובזה ניחא דברי תוס' מסכת חולין דף כ"ט שהקשר לוקמי בבהמה ובחצי קכה פגום ועיי' בספר בית אפרים חא"ח סימן כ"ב שביאר דברי תוס' והעלה דאין זה מום והביא ראי' מדברי ס' יראים סימן ש"צ ע"ש וחתני הרב המאה"ג מ' מאיר נר"ו הקשה דאם נימא דזה לא מקרי מום א"כ למה מוקי הש"ס בזבחים דף ע"ד טריפה כגון שנתערב בהמה שנשחט חצי קנה ולא ידע אם נגע בושט אסור כדאיתא בי"ד סימן כ"ד סעיף י"ד ונתערב בבהמה אחרת שנשחט חצי קנה וידע שלא נגע בושט א"ו דזה מקרי מום ולהנ"ל ניחא דתוס' בחולין סברי דס' אחד בגופו וכו' מהני וא"כ א"א לאוקמי' בכה"ג דא"כ לישתרי משום ס"ס שמא כא זה ושמא לא ניקב הושט וכקושי' הש"כ ומן אחי הרב מ' יעקב דייטש נר"ו שמעתי לתרץ קושי' מהרש"א במסכת חולין דכ"ח שהקשה דילמא קושית הש"ס לר"מ איך אכיל בישרא משום דרוסת לפי דברי הרא"ש בפ"ג דחולין סי' ה' שכתב דרוב פעמים אפשר שיהי' ניכר הארס מבחוץ אלא וכו' וא"כ הוא מיעוטא דמיעוטא דרוב בהמות לא נדרסו ורוב פעמים אף בדרוסה ניכר מבחוץ:
עוד נראה דהש"ך בי"ד סי' ק"י כתב דס"ס וס' דרבנן דין אחד להם וא"כ לר"פ דמוקי בס' טריפה יש לאוקמי דעכשיו בודאי נטרפה וספק הוא אם נולדה הביצה קודם שנטרפה ולא הוי ס"ס דאוקי אחזקה דהשתא הוא דילדה וכמ"ש המרדכי ריש אין צדין ובפרט להאומרים דס' מד"ת שרי' וספק השני עושה ס' מדרבנן ובאיתחזק איסורא לא אמרינן ס' דרבנן לקולא אבל על ר"א דמוקי בס' יו"ט שפיר הקשה דהוא ס"ס ואי דאיתחזק אסורא מ"מ הלא הש"ך העלה בסי' ק"י דבדבר שאין לו עיקר מה"ת אף באיתחזק אסורא אמרינן ספק דרבנן לקולא א"כ הוא הדין דמהני ס"ס ובזה מיושב מה שהקשה השיטה מ' מסכת ב"ק על האומרים דביצה טריפה מדרבנן איסורא א"כ קשה על ר"פ דמוקי בס"ט א"כ אכתי הוא ס' דרבנן ולהנ"ל ניחא כיון דטריפה יש לו עיקר מד"ת לא מהני ס' דרבנן דאוקמי אחזקה דהשתא הוא דילדה ומיירי שהספק הוא אם נולדה הביצה קודם שנטרפה עוד י"ל קושית הפר"ח למאי דמוקי בס' טריפה מיירי בס' דרוסה וכדעת הפוסקים דדרוסה מקרי איתחזק אסורא וכדעת הפוסקים דבאיתחזק אסורה לא מהני ס"ס גם י"ל לפמ"ש הט"ז בי"ד סימן כ"ט ס"ק א' יעויי"ש:
וראיתי בשעה"מ שתירץ קושי' פר"ח דמדברי מרדכי בפ"ג דע"א משמע דר' יודה אוסר ס"ס אפי' בדבר שאינו חשוב וא"כ יש לאוקמי הך ברייתא כר"י דאוסר ס"ס ור"ש לא בא לתרץ דלמה לא מייתי הש"ס התם בזבחים הך ברייתא ע"ש ויש לדקדק דמאי אולמי' הך ברייתא מהך ברייתא וכמ"ש תוס' ד"ה ואחרות ואם באנו על דרך זה יש לתרץ בפשטות לפמ"ש הרא"ש בתשובה כלל בסי' א' דר"י לא אוסר ס"ס רק באיתחזק איסורא וא"כ לר"פ דמוקי בס' טריפה יש לאוקמי' בב' תרנגולים אחד כשרה ואחד טריפה ודאי דזה מיקרי איחזק איסורא ולא מהני ס"ס אבל בס' ביצה שנולדה בי"ט שפיר קשה ולא ס"ל סברת המרדכי ריש פ' אין צדין והנה לסברת המרדכי פ"ג דמס' ע"א דסובר דר' יודה אוסר ס"ס בכל מילי וכן משמע מדברי סמ"ג עשין קמ"א שכתב דאין הלכה כר"י דאוסר ס"ס מדמקשה הש"ס בכתובת דף ח' ואמאי ס"ס הוא ולשיטת תוס' מאי ראי' הוא הלא ר"י לא אוסר רק ברימוני בדן ובדברים חשובים אלא ודאי דגם הסמ"ג סובר דר"י אוסר ס"ס בכל מקום וקשה לי מסוגי' בבא קמא דף י"א דמקשה הש"ס מאי קמ"ל תנינא סימן וולד בהמה וכו' ומאי קושי' דילמא לעולם יש מקצת שליא בלא וולד ומתני' דקתני שליא שיצאה אסירה אתיא כר' יודה דאוסר ס"ס קמ"ל עולא אפילו מאן דמתיר ס"ס אוסר דאין מקצת שליא בלא וולד וליכא רק חד ספק ולפמ"ש הפר"ח בכללי ס"ס דהמקשה משמע דסיפא דמתני' סימן וולד באשה אמקצתה קאי ויותר נראה דלא ניחא לאוקמי מתני' כר"י דא"כ קשה סיפא המבכרת שהפילה שליא ישליכנה לכלבים משום דסמוך מחצה נקבת לנדמה וכו' ולמאן דאוסר ס"ס אולי לא מהני זה:
וגם קשה לי מאי הקשה ש"ס ביצה שנולדה בי"ט ס' דרבנן לפמ"ש תוס' ומהרש"א במסכת עירובין דף ל"ה ע"ב ד"ה אמר בסוף הדיבור מש"ה מוקי מתני' בב' כיתי עדים וכו' דלא שייך למימר כיון דאיכא כת דמפקי מחזקתה מבואר שם דבב' כיתי עדים לא אמרינן ס' דרבנן לקולא וא"כ הוה מצי לאוקמי שכת אחת אומרת שנולדה מאתמל וכת אחת אומרת שנולדה בי"ט דלא אמרינן בכה"ג ס' דרבנן לקולא:
הנה הרמ"א בת"ח הוכיח מהא דהיתר ר"ת ס"ד שנתערב באחרים דהוי ס"ס אף דבהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת ש"מ דמהני ס"ס אפילו במקום דאיתחזק איסורא והאחרונים הקשו עליו דהלא בהמה בחזקת כשרות רק בחזקת אבר מן החי עומדת אבל דרוסה מה טיבו לאמ"ה הלא לענין טריפה לא איתחזק ובס' כו"פ כתב דהוכחת הרמ"א דאולי נדרסו הסימנים ונדרס הושט והרי הוא ספק בשחיטה ולדעתי אכתי קשה מנ"ל להרמ"א להוכיח דילמא הר"ת סובר כרש"י בחולין דף נ"ג ע"ב ד"ה עד וכו' דרוב סימנים קשין הן ואין הארס שולט בהן ולכך לא חייש הר"ת דילמא נדרסו הסימנים דאזלינן בתר רובה: ראיתי להש"ך בסי' ק"י כלל ל"ה שהקשה על ר"ת דמתיר ספק אחד בגופו וס"א בתערובת מסוגי' דזבחים ע"ש ונראה לתרץ דהנה דעת הר"י דס"א בגופו וספק אחת בתערובת לא מהני כתב הרמ"א סימן ט' דטעם הואיל דספק ראשון הוא איסר תורה שוב לא נוכל לומר ספק אין כאן איסר רק שנתערבו באחרים לא מקרי ס"ס ע"ש ונראה דזה הוא לשיטת הרשב"א דס"ל ד"ס דאורייתא לחומרא הוא מד"ת וא"כ שפיר כיון שאסרנו ספק הראשון והוא איסור תורה א"כ ספק ב' הוא ספק איסור תורה אבל לשיטת הרמב"ם דס' איסור תורה לחומרא הוא מדרבנן לא שייך זה דהרי ספק טריפה מד"ת הוא מותר ולא אסור רק מדרבנן וכשנתערבו אח"כ באחרים שפיר י"ל על כל אחד ואחד שמא אין זה הספק טריפה והותרו כולם דהוי כ"ס דרבנן דיש פוסקים אמרו ג"כ דהיינו טעמי דס"ס מותר להרמב"ם משום דספק הראשון נעשה איסור דרבנן וע"י הס' השני הוי ספק דרבנן לקולא והכ"מ הקשה על הרמב"ם דסובר ס' תורה לקולא א"כ היאך חייב רחמנא אשם תלוי ותירץ הפר"ח דשאני א"ת דאיתחזק איסורא דאיהו פסק כמ"ד דבעי חתיכה אחת מ"ב חתיכות והיכא דאיתחזק איסורא מודה הרמב"ם דהוא מד"ת אבל היכא דלא איתחזק איסורא ילפינן מספק ממזר דשרי] אבל אינך תנאי דלא בעי חתיכה אחת משני חתיכות ואפי' היכא דלא איתחזק איסורא אז באמת צ"ל דכל ספק תורה אסור מד"ת דמאי חזית דנילף לקולא מממזר נילף לחומרא מאשם תלוי וא"כ מתורץ קושית הש"ך די"ל דר"ת ס"ל כהרמב"ם דס"ת לחומרא הוא מדרבנן א"כ שפיר יש להתיר ס"א בגופו וס"א בתערובת שהרי ספק הראשון אינו אסור אלא מדרבנן וכשנתערב אח"כ באחרים נוכל לומר על כל אחד שמא אין זה האיסר והוי ספק דרבנן לקולא אבל מתני' דזבחים יש לאוקמי כאידך מ"ד דמחייב אשם תלוי אפי' בחתיכה אחת ולדידי ס"ת לחומרא מד"ת ולכך אין להתיר ס"א בגופו וס"א בתערובת עוד י"ל קושית הש"ך די"ל דמתני' דזבחים אתיא כר"י דאוסר ס"ס ואף דתוס' כתבו שם דף ע"ב ע"ב דזה דוקא בדברים חשובים מ"מ ראה זה מצאתי בסמ"ג עשין קמ"א דכתב דלא קי"ל כר"י בזה מהא דאיתא בפ"ק דכתובת האומר פ"פ מצאתי נאמן לאוסרה עליו ומקשה הש"ס למה נאמן הלא ס"ס הוא ש"מ דלא קי"ל כר"י הרי דלא ס"ל להסמ"ג סברת התוס' שכתבו לחלק דאל"כ אין ראי' וא"כ אולי גם ר"ת סובר כהסמ"ג ובזה מיושב מה שהקשה הר"ן בסוגי' דפ"פ די"ל דלמאי דדחי' דקתני טענת דמים באמת מתוקם מתני' כר"י דל"ל ס"ס:
בש"ע ס' ק"ב ש"ך ס"ק ז' והכי מוכח מריש ביצה ע"ש ונראה לתרץ דש"מ במסכת ב"ק דף מ"ז כתב דהא דמסיק הש"ס בחולין דף נ"ח דביצת טריפה אסורה אינו רק מדרבנן ושוב הקשה מריש ביצה דאסיק ר"פ סיפא אתאן לס' טריפה ואי ביצת טריפה דרבנן א"כ אכתי ס"ד היא ונראה דהנה תוס' במסכת חולין דף ס"ד כתבו הא דביצת טריפה אסורה מד"ת ולמה לא נימא כיון דחידש הוא דאבר מן החי' הוא ואעפ"כ שרי רחמנא ל"ש כשירה ול"ש טריפה רק דילפינן מבת היענה דביצת טמאה אסורה א"כ ילפינן מני' ביצת טריפה יע"ש ולכאורה איכא למפרך מה לביצת טמאה שכן לא היתה לה שעת הכושר תאמר טריפה שהיתה לה שעת הכושר וכה"ג כתב הש"ך סי' י"ד ס"ק י"א לחלק על הא דבעי הש"ס שם דף ס"ט מהו לגמוע חלבו מהא דאם נעקרו סימנים דפסק בה"ג דחלבו מותר ומתרץ דשאני נעקרו דהיתה כה שעת הכושר קודם שנעקרו ואין לומר האי דחולין דשוין ביצת טריפה לטמאה מיירי שנולדה טריפה מבטן דלא היתה לה שעת הכושר ז"א דהא לשיטת רש"י חולין דף נ"ח קאי אפלוגתא דר"א ור"י וללישנא בתרא מוקי בעיברה ולבסוף נטרפה דנטרפה מעיקרו אינו יולדת וא"כ מיירי התם כשהיתה לה שעת הכושר ע"כ נראה דצריכן לדברי שיטה מקובצת דהיכא דאינו נולדה טריפה מבטן אינו אסור רק מדרבנן והא דמשני ר"פ סיפא אתאן לס"ט אתי' כמ"ד טריפה יולדות ואיירי שיש שתי תרנגולת אחת כשירה ואחת טריפה שנולדה מבטן טריפה ונמצאת ביצה ולא ידעינן מאיזה תרנגולת בא הביצה דזה וודאי אסור מן התורה כיון דלא היתה לה שעת הכושר וזה וודאי איכא למילף מבת היענה א"כ מתורץ קושית הש"ך דלעולם י"ל אפי' בס"ט שייך דשיל"מ אי חי י"ב חודש ואפ"ה פריך הש"ס שפיר אמאי כולן אסורת משום דהברייתא אתיא ע"כ כמ"ד טריפה יולדת ותוס' במסכת ע"ז דף ה' ובמסכת חולין דף ק"מ כתבו דמאן דא"ל טריפה יולדת כ"ש דאית לי טריפה חי' וא"כ לא משכחת בי' היתר כלל:
שם ותבטל ברובה מקשים דילמא הך ברייתא אתי' כר"י דס"ל מב"מ לא בטיל ואפי' אי נימא דהברייתא מיירי דהמה בקליפתן דומי' דרשא ולא לסמוך בה כרעי המיטה מ"מ דעת התוס' דאפילו ביבש סובר ר"י מב"מ לא בטל ונראה דתוס' סוברים כדעת הרמב"ם דספק תורה לחומרא הוא דרבנן והאי אם נתערבו קאי אספיקא וא"כ אינו רק מדרבנן ותוס' במסכת חולין כתבו דגבי איסר דרבנן מודה ר"י דמב"מ בטיל אמנם אין זה מספיק דאכתי קשה לר"פ דמשני תנא דליטרא קציעות דאמר כל דבר שבמנין לא בטיל וכ"ש בדאורייתא הרי דסובר ר"פ דהוא איסר תורה וא"כ ע"כ ס"ל או דאם נתערבו קאי אודאי או דספק תורה לחומרא הוא מד"ה וא"כ ר"פ למה לא מוקי כר"י דמב"מ לא בטיל אמנם נראה לקיים דהרי הך ברייתא ע"כ אתיא כר"י מדקתני ואסורה לטלטל ועיי' בפלתי סימן ק"ב ואולי ר"פ ס"ל כאביי דאמר במסכת זבחים דף ע"ט דר"י בשם ר"ג הוא דאמר מב"מ לא בטיל אבל ר"י לנפשי סובר מב"מ בטיל א"כ א"א לאוקמי משום עמב"מ כיון דהברייתא ע"כ אתי כר"י ואיהו ס"ל דמב"מ בטיל וא"ל דאכתי קשה לוקמי כר"ג דאמר מב"מ לא בטיל ובטילטול סובר כר"י משום דטפי ניחא לאוקמי כתנא דליטרא קציעות מלומר דסובר כוותי' כחדא ופליג עלה בחדא:
ראיתי למ"ו בצל"ח שתמה על הרמב"ם שהשוה כרם רבעי למ"ש משמע שבזה"ז ג"כ אין כרם רבעי נאכל בירושלים והקשה הלא מ"ש ילפינן מהקישא דאיתקש לבכור ואיך נילף שוב רבעי בג"ש דקודש קודש והלא דבר הלמד בהיקש אי חוזר ומלמד בג"ש מספקא לש"ס ולי כראה דהאי המינו ודבר אחר הוא כיון דילפינן בהך ג"ש קודש קודש שמוסיף חומש כדאי' קידושין דף נ"ד דזה כתיב בגופי' שוב עבדינן הקישא לכולהו מילתא אף מה דילפינן ממקום אחר כדאי' יומא דף כ"ג תוס' ד"ה ילבש ושם דף נ"א תוס' ד"ה דוחה: