אור ברסלב
אהל אברהם סימן צ

אהל אברהם· רבי אברהם שאג צוובנר

סימן צ

סימן פט

שיטת מתעסק כריתות דף י"ט, שבת ע"ב ע"ב

מתני' כריתות י"ט חלב ונותר לפני' וכו'. הנה פלוגתא דר' אליעזר ור' יהושע דפליגי יש לפרש בב' אופנים או דנימא דפליגי בדרשה דבה אמאי קאי דר"י ס"ל דבה נדרש אידיעה דהידיעה צריך להיות בה עד שידע במה חטא (ור"י) [ור"א] ס"ל דמיעוט דבה אין מסתבר למדרש אידיעה דממה נפשך אי חלב אכל חייב אי נותר אכל חייב ולא מוקמי' מיעוט דבה אלא למתעסק בשעת חטא דמיעטה התורה שאין חייב עד שיתכוין בשעת מעשה.. והנה אם נאמר כן הרי אפושי פלוגתא לא מפשינין כמו דלר"י ס"ל דבה משמעות למעט אם לא ידע אם תאנים או ענבים דמשמעות בה פרטות המעשה איזה מין אפי' ידע שעשה קצירה רק לא ידע איזה מין. ה"ה לר"א דדריש בה למתעסק בשעת החטא נתמעט כה"ג בנתכוין ללקוט תאנים ולקט ענבים דלא פליגי ר"א ור"י רק אי דרשינין בה אידיעה או לא. ואמנם מדברי ר' יהודה דקאמר אף בנתכוין ללקוט תאנים פליגי מוכח דפליגי ר"א ור"י בדרשה דבה [בשעת חטא בפרטות הכונה] והיינו דר"א ס"ל כיון דאיכא כונת חטא אפי' לא נתכוין למין זה שפיר קרינין בה ולא נתמעט מבה רק אם לא נתכוין לדבר שהוא חטא כגון לחתוך תלוש. ור"י ס"ל דבה משמע דצריך לכוין למין זה שחטא ולא בנתכוין למין אחר ונתכוין לענבים וליקט תאנים נתמעט מבה. ולכן נראה לומ' אפכא דלכ"ע ודאי הוה מוקמינין בה בין אידיעה בין בשעת מעשה וא"כ ר"י דס"ל דבה משמע פרטות הדבר באיזה מין נעשה החטא שפיר נתמעט (בה) [מבה] אפי' ידיעה אם לא ידע במה חטא אבל ר"א ס"ל דבה לא משמע רק חטא ולא פרטי איזה חטא או איזה מעשה וממילא א"א למעט בה רק מתעסק כפלוגתא דאביי ורבא דהרי הידיעה ודאי איכא ידיעת חטא:

והנה עוד יש לומר דבהא פליגי דר"י ס"ל דבה משמע פרטות החטא איזה חטא חטא אם שבת או יו"כ ולא פרטות המעשה איזה מעשה עשה אם קצירה או טחינה וא"כ ע"כ בה לא קאי רק אידיעה ולא אחטא ומקרא נדרש לפניו [אאו הודע אליו] דעל שעת החטא שעשה המלאכה א"א לומר דממעט בה דצריך לכוין לעשות מלאכה בשבת רק שקסבר דהמלאכה מותר אבל בשגגת שבת פטור זה א"א דהרי אין זה רק חסרון ידיע' ומה ההפרש אם קסבר דהמלאכה מותר או שהיום חול והרי מאחת מהנה דילפינין חילוק מלאכות מוקמינין חדא בשגגת שבת. וא"כ כיון דבה משמע [רק] פרטות החטא ע"כ קאי אידיעה אבל לר"א משמע בה פרטות הפעולה שפיר מוקמינין בה על שעת החטא במתעסק ואפי' מתאנים לענבים ולא ממעטינין ידיעה וא"כ ס"ד דלר"א דס"ל דבה קאי אפרטות הפעולה אפי' מתאנים לענבים פטור מתעסק. ועתה הט אזנך ושמע פי' ד' המשנה דת"ק דנקט פלוגתיי' בחלב ונותר דגם לר"י לא נתמעט מבה [רק] אם לא ידע במה חטא סוג החטא אם חלב או נותר וכן שבת או יו"כ אבל כיון שידע במה חטא שחלל שבת גם שאין יודע איזה מלאכה אי קצר או טחן הכל שם א' וחטא א' חלול שבת והוה ידיעה אשר חטא בה וחייב ור' יוסי מוסיף אפי' לא ידע איזה מלאכה נתמעט (בה) [ג"כ מבה] דעדיין לא הוה ידיעת חטא וגם ר' יוסי אפשר לומר דעדיין ס"ל דרק צריך ידיעה איזה עברה עבר וכל מלאכה מל"ט מלאכות הוה חטא בפני עצמה כיון שחלוקין לחטאת. וא"כ יש מקום לטעות דר"א ור"י פליגי במיעוט דבה באופן הג' שכתבתי וא"כ לר"א דקאי בה על הפעולה ומוקמינין אשעת כונה אפי' ממין א' פטור ולר"י מתעסק חייב דבה לא קאי רק על ענין החטא וזה לא שייך במתעסק. וע"ז בא ר"ש ור"ש שזורי לפרש דלא נחלקו בשם א' דחייב בין לר"י בידיעה בין לר"א בכונת המעשה דזה לא נתמעט מבה ועל, מה נחלקו בב' שמות בין לענין ידיעה ובין לענין כונת חטא דפלוגתא דר"א ור"י באופן ב' שכתבנו ומדוייק הלשון שאמרו לא נחלקו דהרי הם הוסיפו דאפי' מתאנים לענבים לא הוה בה ובתנאים הקודמים אין מבואר רק משבת ליו"כ או מקצירה לטחינה ולהנ"ל אתי שפיר דהם באו לבאר פלוגתא דר"א ור"י דלא נטעה דלר"א נתמעט מבה אפי' בשם א' כיון שבה קאי אפרטות דפעולה ומדוייק לשון רש"י שמבאר בד' רש ור"ש שזורי דבה קאי בין אידיעה ובין אשעת חטא והבן:

מתני' חלב ונותר עיין פי' משניות להרמב"ם הערה דנקט התנא הדין בשלשה דברים והנה לפי מה שבארתי דפלוגתא דר"א ור"י להכי ס"ל לר"א דלא מתוקמא בה רק למתעסק דלא נתמעט מבה רק החטא ולא פרטות החטא וגם לא פרטות הפעולה כמ"ש באופן ב' שזה הפירוש האמת. והרי נחזי אנן דלר"י קאי בה אאיכות הפעולה ופליגי תנאי עד היכן נתמעט מבה אם ב' מינין דוקא או אפי' שחורים ולבנים וא"כ אם נימא בה קאי אידיעת חטא איזה חטא פרטות החטא ג"כ יש לחלק דחלב ונותר דשניהם איסור השוה בכל ענינם אחד ולא נתמעט מבה אבל נדה ואחותו דנדה איסור לכל ואחותו רק ערוה לו ואין איסורם שוה הוה שני מיני חטא ונתמעט מבה. או דיש לומר דאפי' נדה ואחותו הוה איסורן שוה דשניהם אסורים לו בזמן אחד ולא נתמעט מבה אבל שבת ויו"כ דלא ראי זה כזה דאין איסורן בזמן א' הרי זה מודה ר"א דנתמעט מבה ולכן תנא נקט שלשתן דבשלשתן פליג ר"א וס"ל דלא נתמעט מבה דלא דרשינין בה כלל אידיע' והבן היטב:

מתני' ר"י אפי' נתכוין ללקוט תאנים וכו' הנה מדברי רש"י בגמרא מוכח דס"ל דתאנים וענבים ודאי הם שני שמות רק דס"ד דש"ס לקמן דאפי' שחורות ולבנות הוה שני שמות ולמסקנא שחורות ולבנות הוה שם א' עיי"ש וא"כ ק' טובא למאי נקט ר"י תאנים וענבים הרי בתאנים וענבים ר"ש ור"ש שזורי נמי ס"ל דפליגי ר"א ור"י. ולולא דברי רש"י יש לפרש דתאנים וענבים ושחורות ולבנות שוין ולס"ד דש"ס שניהם שני שמות דהוה כב' מינין ולתי' הש"ס (שם) שניהם שם א' ושני שמות הוה שני אסורים כמו קצירה וטחינה ועיין תוס' פ"ז ס"ו [ע"א ושבת פ"ט ע"ב] ד"ה תבלין וא"כ שפיר נקט ר"י תאנים וענבים ושחורות ולבנות דבשניהם הוסיף ר"י דפליגי ר"א ור"י דלא כר"ש אבל לפי פי' רש"י צ"ע לכאורה:

מתני' שם. ותמהני אם פטר בה. עיין רש"י גמ' מפרש דתמהני לא קאמר רק מה שמוסיף ר"י דגם בשם א' פוטר ר' יהושע וא"כ מה דקאמר פרט למתעסק היינו שני מינין אמנם לפי"ז מה דקאמר מתני' א"כ למה נאמר אשר חטא בה הרי ר"ל דפליגי בב' מינין כר"ש וע"ז נאמר אשר חטא בה וכש"כ אם נאמר דהתמיה הוא סתם מתני' ק' זה עיין פירו' רמב"ם וברטנורה. ואמנם רש"י כאן במתני' מפרש דתמהני דפוטר כיון שנתכוין לאיסור ומשמע דאפי' בשני שמות מחייב ר"י שפיר קאמר א"כ למה נאמר אשר חטא בה וק"ל:

עיין תוס' שבועות י"ט [ע"א ד"ה פרט] ושבת ע"ב [ע"ב ד"ה נתכוין] הנה הקשו תוס' דר"נ [אמר שמואל] למ"ל תרתי דבחלבים חייב משום נהנה ושבת [פטור] משום מלאכת מחשבת והנה לכאורה יש ליישב קו' תוס' דהרי באבד מלקט מלבו או בצריך לשניהם ומתכוין לקדום תאנים לענבים והקדים ענבים הוה מלאכת מחשבת כדמוכח מסוגי' כיון דנעשית מחשבתו מה שהוא צריך אע"ג דבשעת מעשה חטא לא נתכוין לזה שפיר הוה מלאכת מחשבת. ומבה נתמעט דצריך דוקא לכוין בשעת מלאכה למה שעשה ופטור. ושפיר צריך בה ולא סגי במלאכת מחשבת. וכן אפכא יש לומר בצריך לענבים ושכח מלבו דצריך ענבים וקסבר דצריך תאנים ונתכוין ללקוט תאנים (ולקט תאנים באמת כיון שעשה מה שמכוין בשעת מלאכ' לא נתמעט מבה ופטור מטעם מלאכת מחשבת כיון שלא נעשה מה שצריך דמלאכת מחשבת הוא רק מה שחשב וצריך והבן:

ואמנם תוס' מיאנו בתירוץ זה דהרי הא דאבד מלקט מלבו מתרץ הש"ס על אוקימתא דמתני' מכח קושי' ומשמע דמימרא דר"נ אמר שמואל לא צריך לזה ולהנ"ל הרי גם המימרא דר"נ אמר שמואל ע"כ איירי באבד מלקט מלבו דאל"כ למה צריך תרתי. ולכך כתבו תוס' דממלאכת מחשבת לא נתמעט רק באם לא נתכוין לחתיכ' זו אבל אם נתכוין לחתיכה זו אפי' מהיתר לאיסור שפיר הוה מלאכת מחשבת ולא נתמעט רק מבה. ומבה לא נתמעט רק מהיתר לאיסור אבל מאיסור לאיסור [לא] וזה נתמעט ממלאכת מחשבת. הנה ס"ל לתוס' דכ"ע בין ר"א ובין ר"י דרשי מלאכת מחשבת ונתכוין לחתוך מחובר זה וחתך אחר פטור ממלאכת מחשבת ומתניתין דפליגי ר"א ור"י בנתכוין היינו כאוקמתא דש"ס באבד מלקט מלבו או להקדים ואם נתכוין לירק זה רק לא נתכוין לאיסור זה ממעטינין מבה ופליגי בזה אביי ורבא דאביי ס"ל הא דממעטינין מבה דצריך לכוין בפעולה שיש בה חטא אבל אם לא נתכוין לפעולת חטא פטור היינו בנתכוין להגביה דלא נתכוין כלל לאותו פעולה שנתחייב בה דהיינו תלישה ממחובר אבל בנתכוין לחתכו רק קסבר שהוא תלוש ונמצא מחובר הרי נתכוין לחתיכה זו שהיא פעולת חטא חייב ורבא סבר כיון שנתכוין לחתוך חלוש שאינו פעולת חטא פטור ודע דלכאורה יש לטעות דלרבא גם בנתכוין לשחוט בהמת חילין בחוץ ונמצא שהיא בהמת קדשים פטור דהרי נתכוין לשחיטת היתר אבל באמת זה אינו דשם אין השינוי בפעולת המעשה דבין חולין ובין קדשים השחיטה היא חתיכת סימנים ורק החילוק שזה אסור וזה מותר מפאת הדין וזה שגגת ידיעה ומה לי אם החסרון ידיעה מפאת שקסבר שאין איסור קדשים בחוץ או שקסבר שהיא חולין כיון דכיון למעשה זה. ודוקא בנתכוין לחתוך תלוש ונמצא מחובר אע"ג דכיון לחתיכה זו אבל לא נתכוין לפעולה זו לתלוש ממחובר ואין הפעול' שוה מהמעש' כאשר כיון. [אב"ה מצד פלוגתא זו היה אפשר לחלק אך הדר בי' רבינו זצ"ל כמבואר בדבריו לקמן ד"ה ובזה, דמסיק דרבא פוטר גם כה"ג כמו ברה"י ונמצא רה"ר עיי"ש] וכן לאביי בנתכוין לשחוט בהמת חולין ושחט בהמה אחרת של קדשים בחוץ לכאורה חייב כיון שכיון לפעולת שחיטה שחייב עליה ודוקא להגביה שלא כיון לפעולת חתיכה [פטור] וגם זה אינו דהרי מבה נתמעט שצריך לכוין לפעולת חטא שחייב בה וא"כ בנתכוין לשחוט בהמה שהיא באמת חולין לא נתכוין לפעולת חטא ודוקא בנתכוין לחתוך תלוש ונמצא מחובר הרי נתכוין לחתיכה זו שהיא באמת איסור רק חסרון ידיעה בזה ס"ל לאביי חייב [אב"ה גה בזה עיין לקמן בד"ה והנה לאביי] וא"כ ליכא פלוגתא דאביי ורבא רק בכה"ג ונמצא מחובר לענין שבת ודוק היטב:

והנה אם נאמר דגם תוס' ס"ל כמ"ש רש"י במתניתין דגם לר"י נתמעט מבה מתעסק דלר"י בה קאי בין אידיעה ובין אחטא וכדמוכח ממתני' דקאמר ר"י אפי' בנתכוין ללקוט תאנים והיינו באבד מלקט מלבו כתי' הש"ס וע"כ מטעם בה הא דצריך ר"נ למעט מתעסק ממלאכת מחשבת היינו במין א' מתאנה לתאנה דלכ"ע לא נתמעט מבה רק שחורות ולבנות וא"כ מצאנו מתעסק על ג' פנים במתכוין לפעולת היתר ונמצא איסור כגון לחתוך תלוש ונמצא מחובר זה לא נתמעט ממלאכת מחשבת ונתמעט מבה וכן נתכוין לשחוט בהמת חולין ושחט בהמה אחרת של קדשים נתמעט מבה דלא נתכוין לשחיטת איסור ושם לא שייך למעט ממלאכת מחשבת. ובמתכוין לשחוט בהמת קדשים בחוץ ושחט אחרת זה לא נתמעט מבה וחייב וכן בשבת בנתכוין לחתוך ירק זה של מחובר וחתך אחר לא נתמעט מבה רק נתמעט ממלאכת מחשבת אבל בנתכוין לחתוך תאנה וחתך ענבים בשבת ג"כ נתמעט מבה משום שהם ב' מינים אפי' בגונא דהוה מלאכת מחשבת כגון שאבד מלקט מלבו או בלהקדים. וכן בקדשים אם נתחלף לו שני מינים שור ושה נתמעט מבה:

והא דכתבו תוס' בשבת דהא דפליגי אביי ורבא בקרא דאשר חטא בה דמוקי [ליה] ר"א [פרט למתעסק] ומשמע:

מזה דלר"י בה קאי רק אידיעה ולא אכונה דמתעסק וכן מבואר שם בפנ"י ומוכח כן מד' מהרש"א בסנהדרין לענ"ד אין מוכח כלל דכונת תוס' דלר"י כיון דבה ממעט אפי' מאיסור לאיסור ב' מינין דצריך לכוין דוקא בפעולה במין זה ודאי מודה אביי דאפי' נתכוין לחתוך תלוש ונמצא מחובר נתמעט מבה שלא נתכוין לפעולת חטא כיון שנתכוין רק לחתוך תלוש דלא גרע [הכונה] מתלוש למחובר [מהכונה] מתאנה לענבים במחובר דפטור משום שלא נתכוין לאותו מין אע"ג שנתכוין לאיסור כש"כ שנתכוין לפעולה שאין בה איסור ודוקא לר"א דלא נתמעט רק מהיתר לאיסור ס"ל לאביי דלא נתמעט רק נתכוין להגביה. והוכיחו תוס' זה דק' מה דנקט הש"ס לר"א בה פרט למתעסק כאביי או כרבא הרי גם מתני' נקט בנתכוין ללקוט תאנים ולקט ענבים דפטור והיינו ע"כ בשכח מלקט מלבו או בלהקדים כיון דס"ל להש"ס לפשיטא מימרא דשמואל וא"כ גם לר"א בה מתוקמא כה"ג דאיכא מלאכת מחשבת באבד מלקט מלבו אם הש"ס רוצה להביא מציאות מתעסק דלא מפטר ממלאכת מחשבת הרי גם מתניתין צריך לתרץ, ומלבד זה ק' הרי משכחת מתעסק בשאר אסורין בשחיטה חוץ וכדומה אלא ודאי דלא מביא הש"ס פלוגתא דאביי ורבא לברר דמשכחת אופן מתעסק שאין פטור ממלאכת מחשבת רק דהש"ס מברר איזה מתעסק נתמעט מבה ופליגי בה אביי ורבא ומשמע דוקא לר"א פליגי דאל"כ למ"ל לש"ס להביא פלוגת' דאביי ורבא לר"א ודוק:

[אב"ה כפי הנראה מכי"ק ומענין הדברים, לא ישרו בעיני המחבר זצ"ל סידורי הדברים שכתב עד כאן בסוגיא זו. והדר והתחיל לכתוב מחדש בסגנון אחר. ואם אמנם רובן ככולן חזרו ונשנו כאן באותו כונה ואך באחת הנז' בהג"ה הקודמת, עכ"ז גם אשר בתחלה עלתה במחשבה לא מנענו להעתיק, וטובים השנים לעניי דעת כמונו להבין דבר].

הנה מהא דפטר ר"י בחלב ונותר וא"י איזה מהן אכל מוכח דס"ל דבה דכתיב קאי אידיעה ומשמעות דבה דצריך ידיעה פרטית במה חטא דהיינו איזה חטא חטא אם אכילה נותר או חלב וכן אי חלל שבת או יו"כ גם שיודע הפעולה שחתך ענבים בהש"מ ולא ידע אי שבת או יו"כ פטור דצריך ידיעה פרטית איזה חטא חטא. וא"כ אפשר לומר דידיעה פרטית איזה פעולה עשה אין צריך דזה אין משמעותה דבה. ואמנם מהא דר"ש ור"ש שזורי משני שמות שר"י פוטר והיינו בא"י אם ענבים או תאנים קצר והרי ידע איזה חטא פרטי שחטא דהיינו קצירה רק שלא ידע באיזה מין הרי מוכח דס"ל לר"י דבה משמעותה ג"כ פרטות הפעולה באיזה דבר הנפעל חטא חטא זה אם בתאנים או בענבים אבל במין א' ודאי חייב דזה הוה ידיעה פרטית דבה כיון שידע איזה מין ור' יודא ס"ל אפילו שחורות ולבנות לא הוה ידיעה פרטית אבל מתאנה לתאנה בכולם שחורות או לבנות ודאי אין צריך ידיע' מאיזה אילן לקט והנה מד' ר' יודא דנקט אפי' נתכוין דנקט פלוגתיי' בכונה בשעת החטא ומשמע ג"כ דר"י פוטר מטעם בה א"כ ס"ל לר' יהושע דבה קאי בין אידיעה ובין אחטא דאו הודע אשר חטא על שניהם נאמר בה אידיעה דצריך ידיעה פרטית מן החטא ומן הפעולה ואחטא דצריך כונה פרטית בין מן החטא ובין מן הפעולה. ומן הפעולה [שפיר] דדוקא בנתכוין לתאנים כמו דממעטינין בידיעה. אבל פרטות החטא א"א לומר כמו בידיעה דכוונת החטא ממש דהרי המעשה בשוגג ואם נרצה לדמות הכונה בחטא לידיעה נצטרך לומר דצריך לכוין בשעת חטא לעשות מלאכה זו בשבת רק שגג דאומר מותר דכמו בידיעה צריך לידע שחלל שבת או יו"כ כן בחטא צריך לכוין לעשו' מלאכה בשבת דוקא אבל בשגגת שבת פטור וכן בחלב אם שגג סבר שזה שומן היה פטור לולא סברא שכן נהנה. וזה א"א לומר דהרי ודאי בשגגת שבת חייב אחת וע"כ צ"ל דזה אין סברא כלל לומר דשגגת שבת פטור משום דלא נתכוין לעשות מלאכה בשבת כיון דנתכוין לפעולה זו ואין כאן חסרון רק מפאת הידיעה שלא ידע שהיום שבת אבל כונת המעשה לא נשתנה מה שכיון לעשות עשה זה הוא השוגג ומה לי אם השגגה שלא ידע שהמלאכה אסור או שלא ידע שהיום שבת. וא"כ א"א לומר דבה ממעט בכונה שצריך להיות כונה פרטית בחטא כמו בידיעה:

ובזה נחלקו אב"י ורבא הא דבה פרט למתעסק דצריך להיות כונת החטא איזה כונה צריך להיות. אביי ס"ל דצריך להיות כונת הפעולה שחטא בה דהיינו שנתכוין לחתוך. אבל בנתכוין להגביה שלא נתכוין כלל לאותו פעולה שעשה דהיינו תלישה שחייב עליה זה נתמעט מבה אבל בנתכוין לחתוך תלוש ולדעת תוס' פירושו שנתכוין לחתוך תלוש ונמצא שהוא מחובר כיון שנתכוין לחתיכה זו ולמעשה שחייב עלי' אע"ג דהוא נתכוין לחתכו תלוש שאין בה חיוב ונמצא מחובר מ"מ כיון שהמעשה שעשה כיון עלי' לא הוה מתעסק ולא נתמעט מבה. ורבא ס"ל אפי' בנתכוין לחתוך תלוש ונמצא מחובר פטור הואיל ולא נתכוין לחתיכת מחובר נתמעט מבה שלא נתכוין לחתיכ' איסור והנה לכאורה אפשר לטעות דרבא לא פטר רק מטעם שלא נתכוין לאותו פעולה שעשה דגם דנתכוין לחתיכת ירק זה מ"מ בהיות שהוא סבר שהוא תלוש ולא רצה רק לחתכו לשנים ולא לתלוש ממחובר הוה מתעסק אבל אם הפעולה שוה גם שלא ידע שהוא איסור מודה רבא שחייב וכגון בשחט בהמה בחוץ קסבר שהיא חולין ונמצא קדשים כיון שפעול' שחיטה שוה בחולין כמו בקדשים וההכרש רק שזה אסור וזה מותר הרי נתכוין לפעולה שעליו חייב ואין כאן רק חסרון ידיעת איסור שזה שוגג וכמו שאמרנו בשגגת שבת אבל א"א לומר כן דהרי קסבר רה"י ונמצאת רה"ד פוטר רבא. והרי נתכוין לאותו פעולה שעשה ולא נעלם ממנו רק האיסור שהוא רה"ר ופטור ואם כן בחולין ונמצאת קדשים פטור לרבא ולא דמי לשוגג דלא ידע שהמלאכה אסור או שלא ידע שהיום שבת דשם אין טעות בענין הנפעל שידע שזורק ברה"ר רק לא ידע שאסור אבל הכא הטעו' בענין הנפעל שקסבר שהמקום רה"י או קסבר שזה חולין להכי הוה מתעסק ופטור כיון שלא כיון לדבר שיש בה באמת איסור כן ס"ל לרבא:

והנה פלוגתא דאביי ורבא אפשר לפרש שהיא בין לר' אליעזר ובין לרבי יהושע דלתרויי' בה קאי אחטא ולא פליג ר"א ור"י רק אי קאי אידיעה ג"כ ובה דקאי אחטא פרט למתעסק בין לר"א ובין לר"י פליגי בה אביי ורבא כהנ"ל זה הנראה מפשטות. ואמנם האחרונים הפני יהושע ומג"ש תפסו מדברי תוס' שבת ע"ב [ע"ב ד"ה נתכוין] שכתבו דפליגי אביי ורבא בקרח אשר חטא בה דדריש ר"א פרט למתעסק דדוקא לר"א פליגי וכן מד' מהרש"א סנהדרין [ס"כ ע"ב על תו' בד"ה רישא] מוכח דס"ל כן דלר"י לא ממעטינין מבה כזה עיי"ש. והנה מה דס"ל לפני יהושע דכונת תוס' דלר"י בה רק אידיעה והא דאמר ר"י אפי' נתכוין פליגי היינו מטעם מלאכת מחשבת זה לא ניתן לאמר כלל רק נ"ל דגם תוס' מודה דלר' יהושע בה קאי גם כן אחטא ושפיר ממעטינין מבה נתכוין לחתוך ענבים וחתך תאנים רק כך כוונת תוס'. דודאי לר"א דס"ל דמבה לא משמע פרטות המעשה וגם פרטות [החטא] אין משמעות רק שצריך להיות חטא וא"כ על ידיעה א"א לדרוש בה דהרי פשיטא דאיכא ידיעת חטא ופרטות חטא אין משמעות דבה. וא"כ ע"כ צריך למדרש בה למתעסק דבשעת מעשה צריך כונת חטא והיינו לאביי כונת מעשה הפעולה ולרבא כונת חתיכות איסור גם שאין סברא למדרש זה דהרי לענין ידיעת חטא בשעת מעשה זה מדרגת שוגג ע"כ קרא ממעט כה"ג דהשוגג צריך להיות בכונת חטא. אבל לר"י דבה קאי נמי אידיעה דצריך ידיעה פרטית החטא ודאי לא מוקמי' בה אכונ' בשעת מעשה דצריך כונת החטא וכאביי או כרבא כיון דזה ההפרש בין שוגג למזיד בכונת החטא. אבל מה שדרשי' מבה פרטית המעשה שפיר נתמעט בין בידיעה בין בכונה בשעת חטא דצריך כונת המעשה דאין זה מן השגגה דהשגגה בדבר האיסור ולא בהמעשה וא"כ הא דקאמר ר' יהודה אפי' נתכוין ללקוט תאנים פטור לר"י ודאי הוא מדרשא דבה. וד' מהרש"א סנהדרין אתיין שפיר לפמ"ש ולא כמו דס"ל הפני יהושע דלר"י לא דרשינין בה כלל למתעסק אפי' בנתכוין לענבים וליקט תאנים ועיין היטב:

היוצא מדברינו דהא דפוטר ר"י במתניתין במתכוין ללקוט תאנים ולקט ענבים היינו מדרשא דבה ולא נתמעט רק ב' מינים אבל מתאנה לתאנה לא. ואע"ג דבשבת פטור אפי' מתאנה לתאנה מטעם מלאכת מחשבת הרי מתוקמא מתני' באבד מלקט מלבו כמו שתי' הש"ס והיינו דמטעם מלאכת מחשבת אזלינין בתר מחשבתו ראשונה שצריך לענבים ואע"ג דבשעת חטא שכח ונתכוין ללקוט תאנים ולקט שלא בכונה ענבים מ"מ כיון שצריך וחשב תחלה לענבים הוה מלאכת מחשבת, אבל מתעסק דפטור מבה היינו דבשעת מעשה צריך לכוין למה שעשה אזלינין בתר כונה בשעת מעשה וכיון שלא לקט מה שכיון בשעת מעשה פטור מטעם בה וזה דוקא משני מינים אבל במין א' ושכח מלבו איזה תאנה שצריך חייב דשפיר הוה מלאכת מחשבת וכונה בשעת מעשה לאותו המין. וכן תי' רבא להקדים נמי כן כיון דצריך וחשב לעשות תרויי' שפיר הוה מלאכת מחשבת רק מה שלא עשה בכונה בשעת מעשה הוה מתעסק דפטר מטעם בה וזה דוקא בב' מינים והבן:

והנה לאביי דלא נתמעט מבה פרט למתעסק [אלא] בנתכוין להגביה דלא נתכוין כלל למעשה החטא אבל נתכוין לחתוך חייב. נסתפקתי בנתכוין לחתוך תלוש זה וחתך מחובר אחר אם נתמעט מבה או לא מי נימא כיון שנתכוין למעשה חתיכה שנתחייב בה לא הוה מתעסק ורק בשבת פטור מטעם מלאכת מחשבת אבל בשחיטת חוץ נתכוין לשחוט בהמת חולין ושחט בהמת קדשים אחרת חייב כיון שנתכוין לשחיטה. או נימא דדוקא בנתכוין לחתוך תלוש ונמצא מחובר דבאמת מה שכיון חתיכה זו הוא מעשה החטא רק שלא הי' כונה [לחתיכה דאיסורא] בזה ס"ל לאביי דחייב אבל בנתכוין לשחוט בהמת חולין דבאמת המעשה שנתכוין לא היה מעשה חטא פטור מבה שצריך לכוין למעשה שהוא החטא באמת. ואם נימא דלאביי בשחיטת חוץ כה"ג חייב לק"מ קושית מהרש"א סנהדרין דקו' תוס' דלוקמא שאר מצות בשחיטת חוץ ובאמת כאביי דחייב בשחיטת חוץ ובשבת פטור מטעם מלאכת מחשבת ודוק. וכן אם נימא דכונת תוס' שם שבת ע"ג ד"ה אלא דלתוקמא בבהמה אחת וכן בנתכוין לחתוך ג"כ שחתך מה שהיה מתכוין רק דאיירי באין צריך רק לתלוש ולא לזה שהיה מחובר ופטור מטעם מלאכת מחשבת וכן משמעות דברי תוס' א"כ לק"מ קושית מהרש"א דשפיר חייב בשחיטת חוץ לאביי וא"כ לא מוכח משם מידי דס"ל לתוס' דלר' יהושע לא ממעטינין מבה מתעסק מהיתר לאיסור. ומה שכתבו תוס' בד"ה נתכוין דאביי ורבא פליגי בקרא דבה לר"א נ"ל כונה אחרת בד' תוס'. והוא דדוקא לר"א דלא ס"ל דבה נדרש אפרטית המעשה דא"כ נתמעט נמי בידיעה עד שידע אי קצר או טחן אלא ודאי ס"ל דבה לא משמע פרטית מעשה ס"ל לאביי דלא נתמעט מבה רק בלא נתכוין למעשה חטא כלל דהיינו להגביה דבה רק משמע כונת מעשה החטא. אבל לר"י דממעט מבה אפי' תאנים וענבים או לכה"פ קצירה וטחינה דבה משמע דצריך לידע פרטית המעשה א"כ גם בכונת החטא דממעט בה דצריך כונת מעשה חטא ודאי מודה אביי דנתמעט לחתוך תלוש וחתך מחובר דאין זה מעשה החטא שהרי לא כיון כלל ליתלוש ואם צריך לכוין דוקא למין שחתך כש"כ שצריך לכוין לתלישה ולא מהני מעשה החטא אם קסבר שאין בה אותו פעולה שעשה. ולכך כתבו תוס' דלא פליגי רק לר"א דלר"י אביי ג"כ מודה דפטור בנתכוין לחתוך תלוש ונמצא מחובר כהנ"ל.

אך לכאורה ק' ע"ז א"כ מה מייתי רבא ראי' מבריי' דלמא ברייתא אתי כר"י דמודה אביי דפטור. אמנם לק"מ והט אזנך דהא דמייתי רבא ראי' דאיירי בנתכוין לחתוך היינו דאם איירי בנתכוין להגביה אינו דומיא דאכילת חלב דמתכוין לאכילה ואין חומר דחלב משום דנהנה רק דבכה"ג לא הוה מתעסק. והרי גם לרבא אין דומה חלב ללחתוך את התלוש דהרי בחתיכת חלוש לא' נתכוין לאותו פעולה שעשה ליתלוש ממחובר אבל באכילה הרי נתכוין לכל המעשה אכילה. ואמנם הרי רבא אין פוטר בנתכוין לחתוך מטעם זה דהרי אפילו בנתכוין לזרוק ברה"י והיה רה"ר פטור לרבא וכמ"ש לעיל וא"כ שפיר הוה חומר בכה"ג אם נתכוין לזרוק ד' וקסבר רה"י ונמצא רה"ר דהוה דומיא דחלב ופטור אבל לאביי אליבא דר"י אין פטור רק בנתכוין לחתוך [תלוש] דלא נתכוין להפעולה והוה כש"כ מתאנים לענבים מטעם דלא נתכוין לפעולה זו א"כ לא דמיא לחלב ולא שייך חומר ושפיר מייתי רבא ראי' דפטור מטעם דלא נתכוין למעשה חטא ודוק היטב:

והנה עיין תוס' שבועות י"ט [ע"א ד"ה פרט] הקשו דלמ"ל בה למעט מתעסק תיפוק לי' ממלאכת מחשבת והיא קושית רש"י כאן [כריתות ד"ה מבעי ליה] ולפמ"ש ק' טובא הרי צריך בה לאבד מלקט מלבו או בלהקדים דאיכא מלאכת מחשבת ופטור מטעם בה. וכן מה שהקשו תוס' בסנהדרין [ס"ב ע"ב ד"ה להגביה] אפכא דלמ"ל מלאכת מחשבת יש ליישב בזה כיון דלענין מלאכת מחשבת אזלינין בתר מחשבתו ראשונה ולענין בה אזלינין בתר כונה בשעת מעשה א"כ אם גמר בלבו ללקט ענבים ואבד מלבו וקסבר שצריך לתאנים ומתכוין ללקוט תאנים ולקט באמת תאנים הרי נעשית כונתו וליכא למפטר מטעם בה רק מטעם מלאכת מחשבת וודאי הי' תוס' צריך, דמסוגי' דש"ס בכריתות משמע דהנך אוקימתא אבד מלקט מלבו לא צריך רק לתרוצי מתניתין אבל מימרא דשמואל איש בל"ז. אבל לשון תוס' משמע דקושי' על מימרא דשמואל אפי' לפי האמת לק"מ. והנה תי' תוס' שם דאצטריך בה היכא דנעשה מחשבתו במתכוין לחתוך תלוש ונמצא מחובר אותו חתיכה וכן מלאכת מחשבת דאצטריך במתכוין לחתוך מחובר אחר דלא נתמעט מבה הוא תי' נכון וברור ואפי' לר' יהודה אליבא דר"י דס"ל דאפי' שחורות ולבנות נתמעט מבה אבל מתאנה לתאנה ודאי לא ושפיר אצטריך מלאכת מחשבת. אבל מה שתירצו עוד (בשבועות) [בסנהדרין] דאצטריך מלאכת מחשבת דגם בשבת שייך שכן נהנה לכאורה צריך ביאור. דא"כ באבד מלקט מלבו דהוה מלאכת מחשבת למה יהיה פטור בשבת דליכא למילף מבה כיון שנהנה כמו בחלבים ונראה דכונת תוס' כך דודאי ס' דכן נהנה היא ס' אלימתא דנאמר מפאת [הסברא] דמיעוט דבה לא קאי אחלבים ועריות וכן בשבת לולא קרא דמלאכת מחשבת ודאי הוה אמינא דלא קאי בה לענין שבת כיון שנהנה אבל כיון דחזינין דמלאכת מחשבת דוקא אסרה תורה ואם לא חישב אפי' נהנה פטור ממילא מוקמינין בה אפי' לענין שבת בגונא דלא מפטר מלאכ' מחשב' כיון דחזינא בשבת לא אלים ס' דנהנה להתחייב בכל גוונא ומה אולמא קרא דמלאכת מחשבת מקרא דבה והבן היטב היוצא משיטת תוס' דס"ל דפלוגתא דאביי ורבא אפי' בחתיכה אחת דפטור מטעם בה וא"א לפטור מטעם מלאכת מחשבת וגם ר"א דריש מלאכת מחשבת

ואמנם שיטת רש"י צריך ביאור. והנה מה שהקש' רש"י דלמ"ל בה לר"א תיפוק לי' ממלאכת מחשבת קשה ג"כ קושי' הנ"ל שהקשתי הרי אצטריך לאבד מלקט מלבו. וגם מה שתי' דר"א ל"ל דרשא דמלאכת מחשבת א"כ קשה דמנ"ל לר"נ דר"י ס"ל מלאכת מחשבת. ותו ק' קו' [תוי"ט] דרש"י פי' במשנה דלר"י בה אתרתי קאי. ונראה לבאר הכל בעזה"י דהנה רש"י ס"ל דממלאכת מחשבת תרתי שמעינין האחד דוקא בנעשה רצונו אבל בחפץ בתאנה זו ולקט תאנה אחרת פטור מטעם שאין נעשית רצונו ויהיה נדרש זה ממלאכת מחשבת שחשוב הדבר אצלו וזה רק תלוי במחשבתו ראשונה ולכן באבד מלקט מלבו לא נתמעט ממלאכת מחשבת ותו נתמעט ממלאכ' מחשבת שצריך לעשות מלאכה זו במחשבה דהיינו בכונה ועל זה ודאי משמע דכונת המלאכה צריך להיות בשעת מלאכה ואם כן לא מהני אבד מלקט מלבו. וא"כ תי' הש"ס לקמן דמשני באבד מלקט אם תאנים או ענבים אבל זכר שרצה ללקט ועדיין מכוין למלאכה שפיר הוה מלאכת מחשבת ואצטריך בה דפטור אפי' כה"ג. אבל לר"א דלא ממעט מבה רק במתעסק שלא היה כונת מלאכה זה פטור ממלאכת מחשבת דצריך דוקא כונת מלאכה בשעת החטא. ובודאי אפשר לומר דלר"א בה פרט למתעסק בשאר אסורים כגון שחיטת חוץ אבל קושית רש"י על הש"ס דמשמע דמוקי ר"א בשבת וע"ז מתרץ דר"א ודאי ל"ל מלאכת מחשבת אבל לר"י דמוקי בה עד שידע במה חטא דהיינו אפי' מתאנים לענבים שפיר דריש מלאכת מחשבת וממילא אצטריך בה גם למתעסק והיינו באבד מלקט מלבו ומיושב רש"י במתני' דלא פי' דבה גם למתעסק רק לר"ש וריש שזורי שאמרו דנחלקו בב' שמות היינו תאנים וענבים דלת"ק דלא נקט רק קצירה וטחינה א"צ בה דנתמעט ממלאכ' מחשבת והא דהוכיח ר"נ דר"י ס"ל מלאכת מחשבת א"א לומר דאי לא דריש מלאכת מחשבת מנ"ל לדרוש בה אידיעה דלמא רק אחטא זה אינו לפמ"ש דהרי גם דס"ל מלאכת מחשבת אצטריך בה למתעסק באבד מלקט מלבו מתאנים לענבים. וגם א"א [לומר[ דלא מסתבר בה למדרש ממנו פרטות המין וא"כ אי לית לי' מלאכת מחשבת הוה [ליה] לאוקמא בה רק לפרטות החטא אבל כיון שידעינין ממלאכת מחשבת פרטות החטא אפי' באבד מלקט כמ"ש ע"כ אתי' בה לפרטות המין דניהו דאפשר לאוקמא בה אידיעה אפרטות החטא אבל מסתמא בה קאי אחטא ג"כ זה ג"כ א"א לומר דהרי אצטריך בה לשאר מתעסק כגון שחיטת חוץ ולעולם בפרטות החטא וע"כ צ"ל הגירסא בבריי' לקמן להדליק זו והדליק זו פטור והיינו ע"כ מטעם מלאכת מחשבת דבמין א' ודאי לא נתמעט מבה ומוכח דאתי' כר"י מטעם מלאכת מחשבת ודוק. ואביי ורבא ע"כ לא פליגי אלא אליבא דר"א דל"ל דרשה דבה. והא דכתב רש"י לקחן ד"ה אפילו, דאביי ורבא לא פטרי משום דל"ל מלאכת מחשבת אבל ר"נ דנקט הש"ס למלתא מלאכת מחשבת משמע שיתכוין בו (היינו) ומתחלה [בד"ה אבל] כ' רש"י דמשמע בסתם, כונת רש"י דאע"ג דלר"א נקט הש"ס ג"כ סתמא פרט למתעסק והיינו דוקא מהיתר לאיסור משום דמתעסק משכחת בתרי ענינים אם מתעסק על האיסור או מתעסק על גוף הדבר וא"כ אביי ורבא סברי דלא פטור רק מתעסק מהיתר לאיסור אבל ר"נ כיון דנקט מלאכ' מחשבת ע"כ אפי' מאיסור לאיסור פטור משום דלא נעשה מחשבתו ונקט סתמא משמע אפי' בחד מין ועיין. ולא ק"מ על רש"י מקושית תוס' שהקשו בשבת [בד"ה נתכוין] דמוכח דאפי' מאיסור לאיסור פטור דהיינו לר"י דדריש בה לכונה פרטיות וכן דריש מלאכת מחשבת אבל לר"א לא ועיין ואמנם הא קשי' טובא על רש"י שפי' בהדיא בשבועו' דנתכוין לחתוך דבר וקסבר שהוא תלוש ונמצא מחובר חייב [דדוקא אם לא נתכוין לגוף זו פטור] והיינו לרבא וק' הרי רבא פוטר קסבר רה"י ונמצא רה"ר והוא פלא צריך נגר לאפרקיניה. אם לא נדחוק דרבא באמת סובר כר"י דדריש מלאכת מחשבת ופטור ודאי בנתכוין לחתוך תלוש ונמצא מחובר מטעם מלאכת מחשבת וכן ברה"י ונמצא רה"ר והא דקאמר רש"י בשבועות דחייב היינו לר"א דלא דריש מלאכת מחשב'. ולא פטור מתעסק רק מבה וכהנ"ל ועיין. ודע דאפי' לשיטת רש"י דפלוגתא דאביי ורבא בתלוש ונמצא מחובר אחר אבל בנתכוין להגביה ונמצא מחובר דלא נתכוין למעשה חתיכה כלל יש לומר דאפי' באותו חתיכה פטור כיון דלא נתכוין לאותו מעשה כלל והא דפירש רש"י נתכוין להגביה הסכין היינו משום דנתכוין לחתוך דהיינו דוקא מחובר אחר אבל באותו דבר הוה כשוגג כמ"ש רש"י בשבועות וזה ודאי מודה רבא לאביי דצריך כונת מעשה ובנתכוין להגביה פטור אפי באותו תלוש. וא"כ לפי מה דמשני אביי הברייתא קסבר רוק הוא גם לרבא מוקמינין ברוק ובאותו חתיכה וזה איש טפי דהוה שאר מצות דומיא דשבת בשניהם לא נתכוין לאותו מעשה. אבל בנתכוין לחתוך ולאכול לא דמי דבחלב הרי נתכוין לאכילה ובשבת לא נתכוין לתלישה שהיא הפעולה. וא"כ הש"ס סנהדרין דקאמר נתכוין להגביה ומשמע כאביי ולהנ"ל א"ש דלבתר דשני אביי גם לרבא מתוקמא הבריי' הכי ודוק:

והנה עדיין עלינו לבאר החילוק שבין מתעסק ובין דשא"מ עיין רש"י סנהדרין ותוס' כתובות [אב"ה עיין בריש סי' פ"ח תוכן דברי רבינו ז"ל בזה]:

והנה שיטת הרמב"ם פ"א מהל' שבת [הלכה ט'] דבמין א' מתאנה לתאנה חייב וע"כ ס"ל דזה הוה מלאכת מחשבת. וא"כ ק' מה פריך הש"ס לר"נ כיון דאיכא למימר דממלאכת מחשבת לא נתמעט מין א'. עוד ס"ל לרמב"ם בלהקדים מתאני' לענבי' פטור אבל משחורו' ולבנו' [בלהקדים] משמע מד' דחייב ומנ"ל להרמב"ם חילוק זה. גם הא דאבד מלקט מלבו לא הביא הרמב"ם. והנראה בזה דודאי אכ"ל דממלאכת מחשבת לא נתמעט אלא שני מינים ואפי' שחורות ולבנות דבקפידא תלי מלתא אבל מתאנה לתאנה ודאי לא ורק לס"ד דש"ס דלא אסיק אדעתיה אבד מלקט או להקדים. וא"כ לר"ש ור"ש שזורי ור"י דס"ל דנתמעט אפי' שחורות ולבנות מבה דמתני' פליגי בבה. וא"כ ר"נ דודאי ס"ל כר' יהושע אליבא דר"י ונתמעט מבה אפי' שחורות ולבנות ואם כן למ"ל מלאכת מחשבת ע"כ אפי' מתאנה לתאנה כתי' תוס' שבועות ופריך הש"ס שפיר ממתני' וע"ז מתרץ דאיירי באבד מלקט מלבו דהוה מלאכת מחשבה כיון שנעשה מה שחפץ רק דמפטר מטעם בה ולא מפטר רק בב' שמות ומשחורות ללבנות. וע"ז פריך הש"ס דבמאי קמפלגי ר"י ור"ש אלא לאו מתעסק א"ב דפליגי אליבא דר"י במתעסק גמור ואפ"ה דוקא משחורות ללבנות אבל מתאנה לתאנה חייב ואין לומר דר"נ ס"ל כר"ש דמדר"י נשמע לר"ש דמתאנה לתאנה לכ"ע (פטור) [חייב] אפי' מתעסק גמור ומתרץ הש"ס דשחורות ולבנות א"ב כמ"ש רש"י ולעולם דכל הפלוגתא באבד מלקט מלבו ואליבא דהך אוקמת' עדיין צריך לומר כדס"ד דר"נ פוטר ממלאכת מחשבת אפילו מתאנה לתאנה דמשחורות מפטר מבה אע"ג דהוה מלאכת מחשבת כדמוכח מר"י. ואמנם ע"ז קשיא דא"כ למה נקט ר"י תאנים וענבים דלא (חדית) [חידש] בזה מידי ולא הוה ליה למנקט רק שחורות לכן בא רבא לתרץ דפליגי בשניהם כדקא ס"ד דמפלגי במה דשמע מר"ש דמוקי פלוגתיי' במציאו' דוקא וגם פליג דאפי' שחורות ולבנות ולא כדקס"ד מעיקרא רק כך דר"ש ס"ל דבלהקדים פליגי דבכה"ג הוה מלאכת מחשבת ולא נתמעט רק מבה ולכן לא פטר רק ב' שמות מתאני' לענבים ולא משחורות ולבנות וס"ל לר"ש דבה משמע כונת פרטיות המין אבל משחורות ללבנות שפיר חייב דהוה בה כיון דהוה מלאכת מחשבת דאיירי בלהקדים אבל אם שכח מלקט מלבו לא הוה מלאכת מחשבת כיון דבשעת מלאכה קסבר דצריך לתאנים ולא לענבים ובכה"ג פטור אפי' משם אחד דהיינו משחורו' ללבנות וע"ז קאמר ר"י דבלהקדים חייב אפי' מתאנים לענבי' דשפיר הוה בה כיון דבשעת מעשה חשב לעשות שניהם. ולא פליגי רק באבד מלקט מלבו וס"ל דהוה מלאכת מחשבת באבד מלקט מלבו וס"ל דמבה ילפינין אפי' שחורות ולבנות וכן לתי' ראשון דקאמר הש"ס דפליגי בשחורות ולבנות ג"כ פליגי בזה אי שחורו' ולבנות ג"כ נתמעטו מבה או לא ומעתה יש לומר דלכ"ע לא נתמעט ממלאכת מחשבת רק שחורות ולבנות ולר"י באמת אין צריך מלאכת מחשבת למתעסק דהרי מלאכת מחשבת אין מיותר דצריך לשאר דברים כגון משאצ"ל ומקלקל. רק פשטו' מלאכת מחשבת משמע דצריך להיות חשוב אצלו מין זה והיינו משחורו' ולבנות ולא הדומין ממש. אבל שמואל ס"ל כר"ש דמבה לא נתמעט רק תאנים וענבים ולא שחורות ולבנות הוכרח לומר דמתעסק פטור ממלאכת מחשבת והיינו אפי' משחורות ללבנות וא"כ הרמב"ם פוסק כר"ש וכשמואל ושפיר פסק דמתאנה לתאנה (פטור) [חייב[ לכ"ע דהוה מלאכת מחשבת וכדמוכח מברייתא ומבה לא פטר רק מתאנים לענבים ואצטריך מלאכת מחשבת לשחורות ולבנות ובלהקדים דאיכא מלאכת מחשבת פטור דוקא מתאנים לענבים מטעם בה ודוק:

עוד מ"כ באותו ענין

עיין ר"ן סוף פ' האורג (דף ק"ו ע"ב על מתני' דבא השני וישב בצדו] תמה על הרשב"א שפי' ד' הירוש' דמותר לכתחלה לשמור ביתו גם שהארי בתוכו משתמר על ידו [ואם נתכוין לנעול בעדו ובעד הצבי מותר. דוקא בנתכוין רק לנעול בעד הצבי] ולחומר הנושא י"ל דכבר מבואר בפסחים (דף כ"ה ע"ב] דדבר שאי אפשר ולא קמכוין מותר לכתחלה וע"כ היינו כמ"ש הפני יהושע דכיון דעוסק בדבר היתר והאיסור נעשה ממילא והוא אין עושה בידים מותר וגם ששיטת תוס' שם [בד"ה לא אפשר] דדוקא בגונא דלא הוה פסיק רישא. הנה הר"ן בחולין פ' ג"ה בסוגיא דריחא מלתא [שמביא שם האלפסי] כתב דאפילו בנונא דהוה פ"ר מותר ומחלק בין הנאה למלאכה עיי"ש ורשב"א ס"ל דהחילוק בין דבר שעושה בידים מלאכה ממש לצידה דהצידה נעשה ממילא וגם לא נשתנה דבר ע"י המלאכה ולא נגע בו יד כה"ג א"א ולא קמכוין מותר אפילו בפסיק רישא וכבר מוכח שם בפסחים דאם הוא לצרכו מקרי אי אפשר עיי"ש. ועיין היטב:

תוכן העניינים

אהל אברהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה