אור ברסלב
אהל אברהם סימן פז

אהל אברהם· רבי אברהם שאג צוובנר

סימן פז

סימן פו

סוגי' דשש תקיעות תוקעין

דף ל"ה ע"ב ושוהה כדי צליית דג קטן עיין חי' הרמב"ן והרשב"א [אב"ה לעי דף כ"ג ע"ב לענין נר חנוכה ונר שבת איזהו מדליק ברישא] שהביאו מכאן ראי' דלא כבה"ג [דס"ל] דהדלקת נר (לא) הוי קבלת שבת מדשרי לצלות ועיין רשב"א הוסיף להביא ראי' מדלקמן שמעתי שאם בא להדליק והנה ד' הרשב"א בראיה זו בלתי מובן והנראה דהרמב"ן מבאר ראיתו דא"א לומר דשוהה לצלות ואח"כ מדליק דאם כן להוי בתריית' להדלקה וכונתו כיון דהדלקה היא קבלת שבת וע"כ לאחר הדלקה א"א לעשות מלאכה והשהי' והפסק שבין ג' לד' הי' למי שצריך עוד למלאכה קלה א"כ תהיה בתרייתא להדלקה והשלישית להשהות ולהטמין. וע"ז יש לדחות דהרי בתרייתא היא לקבלת שבת ושוב אסור בשום מלאכה ורצו חז"ל לתקן שלא וכשל אדם ויהיה זהיר בהדלקה שהיא חובה ואם תהי' בתריית' להדלקה מי שלא יהיה זריז להכין צרכי הדלקה יבטל נר חובה לזאת תקנו ג' להדלקה וגם הבלתי זריז יוכל להדליק עד תקיעה בתרייתא ולכן הביא הרשב"א הרי קאמר התנא שמעתי שאם בא להדליק וא"כ קם הראי' דע"כ הדלקה לא הוה קבלה דא"כ תהיה בתרייתא להדלקה ולקבלת שבת דהרי אם לא יהי' זריז להדליק מיד בשעת תקיעה עדיין יש שעות להדליק. ואמנם גם זה אין ראי' מכרעת דאכ"ל דרצו חז"ל לתקן שיעור שיש בו משך זמן שלא תהיה ביטול לנר שבת שהיא חובה בשום אופן ודוק

[אב"ה אם אמנם אכ"ל דהראי' משום דמיעוט נגרר אחר הרוב וכמו שהקשה רבינו ז"ל בדבור שלאח"ז. ותירוצם של הבגדי ישע ושל רבינו ז"ל אין מספיק כאן על הבה"ג. דא"כ עדיין לדלקו ברישא של שבת והדר של חנוכה. אך לא זו הדרך דמתחלה מביא ראיה מהדלקת עצמו ואח"כ מהדלקת אחרים מכח גרירה וק"ל]:

והנה עיין במרדכי במעשה דרב שרירא גאון ולפי מה שפי' חי' אנשי שם מוכח דס"ל דהדלקת נר שקיבלו כ"א בפ"ע שבת אם רוב הקהל הדליקו נמשך המיעוט אחר הרוב אם לא היה בטעות. ולע"ד אין ראי' דיש לחלק דדוקא תקיעה שנעשה ע"י חזן ע"פ תקנת חז"ל לקבל שבת וכן ברכו שקבלו הצבור בכנופי' שבת יש לומר דיש להם דין צבור והרוב מכריע המיעוט. אבל הדלקת נר שמדליק כל אחד בפ"ע יש להם דין יחיד ואמנם המרדכי מוכח דס"ל כן דאין סברא לחלק רך א"כ ק' טובא היכי קאמר שמעתי שאם בא להדליק כיון שרוב הדליקו בתקיעה ג' וקבלו שבת ע"כ המיעוט נגרר אחריהם. וצריך לומר דדעת המרדכי הא דקבלת שבת הוה בהדלקת הנר והרוב מכריע היינו אם אין תקנה נגדה אבל כ"ז שהיה ע"פ תקנת חז"ל התקיעות. ולדעת ריב"ח ע"כ התקנה שלא תהי' הקבלת שבת עד לאחר הזמן שחזן מוליך השופר וגם לת"ק ע"כ עד לאחר התקיעה וא"כ אותן שהדליקו ודאי דין יחיד יש להם ולא נגרר המיעוט אחר הרוב שהדליקו ודוק היטב.

[אב"ה עיין בבגדי ישע להשל"ה בפי' על המרדכי שה תירץ כעין ד' רבינו ז"ל שגם הצבור יודעין שיש זמן להולכת שופר. ואינם מקבלין שבת עד תשלום השיעור הזה. ולפי דבריו גם המדליק עצמו יוכל להדליק אח"כ. ואין במשמע כן. וגם בטעות למה לא נגרר אחריהם] ואדרבה א"ש דבטעות גם שהיה קבלה לאותן שהדליקו מ"מ אין המיעוט נגרר אחריהם כמו שבזמן התקיע':

עיין במרדכי הביא ראי' דקבלת שבת חמיר מבין השמשות ואפי' הטמנה דמותר ביה"ש אסור לאחר קבלה מתוספת' [אב"ה דמס' סוכה התחיל לתקיע שלישית אפי' מיחם בידו מניחו על הארץ ובספק חשיכה טומנין] והנה לאסור (שבות) [מלאכה] לאחר קבלה ע"ז אין צריך ראיה מתוספתא דמוכח כן מדברי ריב"ח דמותר להדליק משום שנתנו שיעור לחזן ואי (שבות) [מלאכה] מותר לאחר קבלה א"צ שיעור. אך ראית המרדכי מתוספתא דאפי' מה שליכא [אלא] שבות כגון הטמנה אסור לאחר קבלה וראית רבינו יואל דהרי ביה"ש טומנין צריך לומר דאיירי במקום שאין תוקעין וליכא קבלת שבת וגם דע"כ אסור במלאכה ביה"ש וגם מחויב בתוס' שבת מ"מ חכמים מפאת הדין לא גזרו לערב ולהטמין ביה"ש וגם בשיעור תוס' שבת ואך אם הוא מקבל עליו שבת הוה כעצם היום לאסור הכל מפאת קבלתו שקבל סתם בלא שום שיור ובאמת גם שאין מקבל עליו אם לא עשה מלאכה בשיעור תוס' קיים מצות תוס' שבת. הארכתי בזה כי ראיתי בספר תוספת שבת לא כתב כן עיי"ש. ואם תשאל אחרי שחז"ל לא רצו לאסור בשיעור תוספת וב"ה שבות כזה אמאי תקנו שלאחר תקיעה אסור הכל ליתקנו שמותר. לא כן הדבר כיון שתקנו תקיעה בתרייתא לקבלת שבת שוב אין הדבר תלוי בגדר חז"ל רק בדעת המון וההמון כיון שיודע שהתקיעה לקבלת שבת מקבלים שבת בלי שיור וממילא אסור כל מה שאסור בעצם היום ודוק:

תוכן העניינים

אהל אברהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה