אהל דוד מסכתות שונות· רבי דוד דייטש
בבא קמא
דף ג.
תוס' ד"ה לפוטרו בר"ה וא"ת אמאי פשיט' לי' טפי מלשלם מן העלי' ונראה דרבא הוכיח דע"כ פטור ברה"ר דאי צרורות מחייב ברה"ר קשה ר' טרפון דמחייב שור ברשות הניזק כ"ש ויליף ק"ו משן ורגל דפטורין ברה"ר חייבים ברשות הניזק נזק שלם קרן דמחייב ברה"ר א"ד שמשלם נ"ש וקשה נימא צרורות יוכיח דמחייב ברה"ר ח"נ ואפ"ה גם ברשות הניזק אינו חייב רק ח"נ וכן כתבו תוס' לקמן דעבדינן יוכיח מצרורות אף שהוא הלכה א"ו דגם צרורות פטור ברה"ר ואף אם נימא דר"ט סובר כסומכס דמחייב בצרורות נ"ש מ"מ חכמים שהשיבו לר"ט מטעם דיו הוה להו להשיב לשיטתם ח"נ צרורות יוכיח ודוחק לומר לדבריו דר"ט השיבו וא"ל דמה לצרורות שכן לעולם אינו מחייב רק ח"נ תאמר בקרן אם הועד משלם נ"ש גם זה לא תברא די"ל דרבא בעי באת"ל יש העדאה לצרורות אמנם י"ל דהיא גופי' קשה כיון דמכח דצרורות פטור ברה"ר ש"מ דדנין להו כדין רגל ולמה לא ישלם גם מעליה כדין רגל ונראה דהרא"ש הקשה על הא דאמרינן שן ורגל פטורים ברה"ר דאורחיה הוא מה הוצרך לפרש טעמא משום דאורחי' הוא הא קרא כתיב ובער בשדה אחר ולא ברה"ר ותירץ שבא לפרש טעם הפסוק לפי שדרכו לילך ברה"ר וא"א שילכו הבעלים אחריהן תמיד אבל קרן אעפ"י שדרכן לילך ברה"ר כיון דאייעד הוי לי' למרי לנטורי ע"ש [ואף קודם דאייעד דמשלם ח"נ מ"מ כיון דלאו אורחי' דסתם שוורים בחזקת שימור קיימי] וא"כ לכך צרורות פטורים כיון דאורחי' הוא להתיז צרורות כדאי' לקמן פרק ב' וכן מבואר להדי' בירושלמי פ"ב הלכה א' ושפיר פטור ברה"ר דא"א שילכו הבעלים אחריהן תמיד ובזה ניחא מה שתמה פילפלא חריפתא דמנ"ל לריף לפרש טעמי' דקרא ולהוציא דין מחמת אותו טעם ולהנ"ל ניחא דיצא לו זה מחמת קושי' תוס' והדבר יותר מפורש בירושלמי פ"ב הלכה א' על מתני' היתה מבעטת או שהיו צרורות וכו' משלם נ"ש והקשה ירושלמי ואין דרכה להתיז צרורות ומפרש בפני משה שהוא מלשון בתמי' דס"ד מדתקני בתר ביעוט ש"מ דומי' דביעוט דמיירי ברה"ר ולכך מקשה דהא דרכה להתיז צרורות ומשני רב אמי בשהי' כלי נתון בידי אדם דהוי כחצר הניזק הרי להדי' דמטעם דאורחי' הוא להתיז צרורות יש למיפטר ברה"ר ועיין לקמן בסוגי' דמחזרת ובזה ניחא דעת הפוסקים שלא הביאו הא דמספקא לש"ס לקמן פ' כיצד הרגל אי יש העדאה לצרורות דבירושלמי פ"ב הלכה א' איתא ר' לעזר אמר כל דבר שהוא חוץ לגופה (היינו צרורות) לא חלקו חכמים בין ברה"י וברה"ר לחצי כופר כלומר דמשלם חצי כופר כמו דמשלם ח"כ וקשה א"כ איך יוכל למילף ר"ט ק"ו לשור המזיק ברשות הניזק מק"ו דשן ורגל הלא י"ל ח"כ צרורות יוכיח דמשלם ברה"ר וברה"י ח"נ וע"כ דס"ל לר"א דאין העדאה צרורות וא"כ איכא למפרך מה לצרורות שלעולם אינו משלם נ"ש אבל קרן אם עייעד משלם כ"ש וכיון דפשיטא לבא בירושלמי דאין העדאה לצרורות לא שבקינן וודאי של ירושלמי מפני ספק תלמוד בבלי וכה"ג כתבו פוסקים ועיין יש"ש פרק הערל סי' א' וכ"כ הש"ך י"ד סי' קמ"ה ס"ק א': ונהי דבהא דח"נ צרורות דמשלם ברה"ר לא פסקינן כר"א בירושלמי משום דבהא אשכחן דש"ס שלנו חולק בהדי' על ירושלמי ובהדי' אמר הש"ס אמאי קרי תולדה דרגל לפוטרו ברה"ר אבל בהא דאם יש העדאה לצרורות דמספקא הש"ס שלנו עבדינן כירושלמי:
הרמב"ן במלחמות הקשה על הפוסקים דצרורות משלם מעלייה הואיל ואמר הש"ס לר"פ פשיטא דילמא למאי דמסיק הש"ס לפוטרו ברה"ר הדר הש"ס מתירץ הראשון ע"ש והא דלא אמר הש"ס אלא משום שלא נזכר שם אמורא קודם וכמ"ש הרשב"ם בב"ב דף מ"ד ע"ב ונראה דהפוסקים הוכיח: דע"כ פסיקא לש"ס דלר"פ צרורות משלם מעלייה וכמ"ש מהרש"א דלקמן דף כ"ו מקשה הש"ס ולא תהא שן ורגל חייבת ברשות הניזק אלא ח"ב מק"ו מקרן ומקשים תוס' דמה לקרן שכן אינה משלם מן העלייה ותירצו צרורות יוכיחו שמשלם מעליה לר"פ ואינו משלם רק ח"כ ויש לדקדק מדוע כתבו רק לר"פ דהלא י"ל דש"ס מקשה אף לרבא דא"כ תפשוט דמגופו משלם והרי רבא מספקא אי צרורות משלם מעליה ונראה דתוס' כתבו בדיקדוק גדול דמהרם לובלין הקשה דאיך ס"ד דשן ורגל לא משלם רק ח"נ א"כ הילכתא לצרורות למה לי ומתרץ דהילכתא אתא דלא משלם רק ח"נ אפי' בפעם ג' דמקרן ילפינן וקרן גופי' בפעם ג' משלם נ"ש וא"כ לכך לא נקטי תוס' לרבא דהייתי אומר דרבא דמספקא אי מגופו משלם בעי באם תמצא לומר דיש העדאה לצרורות ובפעם ג' משלם נ"ש ואז שפיר איכא למבעי אי צרורות משלם מעליה ואי דא"כ קשה שן ורגל לא תהא חייבת ברשות ניזק רק ח"כ ז"א דבלא"ה ליכא למימר דשן ורגל לא יחייב רק ח"נ דא"כ למאי איצטרך הילכתא על צרורות וא"ל דבא לומר דגם בפעם ג' לא יחייב רק ח"נ דהא השתא קיימנין דיש העדאה לצרורות ולכך נקטי תוס' ר"פ דאיהו ס"ל צרורות משלם מעלייה וא"כ יפה פסק הרי"ף דע"כ גם להמסקנא ס"ל לר"פ דמשלם מעלי' וכמ"ש מהרש"א דפסיקא לש"ס דס"ל לר"פ הכי דאל"כ אלא דגם לר"פ מספקא קשה מאי הקשה ש"ס לקמן ולא תהא שן ורגל חייבת ברשות הניזק רק מק"ו מקרן דמה לקרן שמשלם מגופו ואי דח"כ צרורות יוכיחו דילמא באמת צרורות מגופו משלם ואי דתיפשט דמגופו משלם ז"א דליכא למיפשט דדילמא לעולם מעלייה משלם רק אולי יש העדאה בצרורות ואז בלא"ה ליכא למימר דשן לא יחייב רק ח"כ דא"ל למה לי הילכתא וגם ליכא למיפשט דיש העדאה לצרורות דנוכל לומר דאין העדאה רק דצרורות מגופו משלם וא"כ ליכא למילף שן ורגל מק"ו דקרן דמה לקרן שמשלם מגופו וזיל הכא קמדחי' לי וזיל הכא קמדחי' לי וק"ל אמנם ז"א דאי שן ורגל לא חייב רק ח"נ אז בודאי צרורות מעליה משלם דרבא לא בעי רק דלא מצינו ח"נ מעליה ולפום ס"ד מצינו גם שן ורגל דמשלם ח"נ ואפ"ה משלם מעליה:
עוד נראה לתרץ קושי' הרמב"ן דמהרש"א הקשה למה באמת לא אמר הש"ס גם לר"פ לפוטרו ברה"ר וכוונתו בזה לפנ"י דמהרם לובלין הקשה דמאי חזית לקרוא תולדה דרגל לפוטרו ברה"ר נימא דהוא תולדה דקרן הואיל ואינו משלם רק ח"נ ומתרץ דלרגל הוא דומה ל"ב דברים א' דפטור ברה"ר וגם הוא ממון אבל פלגא נזק דקרן הוא קנס וא"כ ר"פ דשמעינן לי' דפ"נ ממונא ע"כ משלם מעלייה דמה"ט לפוטרו בר"ה אינו מספיק לר"פ דמאי חזית לקרותו תולדה הואיל ופטור ברה"ר נימא דהוא תולדה דקרן הואיל ואינו משלם רק ח"נ ולא שייך תירץ מהרם דהא ר"פ סובר פ"נ ממון וע"כ לר"פ צרורות משלם מעלייה וא"כ שפיר פסקו כר"פ דע"כ לא הדר מתירץ קמא וק"ל:
תוס' ד"ה ש"מ ור"ת מפרש וכו' והקשה מהרם מלובלין דלמה לא מקשה ש"ס למ"ד שעבודא דאורייתא ממתני דעירוכין דס"ל אפי' נזיקן לא גבי מיורשים ולי נראה דלא בעי להקשות ממתני' דעירוכין דמ"ד שעבודא דאורייתא אמר אנא דאמרי כר' יוסי דס"ל באמת אם היזק חייב ואף ר' יוחנן דאמר שבעודא ד"ת ואיהו ס"ל הלכה כסתם משנה מ"מ אין זה סתם משנה הואיל ומחלוקת ר' יוסי בצדו ועיין רמב"ן מלחמות פ' המניח סי' ט' ומביא ראי' מפרק החולץ ע"ש אבל ממתני' דהכא שפיר מקשה כיון דאין מחלוקת בצדו א"כ קשה לר"י דס"ל הלכה כסתם מתני' ואף דסתם ואח"כ מחלוקת הוא מ"מ כתבו תוס' מס' שבת דף פ"א דר' יוחנן ס"ל אפי' בסתם ואח"כ מחלוקת הלכה כסתם אמנם במסכת עירובין דף צ"ב ע"א בתוס' שם משמע בסתם ואח"כ מחלוקת אפי' אם אין המחלוקת בצדו אין זה סתם אפי' לר"י ע"ש:
דף ד.
רש"י ד"ה מנסך ועיי' במהרש"א מה שהניח דברי רש"י בצ"ע ול"נ ליישב דשמואל דאמר בגיטין מערב יש לאוקמי ששפך הרבה יין נסך באופן שהיין נסך הוא יותר מיין כשר והיכא דאיכא רובה כתיב אחרי רבים להטות ונהפוך היתר להיות איסר ובהא מודה רשב"ג דלא אמרינן ימכור חוץ מדמי י"כ שבו דהרי הכל נהפוך לאסור ואף ששמואל ס"ל מב"מ לא בטיל וא"כ לא שייך לומר שהיין כשר נתבטל באיסר שהרי מב"מ הוא ולא נתבטל כדאיתא מנחות דף כ"ג דשחיטה אינו בטיל בנבילה מ"מ י"ל דשמואל סובר בתר מבטל אזלינן דהוא י"נ וא"א למבטל דהוא י"נ להיות היתר כמ"ש תוס' מכחות דף כ"ב ע"ב דמשקין לכי מסרחי אין שם מקשה עליו וגם ניהו דשמואל ס"ל מב"מ לא בטיל אולי מוקי מתני' דהמטמא והמדמע כחכמים וכיוצא בזה כתבו תוס' ב"מ דף י"ב ותוס' חולין דף ק"ג ד"ה מר סבר אבל הכא במסכת ב"ק דמפרש רש"י ברייתא דר"ח דחשיב י"ג נזיקן לא רצה רש"י לפרש ששפך הרבה יי"נ עד שנתרבה על יי"נ דא"כ אכתי קשה במנחות דף כ"ג פליגי ר"ח ור' חיסדא אליבא דר' חייא אי בתר בטל אזלינן או בתר מבטל א"כ קשה למ"ד אליבא דר"ח דבתר בטל אזלינן והרי הכא הבטל הוא יי"נ אפשר להיות כמבטל דהרי אם ישכשך העכו"ם הרי הוא יין נסך וא"כ הרי הוא מב"מ ולא בטיל לר"ח ויוכל למכור לעכו"ם חוץ מדמי יי"נ שבו שיין הכשר אינו מתבטל ביין להיות מב"מ כמו האי דשחיטה אינו בטלה בנבילה ואם נגע הוי ספק טומאה ברה"ר כדאי' בסוגי' דמנחות ובזה ניחא מאי דקשי' לי בסוגי' דחולין דף ק"ח חלב אמאי מותר חלב נבילה הוא ופי' רש"י חלב שנבלע וכו' הוי מב"מ ומאי קושי' דילמא רב סובר בתר בטל אזלינן וא"כ בכל אסורין ראוי' להיות הבטל כמבטל אבל חלב דהוא משקה לא שייך כמ"ש תוס' מכחות שם דלכי מסרח אין שם משקה עליו ואף שלא נאסרה רק מחמת הבשר הא רב ס"ל אפשר לסוחטו אסור וכתבו תוס' דהוי כחלב טמא ונראה דהש"ס הוכיח דאף דא"א להיות בטל כמבטל או איפכא מ"מ הוא מב"מ לרב דהא שמעינן לרב בחולין דף ק' כיון שנתן טעם בחתיכה וכו' מפני שהן מינו הרי דסובר רב נבילה בשחיטה הוא מב"מ אף דא"א לשחוטה שתעשה נבילה וא"ל הואיל דנבילה נעשה שחוטה לכי מסרח א"כ קשה הא דמספקא לרבא בע"ז דף ס"ח אי רב ס"ל נטל"פ אסור א"כ קשה אך ס"ד דרב סובר נטל"פ אסור הלא מ"ד דסובר נטל"פ אסור איהו מוקי קרא לגר אשר בשעריך הראוי' לגר בסרוחה מעיקרו היינו שנסרחה קודם שנתבלה אבל לאחר שנתנבלה תו לא פקע איסורה וא"כ איך משכחת שתעשה נבילה שחוטה דאף אי מיסרח לא מפקע איסורא וע"כ דרב סובר דלא איכפת לן בזה אף שא"א להיות זה כזה מ"מ הוי מב"מ ושפיר הוי מקשה חלב אמאי מותר חלב נבילה הוא [ובאמת צריך דברי אא"ז הגאון קצת עיון דאם גם סובר רב נטלפ"ג אסור ומוקי קרא לסרוחה מעיקרו ואז מותר באינו ראוי' לגר מ"מ בסרוחה לבסוף נמי משכחת היתר דהיינו אם אינו ראוי לאכילת כלבים וא"כ שפיר משכחת להיות בטל האיסר כמבטל דהיינו לכי מסרח עד שאינה ראוי' לכלב מ"מ י"ל כמו שכתבו תוס' גבי משקה לכי מסרחי אין שם משקה עליה כן למי גבי אוכל אם נסרח עד שאינו ראוי' לכלב אין שם אוכל עליו וכעפר נחשב לא שייך לומר דבטל הוא כמבטל דאין כאן אוכל כלל כי אם עפר כן נראה לי לפרש דברי הקדוש וסברת תוס' במנחות דף כ"ב י"ל דתלי בשני תירוצים בפסחים דף י"ח מתרץ רב אשי שם לעולה בטלו במעיהו לגמרי משום דהוי משקה סרוח וע"ש. וידידי ש"ב הגאון מוה' מנחם א"ש אב"ד דק"ק אונגוואהר כתב לי דגם מאן דתירץ התם משום דבטלו במעי' אין ראי דסובר דמשקה סרוח הוי משקה והוא סובר דאף אם עדיין לא נסרחו אין שם משקה משום דבטלו במעי' ורב אשי ל"ל הך סברא ורק משום משקה סרוח ממני מנחם דייטש:
דף ז.
תוס' ד"ה שור רעהו בסיף הדיבר ולר"ט דאית לי כופר שלם בתם ניחא וקשה לי דהא לרע"ק קיימינן ור"ע ע"כ ס"ל דלא כר"ט דהא דמחייב ר"ט כופר שלם בתם יליף לקמן דכ"ו מק"ו מה שן ורגל שפטורים ברה"ר לגמרי ברשות ניזק משלם נ"ש קרן שברה"ר חצי כופר כרי"ה א"ד שברשות הניזק כופר שלם והרי ר"ע ע"כ לא ס"ל כרי"ה דתוס' כתבו לקמן דף מ"א ד"ה נקי דר"ע דדריש נקי מדמי עבד ולא בעי למינקט נקי מח"כ דאפי' מועד שלא בכוונה פטור ויותר מפורש בדברי תוס' דף מ"ב ד"ה מה וז"ל ברייתא זו מוכח דר"ע לא קיבל תשובת ר"ט דהא לא דרש ר"ע נקי מח"כ ואפ"ה פוטר כאן בתם והיינו משום דכי לא מחייב סקילה פשיטא דפטור מכופר הרי דלא ס"ל כרי"ה וצ"ע:
תוס' ד"ה ור"ע תימא לעיל כי מוקי ע"ז כר"ע וכו' ונראה לתרץ דבאמת איכא גם ר"מ דס"ל בפ"ק דמכות דלוקה ומשלם ומסיק הש"ס שם דס"ל כר"ע דעדים זוממין קנסא רק דשם מקשה על המתרץ דנקט כר"ע שפיר מקשה אי ר"ע ליתנא תרי גווני שור וי"ל דסוגי' דלעיל ס"ל דאין כופר ברגל ואז נוכל לומר דר"ע ג"כ פוטר בהקדש וסוגי' דכאן דמוקי כר"ע דמחייב בהקדש מוקי ברייתא דריח לעיל כר"מ דסובר ג"כ עדים זוממין קנסא:
ויש להרחיב הדבר דלכך לא נקט הש"ס ר"מ דהנה מהרם ברבי הקשה דלמה לא אמר הש"ס דטעמי' דר"מ דלוקה ומשלם דס"ל כר"נ ב"ה דס"ל ג"ש דאסין אסין למיפטרה כרת מתשלומין וממילא דאין לוקה ומשלם כדאי' כתובות דף ל"ה ונראה דמ"ו בצל"ח בפסחים דף כ"ט כתב דאף דס"ל לרבא אתנן אסרה תורה אפ' לצי"ש וס"ל דלצי"ש לא מיפטר מיתה מתשלומין היינו מיתת ב"ד ולא כרת ולכאורה קשה א"כ איך דייק הש"ס בכתובות דל"ה דרנב"ה ס"ל דלוקה מדלא נקט י"ט דילמא לכך נקט כרת לאורי דאפי' לצי"ש פטור אמנם הרשב"א בתשובה סי' ש"ב כתב דרבא לחוד ס"ל דלצי"ש לא מיפטר קים לי ב"ב אבל ר"פ ואביי פליגי עליו וא"כ אביי ס"ל לקמן דף מ"א דרגל חייב בכופר ולדידי' איכא לאוקמי דר"ע דבא מנזקין להקדש על רגל ובאמת לא ס"ל דר"ע סובר כרשב"מ וסוגי' דלעיל דף ה' קאי לאביי וליכא להקשות לתני תרי גווני שור שור דאזיק הקדש דאיהו לא ס"ל כרשב"מ ול"ש להקשות דתרי גוונא רגל דבשלמא קרן לרשב"מ איכא חילוק דהדיוט ח"נ והקדש נ"ש אבל רגל אידי ואידי בין להדיוט ובין גבוה נ"ש משלם ולכך לא נקט דאתי' כר"מ דס"ל עדים זוממין קנסא דלאביי י"ל דטעמי' דר"מ דס"ל כרנב"ה מדאיצטרך אסון למיפטרה ש"מ דלוקה ומשלם ואי דמשום מלקות לא הוי מיפטר מלצאת י"ש הא אביי לא ס"ל האי דאתנן אסרה תורה ובסוגי' דף ז' דמוקי ר"ע כרשב"מ היינו לרבא דס"ל אין כופר ברגל באמת איהו מוקי לעיל כר"ע דלדידי' אין הכרח דרנב"ה ס"ל כרת פוטר דאיצטרך אסון למיפטרי אפי' לצי"ש גם י"ל דלרבא דס"ל דאין כופר ברגל וצריך לאוקמי' לדידי' דר"ע ס"ל כרשב"מ איהו מתרץ על קושי' דלעיל ליתני עדים ז ממין דאיהו ס"ל עד זומם חידש ולדידי' לא מחיבינן כאשר עשה אפי' בממון כמ"ש ריטבא מס' מכות דאין לך בו אלא שעת חידושו ועיין מהרם לובלין דאיך שייך למיתני עדים זוממין בהדי אבות דשאר אבות הוא איפכא ע"ש אלא דקשה א"כ איך חשבה ר"ח לעדים זוממין אמנם משכחת בעדות מיוחדת אבל למר זוטרא דמקשה במס' מכות אלא מעתה בד"נ הציל לדידי' עכצ"ל דע"ז לא הוי חידש ובזה ניחא דברי הטור ח"מ סי' ל"ח שכתב דעד זומם לאו חידש הוא ונראה דר"ח דקתני עדים זוממין מיירי שהזימו עדות מחיודת דליכא חידש ואז שפיר מחייבינן אפי' כאשר עשו כיין דליכא חידש וא"כ י"ל דרבא ס"ל כמר זוטרא במס' מכות דף ט דעדות מיוחדת פסול אמנם לריב"ק דס"ל הודאה אחר הודאה מצטרפין וזה גרע מעדות מיוחדת כמ"ש סמע סי' ל' א"כ י"ל דר"ח מיירי שהזימו עדות מיוחדת או הודאה א"ה דליכא חידש אבל רב אושעי' דלא חשיב עדים זימנין ס"ל כהך תכא בסנהדרין דהודאה א"ה אין מצטרפין ולא ניחא לש"ס לאוקמי' דר"ע ס"ל כמ"ד יש כופר ברגל כיון דרבא מוקי הך ברייתא לקמן דאין כופר ברגל והוא ר"ש דאמר אם נאמר נוגח למה כאמר רובע ור"ש הוא תלמידי דר"ע ועיין מנחות דף ע"ב ותוס' כתבו בשבועות דדרך הש"ס להקשות מרבי' על תלמידיו: בא"ד אך קשה וליפרך שכן יפה כחו בנזקי בור ולע"ד א"ל דר"ע סובר כמ"ד פודין קדשים לכלבים וכר"ש דלא בעי קדשי מזבח העמדה והערכה וא"כ ליכא למעוטי כלל מוהמת יהי' לו:
רש"י לעיל בדף ה' ד"ה ומפגל ששחט חטאת לשם שלמים והקשה הפ"י למה לא מפרש ששחט במחשבת חוץ לזמנו ע"ש ובריש כריתות פי' רש"י בחוץ לזמנו ונראה דלא הי' רוצה לפרש כן דא"כ למה הוצרך הש"ס לומר בקדשים לא ומיירי דילמא הך ברייתא אתי' כר"י דס"ל לאו שאין בו מעשה לוקין וס"ל כר"י בזבחים דמחשב בקדש ים לוקה ת"ל לא יחשב וא"כ לכך לא חשוב המפגל דלא מחייב בתשלומין דאין לוקה ומשלם ובפרט לשיטת הערוך ורש"י סוף מס' ע"א גבי המקיים בכלאים לוקה דס"ל לר"ע לאו שב"מ לוקין והרי הש"ס מוקי הך ברייתא כר"ע ועיי' שיטה מקובצת על כן מפרש רש"י ששחט חטאת לשם שלמים דאינה רק עשה ואף שהרמב"ם כתב כל המחשב מחשבה שאינה נכונה לוקה אולי רש"י חולק ולא מוקי רק בפיגל דכתיב בגוי' ועיין כתובת דף ל"ב תוס' ד"ה ואין לוקה כתבו דר"ע סובר אין לוקה ומשלם וק"ל: בא"ד ולר"ט ניחא וקשה דאיך סובר ר"ע כר"ט דבשלומא ר"ט דס"ל דתם משלם כופר נ"ש בחצר הניזק והלא לימא הביאו לב"ד וישלם יש לאוקמי כשהרג שלא במתכוין אבל ר"ע כתבו תוס' לקמן דמ"ב ד"ה ונימא דר"ע ס"ל כשאין שור בסקילה אין בעלים משלמין כופר והא דאיתא בברייתא דף כ"ו והשור בסקילה והבעלים בין תם ומועד משלמין כופר עכצ"ל דלצדדין קתני בכוונה השור בסקילה ופטור מכופר ושלא בכוונה הבעלים משלמין כופר ואין השיר בסקיל' וכן מצאתי בשיטה מקובצת ותירץ שלו צל"ע גם י"ל דתוס' דכתב ולר"ט ניחא ויפלא דמנ"ל להקשות ונראה דקושי' הש"ס הוא לר"י דס"ל בפ' הכותב דף פ' דר"ט רבו הוא ודרך הש"ס להקשותו מרבו על תלמידיו ואיהו מוקי לעיל כר"מ דס"ל ע"ז קנסא וסוגי' דלעיל קא לר"ל ולר"ל אין הכרח לומר דס"ל כר"ע רק כקושי' מהרם ברבי דס"ל כרנב"ה וסוגי' דמכות ולר"י אין הכרח דרנב"ה ס"ל לוקה ומשלם רק דאיצטרך קרא על ח"כ שוגגין דמצד מלקות הי' חייב דר"י הוא דס"ל בלא אתרו חייב ומצד כרת פטור אבל לר"ל גם מצד מלקות חייב וק"ל:
שם ליתכא עדים זוממין הקשה ש"מ לימא דבדיבורא לא מיירי ויפלא הלא חשיב מוציא ש"ר אמנם י"ל דאתי' כר"י דס"ל בכתיבת אינו חייב עד שישכיר עדים אמנם הא ר"י ס"ל נושא שכיר כש"ח וק"ל ועיין בסוף ס' תשובת הגאונים בתראי מה שנדפס שם בשם אא"ז זצ"ל בענין הנ"ל:
דף טו.
הא מני רי"ה מקשים תוס' למה לא מוקי כר"ע ומה שתירצו א"כ ליתנא תם פטור מדמי עעבד אכתי קשה לקמן דף מ"ח ע"ב דמשני רי"ה ולמה לא נקט ר"ע ושם לא שייך תירץ דהכא ונראה דלקמן דף כ"ו מקשה הש"ס נילף אדם שיחייב בכופר ומקשים מדוע לא מפיק מהקישא דתנא דבי' חזקי' דלא תחלוק בין שוגג למזיד ונראה דקושי' ש"ס קאי למ"ד כופרא כפרה ותוס' כתבו לקמן דמ"ג ד"ה מאי דכופר אינו יוכל למחול ובמס' פסחים דף כ"ט ד"ה מאן י"א כתבו דתשלומי תרומה הואיל דכפרה היא שהרי אי למחול ליכא למפטרה משום ק"ל בדרבה והנה בירושלמי פ"ד הלכה ה' איתא דאפי' לר"ע דמפיק נקי מדמי וולדות מ"מ תם פטור מכופר דעליו כתיב ולא תם ולכאורה קשה הא איצטרך עליו למעט אדם ובור ואש מכופר ועיי' תוס' דף ט' ד"ה מה שא"כ בבור ונראה דירושלמי אזיל לר"י דס"ל אשו משום חציו וכיון דחציו הוא גם אש יש לפטור מתנא דבי' חזקי' ועיין תוס' דף מ"ג ד"ה אשו וכ"כ רשי שם דאין כופר באש משום קלב"מ ואפי' אשו שלא בכינה ג"כ פטור מתנא דבי חזקי' (ובור דפטור מכופר נפקא לן מוהמת יהי' לו ומשור ולא אדם ועיין דף ט' במהרש"א) וא"ל הא כופר כפרה וליכא למיפטר משום קלב"מ ז"א דירושלמי קאי לר"ע והריטבא כתב ריש מס' מכות דתנאי היא אליבה דר"ע אי ס"ל כופר ממון וא"כ מתורץ קושי' תוס' דלא נקט ר"ע דלא פסיקא לש"ס כיון דאיכא תנא דס"ל אליבא דר"ע כופר ממון וא"כ אדם דפטור מכופר כבר שמעינן מתנא דבי' חזקי' ואיתר עליו ודרשנן דתם פטור מח"כ אבל רי"ה שפיר י"ל דס"ל כיפר כפרה וק"ל:
עוד נראה בדרך הנ"ל דש"ס אז עליו למעט אדם מכופר ולא יליף מתנא דב' חזקי' נראה דש"ס קאי למאן דלא סובר תנא דבי חזקי' ועיין תוס' כתובת דף ל"ה ד"ה ומי איכא דר"ח מדרומא לקמן דף מ"ה לית לי' הקישא דשוגג למזיד וא"כ לכך לא נקט הש"ס ור"ע דאולי סובר ר"ע כד"ח ולא איצטרך עליו למעט אדם מכופר ומיותר עליו ומוקי לה כדדריש ירושלמי למעט תם מח"כ אבל רי"ה דמפק נקי מדמי וולדות מוקי הש"ס לקמן כרב חגא מדרומא ולא ס"ל הקישא דתנא דבי' חזקי' א"כ איצטרך עליו למעט אדת מכופר ולית לן למעוטי תם מכופר ובזה מיושב מה שהקשה המהרשא על רש"י לקמן דף נ"ג דרש"י כתב דאדם פטור מכופר מתנא דבי חזקי' ולמה לא נקט קרא דעליו ע"ש ונראה דרשי סובר הא דדרש הש"ס מעליו משום דשם רוצה למילף אף למאן דלא סבר כתנא ד"ח וכתבו שם בשם רשב"א דהא דהקשה רבא מתד"ח משום דתנא ד"ח עיקר שהי' שונה בריתות של ר"ח אביו והן עיקר ומותבינן תיובתא מינייהו וא"כ שפיר מפרש רש"י דפטור מכופר מתנא ד"ח דשם לרבא קיימנין ורבא בודאי מוקי עליו כמו שדרש בירושלמי דאי מוקי עליו להיות אדם פטור מכופר ולא ס"ל כתנא ד"ח הא רבא גופי' מקשה בכתובת דף ל"ה מתנא ד"ח וגם על אש לא איצטרך למיפטר מכופר דהא שמעינן לרבא אשו משום חציו והוי כאדם המזיק:
דף מא.
תוס' ד"ה נקי וסברא דר"ע לית ליה והקשה פנ"י דילמא ס"ל סברתו רק נקי מדמי עבד יליף לה כדאי' בירושלמי נאמר כאן השור יסקל ונאמר להלן השור יסקל מה להלן במועד הכתוב מדבר אף השור יסקל שנאמר כאן במועד הכתוב מדבר ונראה דתו' הוכיחו דע"כ ש"ס שלנו חולק על ירושלמי דבמסכת ב"ק דף ט"ו ד"ה הא מקשים דאמאי לא מוקי אפי' כר"ע וכו' דכשהשור בסקילה לא איצטרך למתני דפטור דהא תנן שהתם משלם מגופו וכו' ותירצו דאי כר"ע ליתני שהתם פטור מדמי עבד והכוונה דלא שייך לומר דלא איצטרך זה למתני דתם פטור מדמי עבד דכיון דשור בסקילה ותם אינו משלם רק מגופו ז"א דצריך לאשמעינן דה"א דהואיל ומחמרני בעבד דיפה סלע נותן חמשים ה"א דמשלם מעלי' דהרי חזינן דאיצטריך קרא לר"ע ש"מ דלאו פשיטת הוא שיהיה תם פטור מדמי עבד ומעתה אי נימא דגם ר"א סובר סברת ר"ע הואיל ומחמרני בעבד וכו' רק שיהי' פטור מדמי עבד יליף מג"ש דדריש בירושלמי קשה למה מוקי הש"ס במס' ב"ק דף ט"ו כר"י דמחייב תם בחצי כופר דלא כהילכתא הוה לאוקמי אפי' כר"א דפוטר תם מחצי כופר והא דלא חשיב דתנא ושייר ומה שייר דהאי שייר שייר נמי דתם פטור מדמי עבד דהא השתא קיימינן דאף ר"א סובר סברת ר"ע הואיל ומחמרני רק דרחמנא פטרי מג"ש ושפיר הוה שיור ולא הוה בכלל בהא דתם משלם מגופו דהא חזינן דאיצטרך ג"ש לפטור א"ו דש"ס שלנו סובר דר"א לית ליה כלל סברת ר"ע וא"כ לא הוה שיור דמי עבד שהוא בכלל תם משלם מגופו וביותר יתישב דמהר"ם לובלין הקשה דלמה לא מוקי הש"ס כר"ע דאמר להדי' דתם משלם חצי כופר ולמה מוקי כר"י דלא אמר בהדי' דתם משלם ח"כ ותירץ דאולי סובר ר"ט נקי מדמי עבד וא"כ ליתני שתם פטור מדמי עבד משא"כ ר"י דריש נקי מדמי וולדות ע"ש ולירושלמי קשה דילמא גם ר"י פוטר דמי עבד מג"ש וא"כ ליתני שתם פטור מדמי עבד דנהי דמפיק נקי לדרשא אחרינא מ"מ אולי פוטר תם מדמי עבד מג"ש כמו שדריש בירושלמי א"ו דבבלי לא ס"ל האי ג"ש וניחא ג"כ מה שהקשה פנ"י דלמא לא כתבו תוס' דלכך לא דריש ר"ע נקי מח"כ דזה נשמע מעליו ולהנ"ל ניחא דא"כ קשה על הש"ס דאוקי כר"י דילמא גם ר"י פוטר תם מח"כ מעליו א"ו דש"ס שלנו דטעמ' דר"א משום דשלא בכוונה גם מועד פטור ובכוונה דשור בסקילה שוב הוא בכלל דתם משלם מגופו והביא לב"ד וכו':
וכה"ג קשה לי על תוס' מסכת יבמות דף ל"ח תוס' ד"ה וב"ה וכו' אבל ר' יוחנן דאמר בחזקת יורשי בעל וכו' תיפק דאין אדם מוריש שבועה לבניו וקשה לי הלא בירושלמי פ"ז מסכת שבועות הלכה ז' איתא מת לוה בחיי מלוה כבר נתחייב המלוה שבועה ואין אדם מוריש שבועה לבניו שמע ר' יוחנן ואמר יאכל הלה וחדי ודברי ירושלמי הביאו ג"כ הגה"מ פי"ז ה' מלוה ולוה ונראה דתו הוכיחו דע"כ ש"ס שלנו סובר דר"י סובר אין אדם מוריש שבועה דש"ך בח"מ סי' צ"ב פוסק בפוגם שטרו והיא חשוד נוטל בלא שבועה והקשה פנ"י א"כ ר"א דס"ל דמת לוה בחי' מלוה דלא מפסדו יורשי המלוה א"כ תקשה מתני מסכת גיטין דף ל"ה נמנעו מלהשביעה משמע דחשוד שא"י לישבע מפסיד ואף דאוא מיתומים הלא לר"א בפוגם שטרו נוטלין יתומין מיתומים א"כ כ"ש בחשוד דהש"ך יליף מהאי דפוגם ותירץ דשאני כתובה דהיא דרבנן וידוע דר' יוחנן אמר הלכה כרשב"ג ובסוף כתובות בהאי דנשא בא"י וכו' ס"ל לרשב"ג דנותן ממעות קפוטיקא ומסיק הש"ס דסובר רשב"ג כתובה דאורייתא וא"כ ע"כ לא סובר ר' יוחנן כר' אלעזר דא"כ קשה קושי' פנ"י הנ"ל ושפיר מקשים תוס' אבל ירושלמי לטעמי' דבירושלמי שילהי כתובת איתא על מתני' דלעיל הדא אמרי שמטבעות א"י יפית מסיע למ"ד כתובה מד"ס וא"כ שפיר סובר ר"י כר"א ושאני כתובה דרבנן:
דף נג.
תוס' ד"ה לענין ושמא א כר"י ס"ל מקשים א"כ מאי פריך לעיל רב אשי ליתנא חומר שור מבור ששור חייב בפסולי מקודשים משא"כ בבור הלא לדידי' גם גבי בור ראוי' לפדות להסיק תחת תבשילו ונראה דבמס' ב"מ דנ"ח מוקי ר"י האי דבני עיר ששלחו שקלהן כר"ש ואף שש"ס שלנו מקשה תינח עד שלא נתרמה תרומה וכו' מ"מ בירושלמי מס' שקלים לא הקשה ובודאי יש תירץ על זה ועיי' מפרשים וא"כ י"ל דגם רב אשי ס"ל כהאי שנוי ובמס' יומא דף ס"ו מביא שם דרב יודא פליג בסיפא דעולין להם לשנה הבא ומדלא פליג ברישא ש"מ דמודה ברישא דנשבעין אף דאין נשבעין להקדש וצריך לומר דאיהו ג"כ ס"ל כר"ש דקדשים שחייב באחריות מקרי רעהו וא"כ שפיר הקשה ר"א דהא שם אוקי הש"ס הך ברייתא כר' יודה וא"כ כוונת רב אשי דליתנא חומר שור מבור ששור חייב בפסולי המוקדשין והיינו כשלא נפדו ואפ"ה אין לפטרו משום רעהו דהא משכחת כשחייב באחריותו ואם הוזקו משור חייב אבל גבי בור פטור הואיל ולא שייך בי' והמת יהיו לו ואף דפודין להסיק תחת תבשילו מ"מ כיון דלא נפדו מחיים אי אפשר לפדות עוד משום דבעי העמדה והערכה רק דלשון פסילי מקודשין לא שייך שפיר רק די"ל משום בור נקט פסולי המקודשין דאלולי עכשיו שמת בבור ונפסלו רק אם ניזקו בבור היה חייב דמשום הקדש ליכא למיפטר הואיל והוא חייב באחריות וק"ב:
דף נג:
מסתברא פטורא בבור דפטור כלים הקשה הגאון בעל אשל אברהם מאי הקשו תוס' לעיל דף יו"ד ל"ל שור ולא אדם תיפק מוהמת יהי' לו דא"כ הוה מוקמינן חמור ולא אדם ואי לא הוה כתיב כלל הוה מוקמינן והמת יהי' לפחת נבלה כיון דלא אשכחן פטור גבי בור כלל ונראה דהנה בלא"ה מסתברא פטור גבי בור דבור חידוש הוא דב' דברים הן שאין ברשות של אדם וכו' ואין לך בו אלא חידושי וכה"ג כתב הרשב"א ריש ב"ק ונראה דקושי' הש"ס ואיפך קאי למ"ד דף כ' דלא מחייב רק שחפר ברשותו והפקיר רשותו ולא בורו ואז ליכא חידוש וא"כ י"ל דקושי' תוס' הוא למ"ד בור ברה"ר דוקא והוא חידוש א"כ בלא"ה מסתברא פטור בור כיון דחידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו:
דף עא.
רש"י ד"ה והא מדקתני וכו' אע"ג דלר"ש שחיטה שאינה ראוי' וכו' אבל ביה"כ פליג משום דאין לוקה ומשלם וקשה לי הלא במסכת סנהדרין דף ע"ד מסיק הש"ס קסבר רשב"י עונשין מן הדין וסתם ר"ש הוא רשב"י כמ"ש רש"י ריש שבועות וברפ"ג דמסכת מכות מוכח דמ"ד עונשין מן הדין סובר דאין מלקות בחייבי כריתות ואיך כתב רש"י דביה"כ פליג משום דאין לוקה ומשלם הלא ליכא מלקות וגם על הש"ס קשה דמאי מקשה ש"ס מכלל דבכולהו מודה דשפיר מודה כיון דלר"ש אין מלקות ביה"כ (ואני הייתי רגיל לומר דלכך כתב רש"י האוכל נבלה ביה"כ ר"ש פוטר כתב רש"י דפטור מקרבן ולמה לא כתב רש"י ממלקות משום דלר"ש בלא"ה ליכא מלקות ביה"כ) שוב ראיתי להרמבן בחדושיו למסכת מכות הנדפס אצל ספר הזכות שכתב דהאי דסנהדרין הוא רק גלוי מילתא בעלמא דהיכא דליכא גלוי מילתא ליכא למ"ד עונשין מן הדין דכי לית ליה האי מ"ד הרגו אין נהרגין ומסיק הש"ס משים דאין עונשין מן הדין ע"ש אמנם הריטב"א בחדושיו למסכת מכות כתב דהא דאמר הש"ס על האי דהרגו אין נהרגין דאין עונשין מן הדין הוא כתב דיש שפירשו דלחדודי לברי' הוא דקאמר דאפי' למ"ד בעלמא עונשין מן הדין בהא אין עונשין דעדים זוממין הוא חידוש ואין לך בו אלא מקום חידושו (ועיי' טור ח"מ סי' ל"ח) וקשה לי על הריטב"א מסוגי' דחולין דף קי"ד ע"א אין לי אלא בחלב אם בחלב פרה מניין אמרת ק"ו וכו' והקשה הלא בשר בחלב הוא חידוש ולמה לא נימא אין לך אלא מקום חידושו וכן לעיל דף ס"ג ע"ב דמקשה וכ"ת ליתי בק"ו:
שם תו' ד"ה בטובח וכו' וא"ת לרבה וכו' וי"ל דמוקי מתני' בלא אתרו בי' וקשה לי דאי נימא דרבה מוקי מתני' בלא אתרו קשה מה שמקשים תוע' כתובות דף ל"ה ד"ה מתני' תימא תיקשה לר"ש ומתרצים דר"פ אפי' אי סובר כר"ל מצי לשנוי' כעולא וקשה ניהו דמתני' דכתובות מצי לשנוי' כעולא מ"מ קשה מתני' דב"ק דלמה יחייב טבח ביוה"כ וא"ל כדעולא הא תוס' כתבו בכתובות דף ל"ב ע"ב ד"ה אלא דלא אמר עולא ממונא משלם רק גבי הני תלת דגלי קרא ע"כ נ"ל קושי' תוס' דבל"ה קשה דמאי מקשה הש"ס ניהו דקטלא ליכא מלקות מיהו איכא דילמא מתני' אתי' כרב יצחק דס"ל אין מלקות בח"כ וראיתי במהר"ם ברבי שכתב דא"כ למה נקט טבח בשבת פטור לנקוט יו"ט דפטור והנה הפר"ח בא"ח הביא פלוגתא בירושלמי דר"י סובר דאמרינן מתוך בכל מלאכות ור"ש סובר דלא אמרינן מתוך רק גבי הוצאה והבערה א"כ לר"ל לא שייך למנקוט יו"ט דמד"ת לא שייך מלקות משום דאמרינן מתוך שהותרה שחיטה לצורך הותרה כמי שלא לצורך ונראה דקושית הש"ס קאי לר"י דלא ס"ל מתוך בבי שחיטה וא"כ מיושב קושית תוס' דרבה אולי סובר כר"ל דא"ל מתוך אפי' בשחיטה ואז יש לאוקמי מתני' כרב יצחק וכהנ"ב: עוד י"ל קושי' תוס' דלכאורה יש לדקדק למה לא מוקי מתני' כרנב"ה דס"ל ג"כ לוקה ומשלם כדאיתא כתובות דף ל"ה אמנם זה טעות דהא לרנב"ה דס"ל כרת פיטר מתשלומין והנה מצינו לרבי במסכת שבועות דף י"ג דסובר דיה"כ מכפר אף על אינו שבין וכרת דיה"כ לא משכחת רק באוכל אומצי ומית או דאכל בלילה ומית וא"כ אכתי קשה אמאי לא מוקי כרנב"ה וס"ל כרבי וא"כ הא דפוטר בהדליק הגדיש היינו בהדליק בלילה ומית דפטורין היורשים מלשלם ומתני' דגנב וטבח ביוה"כ מיירי שטבח ביום זמן רב קידם לילה דאז ליכא למיפטר משים כרת משום דיה"כ מכפר ואף דחייבי מלקות שעבר עליהן יוה"כ חייבין מ"מ הא רנב"ה ס"ל לוקה ומשלם ונראה דהסוגי' קאי לאביי דסובר דמודה רבי בכרת דיומי' ומעתה י"ל דרבה סובר כמסקנת הש"ס שם בשבועות דאף בכרת דיומי' סובר רבי דיה"כ מכפר על איכן שבין ומעתה מתוקמי' מתני' כרבי וכרנבה"ק וק"ל:
דף צ:
תוס' ד"ה כגון ובחינם פירש כן דאפי' כר"ע ניחא ולי נראה לקיים דברי רש"י ונקדים להעתיק דברי ריטב"א בחדושיו מסכת מכות וז"ל ואיכא למידק דהכא קתני טעמי דר"ע דכתיב עד עמדו ובחובל אוקמינא לר"ע דוקא שרואה בלילה דהוה להו עדים ואין עד נעשה דיין אבל ראוהו ביום הם עצמם דנין ובסנהדרין מפרש טעמא דר"ע דכתיב והצילו העדה וכיון דחזא דקטל נפשא תו לא חזי לי' זכותא ותירץ דהאי דמכות הוא עיקר דרשא והנהו דהתם טעמא דקרא נינהי אלא דהם סוגי' מחולקות דסוגי' דפרק החובל סובר דטעמי' דקרא משום דאין עד נעשה דיין ומהא שמעינן בכל דוכתא דאין עד נעשה דיין וסוגי' דסנהדרין סובר דטעמי' דקרא משום הצילו עדה ע"ש והנה יש נ"מ דא"א דטעמי' דקרא משום אין עד כעשה דיין גם בדיני ממונת אין עד נ"ד אף דהאי עד עמדו לפני עדה בד"נ כתיב מ"מ הא כתיב משפט אחד יהיה לכם השוה לכולכם משא"כ אי הוי הטעם משום הצילו עדה כבר כתבו תוס' ר"פ א' דינו ממונת דמידי דתלוי בזכות וחובה אין להשוותם מכח משפט אחד ולפ"ז מה מתקו דברי רש"י דסוגי' דר"ה דמפרש טעמא דקרא משום הצילו עדה א"כ שפיר יש לחלק בן ד"מ לד"נ דמידי דתלוי בזכות אין להשוותם מכח משפט אחד אבל סוגי' דחובל דמפרש טעמי' דקרא דאין עד כעשה דיין א"כ אין חילק בין ד"מ לד"נ מטעם משפט אחד יהי' לכם והנה קשה לי לדעת י"מ דמפרשי הטעם דאין נעשה דיין משום דבעינן עדות שאתה יוכל להזימה וכאן לא יקבל הדיין הזמה על עצמו א"כ אמאי הוצרך הש"ס לתרץ בכתובות דף כ"א שאני קיום שטרות דרבנן הלא אפי' אם הוא תורה מ"מ שפיר עד נ"ד דהא בד"מ לא בעינן עדות שאתה י"ל משום דלא בעי' דרישה וחקירה ומצאתי בפ"י שהירגש בזה ונראה דהך י"מ סוברים כש"ך ח"מ סי' ל"ג דמד"ת בעינן גם בד"מ עדות שאתה י"ל רק מפני נעילת דלת לא בעינן דרישה וחקירה וסמכינן שעדים יודעים בודאי הזמן והרי הוא עדות שאתה י"ל אבל אם הדיין חקר העדים ואמרו שא"י הזמן העדות בטל כיון דודאי הוי עדות שאי אתה י"ל ע"ש וא"כ צריך הש"ס לומר דקיים שטרות דרבנן דלולא כן בודאי בטלה עדותן שהרי היא בודאי עדית שאי אי"ל שהדיין לא יקבל הזמה על עצמו ולפי"ז הקשית בריש סנהדרין תנן דיני ממנות ב"ג ומפרש בגמרא אפי' ג' הדיוטים אבל בקנס בריך מומחין ולפי דעת הי"מ דצריך עדות שאתה י"כ בכל ב"ד וב"ד א"כ קשה הלא עדים זוממין קנסא הוא ובפרט דסתם מתני' ר"מ וא"כ הנך ג' הדיוטים לא יוכלו לעשות בעדים דין הזמה א"כ היאך דנין ד"מ הלא העדות הוי גבייהו עדות שאי אי"ל ודוחק לומר לענין שבועה ולולי דברי אא"ז זצ"ל היתי אומר די"מ סוברים כשיטות הסוברים דבד"מ לא צריך עדות שאתה י"ל אבל לפי דבריו ובפרט לפי סברת הש"ך קשה נכדו מנחם דיטש:
עוד נראה דהנה הפ"י הקשה בקיום שטרות מה הזמה שייך דאף אם אמרו עמנו הייתם אכתי יוכלו להכיר בט"ע חתימת ידי עדים ואף דנוכל לאוקמי' שאמרו בפנינו חתמו מנ"ל לש"ס להוכיח עד נעשה דיין דילמא רב מיירי שמקיימין השטר ע"י הכרה לחוד כ"ל דודאי גם הי"מ מודים דנוכל לומר הטעם דאין עד נ"ד מקרא דביום הנחילו את בניו רק דקשה להו מה שהקשה הרמב"ן בב"ב בדף קד דלחכמים דמוקי האי ביום הנחילו את בניו בסנהדרין דף ל"ד על תחילת דין שאין דנין בלילה א"כ מנ"ל דאין עד כעשה דיין ולכך ניחא להו משום עדות שאי אי"ל וא"ל לר"מ כמי למה לי האי דהנחילו את בניו תיפק משום ע"ש אתה יוכל להזימה י"ל די"מ סוברים כשיטת הפוסקים דבד"מ אפ' מד"ת לא צריך עדות שאתה י"ל והאי ביום הנחילו את בניו בד"מ כתיב וא"א למיפסל משום עדות שאי אי"ל ולכך איצטרך קרא ולרבנן אולי באמת גבי ד"מ עד המעיד נ"ד והנה בב"ב באיתא אר"י אמר רב ג' שנכנסו לבקר רצו כותבין רצו עושין דין וכתב רשב"ם דוקא אם נכנסו לבקר אבל אם נכנסו להעיד הם עדים ואין עד כ"ד הרי דפוסל רב אפי' בד"מ עד להיות דיין וע"כ משים דס"ל כר"מ דנפקא כי' מביום הנחילו וא"כ הילכך הש"ס לומר קיום שטרות דרבנן דאלולי כן היה פסול דרב פוסל אפי' בד"מ להיות עד נ"ד ושפיר אמר הש"ס ש"מ דעד נעשה דיין ואפי' אי מיירי שדיינים מכירים חת"י עדים מ"מ לרב לשיטתו דוליף מביום הנחילו אין לחלק באופן ששייך בו הזמה או לא ומזה יש להביא ראי' לרמב"ם בפ"ג וה' סנהדרין ע"ש בכ"מ שכתיב כיון דאיצטרך ביום הנחילו להאי ד"ג שנכנסו לבקר ע"כ הא דאין מתחילין כדון בלילה הוא מהקישא דיבה לנגעים וקרא דשפטו בכל עת קאי על ב"ד ע"ש ויש להוכיח זה מסוגי' שלנו דאל"כ קשה מאי מקשה ש"ס במסכת ב"ק על ר"י נשיאה או בכתובות על רב דילמא הך מתני' דאין עד נעשה דיין ס"ל כר"מ דמוקי ביום הנחילו על האי ג' שנכנסו לבקר דמני' שמעינן דאין עד נעשה דיין ור"י נשיאה או רב ס"ל כרבנן דמוקי ביום הנחילו על תחילת דין שאין דנין בלילה אלא ש"מ דהאי סתמא דתלמודא סובר דאפי' כרבנן נשמע תחילת הדין מהקישא דריבם לנגעים ואיתר האי דביום הנחילו ומוקמינן על עד שאינה נעשה דין גם יש ראי' מזה לרשב"ם ומה שהקשו תוס' דהא ר"י ס"ל במסכת מכות כר' יוסי וננראה דרשב"ם גרס כמו שהגירסא הוא בסנהדרין אר"י אמר רב ושפיר הוכיח רשב"ם דהאי דנכנסו לבקר הוא דוקא דאל"כ מה הקשה ש"ס בכתובות על רב דילמא רב ס"ל כחכמים דמוקי ביום הנחילו על תחילת דין ובאמת ער נעשה דיין ומתני' דר"ה אתי' כר"מ והא דאר"י במס' מכות ופסק כר' יוסי הלא באמת זה אמר שם בשם שמואל ובאמת לרשב"ם אין זה ראי' דרשב"ם ס"ל דאין עד נעשה דיין דכתיב ועמדו ב' ב' אנשים אבל יש סיוע לרש"י בתשובה דס"ל ג"כ דהאי דנכנסו לבקר הוא דוקא יש להביא ראי' ממה וק"ל:
בסוגי' זה הקשה א' מן התלמידים ה"ה התורני ר' מיכל שי' דהמקשה דלא ידע שראוהו בלילה א"כ למה מקשה מברייתא יותר היה להקשות ממתני' דר"ה ראוהו ג' והן ב"ד יעמדו ב' וכו' ואי ס"ד דעד נ"ד ליתבו בדוכתיהו וליקדשהו כמי שהקשה ש"ס בכתובות והיינו לפי גרסתינו דר"י נשיאה ור"י נשיאה היה אמורא כדאי' ברש"י א ע"ז דף ל"ז ע"ש ונראה לתרץ דיש מקום לומר טעם דאין נ"ד מקרא דכתב עד עמדו לפני עדה למשפט ודריש ר"ע בפ' אלו הן הלוקין דקאי על סנהדרין שראו אחד שהורג נפש שאין ממיתן אותו עד שיעמוד בב"ד אחר והל"מ כתב דר"ט מוקי להך קרא שלא יהרגו ע"פ עדותן אבל ר"א דמוקי שם במס' מכות על גואל הדם י"ל דעד המעיד נ"ד וא"כ ממתני' דר"ה לא יוכל להקשות הייתי אומר תני' אתי' כר"ע ור"י נשיאה ס"ל כר"א דמוקי על גואל הדם ואז נוכל לומר דאפי' עד המעיד נ"ד אבל מהך ברייתא דשמעינן לר"ע אפי' עד הרואה כא כ"ד וכתבו תוס' דטעמי' מדכתיב עד עמדו לפני עדה למשפט וקשה כנ"ל הא דילמא קרא לא בא רק שלא יהרגו הנפש בלא עדות אלא מקצתם נעשה עדים ומקצתם נעשה דיינים ועיין ל"מ שכתב דר"ט מוקי לקרא כה"ג וע"כ צ"ל דמטעם אחר אין עד המעיד כיד או משי דהיה עדות שאי אי"ל או מדכתיב ועמדו ב' אנשים וכו' וא"כ שפיר מקשה דהא ע"כ איכא טעם אחר בלא הך קרא עד עמדו לפני עדה דאל"כ קשה דילמא קרא לא אתא רק שלא יהיה כולם כעשה דיינים אבל מקצתן עדים ומקצתן דיינים לא שמעינן וע"ז מתרץ הש"ס כגון שראוהו בלילה אבל ר"י נשיאה עבד דינא ביום וק"ל:
עוד נראה ליישב הקושי' על הי"מ די"ל דהי"מ סוברים דאין עד נ"ד כמ"ש הרשב"ם במסכת ב"ב משים דכתיב ועמדו שני אנשים לפני ד' רק דסברי כמ"ש המרדכי פ' שבועות העדות בשם ראב"ש דהאי קרא דמני' ילפינן דעדים צריכם לעמוד זה דוקא בעיידנים מומחים וסמוכים דכתיב ועמדו ב' אנשים לפני ד' וא"כ במקום דליכא מומחים וסמוכים עד נ"ד לכך הוסיפו דאפי' במקום דליכא מו"ס אין עד נ"ד דבעינן עדות שאתה יוכל להזימה ובזה מיושב מה שהקשתי ומה שהקשה הפ"י גבי עדות החודש דלא מצינו לקיים כאשר זמם ממילא לא בעינן עדות שאתה י"ל לתירץ א' של תוס' ריש מכות ולמה אין עד נעשה דיין גבי עדות של קידוש החודש ולהנ"ל ניחא דגבי קידוש החודש בעינן מומחים וסמוכים ממילא אין עד נעשה דין מטעם שכתב הרשב"ם דכתיב ועמדו שני אנשים לפני ד' והי"מ לא הוסיפו כ"א במקום שאין כאן מומחין וסמוכים בכל זאת אין עד נעשה דיין משום דהוי עדות שאי אי"ל וק"ל:
דף קד.
תוס' ד"ה יש תלמוד קאמינ' ומריבויי' דקראי תימא אמאי איצטרך וכו' ומאי קושי' הא ש"ס ר"פ אתו נשך מסיק דלא תגזל קאי על עושק ש"ש וגזל לא ילפי רק במה הצד מריבות ואונאה וא"כ לא יהבנין רק הקל שבשניהם וגבי רבית מסיק הש"ס בב"ק דף קי"ב דלדידי אזהר רחמנא ולא לברי' וא"כ ה"א גם גבי גזל לא אזדהר לברי' וצ"ע ובזה י"ל דעת הרמב"ם דמוקי לא תגזל אגזל והרי הש"ס מסיק דעל גזל ל"צ ולהנ"ל ניחא דאיצטרך דאי ילפי מריבית ואונאה לא הוה יהבנין רק הקל שבשניהם וה"א כמו ריבית דלא אזהר לברי' כ"ס גזל והאי דב"ק פ"ה איכא לאוקמי' בדבר מסוים ולכך איצטרך על גזל וסוגי' דריש פ' א"ר אפשר דקאי למ"ד רשות יורש כרשות לוקח וק"ל):
שייך לסוגי' דיאוש הרמב"ם פ"ב מהלכות גזלה ה"ד כתב הגוזל והשביח וכו' וכתב הראב"ד יש ראי' ממ"ש בפרק מרובה יאוש אמרו רבנן דקני וכו' אלמא יאוש בעינן והקשה המ"מ דהא דיאוש קני היינו דקונה כל גוף החפץ ול"נ דבש"מ הקשה האיך אמר רבא יאוש אמרי רבנן דקני מהיכן פסיקא דקני הלא יש כמה ברייתות דסברי דיאוש לא קני ולכן היה נראה להרמב"ם דכוונת רבא על שבח גזילה דהוא של גזלן דלא קני רק ביאוש ובזה לא מצינו פלוגתא דכ"ע מודים שבח שע"ג גזילה דגזלן לאחר יאוש מפני תקנות שבים ואף דר"מ ס"ל דאפי' גזל פרה וילדה חוזרת הכל היינו משום קנס אבל בשוגג מסיק הש"ס דקני ושפיר הוי מילתא דפסיקתא וק"ל:
דף קד:
תוס' ד"ה יש תימה ולי נראה דהא ס"ס ר"פ איזו נשך מסיק רבא דלא תגזול קאי על עושק שכר שכיר וגזל ילפינן במה הצד מריבית ואונאה וא"כ לא יהבינן רק הקל שבשניהם כמ"ש הרא"ש ריש ב"ק וגבי ריבית מסיק הש"ס לקמן דף קי"ב לברי' לא אזהר רחמנא וא"כ ה"א דגם גזל לברי' לא אזדהר ובזה י"ל הרמב"ם דמוקי לא תגזול על גזל ונראה דמוקי על גזל ולא נוכל למילף מריבית ואונאה דאיצטרך על גזל גופי' דאי ילפי מריבית ואונאה לא הוה יהבינן רק הקל שבשניהם וה"א דמה ריבית לא מזדהר לברי' כמו כן גזל (והאי דשמעתין הוה מוקמינן בדבר המסוים) ולכך איצטרך על גזל ורבא ריש פרק איתו נשך אולי קאי לרמב"ח דסובר רשות יורש כרשות לוקח וגזל גופי' ל"צ היורש לחזור אף דרבא גופי' מסיק לברי' לא אזהר מ"מ י"ל דרבא בעי לשנוי' אליבא דרמב"ח: