אור ברסלב

אהל דוד מסכתות שונות· רבי דוד דייטש

ביצה

סוכה

דף ב:

בעלמא תשתרי מקשים דילמא באמת שרי וברייתא א' ביצה שנולדה בשבת מיירי בשבת אחר י"ט וא' שנולדה בי"ט מיירי בי"ט אחר שבת ונראה לתרץ דבמסכת סוכה דף נ"ד ע"ב מקשה הש"ס על הא דאין מוסיפן על מ"ח והא איכא ע"פ שחל בשבת וכו' ומשני דליתא בכל שנה לא קתני ומקשה שבת שבתך החג זימנן וכו' ומשני כי מיקלע וכו' דלא ליקלע יה"כ בא' בשבת ודלא כאחרים והנה שם בסוכה דף נ"ג אמר ר' יודה המוסיף לא יוסף על שש עשרה א"כ ג"כ קשה הא משכחת יותר כגון ע"פ שחל בשבת וצ"ל ג"כ מידי דליתא בכל שכה לא קחשיב וא"כ שוב קשה איך חשיב שש עשרה דהוא ע"ש שבתוך החג הא ג"כ ליתא בכל שנה ושנה דהיינו כי מיקלע י"ט ראשון בע"ש וצ"ל דר' יודה ג"כ סובר דדחינן כי היכא דלא ליקלע יה"כ בא' בשבת ולא ס"ל כאחרים והרי שמעינן לר' יודה במסכת עירובין ביצה שנולדה בראשון דהוא ר"ה תאכל בשני אבל בראשון לא והרי ר"ה לא חל לר' יודה בא' בשבת כיון דלא ס"ל כאחרים מסתמא ס"ל דלא אד"ו ראש ודוחק לומר דלא קפיד ר"י רק שלא יחול ר"ה בע"ש ולא ביום א' וא"כ כעשה ג' פלוגתות וא"כ שפיר מקשה ש"ס י"ט בעלמא תשתרי והא דמקשה ש"ס שבת בעלמא תשתרא מלבד שיש לומר דש"ס סמך על הא דתנן לקמן איתמר שבת וי"ט רב אמר נולדה בזה וכו' משמע דנולד בשבת אסור בי"ט שלאחריו וגם לפי הנ"ל י"ל דסמך עצמו על ברייתא דלקמן אחת ביצה שנולדה בשבת ואחת ביצה שנולדה בי"ט ושבת דומי' די"ט מה י"ט בעלמא אסור דהא שמעינן לר"י ביצה שנולדה בראשון דהיינו בר"ה דהוא י"ט דעלמא דלר"י לא אד"ו ראש ה"ה שבת דעלמא והך ברייתא אתיא כר"י מדקתני ואסורה לטלטל כמ"ש מ"ו בצל"ח ובזה מיושב מה שהקשה מ"ו מהר"ם ברב"י דמאי מקשה לקמן ר' יוחנן ר"י אדר"י הלא ר' יודה סובר בפירש הכנה דרבה ולהנ"ל ניחא דלא ניחא לר' יוחנן לומר אליבא דר' יודה בהאי דנולדה בראשון תאכל בשני משום גזרה י"ט אחר שבת כיון דבר"ה לא משכחת י"ט אחר שבת ובזה מיושב מא שהקשה מהרש"א לקמן דף ג' לפרש"י דמוחלפת האי אאין סוחטין א"כ קשה חכמים אחכמים ומה שתרץ מהרש"א דתרי רבנן קשה מדברי תוס' מסכת יומא דף ל' ע"ב ע"ש ולהנ"ל ניחא דלחכמים יש לומר דסברי כאחרים וכן מצינו לר"ע ור' ישמעאל במסכת שבת דף קי"ד כאחרים כמ"ש תוס' שם והיינו טעמי' דחכמים דאסרי משום הכנה והאי ברייתא ר"י אומר עדין היא מחלוקת יש לאוקמי' בי"ט אחר שבת:

גם י"ל קושי' מהרש"א דמהר"ם שיף הקשה מאי הקשה ר' יוחנן ר"י אדר"י דהאי לאוכלין היוצא מהן מותר מיירי בשבת דחמיר לא אתי לזלזולי אבל האי דנולדה בראשון דמיירי בי"ט דקיל אתא לזלזולי ונראה דר"י סמך על ברייתא אחת ביצה שנולדה בשבת וכו' אסורה לטלטל מדאסר לטלטל והלא תוס' כתבו בפ' כירה דלמ"ד משום משקין מותר לטלטל וכתב מ"ו בצל"ח דהך ברייתא אתיא כר"י הרי דלר"י אפי' בשבת אסור (ויש לפקפק דהוה לי' להביא הך ברייתא וניחא לאתוי' מתני') אבל לחכמים שפיר נוכל לומר דיש לחלק בין שבת לי"ט:

ורבה לטעמי' דאית ליה מוקצה ופרש"י מוקצה דאורייתא ורבים תמהו דמה ענין זה לזה ונראה דתוס' במסכת סוכה דף יו"ד ד"ה עד הוכיחו דלא אמרינן מגו דאיתקצי מחמת יום שעבר מהאי דלגין של ט"י אם אמר עירבו לי בזה אינו עירוב ודייק רבא דסוף היום קנה עירוב וכו' ול"א דאסורים מחמת עוקצה יום שעבר ולי נראה לתרץ דהרשב"א בפ' חרש הקשה על הא דאין מערבין בטבל ומוקי הש"ס בטבל מדרבנן והלא ראוי לקטן דאיסור דרבנן מותר להאכיל בידים וכמו דמערבין לגדול ביה"כ הואיל והוא ראוי לקטן ותירץ הרשב"א דשאני יה"כ דאפילו לגדול חזי' רק דאיסורא דיומא קגרים וכיון דחזי' לקטן מערבין משא"כ בטבל דאסור מצד עצמו לא מהני מה דחזי' לקטן ע"ש וא"כ שפיר דייק רבא דסוף היום קונה עירוב דאי תחילת היום קונה עירוב א"כ מיד כשנכנס שבת נתקנו הלגין ונסתלק איסור טבל אף דאכתי אסור משום מוקצה מ"מ תהי' עירובו עירוב כיון דאינו אסור רק מדרבנן ואינו אוסר מצד עצמו רק דאיסורא דיומא גרים דהרי לאחר שבת יהי' מותר ואמאי אין עירובו עירוב הלא חזי' לקטן דאיסור דרבנן מותר להאכיל בידים וע"כ סוף היום קונה עירוב ואז אסור מחמת טבל ובזה מיושב כוונת רש"י דרש"י סובר כריטב"א דחולק על סברת רשב"א וגם ס"ל לרש"י דאמרינן מגו דאיתקצי מחמת יום שעבר (ועיי' סוכה דף מ"ז ע"ש) וסוגי' דהכא ריש ביצה קאי לרבה וס"ל דלא בעי סעודה הראוי' מבעוד יום ובמס' עירובין דף ל"ח מקשה ש"ס על רבה דס"ל הכנה מהא דתנן מוליכו בראשון ונוטלו והא קמכין מי"ט לשבת ומשני דתחילת היום קונה ומקשה ש"ס א"כ יערבו בלגין ומשני דבעי סעודה הראוי' מבע"י וסוגי' דהכא ס"ל דלא בעי סעודה הראוי מבע"י א"כ קשה יערבו בלגין וניחא להש"ס לכך בהאי דלגין אין עירובו עירוב משום מוקצה מחמת יום שעבר ושוב קשה כיון דמוקצה דרבנן אכתי להוי עירוב דחזי לקטן לכך מסיק הש"ס דמוקצה דאורייתא ואיסור תורה אסור להאכיל לקטן ובסברת הרשב"א הנ"ל ניחא דברי תוס' מס' עירובין דף ל"ח ע"ב ד"ה והא וכו' וא"ת והא ראוי' לאותו שבתחומו והקשה בספר מחנה לוי לפמ"ש הרשב"א הביאו ב"י סי' תקט"ו דפירות של ישראל שהובאו מחוץ לתחומו אסורים לכל אדם דבעלים אקצוה מדעתם וא"כ לא הוה סעודה ראוי לכל אדם אפי' לאותן שבתחומו אסור דבעלים אקצוהו ולרשב"א ניחא כיון דלא אסור רק מדרבנן ואיסורא דיומא קגרים שוב להוי עירוב דחזי לקטנים כמו מערבין לגדול ביה"כ: והנה השער המלך הקשה על תוס' מסכת סוכה דף יו"ד שהוכיחו מהאי דלגין דדייק רבא סוף היום קונה דלא אמרינן מוקצה מחמת יום שעבר הא גבי טבל שאני דאפי' היכא שהאיסור מחמת אותו יום לא שייך מוקצה דטבל מוכן הוא לשבת ונראה דתוס' סברי דהא דטבל מוכן לשבת הוא כמ"ש שיטה מקובצת בפ' המביא משום דמעשר ניטל במחשבה ונותן עינו בצד זה ואוכל מצד אחר (וליכא תיקן) וכגון שאינה משקה ומשום עונג שבת ע"ש וא"כ בהאי דלגין שהוא ט"י שהוא משקה לא שייך נותן עיניו בצד זה וכו' ואתיא מתני' כמ"ד אין ברירה ומנ"ל לרבא דסוף היום קונה דילמא משום מוקצה ואתי' מתני' כמ"ד אין ברירה ובזה מיושב ג"כ מה שהקשו תוס' ריש מסכת חולין דף ז' ע"א ד"ה ודלמא ולהנ"ל ניחא דהאי ספק חשיכה מעשרין היינו אפי' משקה ואתיא כמ"ד אין ברירה ולא מהני נותן עינו בצד זה וכו': ושמעתי מהתו' מ' זלמן בן בתו של הגאון מ' יצחק דוקלא זצ"ל דבלגין של ט"י לא שייך לומר שאם עבר ותקנו שהרי לא יוכל לתקן מחמת שהלגין המה טבול יום ובעי הערב שמש:

הרא"ש הביא בשם רבינו אפרים דלא שרינן בשנמצא ביצים בתרנגולים רק בי"ט דעלמא ולא בי"ט אחר שבת דאולי אם שחטה היום היתה יולדת היום ונגמרה אתמול ואין שבת מכין ליו"ט ורבים מקשים דא"כ ע"כ הך ברייתא דהשוחט תרנגולת מיירי בי"ט דעלמא א"כ מאי פריך הש"ס נגזור משום הנך דמתילדון ביומיהן הלא הוא גזירה לגזירה ונראה לפע"ד לתרץ דהנה דעת רבינו שמחה דבדבר שיש לו מתירין לא מהני ס"ס כמו דחדית לן ר"א דף ד' דגבי דשיל"מ לא אמרינן ספיקא דרבנן לקולא ה"ה ס"ס ג"כ לא אמרינן ודעת מקצת פוסקים דר"א לא חידש זה רק כמ"ד משום משקין שזבו וקשה לן מהא דספיקא אסורה הלא ס' דרבנן לקולא וצ"ל כדעת ר"א דבדשל"מ לא אמרינן ס"ד לקולא אבר לשיטת ר"פ דתירץ תכא דליטרא קציעות היא וכן לרבה דאמר משום הכנה אליבי' אפי' בדשיל"מ כמי ס"ד לקולא א"כ אפי' ס"ס ג"כ לקולא וא"כ י"ל הש"ס דפריך לגזור אטו הנך דמתילדון ביומיהן קאי לשיטת רבה ור"פ דסברי דמהני ס"ס בדשיל"מ א"כ שפיר יש לאוקמי' הך ברייתא דהשוחט תרנגולת אפי' בי"ט אחר שבת ואיירי בשני י"ט של גליות או ב"ב י"ט של ר"ה וס"ל ב' קדושת הן ומותרת מטעם ס"ס שמא אף אם לא שחטה לא היתה יולדת היום ואת"ל שיולדת היום שמא היום חול וא"כ שפיר מקשה הש"ס לגזור אטו הנך דמתילדון דכיון דמיירי ביו"ט אחר שבת לא הוי גזירה לגזירה ולפי"ז ג"כ מיושב אמאי לא הקשה המקשה נגזור אטו אם נמצאו בי"ט של אחר השבת דלשיטת הר"א אם נמצא ביו"ט אחר שבת אסורין מד"ת ולהנ"ל ניחא דאף ביו"ט אחר שבת מותר מטעם ס"ס וא"ל מנ"ל להמקשה להקשות דילמא הברייתא מיירי במקום שהגיעו השלוחים דאז לא הי' עושין רק יום אחד וא"כ ע"כ הך ברייתא מיירי ביו"ט דעלמא ותו הוי גזירה לגזירה ז"א דא"כ שוב היה קשה דאכתי ליתסרו אטו יו"ט אחר שבת דהא לשיטת הר"א בנמצא ביו"ט אחר שבת אסור מד"ת אע"כ דהברייתא מיירי במקומת שעושין ב"י יו"ט ואז אפי' בנמצא ביו"ט אחר שבת שרי מטעם ס"ס וא"כ לפי"ז שפיר יוכל לאוקמי ביו"ט אחר שבת ושפיר מקשי הש"ס:

דף ג.

אלא למ"ד וכו' ספקא דרבנן לקולא והקשה הלח"מ בפ"ב הי"ט על המ"מ שכתב דלכך ספק מוכן אסור משום דבר שיש לו מתירין א"כ למה לא הקשה ש"ס לכ"ע ממתני' דאין צדין דף כ"ד דס' מוכן אסור ואמאי הא ס' דרבנן לקולא דהרי המקשה לא אסיק דשיל"מ ונראה בכוונת המ"מ דש"ס לא רצה להקשות מס' מוכן דיש כומר כמו שהקשה מגיני שלמה דדילמא הך מתניי דס' מוכן אתי' כר' יוסי דס"ל במסכת עירובין דף ל"ז דהיכא דאיחזק איסורא לא אמרינ' ס' דרבנן לקולא וצידה איחזק איסורא כמ"ש המרדכי בפ' א"צ סי' תתרפ"ה דאוקי אחזקתו שלא ניצד מאתמול אבל מספק ביצה שנולדה בי"ט שפיר מקשה דהרב המגיד סובר כמ"ש הר"ן במסכת גיטין דף ע"ו דאדם שסופו למות ועכשיו כבר הוא מת לא יהבינן ליה חזקת חיים וכ"כ ט"ז י"ד סי' שצ"ז וא"כ בם ביצה כיון שסופה להוליד ביצתה וכבר הוא נולדה לא שייך לאוקמי' אחזקה אבל צידה אטו סופו של חי' שיצודה והרב המגיד דלא אמר הטעם גבי צידה משום דאוקמי' אחזקה דרצה ליתן טעם לשיטת הרמב"ם דפסק בפ"י מה' מקוואות הלכה ו' דבס' דרבנן לקולא אפי' איתחזק איסורא ובעיקר קושי' מגיני שלמה על המרדכי עיין בחדושיו למסכת שבת דף ל"ד די"ל דסוגי' אזלי' לשנוי' בתרא במסכת עירובין דף ל"ו דמשני הא דידיה וכן צ"ל בסוגי' דפסחים דף פ"ד ע"ב עצמות פסח הני דחלצינהו ולא בעי שריפה ואמאי הלא איחזק איסורא הלא מתחילה הי' בו מוח ונוקי אחזקה ראשונה ועכשיו הוא דחלצינהו לבתר דנהוי שריפה וביותר קשה לפמ"ש המהרש"א שם דאתיא כר"י דגם לבתר דנהוי נותר איכא שבירת עצם ואמאי לא נוקי גברא אחזקת כשרות דמעיקרא ועכשיו איתרע ונעשה רשע ועבר על לאו דשבירת עצם וצ"ל דסוגי' אזלי לשכוי בתרא דעירובין דף ל"ו:

שם ואם נתערבו וכו' ועיי' תוס' ד"ה ואם והמרדכי בפ"ב דע"פ כתב בשם רבינו שמחה דבשיל"מ לא מהני ס"ס והקשה פר"ח תינח לר' אשי אבל לר"פ דמוקי בס' טריפה קשה והייתי רגיל לומר דגם ר"ש סובר דס' אחד בגופו וס' א' בתערובת לא מהני וש"ך בי"ד סי' ק"י ס"ק ס"ב וב"ש ס' א"ה סימן ב' ס"ק יו"ד כתבו דזה דוקא לס' דאורייתא אבל בדרבנן מהני ס' אחד בגופו וכו' וא"כ לר"פ דמוקי בס' טריפה דהוא איסור תורה בלא"ה לא מהני כיון דהוא ס' אחד בגופי' וכו' רק לר"א דמוקי בס' שנולדה בי"ט דהוא דרבנן שפיר קשה דבדרבנן מהני ס' א' בגופו וס' א' בתערובת לכן מתרץ בדשיל"מ לא מהני ס"ס ועוד יש לומר לר"פ דמוקי בס' טריפה מיירי שנדרסה ס' דרוסה וס"ל כשיטת רשב"א דהיכא דאפשר לברורי לא מהני ס"ס וכל זמן שלא נשחטה התרנגולת כולם אסורות ומה שהקשה הש"ך בי"ד סימן ק"י להאומרים דס' אחד בגופו וס' בגופו דמהני מסוגי' דזבחים דף ע"ד דלמה ירעו עד שיסתאבו למאן דמוקי בנפולה או בדרוסה לישתרי משום ס"ס כראה דאינהו ג"כ ס"ל דהיכא דאפשר לברורי לא מהני ס"ס והא דהתיר ר"ת בס' דרוסה שנתערב באחרים היינ' משום דר"ת פסק כרב במסכת חולין דף נ"ג דמורי מכפא דמוחא עד אטמא וכתב הר"ן דמוסיף דצריך לבדוק נגד הסימנין ולא ס"ל דסימנין קשין הן אצל דרוסה וא"א לברר דושט אין לו בדיקה מבחוץ וכאשר העיר בזה כרו"פ אבל ר' ינאי דמוקי בזבחים דאיתערב בס' דרוסה סובר כר' זביד במסכת חולין דף נ"ג דבעי עד שיאדמו הסימנין עצמן דרוב פעמים אין ארס שולט בסימנין וא"צ לבדוק הסימנין רק שאר חלל הגוף וכמו בנפולה וכיון דאפשר לברורי לא מהני ס"ס ובזה מיושב מה שהקשה מהרש"א בחולין דף כ"ח על רבינו אלחנן דילמא הא דמקשה הש"ס ור"מ דחייש למעוטי האיך אכיל בישרא דילמא משום דרוסה ולהנ"ל ניחא דאכתי מאי מקשה הש"ס על ר' כהנא דיליף דאזלינן בתר רובא משחיטה ומקשה ש"ס דילמא היכא דאפשר וכו' דאי לא לר"מ היכא אכיל בישרא ומאי קושי' דילמא ר"כ ס"ל דסימנין קשין הן אצל דרוסה דרוב פעמים אין אדם שולט בסימנין ושפיר אכיל בישרא דהוא מיעוטא דמיעוטא דרוב בהמות לא נדרסו ואף אם נכרסו רוב פעמים אין ארס שולט בסימנין ומיעוטא דמיעוטא לא חייש ר"מ כדאי' מסכת ע"א דף ל"ד ע"ב ובזה ניחא דברי תוס' מסכת חולין דף כ"ט שהקשר לוקמי בבהמה ובחצי קכה פגום ועיי' בספר בית אפרים חא"ח סימן כ"ב שביאר דברי תוס' והעלה דאין זה מום והביא ראי' מדברי ס' יראים סימן ש"צ ע"ש וחתני הרב המאה"ג מ' מאיר נר"ו הקשה דאם נימא דזה לא מקרי מום א"כ למה מוקי הש"ס בזבחים דף ע"ד טריפה כגון שנתערב בהמה שנשחט חצי קנה ולא ידע אם נגע בושט אסור כדאיתא בי"ד סימן כ"ד סעיף י"ד ונתערב בבהמה אחרת שנשחט חצי קנה וידע שלא נגע בושט א"ו דזה מקרי מום ולהנ"ל ניחא דתוס' בחולין סברי דס' אחד בגופו וכו' מהני וא"כ א"א לאוקמי' בכה"ג דא"כ לישתרי משום ס"ס שמא כא זה ושמא לא ניקב הושט וכקושי' הש"כ ומן אחי הרב מ' יעקב דייטש נר"ו שמעתי לתרץ קושי' מהרש"א במסכת חולין דכ"ח שהקשה דילמא קושית הש"ס לר"מ איך אכיל בישרא משום דרוסת לפי דברי הרא"ש בפ"ג דחולין סי' ה' שכתב דרוב פעמים אפשר שיהי' ניכר הארס מבחוץ אלא וכו' וא"כ הוא מיעוטא דמיעוטא דרוב בהמות לא נדרסו ורוב פעמים אף בדרוסה ניכר מבחוץ:

עוד נראה דהש"ך בי"ד סי' ק"י כתב דס"ס וס' דרבנן דין אחד להם וא"כ לר"פ דמוקי בס' טריפה יש לאוקמי דעכשיו בודאי נטרפה וספק הוא אם נולדה הביצה קודם שנטרפה ולא הוי ס"ס דאוקי אחזקה דהשתא הוא דילדה וכמ"ש המרדכי ריש אין צדין ובפרט להאומרים דס' מד"ת שרי' וספק השני עושה ס' מדרבנן ובאיתחזק איסורא לא אמרינן ס' דרבנן לקולא אבל על ר"א דמוקי בס' יו"ט שפיר הקשה דהוא ס"ס ואי דאיתחזק אסורא מ"מ הלא הש"ך העלה בסי' ק"י דבדבר שאין לו עיקר מה"ת אף באיתחזק אסורא אמרינן ספק דרבנן לקולא א"כ הוא הדין דמהני ס"ס ובזה מיושב מה שהקשה השיטה מ' מסכת ב"ק על האומרים דביצה טריפה מדרבנן איסורא א"כ קשה על ר"פ דמוקי בס"ט א"כ אכתי הוא ס' דרבנן ולהנ"ל ניחא כיון דטריפה יש לו עיקר מד"ת לא מהני ס' דרבנן דאוקמי אחזקה דהשתא הוא דילדה ומיירי שהספק הוא אם נולדה הביצה קודם שנטרפה עוד י"ל קושית הפר"ח למאי דמוקי בס' טריפה מיירי בס' דרוסה וכדעת הפוסקים דדרוסה מקרי איתחזק אסורא וכדעת הפוסקים דבאיתחזק אסורה לא מהני ס"ס גם י"ל לפמ"ש הט"ז בי"ד סימן כ"ט ס"ק א' יעויי"ש:

וראיתי בשעה"מ שתירץ קושי' פר"ח דמדברי מרדכי בפ"ג דע"א משמע דר' יודה אוסר ס"ס אפי' בדבר שאינו חשוב וא"כ יש לאוקמי הך ברייתא כר"י דאוסר ס"ס ור"ש לא בא לתרץ דלמה לא מייתי הש"ס התם בזבחים הך ברייתא ע"ש ויש לדקדק דמאי אולמי' הך ברייתא מהך ברייתא וכמ"ש תוס' ד"ה ואחרות ואם באנו על דרך זה יש לתרץ בפשטות לפמ"ש הרא"ש בתשובה כלל בסי' א' דר"י לא אוסר ס"ס רק באיתחזק איסורא וא"כ לר"פ דמוקי בס' טריפה יש לאוקמי' בב' תרנגולים אחד כשרה ואחד טריפה ודאי דזה מיקרי איחזק איסורא ולא מהני ס"ס אבל בס' ביצה שנולדה בי"ט שפיר קשה ולא ס"ל סברת המרדכי ריש פ' אין צדין והנה לסברת המרדכי פ"ג דמס' ע"א דסובר דר' יודה אוסר ס"ס בכל מילי וכן משמע מדברי סמ"ג עשין קמ"א שכתב דאין הלכה כר"י דאוסר ס"ס מדמקשה הש"ס בכתובת דף ח' ואמאי ס"ס הוא ולשיטת תוס' מאי ראי' הוא הלא ר"י לא אוסר רק ברימוני בדן ובדברים חשובים אלא ודאי דגם הסמ"ג סובר דר"י אוסר ס"ס בכל מקום וקשה לי מסוגי' בבא קמא דף י"א דמקשה הש"ס מאי קמ"ל תנינא סימן וולד בהמה וכו' ומאי קושי' דילמא לעולם יש מקצת שליא בלא וולד ומתני' דקתני שליא שיצאה אסירה אתיא כר' יודה דאוסר ס"ס קמ"ל עולא אפילו מאן דמתיר ס"ס אוסר דאין מקצת שליא בלא וולד וליכא רק חד ספק ולפמ"ש הפר"ח בכללי ס"ס דהמקשה משמע דסיפא דמתני' סימן וולד באשה אמקצתה קאי ויותר נראה דלא ניחא לאוקמי מתני' כר"י דא"כ קשה סיפא המבכרת שהפילה שליא ישליכנה לכלבים משום דסמוך מחצה נקבת לנדמה וכו' ולמאן דאוסר ס"ס אולי לא מהני זה:

וגם קשה לי מאי הקשה ש"ס ביצה שנולדה בי"ט ס' דרבנן לפמ"ש תוס' ומהרש"א במסכת עירובין דף ל"ה ע"ב ד"ה אמר בסוף הדיבור מש"ה מוקי מתני' בב' כיתי עדים וכו' דלא שייך למימר כיון דאיכא כת דמפקי מחזקתה מבואר שם דבב' כיתי עדים לא אמרינן ס' דרבנן לקולא וא"כ הוה מצי לאוקמי שכת אחת אומרת שנולדה מאתמל וכת אחת אומרת שנולדה בי"ט דלא אמרינן בכה"ג ס' דרבנן לקולא:

הנה הרמ"א בת"ח הוכיח מהא דהיתר ר"ת ס"ד שנתערב באחרים דהוי ס"ס אף דבהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת ש"מ דמהני ס"ס אפילו במקום דאיתחזק איסורא והאחרונים הקשו עליו דהלא בהמה בחזקת כשרות רק בחזקת אבר מן החי עומדת אבל דרוסה מה טיבו לאמ"ה הלא לענין טריפה לא איתחזק ובס' כו"פ כתב דהוכחת הרמ"א דאולי נדרסו הסימנים ונדרס הושט והרי הוא ספק בשחיטה ולדעתי אכתי קשה מנ"ל להרמ"א להוכיח דילמא הר"ת סובר כרש"י בחולין דף נ"ג ע"ב ד"ה עד וכו' דרוב סימנים קשין הן ואין הארס שולט בהן ולכך לא חייש הר"ת דילמא נדרסו הסימנים דאזלינן בתר רובה: ראיתי להש"ך בסי' ק"י כלל ל"ה שהקשה על ר"ת דמתיר ספק אחד בגופו וס"א בתערובת מסוגי' דזבחים ע"ש ונראה לתרץ דהנה דעת הר"י דס"א בגופו וספק אחת בתערובת לא מהני כתב הרמ"א סימן ט' דטעם הואיל דספק ראשון הוא איסר תורה שוב לא נוכל לומר ספק אין כאן איסר רק שנתערבו באחרים לא מקרי ס"ס ע"ש ונראה דזה הוא לשיטת הרשב"א דס"ל ד"ס דאורייתא לחומרא הוא מד"ת וא"כ שפיר כיון שאסרנו ספק הראשון והוא איסור תורה א"כ ספק ב' הוא ספק איסור תורה אבל לשיטת הרמב"ם דס' איסור תורה לחומרא הוא מדרבנן לא שייך זה דהרי ספק טריפה מד"ת הוא מותר ולא אסור רק מדרבנן וכשנתערבו אח"כ באחרים שפיר י"ל על כל אחד ואחד שמא אין זה הספק טריפה והותרו כולם דהוי כ"ס דרבנן דיש פוסקים אמרו ג"כ דהיינו טעמי דס"ס מותר להרמב"ם משום דספק הראשון נעשה איסור דרבנן וע"י הס' השני הוי ספק דרבנן לקולא והכ"מ הקשה על הרמב"ם דסובר ס' תורה לקולא א"כ היאך חייב רחמנא אשם תלוי ותירץ הפר"ח דשאני א"ת דאיתחזק איסורא דאיהו פסק כמ"ד דבעי חתיכה אחת מ"ב חתיכות והיכא דאיתחזק איסורא מודה הרמב"ם דהוא מד"ת אבל היכא דלא איתחזק איסורא ילפינן מספק ממזר דשרי] אבל אינך תנאי דלא בעי חתיכה אחת משני חתיכות ואפי' היכא דלא איתחזק איסורא אז באמת צ"ל דכל ספק תורה אסור מד"ת דמאי חזית דנילף לקולא מממזר נילף לחומרא מאשם תלוי וא"כ מתורץ קושית הש"ך די"ל דר"ת ס"ל כהרמב"ם דס"ת לחומרא הוא מדרבנן א"כ שפיר יש להתיר ס"א בגופו וס"א בתערובת שהרי ספק הראשון אינו אסור אלא מדרבנן וכשנתערב אח"כ באחרים נוכל לומר על כל אחד שמא אין זה האיסר והוי ספק דרבנן לקולא אבל מתני' דזבחים יש לאוקמי כאידך מ"ד דמחייב אשם תלוי אפי' בחתיכה אחת ולדידי ס"ת לחומרא מד"ת ולכך אין להתיר ס"א בגופו וס"א בתערובת עוד י"ל קושית הש"ך די"ל דמתני' דזבחים אתיא כר"י דאוסר ס"ס ואף דתוס' כתבו שם דף ע"ב ע"ב דזה דוקא בדברים חשובים מ"מ ראה זה מצאתי בסמ"ג עשין קמ"א דכתב דלא קי"ל כר"י בזה מהא דאיתא בפ"ק דכתובת האומר פ"פ מצאתי נאמן לאוסרה עליו ומקשה הש"ס למה נאמן הלא ס"ס הוא ש"מ דלא קי"ל כר"י הרי דלא ס"ל להסמ"ג סברת התוס' שכתבו לחלק דאל"כ אין ראי' וא"כ אולי גם ר"ת סובר כהסמ"ג ובזה מיושב מה שהקשה הר"ן בסוגי' דפ"פ די"ל דלמאי דדחי' דקתני טענת דמים באמת מתוקם מתני' כר"י דל"ל ס"ס:

בש"ע ס' ק"ב ש"ך ס"ק ז' והכי מוכח מריש ביצה ע"ש ונראה לתרץ דש"מ במסכת ב"ק דף מ"ז כתב דהא דמסיק הש"ס בחולין דף נ"ח דביצת טריפה אסורה אינו רק מדרבנן ושוב הקשה מריש ביצה דאסיק ר"פ סיפא אתאן לס' טריפה ואי ביצת טריפה דרבנן א"כ אכתי ס"ד היא ונראה דהנה תוס' במסכת חולין דף ס"ד כתבו הא דביצת טריפה אסורה מד"ת ולמה לא נימא כיון דחידש הוא דאבר מן החי' הוא ואעפ"כ שרי רחמנא ל"ש כשירה ול"ש טריפה רק דילפינן מבת היענה דביצת טמאה אסורה א"כ ילפינן מני' ביצת טריפה יע"ש ולכאורה איכא למפרך מה לביצת טמאה שכן לא היתה לה שעת הכושר תאמר טריפה שהיתה לה שעת הכושר וכה"ג כתב הש"ך סי' י"ד ס"ק י"א לחלק על הא דבעי הש"ס שם דף ס"ט מהו לגמוע חלבו מהא דאם נעקרו סימנים דפסק בה"ג דחלבו מותר ומתרץ דשאני נעקרו דהיתה כה שעת הכושר קודם שנעקרו ואין לומר האי דחולין דשוין ביצת טריפה לטמאה מיירי שנולדה טריפה מבטן דלא היתה לה שעת הכושר ז"א דהא לשיטת רש"י חולין דף נ"ח קאי אפלוגתא דר"א ור"י וללישנא בתרא מוקי בעיברה ולבסוף נטרפה דנטרפה מעיקרו אינו יולדת וא"כ מיירי התם כשהיתה לה שעת הכושר ע"כ נראה דצריכן לדברי שיטה מקובצת דהיכא דאינו נולדה טריפה מבטן אינו אסור רק מדרבנן והא דמשני ר"פ סיפא אתאן לס"ט אתי' כמ"ד טריפה יולדות ואיירי שיש שתי תרנגולת אחת כשירה ואחת טריפה שנולדה מבטן טריפה ונמצאת ביצה ולא ידעינן מאיזה תרנגולת בא הביצה דזה וודאי אסור מן התורה כיון דלא היתה לה שעת הכושר וזה וודאי איכא למילף מבת היענה א"כ מתורץ קושית הש"ך דלעולם י"ל אפי' בס"ט שייך דשיל"מ אי חי י"ב חודש ואפ"ה פריך הש"ס שפיר אמאי כולן אסורת משום דהברייתא אתיא ע"כ כמ"ד טריפה יולדת ותוס' במסכת ע"ז דף ה' ובמסכת חולין דף ק"מ כתבו דמאן דא"ל טריפה יולדת כ"ש דאית לי טריפה חי' וא"כ לא משכחת בי' היתר כלל:

שם ותבטל ברובה מקשים דילמא הך ברייתא אתי' כר"י דס"ל מב"מ לא בטיל ואפי' אי נימא דהברייתא מיירי דהמה בקליפתן דומי' דרשא ולא לסמוך בה כרעי המיטה מ"מ דעת התוס' דאפילו ביבש סובר ר"י מב"מ לא בטל ונראה דתוס' סוברים כדעת הרמב"ם דספק תורה לחומרא הוא דרבנן והאי אם נתערבו קאי אספיקא וא"כ אינו רק מדרבנן ותוס' במסכת חולין כתבו דגבי איסר דרבנן מודה ר"י דמב"מ בטיל אמנם אין זה מספיק דאכתי קשה לר"פ דמשני תנא דליטרא קציעות דאמר כל דבר שבמנין לא בטיל וכ"ש בדאורייתא הרי דסובר ר"פ דהוא איסר תורה וא"כ ע"כ ס"ל או דאם נתערבו קאי אודאי או דספק תורה לחומרא הוא מד"ה וא"כ ר"פ למה לא מוקי כר"י דמב"מ לא בטיל אמנם נראה לקיים דהרי הך ברייתא ע"כ אתיא כר"י מדקתני ואסורה לטלטל ועיי' בפלתי סימן ק"ב ואולי ר"פ ס"ל כאביי דאמר במסכת זבחים דף ע"ט דר"י בשם ר"ג הוא דאמר מב"מ לא בטיל אבל ר"י לנפשי סובר מב"מ בטיל א"כ א"א לאוקמי משום עמב"מ כיון דהברייתא ע"כ אתי כר"י ואיהו ס"ל דמב"מ בטיל וא"ל דאכתי קשה לוקמי כר"ג דאמר מב"מ לא בטיל ובטילטול סובר כר"י משום דטפי ניחא לאוקמי כתנא דליטרא קציעות מלומר דסובר כוותי' כחדא ופליג עלה בחדא:

ראיתי למ"ו בצל"ח שתמה על הרמב"ם שהשוה כרם רבעי למ"ש משמע שבזה"ז ג"כ אין כרם רבעי נאכל בירושלים והקשה הלא מ"ש ילפינן מהקישא דאיתקש לבכור ואיך נילף שוב רבעי בג"ש דקודש קודש והלא דבר הלמד בהיקש אי חוזר ומלמד בג"ש מספקא לש"ס ולי כראה דהאי המינו ודבר אחר הוא כיון דילפינן בהך ג"ש קודש קודש שמוסיף חומש כדאי' קידושין דף נ"ד דזה כתיב בגופי' שוב עבדינן הקישא לכולהו מילתא אף מה דילפינן ממקום אחר כדאי' יומא דף כ"ג תוס' ד"ה ילבש ושם דף נ"א תוס' ד"ה דוחה:

דף ד:

ולר' אשי דאמר כל דבר שיש לו מתירין אפי' בדרבנן לא בטל מא"ל וקשה לי על הסמ"ג והר"ן ריש מסכת קידושין שכתבו דאין הלכה כר"ה דאמר חופה קונה מדאמר: הש"ס ריש קידושין ולר"ה דאמר חופה קונה מכלל דאנן לא ס"ל הכי והרי גם הכא אמר הש"ס ולר' אשי וכו' והלא הלכה פסוקה דדשיל"מ אפי' בדרבנן לא בטל (ועיין בב"ח יו"ד ריש סימן ק"ב כי מכח הוכחה זו פסק מהר"ש מבונברק דלא כרב אשי יעויי"ש: מא"ש) ויש לומר כיון דהכא לתרוצה לר' מתנא איתמר לא דייקינן הכי כמ"ש הר"ן שם ועיי' יש"ש פ' הערל סי' ל"א וצריך שקידה בכמה מקומות ועיי' שיטה מקובצת בפ' הגוזל בתרא שכתב דלא קיימ"ל כרבה דאמר חידוש הוא שחידשה בקנס אע"ג דמיקטל משלם מדאמר הש"ס במסכת כתובת דל"ח ולרבה דאמר חידוש שחידשה בקנס מכלל דאנן לא ס"ל הכי וצ"ע:

שם רב אשי ספוקי מספקא קצת קשה לי לדעת הרמב"ם סוף פ"א ה' מילה דפסק דס' מילה דוחה י"ט ב' של גליות מדנקט מתני' ב' י"ט של ר"ה א"כ תיפשט דב' י"ט של גליות הם ב' קדושות דאי קדושה אחת למה נקט דוקא ב' י"ט של ר"ה ונראה דר' אסי מוקי להך מתני' דשבת דקתני' בי"ט של ר"ה כר' יוסי במסכת עירובין דף ל"ט ע"ב וכן הי ר' יוסי אוסר בשני י"ט של גליות ואף דרב אסי שם אמר דרי עושה איסור' ב' י"ט של גליות כב' י"ט של ר"ה לרבנן מ"מ אולי אין זה ר' אסי כמ"ש תוס' מסכת שבת דף מ"ה ע"ב ד"ה לאו דר' אסי דלעיל לאו היינו ר' אסי דהכא דזולת זה דוחק לומר דמתני' גופ' ספוקי מספקא ליה. כדאיתא בעירובין דף מ"ה מ"מ זה א"צ הכרח וכ"כ תוס' רפ"ג דשבועת דאין דרך תנא שיסתפק:

דף ו.

לא אמרן פרש"י דיתעסקו בו ישראל והקשה הר"ן מסוגי' דשבת דף קל"ט בי"ט הסמוך לשבת אתא לקמי' דרב יוחנן ואמר יתעסקו עממין משמע דאפי' ע"י עממין לא שרי רק באשתהי ונראה לתרץ דהרשב"א בפ' האורג כתב דלמ"ד מלאכה שא"צ לגופי' פטור אז קבורת המת אין בו איסור תורה לקבור מת בשבת ודעת מקצת פוסקים בא"ח סימן של"ט דשבות דשבות במקום מצוה לא גזרו וא"כ לא רצה רש"י לפרש הכא בסוגי' דביצה דהאי דאשתהי קאי על עממין דהא מר זוטרא קאי על דברי רבא ורבא סובר ר"פ נוטל דמלאכה שא"צ לגופי' פטור וא"כ אף בלא אשתהי יש להתיר ע"י עממין דהוא שבות דשבות במקום מצוה אבל סוגי' דריש חולין דקאי לר' יוחנן ור"י סובר במס' שבת דף ק"ו דמקלקל בהבערה פטור ולשיטת רש"י שם מאן דסובר מקלקל בהבערה פטור סובר מלאכה שא"צ לגופה חייב ולכך אפי' ע"י עממין לא שרי רק באשתהי כיון דאינו רק חד שבות:

דף ז.

אמר ר' יוסף דלא כר' יעקב הקשה מ"ו בצל"ח לפמ"ש תוס' במסכת עירובין דף ס"ב דהחמירו בביצת נבלה יותר מבב"ח שנבלה אסור מצד עצמו וא"כ איך אמר ר' יוסף דלא כר"י הלא לת"ק נמי לא אתיא שפיר דע"כ לא הקיל ת"ק רק בב"ח דכל חד באפי נפשי שרי אבל נבלת עוף מטמא מד"ת ונראה דשיטה מקובצת במסכת ב"ק דף מ"ז כתב דביצת טריפה אסור רק מדרבנן והא דאמר לעיל סיפא אתאן לספק טריפה משמע שהוא עד"ת היינו לר' יעקב דאסר מעורת בגידן מד"ת והנה ר' יוסף אמר לעיל משום פירות הנושרין וצ"ל לדידי' דסיפא אתאן לספק טריפה וצריך לאוקמי' כר' יעקב ש"מ דמד"ת אסור לכך לא ניחא לר' יוסף לומר דאפושי טומאה לא מפשינן כיון דהוא מד"ת לא שייך סברה זה אבל לת"ק שפיר אתי' אף דגבי נבלה החמירו מ"מ כיון דאינו רק מדרבנן אמרינן אפושי טומאה לא מפשינן אלא דא"כ לאביי דמוקי לר"י ואפושי טומאה נצטרך לומר דפליג בזה על ר' יוסף וסובר דביצה טריפה אסור מד"ת רק די"ל דגם אביי סובר דביצה טריפה אסור רק מדרבנן ואפ"ה ספקו אסורה כמ"ש השיטה מקובצת במסכת ב"ק כיון דטריפה דאורייתא החמירו רבנן בספקו:

דף ז:

חיישינן דילמא מימלך ולא שחיט במג"א סי' תצ"ח ס"ק כ"ד הקשה על הרא"ש דלמה אמר הש"ס דילמא מימלך ולא אמרינן הטעם דהוא מכשירין ונ"ל דלכך לא אמר הש"ס זה הטעם דמסתמא ב"ש כשיטת ר"א תלמידו קאי ועיין לקמן דף ל"ד ע"ב תוס' ד"ה ואומר דהירושלמי רמי מב"ש אדר"א והרי ר"א סובר ר"פ תולין דאף מכשירן שאפשר לעשותן מעי"ט שרי והרשב"א בחדושיו כתב דאפילו מלאכה דאורייתא מותר לר"א ואפי' לשיטת תוס' שם דר"א מתיר רק במלאכה דרבנן מ"מ בהאי דיחפר בדקר "כ הוא דרבנן דחופר גומא וא"צ רק לעפרה פטור וכתישה הא מתוקמא בעפר תיחוח דרק מדרבנן אסור או כמ"ש רש"י דזימנן דבעי כתישה או כמ"ש תוס' בחופר גומא וא"צ רק לעפרה אסיר מדרבנן ובזה כ"ל מה שהקשו תוס' ר"פ תולין דלמא בהא מודה ר"י ולהנ"ל ניחא דא"כ תקשה מב"ה דאסרי לחפור בדקר ולכסות על ר"י:

דף ח:

תוס' ד"ה סוף ותימא דהכא משמע וכו' ונראה לתרץ דתוס' דף ג' כתבו בשם הירושלמי דקצירה אסור מד"ת בי"ט מדכתיב אך אשר יאכל לכל נפש וסמיך ושמרתם את המצות אותן מלאכות משמור ואילך ושימור לא בעי רק מלישה ואילך עי"ש דף ג' גזירה והקשה הפ"ח דבפסחים דף מ' מסוק הש"ס דמעיקרא אמר רבא דלא בעינן שימור רק מלישה ושוב הדר ואמר דבעינן שימור מעת קצירה וי"ל דהנה עוד איתא בירושלמי אך הוא לבדו אילו מיעוטין שלא יקצור וכו וא"כ למאי דהדר רבא וסובר דבעינן שימור מעידן קצירה יליף דקצירה אסור ביו"ט מלבדו אמכם שוב אין כאן לימוד על מילה שלא בזמנו שלא ידחה יו"ט וצ"ל דיו"ט עשה ול"ת הוא ובזה מיושב קושי' תוס' דהא דאמר רבא לבדו ולא מילה שלא בזמנו ולא ס"ל דיו"ט עשה ול"ת היא קודם דהדר והוה סובר דלא בעינן שימור רק מלישה ואז לא איצטרך לבדו שלא יקצור ביו"ט דכבר ידעינן מדסמיך ושמרתם את המצות לאך אשר יאכל לכל נפש ואיתר לבדו וע"כ דקאי על מילה ש"ב ולא אמרינן דיו"ט היא עשה ול"ת והא דאמר בביצה דיו"ט הוא עשה ול"ת הוא לבתר דהדר וס"ל דבעינן שימור מעידן קצירה ואז א"א למילף מדסמיך ושמרתם את המצות לאך אשר יאכל לכל נפש וע"כ דמוקי האי קרא לבדו שלא יקצר וא"כ מנ"ל דמילה ש"ב דאינה דוחה יו"ט וע"כ משום דיו"ט עשה ול"ת הוא:

עוד ישבתי קושית תוס' דמהרש"א במסכת שבת ד' קל"ב ע"ב הקשה על ר"א דמשני יו"ט עשה ול"ת נילף ממילה דדחי צרעת אף שלא בזמנו אף דצרעת הוא עשה ול"ת ונראה לתרץ דהרמב"ם בפי' מה' ט"צ ה' כתב דצרעת הוא רק ל"ת לחוד וכתב המ"ל דהרמב"ם סובר דאותה ברייתא דאמר במסכת שבת ד' קל"ב דאתה עושה בסיב שעל רגלו פליג על אידך ברייתא וס"ל דצרעת הוא ל"ת לחוד ע"ש וא"כ מיושב קושי' מהרש"א די"ל דר"א דמשני יו"ט עשה ול"ת ס"ל כאידך ברייתא דצרעת הוא ל"ת לחוד וגם אין להקשות על ר"א מהך ברייתא דסובר דצרעת היא עשה ול"ת א"כ מנ"ל להך ברייתא דמילה שלא בזמנו אינה דוחה יו"ט די"ל דגם ר"א ידע מילפותא דאביי רק דרצה לתרץ גם לר"י דס"ל עולת חול קריבין ביו"ט עיי' תוס' שבת דף כ"ד ע"ב א"כ י"ל דהך ברייתא דסובר דצרעת הוא עשה ול"ת ס"ל כר"ע דסובר עולת חול ביו"ט לא וא"כ מתורץ קושי' תוס' דאף דרבא סובר דיו"ט הוא עשה ול"ת מ"מ צריך לתרץ תירץ אחר דלא תיקשה להך ברייתא דסובר דצרעת הוא עשה ול"ת א"כ למה לא ידחה מילה שלא בזמנו יו"ט ונילף מצרעת כקושי' מהרש"א לכן מתרץ לבדו ובזה מיושב מה דקשה להני אמוראי דלא סברו דיו"ט הוא עשה ול"ת א"כ קשה מתניתן דסוף ר"ה גבי שופר דאין מפקחין את הגל ומפרש הש"ס משום דיו"ט עשה ול"ת הרי דיו"ט עשה ול"ת ואף שהר"ן כתב דלרווחא דמילתא נקיט דבלאו הכי לא דחי משום בעידנא דמעיקר ל"ת לא מקיים עשה מ"מ מה נעשה לר"ת הביאו מג"א סימן תמ"ו דשופר הוא עשה דרבים ודחי אף דבעידן דמיעקר לאו לא מקיים עשה ולהנ"ל ניחא דבאמת כולהו אמוראי סוברים דיו"ט הוא עשה ול"ת רק דבאו לתרץ על מילה דלא נילף מצרעת:

דף יב.

דאמר לך מני ב"ש היא ומקשים על רמב"ם דפסק דלא אמרינן מתוך רק גבי הוצאה והבערה ונראה דבירושלמי פליגי ר"י ור"ל א"א מתוך אצל שאר מלאכות הביאו פר"ח רק דהיא גופי' קשה למה פסק הרמב"ם כר"ל ונראה דאיתא פסחים דף פ"ד רבא אמר לבדו ולא מילה שלא בזמנו דאתי' בק"ו ויש דלא גרסי דאתי בק"ו והקשו תוס' הא רבא ס"ל בפ"ק דביצה דיו"ט עשה ול"ת ולמאי הילכתא איצטרך לבדו ונראה לפי דעת האומרים בהאי דאין עשה דוחה ל"ת ועשה אם עבר אינו לוקה דלאו כמאן דליתא דעשה דחי לה ועיין מ"ש תוס' שילהי חולין בשם ריב"א וא"כ איצטרך לבדו שאם מל מילה שלא בזמנו בי"ט דאי לאו קרא לבדו לא הי' לוקה שהרי לא נשאר רק העשה אבל השתא דכתב לבדו לקי אף דלבדו הוא לאו הבא מכלל עשה הרי זה דומה לגוזז פסולי המקודשין דלוקה מקרא דתזבח ולא גיזה דאהדרה לאיסורא קמא רק דקשה הלא תוס' כתבו דשאני מלאכת י"ט דהותרה אצל אוכל נפש ואמרינן מתוך ולא אמרינן בזה אהדרה לאיסורא קמא מזה הוכיח הרמב"ם דלא אמרינן מתוך רק גבי הוצאה והבערה אבל מילה דהוא חבורה לא אמרינן מתוך ואף דר"י ור"ל הלכה כר"י דהני כללי איתמר ג"כ אף היכא דפליגי בירושלמי כדאיתא בהרא"ש ספ"ק דמכות ורשב"א ברכות דף מ"ב גבי רב ור"י מ"מ כיון דרבא קאי כוותי' פסק כוותי' ואף דרבא אמר בכל דוכתי' הלכה כר"י מ"מ אולי לא אמר רבא כלל זה היכא דפליגי ר"י ור"ל בירושלמי ויש ראי' דהרי לשיטת הר"י והרב פורת במסכת שבת דף כ"ה ס"ל לרבא נדרים ונדבות קריבין בי"ט והרי בירושלמי הביאו תוס' חגיגה דף ח' ע"ב ד"ה מי סובר ר' יוחנן נדרים ונדבות אין קריבין בי"ט אם לא שנימא כמ"ש מהרי"ק דהני כללי לא איתמר רק בדברים הנוהגים בזמן הזה אמנם דברי מהרי"ק הביאו תוי"ט פ"ג מס' כלים ובמסכת אהלות פרק ח"י משנה ט' והנה מלבד מה שהקשה מג"א סימן רי"ח ס"ק ג' ואני מוסף מסוגי' דמנחות דף נ"ב ועיין תה"ד סי' ק"ד וגם מדברי תוס' חולין דף קי"ט ע"א ד"ה ור"י בסיף הדיבור והא דמוקי לה ביד לרב כי הכא דליקם כר"י דהילכתא כוותי' לגבי דר"מ (ועיי' בהר"ן בנדרים דף פ"ח ע"ב ד"ה לענין כיון דעיקר פלוגתא לענין דינא נקטינן כשמואל ובזה מיושב מה שהקשה מ"ו בצל"ח פסחים דף ס' על רמב"ם למה לא פסק כרב ולהנ"ל ניחא כיין דעיקר פלוגתא דרב ושמואל במסכת ב"ב דף ק"ה לענין דינא נקטינן כשמואל) ודברי תוס' חולין דף קי"ט צ"ע שכתבו כי היכא דליקום רב כר"י דהלכה כוותי' נגד ר"מ וקשה דהלא הש"ס מסיק במסכת עירובין דף מ"ו דרב לית ליה להני כללי:

שם המבשל ג"ה בחלב בי"ט וכו' ובמסכת פסחים הקשה הר"י ליתני ג"ה של נבלה והקשה מ"ו בצל"ח בפסחים דילמא הך תנא לית ליה כולל ואפ"ה חייב משום בב"ח כמו דאי' בש"ס דחולין דף קי"ד דבב"ח חל על חלב דלהכי אפקי' בלשון בישול כשם שלוקה על בישולו כך לוקה על אכילה ואידך לישנא דאמר שם להיפך ס"ל כר' ירמי' במסכת יומא דף ל"ו ומוקי להך ברייתא כר"י הגלילי דאין לוקין על נבלה דהוא לאו הניתק לעשה ונראה דודאי הני לישנא בחולין דאמרו דלהכי אפקי רחמנא בלשון בישול כשם שלוקה על בישולו וכו' הוא דוקא לתנא דבי' ר' ישמעאל דיליף איסור אכילה בב"ח מג' לא תבשל שייך לומר להכי אפקי אכילה בלשון בישול וכו' אבל שאר מ"ד דילפי' איסור אכילה מקרא אחרינא לא שייך לומר להכי אפקי בלשון בישול וכו' הלא לא ילפינן מלא תבשל והך ברייתא דהמבשל ג"ה בחלב בי"ט לא ניחא לר"י לאוקמי כתנא דבי' ר"י דרש"י הקשה בפסחים דף מ"ז דלמה לא קתני י"ט שחל בשבת ותירץ דהוא לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד ואין לוקין והרי ר' ישמעאל סובר רפ"ג דמכות דלאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד לוקין ודרך הש"ס למרמי ר' ישמאעל אתנא דבי' רב ישמעאל כדאיתא מסכת מגילה דף כ"ג ע"א (ודלא כת"ח ריש שבועות) וכה"ג הקשה ש"ס מסכת ב"ק דף צ"ה מאן שמעת אחריות ט"ס ר"מ וכו' והנה קשה לי על רש"י שכתב דלכך לא קתני גבי יש חורש תלם א' בי"ט שחל בשבת משום דהוא לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד קשה לתירץ קמא רפ"ג דמכות דטעמי' דר"ע משום ב' רשעות וכתבו תוס' שם ד"ה ברשעה דאם אתרו חייבי מיתת ב"ד למלקות לחוד לוקין א"כ קשה למה לא חשיב שבת ואתרו בו למלקות לחוד וכה"ג הקשה ריטב"א שם ונראה הא דלא ניחא לרש"י לומר דהברייתא אתי' כר' יצחק דאמר אין מלקות בחייבי כריתות משום דבמסכת מכות דף כ"א בעי הש"ס לאוקמי' הך מתני' דיש חורש תלם א' כר"ע גבי המחפה בכלאים והרי ר"ע ס"ל רפ"ג דמכות דיש מלקות בחייבי כריתות אבל לשנויא קמא רפ"ג דמכות דס"ל דחייבי מיתת ב"ד אם אתרו למלקות לוקין קאי להמסקנא במסכת מכות דף כ"א דכ"ע סברי מחפה בכלאים לוקה ול"צ לאוקמי' כר"ע רק כר' יצחק דאין מלקות בחייבי כריתות והך ברייתא דהמבשל ג"ה בחלב כי"ט דלא קחשיב שבת צריך לאוקמי' כרב יצחק רק דקשה דהא הך ברייתא ס"ל יש בגידין בנ"ט ור' יודה הוא דס"ל יש בגידין בנ"ט ושמעינן לר' יודה במסכת כריתות אכל חלב מקודשין לוקה ג' הרי דס"ל יש מלקות בח"כ ונראה דס"ל כר"ע מסכת חולין דף ק"א שבת ויה"כ איכו חייב רק אחת וכתב הר"ן בחדושיו דיה"כ ושבת חד שמא נינהו דבתרווייהו שבתון כתיב וכחד איסורא נינהו וא"כ אולי לענין מלקות ג"כ שבת וי"ט שניהם שבתון כתיב וכחד. איסורא דמיא וגבי חורש תלם אחד לא בעי רש"י לומר דחד איסורא נינהו דהא הש"ס במסכת מכות בעי לאוקמי האי דיש חורש תלם א' כר"ע אבל שנויא קמא דריש פ"ג דמכות אזלי להמסקנא דכ"ב סברי המחפה בכלאים לוקה ובזה ניחא דברי תוס' מסכת שבועות דף ז' ע"ב שהקשו דאמאי לא מקשה ש"ס על טומאת מקדש אי במזיד בר מלקות ושמעתי להקשות דלמא ס"ל דאין מלקות בחייבי כריתות ואין זה קושי' דהא ר' יודה הוא דאמר מה מצינו ושמעינן לר"י במסכת כריתות דף ד' אכל חלב מקודשין לוקה ג':

דף יג.

לימא רבי היא וכו' והקשה א"א הרב מ' מנדל דייטש זלה"ה לפירש הרמב"ם בפי' משניות במסכת מ"ש שכתב דטעמי' דרבי הוא משום דכלך לחומרא ולא תלינן שאלו אחרים הם א"כ גם לרבי לא ניחא דשם הוא לחומרא אבל איך ניזל לקולא וכן הקשה בסוגי' דפסחים דף י' הניח עשר ומצא תשע היינו סיפא ופרש"י דלרבי א"צ לבדוק אלא על פרוסת האבודה וקשה דלא שמעינן לרבי רק לחומרא אבל לא לקולא ובאמת שם בפסחים יש לתרץ דמיירי שביטלו ואין כאן רק איסור דרבנן וממילא א"צ לבדוק דס' דרבנן לקולא אבל לחכמים דאמרי גבי ממעשר שני דהוא איסור תורה ואפ"ה אמרו הכל חולין וע"כ דכודאי משמע להו שאין זה מה שהניח וממילא גבי חמץ צריך לחזור על כולן אבל בסוגי' דביצה קשה דגבי דשיל"מ ל"א ס' דרבנן לקולא וצ"ל דסוגי' דהכא אזלי לר"פ דמשני דס' טריפה וכמ"ש המרדכי דלדידי' אפי' בדשיל"מ אזלינן לקולא באיסור דרבין:

דף טז:

אמר רב הלכה כת"ק כתב מ"ו בצל"ח דרב ע"כ לחומרא קאמר דאי לקילא פשיטא דהלכה כת"ק דיחיד ורבים הלכה כרבים וע"כ לחומרא ואיצטרך לאשמעינן דה"א דהלכה כדברי המיקל בעירוב ובזה ניחא דברי מהרש"א במסכת עירובין דף ל"ח שהקשה דלמה לא הקשה רב דפסק ב' קדושת ולמה אמר רב דאין מערבין מי"ט לשבת ושעה"מ הקשה דהא יש לומר דת"ק לקולא קאמר ולהצ"ל א"א לומא כן דרב לקולא אמר דא"כ לא הוצרך לומר כלל הלכה כת"ק דיחיד ורבים הלכה כרבים וגם הלא הלכה כדברי המיקל בעירוב אמנם י"ל כמ"ש מ"ו בצל"ח דצריך רב לומר הלכה כת"ק לאפוקי משמואל וגם י"ל דכיון דגם רבנן שהקשו במס' עירובין דף ל"ח לר"א למה אין מערבין מי"ט לשבת ולחד תירץ כתבו תוס' שם דהקשו מערובי חצירות ולא ס"ל משום הכנה מוכח דגם הני חכמים סברי כרבי דאין מערבין ע"ח מי"ט ושפיר הוצרך למיפסק הלכה כת"ק:

דף יח.

בס' קרבן נתנאל הביא בשם בנו מ' ליפמן זלה"ה דלכך בשבת לא כתב הרמב"ם הטעם שמא ישהה דהוא זמן מועט ל"ח לתקלה ע"ש וחלוק זה כתבו תוס' ג"כ במסכת חולין דף נ"ג והכי משמע במסכת יומא דף ס"ו דמסיק ש"ס דר' יודה חייש לתקלה ובמסכת שבועות דף י"ב בעי הש"ס לומר דאמרו לו הוא ר"י ואיך משהין מר"ח לר"ח וע"כ דבזמן מועט ל"ח לתקלה והנה במסכת ר"ה דף ל"א גבי הא דגר צריך שיפרש רובע לקנו הקשה טורי אבן מ"ש גר דנקט משאר חייבי קרבן ועלה בדעתי דשאר מחוייבי קרבן מודה דא"צ להפריש מפני תקלה אבל גר דלא שכיח כדאיתא גיטין דפ"ה ע"א וכיון דמילתא דלא שכיח לא גזרו רבנן אמנם מצינו ביומא דס"ו דמסיק גבי שעיר ויה"כ שאבדו דימותו מפני תקלה והלא אבודין ג"כ לא שכיחא כדאי' שבועות דף י"א ובענין זה ישבתי מה דקשה לי על רמב"ם גבי עיר הנדחת דקדשי מזבח ימותו וקשה הלא איהו פסק דב"ח אינם נדחים והלא בסנהדרין דף מ"ו מסיק ש"ס דלאחר שנתעכל הבשר ה"ל כפרה וכ"פ רמב"ם דלאחר שנתעכל הבשר קוברין בקבורת אבותיו וא"כ למה ימותו קדשי מזבח הלא נוכל להקריב אחר שנתעכל הבשר ולהנ"ל ניחא דרמב"ם סמך עצמו על סוגי' דיומא דס"ו דימותו משום תקלה:

תוס' ד"ה בולד הטומאה וי"מ וכו' והקשה מהר"ם שיף א"כ למה לן גזרה דרבה שמא יעברו דאם כטמא באה"ט הוא טבילה שלא לצורך י"ט שהרי צריך הערב שמש ובולד טומאה אינו להוט להטבילו ונראה דנ"מ אם יש לו מים טמאים וצריך להשיקם דלא ישיקם בכלי עץ שנטמא באב הטומאה דמשום טבילה שלא לצורך לא שייך כמ"ש מ"ו בצל"ח דה"א דמותר להטבילו אגב מים דמה לי אם נותן בכלי אבן או בכלי עץ והוא חדא טירחא לכך גזרו שמא יעבירנו:

שם תוס' ד"ה היכא משכחת וכו' בכלים שאינם ראוי' למשקין הקשה מ"ו בצל"ח א"כ לקמן ע"ב ד"ה ושוין וא"ת וכו' וכ"ע מודים וכו' ומאי קושי' דהרי שם איירי בכלי המיוחד למשקין א"כ גם וולד הטומאה אסור כיון דשייך גם בישראל דכל הפוסל בתרומה מטמא משקין להיות תחילה ולא שייך כהנים זריזין ונראה לתרץ קצת דכוונת תוס' על המקשה דמקשה מברייתא על רבה מהא דכלי שנטמא בולד הטומאה נגזר הא אטו הא ולא אסיק הא דכהנים זריזין ולמה לא מקשה ברייתא דשרי להטביל כלי שנטמא בולד הטומאה ולמה שכינו במתני' ושוין וכו' אבל לא מטבילין ואמאי הלא לא נטמא רק בוה"ט והנה במסכת חגיגה ר"פ חומר בקודש כתב רבינו אלחנן דהאי כלי שנטמא בוה"ט מיירי בי"ט שחל להיות בע"ש ומ"ו בצל"ח הקשה דלמ"ד בפסחים דערובי תבשילן מהכי דהואיל ואי איקלע אורחין חזי תה לא שייך פה דאם אורחי' טמאים לא יצטרך להטביל ולי נראה דהא הקשה רבה לר"ח בפסחים לדידך איך אופין מי"ט לשבת וכי לא אסיק רבה דפליגי תנאי במסכת עירובין דל"ח אי שבת וי"ט חדא קדושה וכיון דחדא ממילא צרכי שבת נעשים בי"ט כמו שפרש"י שם ונראה כיון דרבה ור"ח המה תלמידי דרב ורב ס"ל במסכת עירובין דף ל"ח דב' קדושות הם לא היה ניחא לרבה לומר דצרכי שבת נעשים בי"ט כיון דב' קדושות אבל ברייתא כלי שנטמא בוה"ט דמטבילין בי"ט יש לאוקמי' כרשב"ג וכריב"ב דאמרי במסכת עירובין דף ל"ח ע"ב נאכל עירובו ביום ראשון יוצא עליו ביום שני משום דחדא קדושה הוא וממילא צרכי שבת נעשים בי"ט ובזה מתורץ ג"כ מה שהקשה מ"ו בצל"ח על תוס' שכתבו דהא דנטמא בי"ט מטבילין בי"ט מיירי בוה"ט ולמה לא מוקמי' בי"ט שחל ע"ש (ועיי' תוס' חגיגה שהקשו על ה"ר אלחנן) דא"כ קשה על רבה שהקשה בפסחים לר"ח לדידך איך אופין מי"ט לשבת ולא אסיק הא דצרכי שבת נעשים בי"ט ולמה לא הקשה על ברייתא דכלי שנטמא בי"ט מדוע טובל בי"ט ולדידי' מי ניחא (וזה דלא כמ"ש לעיל דלא הקשה רק הואיל והמה תלמידי דרב) ובזה יש לתרץ קצת קושית מהרש"א:

שם תוס' ד"ה מערמת וי"ל דהואיל וכו' והקשה שער המלך בפ' כ"ב ה' שבת א"כ הא דמשני ש"ס גזרה הני אטו הני והשתא כלים דבני סחיטה נינהו דהיינו בגדים ל"ל טעמא שמא יסחט הא מדינא אסורים דשרייתו זה כיבוסו דטבילת כלים לא הוה דרך ליכלוך וכן הקשה מהא דזעירי במסכת שבת דף קל"ט נותן אדם מים צלולין במשמרת והקשה הלא מים צלונים במשמרת נימא שרייתו זה כיבוסו ונראה דהנה הגה' מיימני פכ"ב ה' שבת כתב שאינה מתכוין אלא לטהר ולא לכיבוס וראי' מנדה שמערמת וטובלת בבגדי' עיין שם (ולא ידעתי מדוע לא הוה פ"ר אולי ס"ל כערוך דהוה פ"ר דלא ניחא לי) ותוס' לא ניחא לתרץ משום דאין מתכוין דהא ר"ח ב"א משמי' דרב אמר האי דנדה מערמת וטובלת בבגדי' והלא שמעינן לרב שילהי ח' שרצים דדבר שאינו מתכוין אסור אבל ר' יוסף וכן האי דמסננין יין בסודרין אולי אתיא כר"ש דאמר דבר שאינה מתכוין מותר:

גם י"ל דבס' יראים סי' ק"ב דף כ"ו ד"ה המלבן מוקי האי דמערמת וטובלת בבגדי' בבגדי עור ועוד כתב שם דהא דשרייתו זה כיבוסו הוא דוקא מים אבל יין אין זה כיבוס כדתנן בפ' תולין מסננין יין בסודרין ע"ש ותוס' לא ניחא לאוקמי' האי דמערמת בבגדי עור דסתם בגדים לאו עור נינהו כמ"ש תוס' ישנים במסכת יומא דף ט"ז אבל ר' יוסף בעי למיהב טעם אף בבגדי עור:

עוד כתב הרב בעל שער המלך שם דכוונת תוס' בפי' ח' שרצים למאן דפריך מהאי דמערמת וטובלת בבגדי' ולא אסיק מתוך שלא הותרה תקשה לדידי' כמי דאמאי לא גזרינן שמא יסחט כדתנן בפ' חביות הרוחץ במי מערה ונסתפג וכו' לא יביאנה בידו וטעמא שמא יסחוט ולי קשה דאיך יוכל להקשות מהאי דחביות הא במסכת שבת דף קמ"ז אמר ר"י דהלכה דמסתפג ומביאו בידו ומתני' כבן חכינאי היא אבל רבנן כולהו סברי דמביאה בידו ולא חישינן שמא יסחוט ואף שי"ל דר"ש לא מתיר רק ברחיצה כמ"ש הרשב"א מ"מ איך יוכל להקשות כיון דלא מצינו בפירוש דגזר שמא יסחוט וגם אכתי קשה לת"י והר"ן שכתבו במסכת יומא על האי דשומרי פירות עוברין במים ולא גזרינן שמא יסחוט דכיון שלא התירו רק כשהוא לבוש מינכרא מילתא וא"כ המקשה דלא אסיק מתוך שלא הותרה וכו' למה לא הקשה על ברייתא דשומרי פירות:

דף כ:

ד"ה מ"ב וכו' ולא נהירא וכו' ועוד וכו' והקשה המחנה ראובן דלמא הך ברייתא אתיא כמ"ד הבערה ללאו יוצאת ולריב"א ריש פסחים דלדידיה ליכא איסר ביו"ט בהבערה ונראה דהפ"י הקשה על הברייתא דכבשי עצרת ששחטין שלא לשמן וכו' הלא איתא ריש זבחים דקרבנות ציבור סכין מושכתן למה שהן ותירץ דאיתא כמאן דלית ליה לב ב"ד מתנה עליהן ע"ש ומאן שמעת דל"ל לב ב"ד הוא ר"ש כדאיתא ריש זבחים ותוס' כתבו ביבמות דף ו' ע"ב דר"ש דס"ל מקלקל בחבורה חייב ל"ל הבערה ללאו יוצאת דאיצטרך על מקלקל בהבערה א"כ ע"כ סובר הברייתא דהבערה אסור ביו"ט:

שם עוף הנדרס הרמב"ם פסק עוף הנדרס מותר לשוחטו ביו"ט והק' יש"ש דהלא הוא איבעי' דלא איפשטא ונראה לתרץ דהפ"י וכרו"פ הקשו דלמה לא פשיט הש"ס ממתניתן בהמה מסוכנת לא ישחוט רק אם יוכל לאכול כזית צלי מבע"י ואי מחזקינן ריעותא איך רשאי לשחטו כלל דלמא לא תפרכס אחר השחיטה וי"ל דבפסחים דף מ"ז מקשה הש"ס למאן דלית ליה הואיל בהמה מסוכנת אמאי ישחוט ומשני משום הפסד ממון ומקשה הש"ס משום ה"מ שרינן איסר תורה משמע דאיסר דרבנן הוי שרינן ודעת רש"י בביצה די"ב דמד"ת אמרינן מתוך אף דליכא צורך קצת וא"כ מיושב מה דלא פשיט הש"ס מהאי דמסוכנת דלא מחזקינן ריעותא שמא לא תפרכס דשאני התם כיון דליכא איסור תורה דמד"ת אמרינן מתוך שהותרה שחיטה לצורך הנש"ל רק דרבנן הוא ובדרבנן אמרינן שהותר משום הפסד ממון אולי תמות הבהמה אבל עוף הנדרס אין כאן הפסד ממון דאף אם לא ישחוט ביו"ט הרי יוכל להניחו עד אחר יו"ט והפ"ח סי' תצ"ה הביא דבירושלמי פליגי ר"י ור"ל אי אמרינן מתוך בשאר מלאכות זולת הוצאה והבערה וא"כ י"ל דסוגי': דביצה קאי לר"י דס"ל דאמרינן מתוך בשאר מלאכות א"כ ליכא למיפשט ממסוכנת דמותר לשחטו בי"ט הואיל וליכא כאן איסור תורה ובאיסור דרבנן שרינן הפסד מרובה אבל הרמב"ם לטעמי' אזיל דס"ל כר"ש דלא אמרינן מתוך רק בהוצאה והבערה וא"כ בשחיטה לא אמרינן מתוך ושלא לצורך הוי איסר ד"ת וקשה היאך שוחטין בהמה מסוכנת ביו"ט דילמא לא תפרכס אע"כ דלא מחזקינן ריעותא ושפיר פסק עוף הנדרס מיתר לשוחטן ביו"ט, אלא דהיא גופיה קשיא מדוע פסק כר"ש ולא כר"י דס"ל דאמרינן מתוך בכל מלאכות ונראה דסמכו עצמם על סתמא דתלמודא בפסחים דמ"ד דמקשה ש"ס משום הפסד ממון שרי איסור תורה ומאי קושיא לשיטות רש"י דאמרינן מתיך מד"ת אפי' ליכא צורך קצת וא"כ אין כאן איסר תורה דמד"ת אמרינן מתוך רק מדרבנן בעי צורך קצת וזה יש להתיר משום הפסד ממון ואין לומר דקושית השם הוא מר"ע דס"ל כזית מבית טביחתה ומתיר לשחוט מסוכנת ור"ע ס"ל ריש פסחים דלא אמרינן מתוך ז"א דהלא ר"ע לא אמר יש שהות ביום לאכול רק סתם אמר כזית חי' מבית טביחתה ואולי באמת לא שרי ר"ע רק אם יאכל אף שאינו שהות רק לאכול מבית טביחתה וליכא למידק מר"ע דיוכל לאכול אע"ג דלא בעי למיכל דאמרינן הואיל ומדמקשה ש"ס ע"כ דס"ל סתם גמרא דלא אמרינן מתוך גבי שחיטה, עוד יש ראיית להפוסקים דפסקו דל"א מתוך בכל המלאכות מסוגי' דביצה דף כ"ב מסיק הש"ס דב"ש סוברים אין זוקפין את המנורה דיש בנין וסתירה בכלים וכו' וקשה דבמסכת שבת דף צ"ה ע"א מקשים תוס' ד"ה והרודה כיון דמותר לגבן ביו"ט א"כ נפל ביתו יהי' מוהר לבכות דמתוך ש"ל הותר' נמי שלא לצורך ותירצו דאינו אסור רק מדרבנן וא"כ קשה מאי דוחקיה לאוקמי האי דזוקפין דפליגי ב"ש וב"ה בפלוגתא חדשה אי בנין וסתירה בכלים הלא האי דזוקפין מיירי ביו"ט כמ"ש תוס' שם ד"ה וב"ה וא"כ הוי להש"ס לאוקמי דפליגו בהכי דב"ה לשיטתם דסוברים מתוך בדף י"ב וא"כ בית גמור מותר לבנות ביו"ט רק דאסור מדרבנן דמחזי כעובדא דחול ובזקיפות מנורה לא שייך עובדא דחול וב"ש לשיטתם דל"ל מתוך ובפרט ר"א הוא מתלמידי ב"ש ור"א ס"ל דמגבן ביו"ט חייב מלקות ויותר כראה לרש"י דכתב לעיל הא דיש בנין בכלים הוא רק מדרבנן וא"כ לב"ה דאי"ל מתוך הוי תרי דרבנן ודכ"ע יש בנין בכלים ומזה הוכיחו דל"א מתוך רק גבי הוצאה והבערה וא"פ גבי בנין לא שייך מתוך ובזה מיושב מה שהקשו מג"א סי' תקי"ח סי"ק א' ע"ש ולהנ"ל ניחא דרבא באמת ס"ל דאמרינן מתוך בכל מלאכות וכמ"ש מג"ש והוכיח מריש כתובות אמר ר"פ לרבא מאי דעתך ע"ש חבורה לצורך וכו' ואני מוסיף דבירושלמי פליגי ר"י ס"ל מתוך בכל מלאכות והרי רבא אמר דבכל הש"ס הלכה בר"י לגבי רשב"ל רק מסתמא דתלמודא מוכח דלא כר"י וע"כ:

[ועיין בס' של אמ"ו הרב הגאון זצ"ל אמרי א"ש סימן מ"א שהביא קושי' עצומה מאא"ז זצ"ל על תוס' הנ"ל היאך אפשר לומר דבנין ביו"ט הוי רק מדרבנן א"כ היה אפשר לגמור מן התורה בנין העזרה וניקדשה בעצרת, עיין מסכת שבועות דף ט"ו ע"ב ובאמת יש לישב קושי' תוס' במס' שבת שהקשו דאם מגבן מותר אזי נפל ביתו ביו"ט יעיין שם דהנה הטעם והסברא של התוך י"ל יען שהמלאכה הנ"ל בכלל אך אשר יאכל לכל נפש א"ם יצאה לגמרי מהלאו דלא תעשה מלאכה ואפי' שלא לצורך כמי מותר מ"ה ולפי"ז י"ל בדבר שלא היתה מעולם בכלל לא תעשה מלאכה אין לומר מתוך ועיין תוס' זבחים דף ל"ג ע"א ד"ה א"ל מטונך דדבר שלא נאסר לא שייך הותרה וא"כ מגבן הוי שיער כגרוגרת ובנין בכ"ש, בכ"ש מגבן לא אסור מעולם א"כ צריך אתה לומר מתוך שהותרה מגבן כגרוגרת הותרה נמי בונה בכ"ש ומתוך כזה לא מצינו בש"ס אני נכדו מנחם דייטש]:

דף לד.

עוף הנדרס וכו' ומהרש"ל ביש"ש הקשה על פוסקים דפסקו לקולא הלא הוא אבעי' דלא איפשטא ונראה דהפ"י הקשה דמה בעי ר"ז אי מחזקינן ריעותא בי"ט הלא שנינו בהמה מסוכנת אם יוכל לאכול כזית מותר לשחטה בי"ט ואמאי דילמא לא תפרכס אחר השחיטה ומ"ו בצל"ח תירץ דמתני' דבהמה מסוכנת יש לאוקמי' כר"ע דסובר אפילו נפש בהמה במשמע וא"כ יוכל לשחטה בי"ט לצורך כלבים רק שמאתמול לא הוה רק לאדם ומוכן לאדם לא הוה מוכן לבהמה וא"כ אף אם לא הפרכס ליכא איסור תורה בשחיטה כיון דאפילו נפש בהמה במשמע ואינו רק איסור מוקצה שהוא דרבנן מותר מפני הפסד ממון כדאיתא פסחים דף מ"ו ע"ש וא"כ אי נימא דמחזקינן ריעותא בי"ט צריכין לאוקמי' סתם מתני' בהמה כר"ע דאמר אפילו נפש בהמה במשמע דלא כהילכתא דרמב"ם פסק פ"א מהי"ט כר"י ולא מפקינן סתם מתני' לבר מהילכתא וכה"ג כתב המגיד משנה פי"א ה' נזקי ממון הלכה א' ע"ש והנה ראיתי להרב בעל קדושת ישראל שהקשה על דברי המ"מ הנ"ל דאי אמרינן דאין לו קנס צריכין ג"כ לאוקמי' הך ברייתא דקתני מי שחציו עבד וחציו ב"ח נותן חצי קנס לרבו כמשנה ראשונה דלא כהילכתא ולי נראה אף דקיי"ל כמשנה אחרונה מ"מ כבר מצינו סתם מתני' כמשנה ראשונה במסכת פסחים פ' ח' לא יאכל משל רבו אבל משל עצמו יאכל כמשנה ראשונה לשיטת הרמב"ם דמפרש דלא כרש"י אבל מ"ד א"צ גט שחרור לא מצינו סתם כוותי:

תוכן העניינים

אהל דוד מסכתות שונות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה