אהל אברהם· רבי אברהם שאג צוובנר
סימן פ
סוגי' דד' רשויות שבת ו'. עירובין ו' י"ב כ"ב צ"ד וצ"ה
הנה שיטת רש"י דרה"ר דוקא שמצויין ס' רבוא דומיא דמדבר [אב"ה עיין רש"י עירובין ו' ע"ב ד"ה ירושלים וד"ה אבילי דמחוזא] ובודאי ס"ל לרש"י דמבואות המפולשין לרה"ר וכן הדרך שהולכין בה לרה"ר אין צריך שיהיה מצויין בהם כמותם רק כיון שיש עיר שמצויין בה ס' רבוא כל המבואות המפולשין לה ודרך הרבים הנכנס לה הוה רה"ר וא"כ צ"ל הא דים ובקעה דחשיב התנא לכרמלית היינו אע"ג דמצויין בהם רבים מ"מ כיון דנא ניחא ההילוך והתשמיש ואין עשויה לדרוס בהם רבים אין לו דין רה"ר ואינו רה"ר רק בצירוף שניהם שמצויין שם ם רבוא וגם ניחא תשמישתיה כי הוא דרך כבושה לרבים ולכן מדבר דוקא בזמן שהיו ישראל שרויים הוה רה"ר דמקום תחנותן היה שם והוה עשוי לדרוס ולילך שם אבל בזמן הזה דאין דרך לילך שם לא ימצא שם רה"ר גם אם עפ"י מקרה ימצא שם רבים זה נ"ל בכונת רש"י ולא זכיתי להבין מה שדחה הרמב"ן ז"ל בחי' בלקוטים למס' עירובין על דברי רש"י עיי"ש. ומפאת זה קשה לי להבין ד' תוס' כאן [שבת ד"ה כאן] שכתבו דמשמע כרש"י מהיכא משמע כן דהרי ע"כ אין כונת הש"ס דהחילוק דבזה"ז אין מצויין ס' רבוא דמפאת זה עדיין ק' דלמה לא נקט רה"ר מדבר אם ימצא שם והרי תנאי זה לא נזכר בברייתא וע"כ ידע זאת לסברא חיצונה דצריך ששים רבוא ואמאי שייר מדבר וע"כ הכונה כמ"ש דמדבר לא הוי רה"ר מפאת המקום דאין נח לדרוס וא"כ מאין רגלים לדברי רש"י וצ"ע:
והנה מסוגי' דעירובין דף צ"ד מוכח דעוד תנאי לענין רה"ר דוקא אם הרשות הוא של רבים אבל אם הרשות הוא של יחיד גם שאין בו מחיצות ויש בו כל תנאי של רה"ר אין בו דין רה"ר עיי"ש בחי' הריטב"א ועיין בחי' הרמב"ן הנ"ל. הן לכאורה משמע מד' תוס' שם ד"ה ואב"ע וד"ה ולפלגו דלהך שינוי דואב"ע הוה רה"ר אפי' אם הוא של יחיד. אך אין זה סוגי' הש"ס דהרי מתחלה פריך בפשיטות ור"א. דע"כ הקושיא דכה"ג לא הוה רה"ר וכמ"ש הריטב"א ולכן נ"ל דמלבד זה נראה לכאורה סתירה בד' תוס' שכתבו שם במתני' [בד"ה חייב] דכיון שלא נמסר לא הוי (של רבים) [רה"ר] כד' בפ"ב בשבילי בית גילגול והרי שם הוכיחו תוס' [עירובין כ"ב ע"ב ד"ה יהושט] דדוקא שבילי ב"ג אבל מבוי וחצר הוה רה"ר אע"ג דהוה של יחיד ואין לומר דשם כתבו תוס' דדוקא לר"י הוה רה"ר דלר"י כמו דס"ל (לר"י) דרבים מבטלין מחיצות פסי ביראות כן ס"ל ג"כ דרריסת רבים יש לו דין רה"ר אע"ג דהוה של יחיד. דמלבד שאין זה סברא [דלענין מחיצה שפיר כיון שאין מעכב הילוך רבים אין לו שם מחיצה משא"כ לענין קנין שלו] כי' קשה א"כ מה פריך הש"ס בפשיטות על ר"א דלמא ר"א ס"ל כר"י. ואמנם נראה בכונת תוס' דהא דכתבו תוס' דף כ"ב דמבוי וחצר הוה רה"ר אע"ג דהוה של יחיד היינו כיון דמ"מ רבים הולכים שם ברשות והיחיד מסרו לרבים שרשאין לילך שם וגם שלא הקנה אותו לרבים ובידו לגדור ולמנוע רגל רבים משם מ"מ כיון שברשות נדרכים שם הוה רה"ר אע"ג דהוה של יחיד אבל אם הוא של יחיד ולא הרשה לרבים לילך שם רק הולכים שלא ברשות ודאי אין לו דין רה"ר ולכן פריך הש"ס שפיר על ר"א משום דנפרצה כיון דאין להם רשות לילך שם. ואם כן לשינויא בתרא דפליגי בצידי רה"ר י"ל דלא אבדה להם דרך רק שהרשה לרבים לילך שם ופליגי בצידי רה"ר דכיון שהולכים ברשות דין רה"ר יש לו אע"ג דהוה קנין של יחיד ושפיר כתבו תוס' [ד"ה ולפלגו] דלמא דוקא משום דמקום מחיצה שלו ורק הרשה לרבים לילך שם בכה"ג פליגי אבל אם הוא של רבים ממש מודו רבנן כנ"ל עיקר בכונת תוס':
הן אמת דבתחלת למודי עלה על דעתי לומר דודאי כיון דפריך הש"ס תחלה לר"א מוכח דזה תנאי שריר וקים דשל יחיד אין בו דין רה"ר אע"ג שרבים מצויים שם אבל אם יש רה"ר גמור ושל יחיד בצידו והולכים שם רבים א"כ אי צידי רה"ר כרה"ר אע"ג דהוה של יחיד יש לו דין רה"ר לא משום דהוא רה"ר רק צידי רה"ר וכמו שא"צ צידי רה"ר להיות רחב י"ו אמות. וא"כ לס"ד דלא עלה ע"ד לומר דצידי רה"ר כרה"ר שפיר פריך הש"ס לר"א הרי אינו רה"ר דהוה של יחיד וקמשני דאבדה להם דרך ולאב"ע דפליגי בצידי א"א לומר דאבדה רק חייב מפאת צירי רה"ר כנ"ל.
מ"מ זה יתד שלא תמוט דשל יחיד ממש אין בו דין רה"ר ולפי משמעו' הרמב"ן וריטב"א משמע דוקא שהוא קנין של רבים לא של יחיד. ולפמ"ש לדעת תוס' רק בנמסר לילך שם ברשות ותמה אני שלא ראיתי ברמב"ם שהזכיר מזה דבר וצ"ע. וא"כ רה"ר יש לו ג' תנאים:
שאין בו מחיצות. ומצויין ס' רבוא. גם שהוא של רבים:
והנה כמה מחיצות צריכים להיות לבטל רה"ר ולהיות רה"י הנה דעת כל הפוסקים לבד הרמב"ם ז"ל דלרבנן בג' מחיצות הוה רה"י גמור וכן ב' מחיצות ולחי למ"ד לחי משום מחיצה הוה רה"י גמור וחייב וכמבואר בעירובין דף י"ב ע"ב ולר"י ס"ל ב' מחיצות אפי' מבוי מפולש הוה רה והנה הא דאמרינין דפליגי ר"י ורבנן אי ב' מחיצות הוה דאוריי' או לא זה מוכח למה דקי"ל דלחי משום מחיצה וקורה משום היכר. א"כ כיון דס"ל לר"י דב' בתים מערבין בלחי או קורה מוכח דב' מחיצות דאורייתא דאל"כ מה מהני קורה ורבנן דס"ל אפילו לחי לא מהני אע"ג דלחי הוה מחיצה ע"כ ס"ל דרה"ר מבטל מחיצת לחי כיון שרבים בוקעים שם ושפיר מוכח דפליגי רבנן בתרתי הנ"ל אבל למ"ד דגם לחי משום היכרא אין מוכח כלל לרבנן דרבים מבטלין מחיצה רק דלהכי אין מערבין כיון דאיכא רק ב' מחיצות ולא מהני לחי וקורה דהוה רק היכר ולמ"ד דלחי וקורה תרוייהו משום מחיצה גם ר"י אפשר דס"ל דג' מחיצות דאורייתא ולהכי מהני לחי וקורה דהוה מחיצה וס"ל כיון שיש ב' מחיצות גמורות אין רבים מבטלין מחיצה ג' שהיא ע"י לחי וקורה וכמ"ש תוס' דף כ"ב ע"א ד"ה קשיא ותוס' הוכיחו כן דלא קמשני הש"ס דר"י אדר"י דס"ל ב' מחיצות דאורייתא רק לשון הש"ס דאיכא ב' מחיצות [מעלייתא] והרי תוס' הוכיחו דס"ד דש"ס דגם ר"י ס"ל ג' מחיצות ולחי וקורה משום מחיצה וא"כ משמע דלפי תירוץ הש"ס עדיין אכ"ל דג' מחיצות. והא דפריך הש"ס לקמן דף צ"ה לרבה דמוכח דר"י ס"ל ב' מחיצות דאורייתא. אביי מותיב כן לרבה לשיטתיה דס"ל דף י"ב ע"ב קורה משום היכרא ואע"ג דאביי גופא לא ס"ל כן. ואמנם הרמב"ם ס"ל דשלש מחיצות לרבנן הוה כרמלית ורה"י לא הוה עד דאיכא ד' מחיצו' או ג' ולחי דלחי משום מחיצה. והנה לדעת הרמב"ם הא דמסיק הש"ס במימרא דר"י לעיל י"ב ע"ב מבוי שאינו ראוי לשיתוף הכשירו בלחי חייב יש לפרש דהיינו בישנו ג' מחיצות ואדרבה אתי שפיר יותר דלא פליג אמאי דס"ד מעיקר' דרה"י דוקא ד' מחיצות ואיירי במבוי שיש לה ג' מחיצות ואינו ראוי לשיתוף בלא תיקון. וגם א"ש הכשירו בקורה דגם קורה מכשיר
[אב"ה שלענין מה שגזרו חכמים בכרמלית גם קורה שהוא משום היכרא מהני לטלטל בתוכו. ורק שיהיה כרה"י להתחייב עליו צריך מחיצה רביעית או לחי שהוא מחיצה עיין בהה"מ ריש פי"ז מהל' שבת] מה שא"כ לפי' רש"י ע"כ הכשירו לאו דוקא דלא מהני ואמנם לרבא דס"ל [דגם[ לחי משום היכר ומתרץ הברייתא א"צ אלא לחי חייב הרי מוכח דג' מחיצות רה"י גמור ולא ראיתי מי שמעורר בזה לדעת הרמב"ם וצ"ע:
והנה לכאורה גם מסוגי' דשבת דף ו' מוכח דלא כרמב"ם דהרי קאמר הש"ס דקרי ליה גמורה דס"ד דלזרוק מודו רבנן דחייב והרי לדעת הרמב"ם אינו רה"י רק בד' מחיצות ופשיטא לי דגם לר"י דמוכח דס"ל ב' מחיצות והיינו למ"ד קורה משום היכרא. היינו רק דהוה כרמלית ומהני קורה לטלטל כמו לרבנן בג' מחיצות ומנ"ל לאפושי פלוגתא דלרמב"ם [ודאי] כ"ע מודו דלא הוי רה"י רק בד' מחיצות ולא פליגי ר"י ורבנן רק בכמה מחיצות נפקא מר"ה והוה כרמלית למר ב' ולרבנן ג' וא"כ היכי קאמר הש"ס אבל לזרוק מודו ואך זה לק"מ דהרי כבר פי' תוס' דלהכי מייתי הברייתא זו היא למעט אע"ג דכבר תני דמבואות המפולשין הוה רה"ר ומוכח דב' מחיצות הוה רה"ר מ"מ קתני למעט דלא מהני לחי וגם שכתבו תוס' דלחי לא חשיב מחיצה היינו למ"ד תרוייהו משום היכרא אבל למ"ד לחי מחיצה ע"כ משום דרה"ר מבטל או דגם כונתם כן דלא חשיב מחיצה גמורה שרה"ר מבטלו וא"כ גם בלחי מכאן ולחי מכאן לרבנן הוי רה"ר ושפיר קאמר הש"ס דהו"א לזרוק מודו דהוה רה"י דמדאורייתא כיון דלחי מחיצה אין רבים מבטלו וחייב דהוה ד' מחיצות ולק"מ על הרמב"ם משם ודוק:
ולפמ"ש יש ליישב הא דקאמר הש"ס דזו היא ממעט דר"י ולכאורה ק' הרי לשיטת תוס' בג' מחיצות הוה רה"י גמור וכן לרמב"ם בג' מחיצות ולחי והיכי קאמ' הבריית' זו היא משמע דוקא בד' מחיצות וכבר נתקשה בפנ"י בזה. והנה י"ל דכונת הברייתא לומר דהוה רה"י גמורה ואפילו רבים בוקעים בה אין הרבים מבטלין המחיצה ונקט חריץ וגדר אע"ג שרבים [בוקעים] הוה רה"י גמורה ולמעט רה"י שע"י לחי מכאן ומכאן לא הוה רה"י גמורה ובקיעת הרבים מבטל המחיצה אבל אם רה"ר עוברת הוה רה"י וכמבואר דף י"ב ע"ב. אך א"כ ק' מה פריך הש"ס אמאי קרי ליה גמורה הרי הכי קתני גמורה דהרי [הא דר"י] הוה רה"י רק אינו גמורה דרבים מבטלין. ואמנם כל זה למ"ד לחי וקורה הוה מחיצה אבל לרבא דהוה רק היכרא וצ"ל לרבנן דרבים מבטלין וא"כ הוה רה"ר לרבנן דצריך ג' מחיצות וא"כ קו' הש"ס אמאי קרי ליה גמורה לרבא וע"כ הסוגיא לרבא וא"ש הא דנקטו התוס' כרבא דע"כ קושית הש"ס לרבא ודוק:
ויתיישב ג"כ קושית תוס' ישנים דלימא הש"ס אפכא דז"א דע"כ הברייתא ס"ל כרבנן דאל"כ היכי קתני זה רה"י הרי גם בג' מחיצות הוה רה"י גמורה ותו דגם חריץ וגדר הוה ראוי לבטל. ואי קשיא א"כ לאינך אמוראי דלחי מחיצה א"כ כבר מוכח מרישא דרבים אין מבטלין שם ד' מחיצות דהרי גם גדר רק שם ד' מחיצו' מכח גוד אסיק ולמ"ל סיפא ואפשר לומר לרבותא דאפי' פסי ביראות דניחא תשמישתיה אין רבים מבטלין אבל חריץ וגדר לא ניחא להילוך רבים ועיין לקמן כ"ב ע"ב דס"ד דש"ס לחלק בין ניחא ומסיק דאין חילוק ודוק היטב:
ומדברים הנאמרים ק' לי על ד' תוס' עירובין כ"ב ד"ה דרבנן שכתבו דהמ"ל דמדאורייתא מודו וע"כ כונתם דמדאורייתא מודו דאין רבים מבטלין ובפסי ביראות הקילו [אב"ה משום מצוה אוקמוה על דין תורה כשם שהקילו בפרוץ מרובה על העומד] וק"ל טובא הרי מוכח מכאן דרבנן ס"ל דמדאוריי' לא הוה רה"י מדנקט גמורה דב' מחיצות וב' לחי לא הוה רה"י כלל וצ"ע. והנה לכאורה קשה עוד לפי שיטת הרמב"ם דג' מחיצות הוה כרמלית הרי יש כח מחיצות לבטל רה"ר והוה רק כרמלית א"כ מה פריך הש"ס דף כ' פשיטא אי לאו מחיצה היאך שרי לטלטולי דלמא בין הפסין שווי' כרמלי' [אב"ה ומשום מצוה אוקמוה אדין תורה דהוה כמקום פטור. וקמ"ל דחייב דשווי' רה"י] זה לק"מ דדוקא למנין מחיצות יש לומר דמוציא מרה"ר ושווי' כרמלית אבל אם יש עליו תורת מחיצה אין חילוק דממ"נ אם תורת מחיצה עליו הוי רה"י ואי לאו רה"ר ופשוט.
עיין בהה"מ [פי"ז הלכה ט'] הביא ראיה לדעת הרמב"ם מעירובין צ"ד (דקאמרי רבנן לר"א מי לא קא מודית לן היכא דטלטל וכו' דפטור מפני שהיא כרמלית] ותוס' שם [בד"ה חייב] דחקו בזה והריטב"א שם מחלק בין פתוח לרה"ר לכרמלית וא"כ באין רבים בוקעים שם ג' שיטות. לדעת תוס' וראשונים ב' מחיצות ולחי הוה רה"י גמור וחייב הזורק שם אפילו פתוח לרה"ר ולדעת הרמב"ם דוקא ג' מחיצות ולחי הוה רה"י וליש מפרשי' יש חילוק בין פתוח לרה"ר ובין פתוח לבקעה. ולהי"מ הנ"ל מיושב שפיר דקאמר לעיל י"ב ע"ב הכשירו בקורה פטור ולכאורה ק' לרש"י דאיירי במפולש וא"כ כיון שקורה היכר הוה רה"ר גמור ולחייב מצד זורק ד' אמות וצריך לדחוק דזרק תוך ד"א. אבל לשי' זו דאיירי בפתוח (למבוי) [לרה"ר והמבוי אינו מפולש] דהוה רק כרמלית ורק אם הכשירו בלחי הוה רשות היחיד וק"ל:
ובהך פלוגתא דפליגי ר"י ורבנן אי רבים מבטלין במחיצה או לא דלפי מה דקיי"ל דלחי מחיצה ע"כ רבנן דפליגי דאין מערבין היינו משום דרבים מבטלין ופליגי ר"י ורבנן דר"י ס"ל אפי' פסי ביראות דשם מחיצה עליו ואיכא שם ד' מחיצות כיון דהולכין במחיצה זו רבים אין שם מחיצה עליו ורבנן ס"ל דבשם ד' מחיצות אין רבים מבטלין אבל בשני בתים ושני לחיין אע"ג דלחי משום מחיצה הוה רה"ר. והנה ר' יוחנן דקאמר דירושלים אלמלא דלתותיה נעולות חייבים מוכח דס"ל דרבים מבטלין אפי' בשם ד' מחיצות דהרי ירושלים הי' מוקף מחיצות ושם ד' מחיצות שם וגם (אכ"ל) [צ"ל] דדלת שם מחיצה והוכיח הש"ס דע"כ ר"י ס"ל כר' יהודה דאל"כ אמאי חייב דל גרע ירושלים מפסין. ורש"י ס"ל דהא דקאמר ר"י דלתותיה נעולות היינו שניהם נעולות דאי חד דלת הוה פתוח הוה חייבין עליו דאפילו דלת נעולה בלילה לא הוה מחיצה גמורה ונתבטל ולא הוי כג' מחיצות גמורות וממילא אפי' אחת נעולה ואחת אינה נעולה לא מהני דאע"ג דאיכא שם ד' מחיצות כרבנן ודוק' נעולה בלילה חשובה בד' דלא נתבטל מפאת הינוך הרבים. ואמנם תוס' שם דף ו' [ד"ה והאמר] ס"ל דדלתותיה נעולות לאו דוקא דצריך שניהם נעולות דאם רק אחת נעולה הוה כמחיצה גמורה ואיכא ג' מחיצות והוה רה"י ולא שייך לומר רבים מבטלין כיון דאיכא מחיצות גמורות דדלת נעולה מונע הילוך הרבים ורק קושית הש"ס דר"י סבר דצריך דלת נעולה וברייתא ס"ל דמהני צורת הפתח לדופן ג':
והנה תוס' כ"ב [ד"ה חייבין] הקשו דר' יוחנן ע"כ ס"ל כר' יודא דרבים מבטלין ור"י ס"ל ב' מחיצות ואמאי חייבין ודחקו ליישב וכן בהרז"ה ותמה המלחמות דהנך פלוגתא לא שייכין זה בזה. ור' יוחנן ס"ל חדא כר"י דרבים מבטלין מחיצה אפי' באיכא שם ד' מחיצות וחדא כרבנן דב' מחיצות לא מהני ולכן צריך דלתות נעולות. ונראה לפרש דברי תוס' דודאי תוס' ס"ל כיון דאמר ר"י דלתותיה נעולות משמע דצריך שניהם להיות נעולות ותוס' הרי ס"ל דדלת נעולה הוה מחיצ' גמורה וא"כ הרי לרבנן סגי' ג' מחיצות וכקושית תוס' לעיל ו' והא דכתבו תוס' לעיל דקו' הש"ס רק מנעולה אבל א"צ להיות מחיצה רביעית נעולה ומהני אפי' לחי היינו לפמ"ש תוס' כאן בתי' דירושלים מפולש מד' רוחות ושפיר קאמר ר"י דלתותי' נעולות לשון רבים דצריך ג' נעולות אבל אי ירושלים רק מבוי מפולש בב' דלתות משמע מר"י דתרוייהו צריך נעולות וקשיא מאי הרי בחד נעולה סגי דהוה מחיצה גמורה ומוכרח כתי' תוס' והא דמסיימו תוס' בקושייתם דר"י א"ל ב' מחיצות דאורייתא היינו דאל"כ אכ"ל דרבנן ס"ל ד' מחיצות אבל כיון דמוכח לר"י ב' סגי ודאי לרבנן בג' סגי ולא מפשינין פלוגתא ואין לומר דגם ר"י ס"ל ג' מחיצות ורק ס"ל דכיון דאיכא ב' מחיצות מעליא אין רבים מבטלין וכמ"ש תוס' שם ד"ה קשיא דא"כ בב' מחיצות וב' שם מחיצות לכ"ע רה"י ור"י דלא כמאן וע"כ צ"ל כתי' תוס' ודוק: