אהל אברהם· רבי אברהם שאג צוובנר
סימן פד
ענין ריחים, ועלוקה בשבת
דף י"ז ע"ב מתני' בש"א אין שורין דיו וכו'. הנה שיטת תוס' [בד"ה ולימא] דלרבה טעמא דב"ש משום גזירה דלמא אתי למעבד בשבת. ונראה דטעם הגזירה כיון דיראה דמותר בשבת שיוגמר המלאכה ממילא כיון דהוא לא עביד מעש'. יטעה שגם בשבת כיון שבשעת שהוא עושה הד' עדיין אין כאן מלאכה. כגון שריית דיו אם יקחנו משם טרם שנשרה. ונגמר הדבר אח"כ ממילא. יאמר שמותר גם בשבת אבל דבר שבידים נעשה המלאכה מיד ודאי אין מקום לגזור ע"ש אטו שבת. ובזה מיושב קושית המהרש"א
[אב"ה ברש"י בד"ה לא קעביד דלמ"ל למימר דלב"ש אפי' גפרית ומוגמר כאלו עביד מעשה. דלס"ד דאתי כב"ה ברייתא דריחים. טעמא דב"ש בגפרית ומוגמר משום גזירה] וגם מיושב ד' המג"א שהביא ראיה מתוס' לקמן ד"ה ולימא. דבריחים [בשבת] אין איסור דאורייתא דאל"כ אכתי נוקי (מתני') [הברייתא] כב"ש והטעם משום גזירה ומקשים א"כ מוגמר וגפרית מ"ט שרי. דלהנ"ל לק"מ דמוגמר וגפרית אין לחוש שיבער בשבת דהרי עושה מלאכה בידים להבעיר בשבת וזה לענ"ד ברור ונכון ודוק [
אב"ה עיין במג"א סי' רנ"ב ס"ק כ'. ועיין באבן העוזר בסי' שכ"ח בהך דינא דמג"א להעמיד עלוקה בשבת מסיק דגם בריחים איסור דאורייתא וראיית מג"א הנ"ל ליתא דע"כ אתי' כב"ה כדלעיל. הביאו כל האחרונים. ועיין ביד אפרים להגאון מהר"ז מרגליות מכוונים דברי רבינו זצ"ל. ובהך דינא דעלוקה מ"כ בכי"ק רבינו המחבר ז"ל, וז"ל]
עיין בספר אבן העוזר הוכיח דלהעמיד עלוקה חייב מהא דמעמיד בהמתו [ע"ג עשבים בשבת ולענין נזקין חייב בכה"ג משום דבשבת תלוי במלאכת מחשבת וא"כ בעלוקה כל מחשבתו שתעשה חבורה ותוציא דם עיי"ש היטב] ולענ"ד אין מוכרח דלענין נזקין כיון דברי הזיקא חייב גם שהוא אין עושה כלום בגוף הדבר הניזק. אבל מלאכת שבת אין חייב רק בעושה מעשה. וא"כ בזורה ורוח מסייעתו שהוא עושה מלאכה שמניף התבואה גם שהרוח מסייע כן דרך המלאכה והוה מלאכת מחשבת וחייב אע"ג דבנזקין פטור [אם זורה ורוח מוליך המוץ ומזיק חבירו משום דלא ברי הזיקא] אבל בהעמיד עלוקה דהוא אין עושה דבר בגוף האדם שנחבל ליכא מלאכה כלל וכן במעמיד בהמתו לפני עשבים [בשבת] פטור מהאי טעמא [אב"ה ומעמיד ע"ג קמת חבירו חייב משום דברי הזיקא אע"ג דלא עביד מעשה בדבר הניזק] וגם מרמב"ם מצידה לא מוכח דבר כיון שהוא רודף החיה עד שנעשית עיף ונצוד מכלב שפיר חייב [משום צידה] ולא דמי למעמיד בהמתו. והא דמשמע בנמוקי דאם אשו משום חציו ראוי להתחייב אם עושה כן בשבת. שם משום שהאש הולך בטבע לא ע"י בעלי חיים בחירי שעושה הדבר מבחירתו להנאתו. ואך בריחים [לפ"ז] ודאי חייב. ודוק היטב:
דף י"ח רש"י ד"ה שטוענין. הנה רש"י פי' דנתרסקו תחלה הענבים וזיתים בריחים ועיין בבעל המאור שפי' דהקורה מרסקם קודם שבת ונראה דלר"י דס"ל טעמא דב"ש משום שביתת כלים שפיר י"ל כדברי בעל המאור דכיון דהקורה מרסק קודם שבת אין כאן שביתת כלים אבל לרבה דהטעם משום גזירה דיעשה בשבת ע"כ צ"ל כפרש"י דנתרסקו תחלה דאל"כ אכתי איכא למגזר שיתן הקורה בשבת וק"ל: