אור ברסלב
אהל אברהם סימן פא

אהל אברהם· רבי אברהם שאג צוובנר

סימן פא

סימן פ

בעניני כרמלית

דף ז' אמר רבה בר שילא לבינה זקופה וכו' הנה הא דקאמר דטח בפני' חייב לר"י מוכח כן ממתני כמ"ש רש"י. ואך ע"ז אפשר ליישב דהרי אפשר לאוקמא מתני' בחורי רה"ר וכקו' רבא לקמן ע"ב אך בל"ז יש לדקדק דאין ענין זה לכאן ולא מישך שייך הנך ב' דינים להדדי דאמר רבה דבפני' חייב ואדרבה הרי סתם לבינה רק ג' כמ"ש רש"י וא"כ ע"כ נח למטה מג' והנה הרי אפי' למעלה מג' חייב כדמוכח ממתני' דהזורק דלמטה מי' כזורק בארץ. ואפשר ליישב דממתני' דהזורק לא מוכח רק בכותל גבוה עשרה דהוי הכותל רה"י ועשרה חולק רשות בפני עצמה דהרי ברה"ר תופס רק עד י' ואין מן הדין שיגרר פני הכותל בתר גבה כיון דגבה למעלה מי' ולכן הוה פני הכותל כאויר רה"ר. אבל בלבינה נמוך מעשרה וע"ג הוה מקום פטור ס"ד דנגרר פניה בתר גבה ולא בתר אויר רה"ר ואשמעינן ר"ח דאפי' בכה"ג פניה חייב ושפיר מישך שייכים הנך ב' דינים בהדדי ודוק.

רש"י ד"ה וטח כגון דבילה או טיט. הנה לפי פי' תוס' לקמן צ"ט ע"ב ד"ה ואמאי. בטיט הרי מבטל והוה מקום פטור ואך הרי סתם לבינה רק ג' ולמטה מג' הוה רה"ר וא"כ אכ"ל דנקט ר"ח סתם וטח אפי' דבר שמבטל וממיל' מוכח ד' אביי ורבא דדוקא בג' הוה מקום פטור ודוק:

תוס' ד"ה וטח. וריב"א פי' דגם למעלה מג' וכו' הנה יש להסביר ד' ריב"א דס"ל דפניה אין מקום הנחה ואפי' רחב הרבה הוה רק כהנחת משהו. דהרי הא דצריך הנחה ד' כתבו תוס' דף ד' מסברא עיי"ש וא"כ ע"כ צ"ל דברואה פני הקרקע א"צ הנחה ד' ואמנם א"כ לכאורה ק' מה פריך הש"ס לקמן ע"ב דאין רה"ר למעלה מי' מתני' היא למעלה מי' כזורק באויר הרי אכ"ל דהטעם [במתני'] דלא הוה הנחה ד' דלמעלה מי' דחולק רשות בפני עצמו לא מהני שרואה פני הקרקע ולעולם דלמעלה מי' הוה ג"כ רה"ר. זה אינו דאי ס"ד דאויר רה"ר גם למעלה מי' א"כ הרי אין הפרש דין בין למעלה מי' או למטה ואין חילקת רשות ותרוייהו שוין. ומה שהקשו תוס' על ד' ריב"א ממתני' יש ליישב דדוקא בלבינה וכותל דהוא ממש נח בקרקע מהני בה דרואה פני הקרקע דאצל הנחה ד' אבל אדם שאין סופו לנוח שם והרי מפאת זה אין אדם עושה רשות בפני עצמו לא מהני רואה פני קרקע כה"ג כתב הרמב"ן לקמן לחלק בין אדם לנעץ קנה לענין הנחה ד' ברה"י עיי"ש ודוק:

גמ' אביי ורבא והוא דגבוה ג' ק' הרי מוכח כן מדברי ר"ח מדנקט זקף לבינה אבל לא במונחת והיינו משום דאינה גבוה ג'. ואפשר לומר דס"ד דבמונחת לא הוה כרמלית בפחות מג'] דנוח לדרוס עליה כיון דמונחת על רחבה אבל בזקופה דעשויה להפוך על פניה אפי' למטה מג' הוה כרמלית ופשוט. [אב"ה ושגם במונחת בגבוה ג' הוה כרמלית לא צריך לאשמעינן דבגבוה ג' אין חילוק] עוד יש ליישב דס"ד דלהכי נקט ר"ח זקופה דסתם לבינה רחבה ג' וא"כ ע"כ הטיח למטה מג' ולהכי חייב על פניה אבל אם נחה דאין שיעור לעוביה ואם הוא למעלה מג' פטור אם אין בה ד' לשיטת תוס' ולהכי נקט זקופה אבל לעולם על גבה בכל גונא הוה מקום פטור ודוק:

גמ' אין כרמלית פחותה מד'. לכאורה מה נ"מ בזה הרי אם אין בה ד' אין בה הנחה ועקירה וצריך לומר לענין איסור דרבנן דמותר לכתחלה אבל בכרמלית אסור אפי' בלא עקירה וכן מוכח מד' רש"י בד"ה עד י' עיי"ש. ועוד י"ל נ"ש לענין אויר הכותל נגד אותו המקום והכותל יש בו ד' וק"ל:

רש"י ד"ה דעד י' בקרפף וכו' ועיין תוס' הקשו על ד' רש"י ולענ"ד י"ל דהכי פירוש דס"ד דש"ס דקרפף דיש לו דין כרמלית מפני שלא הוקף לדירה דוקא ע"י מחיצות גבוהות י' אבל אם אין מחיצות י' דהוה מן התורה מקום פטור לא גזרו עליו דין כרמלית כיון דיש היכר מחיצה שלא יוציאו לחוץ ואין דומה לרה"ר. דוקא בגבוהות י' דאם יוציא לרה"ר הוה איסור דאורייתא גזרו בקרפף הואיל דהמחיצו' רחוקות ולא הוקף לדירה יוציאו לרה"ר אבל בבקעה דאין היכר מחיצה ודאי גזרו עליו דין כרמלית ולק"מ קושית תוס' [מים ובקעה] ודוק:

והנה מה שדחקו הש"ס ולא רצו מיד לפרש דלמעלה מי' אין כרמלית כדמסיק עיין פנ"י כתב דזה פשיטא דכי גרע כרמלית מרה"ר גופא ולענ"ד אין זה מוכח דהרי בכרמלית חמיר דאסור לטלטל תוך ד' מתוכו לרה"ר וא"כ נגד רה"ר יש לו חומרא דרה"י לענין איסור טלטול תוך ד' וכן יש לומר ג"כ לענין למעלה מי' והא דקאמר הש"ס דהקילו קולי רה"ר וקולי רה"י היינו לענין המקום דלא נתנה שם כרמלית רק [על[ מקום שהוא ברה"ר חשוב וכן ברה"י אבל לענין הדין נתנו עליו חומרא תרוייהו [אב"ה עיין פנ"י לקמן בד"ה בפרש"י עד יו"ד] ואם כן אפכא נ"ל דס"ד דש"ס דהאויר למעלה מי' הוה רק דין אם בטל לגבי הקרקע או לא וברה"ר אין תופס למעלה וברה"י תופס וא"כ כיון דכרמלית חומרא תרוייהו ודאי תופס למעלה מי' ולכן מיאנו בפירוש זה ומסקנת הש"ס דלא כן רק למעלה מי' הוה כמקום שלא גזרו עליו ודוק היטב כי לע"ד נכון הוא

גמ' אילימא דאין רה"י האמור ר"ח. ק' לי לפמ"ש הרמב"ן לקמן בחי' דהא דרה"י עולה היינו דוקא באויר מחיצות ולא בעמוד ותל. עיין לקמן צ"ט ע"ב. דלמא שמואל בכה"ג ויש ליישב. [אב"ה עיין רש"י בד"ה עד לרקיע]:

ע"ב תוס' ד"ה ואם חקק. הנה תוס' בקו' סבירא להו דהא דקאמרינין בסוכה דבג' פסולה היינו משום דאין מצטרף אם יש רחוק ג' טפחים וליכא מחיצה ובזה א"ש הא דקאמר הש"ס שם דלא אמרינין עד ד' דופן עקומה משום דלשוי מחיצה ל"א דופן עקומה דכיון דאיכא ג' אין ראויה לצרף ובודאי ידעו תוס' דע"כ בסוכה צריך להיות דפנות סמוך לסכך ובשבת אין צריך רק דמשם מוכח דלא מצטרף דאל"כ דמצטרף רק דאין סמוך לסכך כיון דתשלום י' הוה רחוק מסכך מ"מ כיון דאיכא מחיצה נימא דופן עקומה וע"ז כתבו תוס' דלעולם איכ"ל דמצטרף ורק בסוכה פסול דאינו סמוך לסכך והא דלא אמרינין דופן עקומה מ"מ בכה"ג דצריך צירוף לא אמרי' דופן עקומה ובזה מובן המשך ד' תוס' ודוק היטב:

ובזה מובן ג"כ ד' תוס' ישנים שכתבו נתרץ דהכא איכא דופן י' [מבחוץ] אבל לעולם אין מצטרף ברחוק ג' ואע"ג דע"כ מוכח כד' תוס' דבסוכה צריך מחיצה סמוך לסכך ובשבת לא וא"כ מה צריך תי' אחר היינו משום דנא תקשי דלימא דופן עקומה ולזה מסיים בתוס' ישנים [אבל בסוכה וכו' וביותר מג' לא יצטרף] ורשב"א תולה בשניהם ואין חילוק בין תי' תוס' (לד') לדברי הגליון רק דלדברי הגליון גם בשבת אם אין המחיצה עשרה אין מצטרף ברחוק ג' ודוק:

דף ח' גמ' זרק כוורת. נראה ליישב הא דנקט אביי הדין בכוורת עגולה ולא בקופה מרובעת. דאין כאן מקום להשמיע כמה העיגול יתר על צד ריבוע והוא דלפמ"ש הרשב"ם בעירובין נ"א ע"א והביאו הג"א כאן [בסי' י"ד] דכל שיעורי שבת באלכסונו) [ברבועו] ש"ע וא"כ בכוורת עגולה בכ"מ שתפול יש ד' על ד' בריבוע ש"ע משא"כ דע"ד ריבוע אם נופל שלא כנגד ריבוע של עולם לא הוה רשות היחיד ולפמ"ש תוס' דפטור דהוה כזורק מרה"י לרה"י דרך רה"ר. בקופה מרובעת אם אין נופל מכוון ריבועו כנגד ריבועו של עולם חייב ולכן נקט כוורת. וזה כפתור ופרח:

[אב"ה מידי עברי שיטת הרשב"ם ור"ת ראיתי שהק' אדם קשה כברזל הפני יהושע על שיטת ר"ת. דס"ל דלכל צד בעי הן ואלכסונן ושיעור עמוד הוא חמשה טפחים וג' חומשין בריבוע [בפנ"י יש ט"ס במקום טפחים נדפס אמות איזהו פעמים] דלפי זה לא די בכוורת בת ששה טפחי' וצריך שיעלה האלכסון של עמוד לשיטת ר"ת שבעה טפחים ואחד ועשרי' חלקי חמשה ועשרי' וכן בדב' עגול שיעלה הריבוע מתוכו ה' וג' חומשין. ואי דר"ת מפרש ד' אביי רחבה ששה ג"כ הן ואלכסונן כמו בכ"מ שמזכיר שיעור ד'. לפ"ז קשה מאוד על הרא"ש עירובין ובאמת הם ג"כ ד' תוס' יומא ס"ו ע"א ד"ה וכולן] דמקשה על ר"ת מהא דכוורת למה לא נקט רחבה ד' וכמו בכל מקים ואנן ידעינין דהן ואלכסונן. דאין מקום לקו' דהרי הוכרח לומר רחבה ששה דבעי הן ואלכסונן למען נוכל לרבע בה כנ"ל. עיין בפנים בפנ"י ד"ה גמרא אמר אביי והניח בצריך עיון טובא. ואני בעניי עמדתי משתומם כשעה חדא שאחרי נשיקת עפר קודש מקום מנוחתו לענ"ד אפי' ריח קושיא אין כאן ומאוד צדקו דברי רבותינו הראשונים כמלאכים. דהנה פלוגתת רשב"ם ור"ת דרשב"ם ס"ל אם אמנם ילפינין גז"ש וכזה יהיה כל שובתי שבת דלכל המדות צריך להיות האלכסון. אבל דיו מן הדין כמו בערי מגרש שהיה להם רק אלפים בריבועו של עולם. ורק לאלכסונו ש"ע היה להם אלפים ושמונ' מאות כן בכל המדות אין קפידא שיהיה מדות האלכסון גם לרחבו ש"ע. ור"ת חולק כמו דמגרשי הערים יש להם בקרנות מדות אלכסון של אלפים. כזה יהיה שובתי שבת בכל מקום וצ"ל דבתחום שבת אין נכון לקצר השיעור במקום אחד יותר מבמקום אחר. עיין תוס' ישנים שם יומא ד"ה תשעים. אבל שיהיו אותן אלפים ושמונה מאות מרובעת דהיינו ליתן אלכסון לאלכסונן של אלפים הוא דבר שא"א להעלות על הדעת דא"כ אין לדבר סוף. וכן ג"כ בעמוד דהשיעור בשוה איננו קטן מהאלכסון של השיעור ד' טפחים ובעגול כשיעור ה' וג' חומשין חייב והפני' במכ"ת כי רבה אחז החבל בתרין ראשין. ד' ר"ת ד"מ שמזכיר בשבת שיעור ד' היינו ה' וג' חומשין. ושיעור זה צריך להיות מרובע וזה אינו דא"כ גנובי גנבא למה לך לומר ד' והוא באמת ה' וג' חומשין. אם לא משום דהאלכסון א"צ להיות רק מד' טפחים וממילא נקט גם בשאר שיעורי שבת כן. והדברים מבוארים היטב בד' ר"ת וביותר בדברי הרא"ש עירובין דז"ל:

ובכ"מ שמזכיר ד' גבי עמוד בעי הן ואלכסונן לכל צד [היינו אפילו לצד הקרנות] ואך לשון תוס' יומא אינו מדוקדק כ"כ דז"ל:

אלא בעי שיהיה רבועו כשיעור אלכסון של דע"ד. ופשוט דלא כונו שצריך להיות מרובע כך רק שאינו מספיק אם באלכסון ש"ע כשיעור זה כ"א גם ברבועו של עולם צריך להיות שיעור האלכסון. ואין ספק אצלי שתלמיד טועה כתבו על גליון הפנ"י והמדפיסים טעו להדפיס בפנים:

ומידי דברי אמרתי להעתיק אשר נכתב בכי"ק אאמ"ו המחבר ז"ל בגליון הפנ"י על הדיבור שלאח"ז. והוא על דברי התוס' בד"ה רחבה ששה פטור בא"ד ואין נראה פי' ר"ח וכו'. וכ' הפנ"י שלא יוכל לעמוד ע"ס דבריהם. דבשלמא החולית מרובעת ואין בו מקום שלא יהיה רחב ד' וחזי שפיר להשתמש על פני כונה ברוחב ד' אם מינח עלה מידי משא"כ הכא שהכוורת היא עגולה שמן הדופן עד שיגיע הכוורת לרוחב ד' אין עולה לחשבון ריבוע כלל. ומקום הדפנות אין מגיעין להחלל שיש בו רוחב ד'. אלו תוכן דבריו. ונכתב בגליון וז"ל:

גם בעיני יפלא ולא זכיתי להבין קושית המחבר כיון דחולית הבור מצטרף דחזי למינח. הרי גם הכא אם יניח מידי הוה עמוד עגול רוחב ששה ויש אלכסון [מרבוע של] ד'. וכבר כתבו תוס' וראשונים לעיל ז' ע"ב [ד"ה ואם חקק] דלענין שבת א"צ מחיצות סמוכות רק כיון שחלל ד' מוקף מחיצות גם מרחוק הוה רה"י וצ"ע. עכ"ל אאמ"ו הגאון זצ"ל בגליון. ואם אמנם נאמנו מאוד דברי הגליון דמה בכך שעל הריבוע של ד' על ד' מצומצמות א"א למינח מידי בלי צירוף הדפנות אשר מחוץ לאותו ריבוע. עכ"פ ראוי למינח על העיגול כמות שהיא. נפלאתי מאוד. ובעניי לא זכיתי לעמוד על תחלת דבריו של הפנ"י בקושיתו דמי לא איירי המתני' בבור עגול וחוליתו עגולה באופן שהבור רחבו חמשה וחומש והחוליא מכל צד חומש כמו בכוורת. דמתני' סתמא קתני ומשמע דמצטרף. ואי משום דקתני ורחבן ארבעה ע"כ במרובע דאי בעגול צריך ששה. דלמא קתני הן ואלכסינן. והרי בין לרשב"ם אם אינו ברבועו ש"ע ובין לר"ת בכל אופן אין מספיק ארבעה וצריך לפרש אלכסונו של ארבעה. אם לא שקושיתו לפי שיטתו לעיל דבכוורת ששה היינו הן ואלכסינן דהיינו קרוב לשמונה. וא"כ יהיה מוכח ממתני' לפי' ר"ת דאיירי בבור וחולייתה מרובע של ה' וג' חומשין על ה' וג' חומשין. אך זה אינו כפי הדברים הנ"ל. ותמיה נשגבה בעיני על אאמ"ו המחבר זצ"ל שלא השיג בזה כלום. אם אמנם מעט מזעיר לקח פנאי לראות בדברי אחרונים ואך לפעמים אשר אחרי יגיעה רבה לא שקטה רוחו נתעורר מאחד מתלמידים לתשובת שאלתו זי"ע שיקויים בי אז תבין יראת ה' ודעת קדושים תמצא וה' יאיר עיני בתורתו] (ע"כ הג"ה מבן המחבר):

תוכן העניינים

אהל אברהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה