אהל אברהם· רבי אברהם שאג צוובנר
סימן פט
סוגי' דמלאכה שאצ"ל וחובל ומבעיר
הנה דעת תוס' בחגיגה [דף י' ע"ב ד"ה מלאכת] וכן דעת הרשב"א והרמב"ן בחי' כאן שבת דף צ"ד דכיון דאין צריך לגוף עצם המלאכה ולא נהנה בה כגון הוצאות המת וכן הריגת המזיקין הוה מלאכה שאינה צריכה לגופה. ואך תוס' כאן שבת מיאנו בזה דעדיין קשה למה במכבה פטור אפילו חס על הפתילה [המהובהבת] וסותר ע"מ לבנות חייב ולשי' הראשוני' צ"ל דבסותר ע"מ לבנות הרי נהנה מגוף המלאכה דצריך האויר שהיה עליו הבנין הראשון למען יוכל לבנות שם כרצונו אבל במכבה ע"מ להדליקו פעם אחרת אין נהנה מגוף הכיבוי דהפתילה היא אשר היתה בעודה דולקת ואך בלתי הכיבוי היתה נבערת וכלה והוי כמניעת היזק כן צ"ל ודוק:
והנה עיין חי' רמב"ן בסוגי' דחובל ומבעיר [דף ק"ו ע"א] ומעומק דבריו נראין דלר"י כיון דלא הקפידה התורה הקדושה רק שיהיה תיקון ולא יהיה מקלקל ואפי אין צריך לגוף המלאכה חייב. א"כ גם שעצם המלאכה הוא קלקול כגון מילה ומיתת ב"ד מ"מ כיון שיש תיקון מצוה גם שהתיקון אינה בעצם המלאכה דכמו דחייב בחופר גומא אע"ג שא"צ לגוף המלאכה ולא נהנה בה כלל כיון שנעשה המלאכה חייב ה"ה אם יש שום תיקון ממקום אחר אפילו אין התיקון בגוף המלאכה חייב. אבל לר"ש דס"ל דמשאצ"ל פטור דאין חייב עד שיהנה מגוף המלאכה וגם התורה פטרה מקלקל ממילא אין חייב במלאכה עד שיהיה התיקון בגוף המלאכה ותיקון מצוה שהוא מצד אחר אינו תיקון כן מוכרח בחי' רמב"ן שם וגם בס' המאור והנה לפ"ז גם קורע בחמתו שמתקן הוא אצל יצרו פטור לר"ש מטעם משאצ"ל וכן למירמא אימתא כיון שהתיקון אינו בעצם הדבר. ויתיישב בזה הא דקאמר הש"ס דמתני' [ק"ה ע"ב] דקורע בחמתו ועל מתו כר"ש ופטור מטעם משאצ"ל. והרי התנא איירי במקלקל ומשמע דפטור הוא מטעם מקלקל ולהנ"ל א"ש דשורש הפטור הוא מקלקל דבאמת גם למירמא אימתא הוה מלאכה הצריכה לגופה כמו מצוה ורק כיון שגוף המלאכה הוא מקלקל פטור מטעם מקלקל וגם שיש תיקון דמירמא אימתא. לר"ש צריך התיקון דוקא בגוף עצם הדבר ושפיר נקט מתני' קורע בתוך מקלקל ואתי שפיר ג"כ דפריך הש"ס ממתני' דכל המקלקלין דאפילו בכה"ג דהוה תיקון ממקום אחר פטור וקורע בחמתו ועל מתו וחובל ומבעיר שוין
[אב"ה אפשר כיון בזה דמשמע דקושית הש"ס אפילו לר' יוחנן דמוקמי בצריך לכלבו ולאפרו דלא כרש"י ד"ה והא דהדר הקושיא לר' אבוהו. ולפ"ז צ"ל הא דמשני הש"ס מתני' ר' יהודה, למסקנא כולהו מתני' כר"י וקורע בחמתו למיעבד נ"ר ליצרו. דלא כרש"י ותוס' ועיין רמב"ן ורשב"א דמסקו ג"כ דלפי המסקנא כולהו כר"י וא"ש את"מ] ודוק היטב:
ואמנם קורע בחמתו דעביד נחת רוח ליצרו אע"ג דנאמר דהוה תיקון אבל מ"מ מלאכה שאצ"ל היא וממילא מיושב הרמב"ם דס"ל דאפי' קורע בחמתו הוה תיקון ועיין (כ"מ) [המ"מ פ"ח מהל' שבת הלכה ח'] דחק ליישב הא דפריך הש"ס וכה"ג מי שרי ולהנ"ל א"ש [דס"ל] דקו' הש"ס על מתני' דפטור מכח מקלקל וכר"ש דהוה משאצ"ל כה"ג מי שרי ואפילו הוה מתקן בעצם הדבר הוה פטור מטעם מלאכ' שאצ"ל ואיך תלה תנא דמתני' פטור מכח מקלקל [אב"ה ומשני הש"ס למירמא אימתא. ואי לאו משום מקלקל הוה צריכה לגופה כנז"ל והרמב"ם לשי' דכוסק כר"י משאצ"ל חייב א"ש דאפי' בעביד נ"ר ליצרו] ודוק:
והנה עיין ברמב"ם דמוכח דהן בחמתו או על מתו חייב דעביד נחת רוח ליצרו וכן על מחו דנח צערו ולא מטעם מצוה וסעד מצאתי לדבריו מלשון הברייתא [דף ק"ה ע"ב] דקתני ואעפ"י שחילל השבת יצא ידי קריעה ואי התיקון רק קיום המצוה לא שייך למתני ואע"פ שחילל שבת הרי רק ע"י המצוה חילל השבת אבל לרמב"ם א"ש והנה ק' אם נימא דהתיקון רק קיום מצות קריעה א"כ הוה מצוה בעברה וכה"ג ודאי ראוי לומר שלא קיים המצוה ולא יהיה חילול שבת [אב"ה הכונה ולפ"ז היה מיושב דקדוק הנ"ל דכונת הש"ס ואע"פ שחילל שבת אם נאמר שיצא אעפ"כ יצא. אך למה נאמר כן] ובזה מיושב קו' תוס' [שם ד"ה הא] דשפיר אכ"ל דמתניתין דעל מתו אפילו במת דידיה דחייב לקרוע ואפ"ה פטור לר"ש דאין יוצא ידי קריעה דהוה מצוה הבאה בעברה: